רומן גרינברג לא רק חלם להיות מוחמד עלי – יש סיכוי טוב שהוא באמת היה בדרך לשם. קריירת האגרוף שלו הייתה קצרה ומטאורית: 27 קרבות רצופים בלי הפסד, שהביאו אותו ממועדון האגרוף של קריית מוצקין אל צמרת האגרוף העולמית – המקום השני בעולם באגרוף במשקל כבד – והפסד אחד, ששלח אותו בחזרה לשם.

במקום לקבל כותרות ראשיות בעולם, לחגור את חגורת אלוף האגרוף, גרינברג מצא את עצמו בתוך תא מעצר מעופש, ממתין כבר חודש ימים למשפט, מסובך בפרשה חמורה מאוד של סחר בבני אדם.

איך מתאגרף צעיר, מבטיח ומצטיין, שרבים חזו לו עתיד מזהיר בזירת האגרוף, מצא את עצמו לפני משפט שעלול לשלוח אותו לשנים רבות בכלא? האם ההבטחה היהודית הגדולה של עולם האגרוף הוא סרסור וסוחר בבני אדם?

האריה מציון

גרינברג, היום בן 32 ואב לשני ילדים קטנים, נולד במולדובה. משפחתו סבלה מאנטישמיות, והאגרוף, סיפרו חבריו, נולד מצורך הישרדותי; הילד היהודי הקטן שספג מכות בבית הספר היה צריך ללמוד להחזיר מכות לאויבים שלו. "רציתי להילחם בניאו נאצים, באנטישמים שהתנכלו למשפחה שלי. לעשות משהו מועיל לטובת העם היהודי", סיפר לחבריו.

כשהיה בן שש עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בקריית ביאליק. ההתאקלמות הייתה קשה, והמשפחה התמודדה עם מצוקה כלכלית, אבל הוריו של גרינברג הצליחו למצוא כוחות לתמוך גם בקריירה של בנם. מגיל צעיר מאוד אביו ליווה אותו לאימונים במועדון האגרוף של קריית ביאליק. כבר אז הוא בלט במועדון, וניצח בנוקאאוט מתאגרפים בוגרים ממנו. "רומן היה זריז מאוד בתנועות שלו, קליל מאוד על הזירה, וגם כאשר היה עוד ילד לא אהב להפסיד", סיפר אחד מחבריו. "ראית מתאגרף ברמות גבוהות, שלא דפק חשבון למתחרים בוגרים ממנו והוריד אותם לקרשים".

אבל אי אפשר להתמקד רק באגרוף כשאתה בא מרקע כלכלי לא קל, ובישראל, כידוע, קשה עוד יותר. בניסיון לממש את הפוטנציאל של גרינברג, ועל מנת למצוא ספונסרים וקהילה שתתמוך בקריירה שלו, המשפחה החליטה להגר לאנגליה, והתיישבה בקהילה היהודית בלונדון. המתאגרף הצעיר היה אז בן 13, ובאמת, הקהילה היהודית עטפה אותו בהרבה חום ואהבה, וכמה בעלי חברות ועסקים מקומיים פרשו עליו את חסותם. הילד המוכשר זכה למנהל אישי צמוד ולמאמן מקצועי, רוברט ווטרמן, שליווה אותו עד לצמרת. הוא התאמן שמונה ועשר שעות ביום, ולפעמים יותר, והתקדם מתחרויות קטנות אל זירות האגרוף המקצועיות. כשהיה בן 15 בלבד הוא זכה במדליית הכסף באליפות העולם לנוער באגרוף; אחר כך גרף מדליית ארד באליפות אירופה לקדטים.

רומן גרינברג (צילום: John Gichigi, GettyImages IL)
הפסד אחד, אחרי 27 נצחונות רצופים, היווה עבורו את תחילת המשבר | צילום: John Gichigi, GettyImages IL

בשנת 2006 שמו של גרינברג כבר היה שגור בפיהם של פרשני האגרוף בעולם ככוכב הבא בזירה. הוא ניצח 17 קרבות רצופים בנוקאאוט. ועם התהילה התחיל לזרום גם הכסף: ענף האגרוף העולמי מגלגל מדי שנה מיליארדי דולרים בהימורים ובפרסים המחולקים למתאגרפים. ספונסרים וחברות מזון נותנים את חסותם לקרבות, הפרסים לזוכים ולמשתתפים בתחרויות הגדולות נעים בין עשרות אלפי דולרים לקרב אחד, ועד עשרות מיליוני דולרים למתאגרפים בעלי שם עולמי. עבור כל קרב גרינברג קיבל בין 50 ל-200 אלף דולר.

לזירה תמיד עלה כשסמל מגן דוד גדול רקום על מכנסיו השחורים, ועל הגופייה שלבש היה מגן דוד צהוב וזוהר, למקרה שמישהו לא הבין את הרמז. הכינוי שלו בעולם האגרוף היה The Lion from Zion. "תמיד היה חשוב לו להראות לכולם שהוא יהודי", סיפר אחד מחבריו. "היו כמה בעלי חברות באירופה שהציעו לרומן מאות אלפי דולרים כדי להיות ספונסרים שלו, בתנאי שיסיר את מגן הדוד מהמכנסיים אבל הוא סירב בתוקף. מבחינתו זה היה קו אדום, הוא לא היה מוכן למכור את היהדות שלו בעד שום הון שבעולם".

גרינברג ושני מתאגרפים אחרים, דימיטרי סליטה ויורי פורמן, נחשבו לתקווה היהודית הגדולה בתחום האגרוף. לגרינברג חזו עתיד של אלוף עולם.

בשלב הזה הוא החל להתאמן ולהתאגרף איפה שנמצא הכסף הגדול באמת – ארצות הברית. לשיאו הגיע במרץ 2007, כשגבר על המתאגרף הנודע מייקל סימס, אחד המתאגרפים הבכירים בעולם באותה עת. אלפים נדחסו למדיסון סקוור גארדן כדי לחזות בקרב הענקים, ואחרי עשרה סיבובים, השופטים קבעו שגרינברג הוא המנצח. לאחר מכן זכה בתואר הבין יבשתי באגרוף במשקל כבד כאשר הביס את הרוסי אלכסיי וארקין בנוקאאוט קטלני במונטה קרלו. רשת "שש בש" העולמית פרסה עליו את חסותה; החלום להיות אלוף עולם נראה קרוב מתמיד. אבל אז משהו השתבש.

אלף דולר תמורת כל אישה

הנפילה של גרינברג הייתה קודם כל מנטלית. ב-2008, אחרי רקורד של 27 ניצחונות רצופים, הוא הפסיד. זה היה קרב מול המתאגרף האמריקאי הוותיק סדריק בוסוול, קרב שהיה אמור להיות נקודת ציון בדרך אל אליפות העולם. גרינברג התרגל, כנראה, לניצחונות קלים, וכמו הרבה ספורטאים אחרים, הוא לא ממש ידע להתמודד עם הפסד.

על מה שהתרחש בחייו של גרינברג בשנים הבאות לא ידוע הרבה, אבל הפרטים המעטים מציירים תמונה לא פשוטה. גרינברג, מספרים חבריו, לא הצליח להתאושש. הוא הגיע לישראל בכוונה לקחת פסק זמן ולחזור לארה"ב, אבל בסוף נשאר בישראל. בנקודה הקריטית הזאת בקריירה שלו הוא התחתן והוליד שני ילדים קטנים.

"ההפסד גרם לו לדיכאון", סיפר חבר קרוב. "הוא רצה לקחת פסק זמן, להוריד את כפפות האגרוף כדי להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. זה היה חשוב לו מאוד. תבין משהו, עולם האגרוף זה היה כל העולם שלו, ופתאום כשהילדים הגיעו סדרי העדיפויות השתנו".

גרינברג עבד באותן שנים בהובלות וכסלקטור במועדונים, מה שיכול להעיד על כך שהמשפחה הצעירה נקלעה לקשיים כלכליים. באותם מועדונים גם הכיר את מי שלטענת המשטרה הם שותפיו לפשע: אלכסנדר ויסציצקי, פאדי הווארי, ואיוונה קובזר.

באותה תקופה חוקרי היחידה המרכזית במשטרת מחוז חוף, בפיקודו של ניצב משנה אלי אסייג, קיבלה תלונה מאזרח אוקראיני: אשתו, הוא טען, מוחזקת בכוח במכון ליווי בישראל, ומועסקת בזנות בניגוד לרצונה. הטענה התבררה כלא נכונה, אבל היא הובילה לגילויה של רשת ישראלית שפיתתה צעירות אוקראיניות לטוס לישראל כדי לעבוד כזונות. הנערות הועסקו במכוני הליווי ונשלחו לבתים ולבתי מלון. במקביל, עיתונאית באוקראינה פרסמה תחקיר מקיף על אותה רשת.

במשך חצי שנה עקבו חוקרי ימ"ר אחר חברי הרשת. האזינו לשיחותיהם של שלושת הישראלים שהפעילו אותה – ויסציצקי, הווארי וגרינברג; וכן אחרי איוונה קובזר, צעירה אוקראינית שכונתה "הציידת" – תפקידה היה לאתר באוקראינה את הצעירות שיגיעו לעבוד בישראל. תיקו של גרינברג מכיל 1,300 עמודים ועשרות דיסקים שעל גביהם תועדו מאות השיחות שניהל עם חברי הרשת.

פרטי הפרשה קשים לעיכול: לפי מה שטוענת המשטרה, גרינברג התחבר עם שני צעירים מקריית מוצקין, חלק מרשת שעסקה בייבוא צעירות אוקראיניות וגלגלה מאות אלפי שקלים בחודש. גרינברג טס לאוקראינה באותם ימים, לטענתו לטיול, אבל לטענת המשטרה הוא נסע בשליחות חברי הרשת. תפקידו היה לבחון האם הצעירות מתאימות לעבודה בישראל כנערות ליווי מבחינת מראה וגיל, והוא היה זה שהטיס אותן לארץ.

איש הקשר של גרינברג נקרא ויטלי, והוא סיכם עם גרינברג שמדי חודש ידאג לספק לו נשים צעירות חדשות למכון הליווי שהפעילו חברי הרשת בקריית מוצקין. תמורת כל בחורה שתגיע לישראל, סוכם שוויטלי יעביר סכום של אלף דולר; בתמורה לכך, כדי לפדות את המכירה שלה, הצעירה תעבוד במשך שבוע ימים בזנות. בסך הכל, אומרת המשטרה, גרינברג פעל ברשת במשך ארבעה חודשים.

בנוסף, אחת הנשים שעבדה בבית בושת שהפעילה הרשת בקריית מוצקין העידה בפני החוקרים כי גרינברג עבד במקום והיה מעורב בניהול בית הבושת. גם נערות ליווי נוספות שתוחקרו על ידי חוקרי המשטרה אמרו כי גרינברג היה אחד המנהלים.

שלושת המעורבים האחרים בפרשה כבר נעצרו ונשפטו; שניים מהם לשנת מאסר, ואחר לשנתיים. גרינברג, על פי החשד, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. גורמים במשטרה טוענים כי היה מבוקש לחקירה במשך שנה וחצי, ונדד בין בתים של חברים בניסיון לברוח מהמשטרה.

רומן גרינברג (צילום: מוטי קיקיון)
גרינברג: "מדובר באי הבנה אחת גדולה" | צילום: מוטי קיקיון

בינתיים, אתרי האגרוף  דיווחו במפח נפש שהמתאגרף המטאורי לא יחזור יותר אל הזירה. המאמן שלו, רוברט ווטרמן, סיפר שהוא מנסה לשכנע אותו לחזור להתאמן, אבל שזה כנראה כבר לא יקרה.

לפני כחודש וחצי נסתם הגולל על הקריירה הזו באופן סופי: שוטר שאותת לגרינברג לעצור את מכוניתו בשולי הכביש סמוך לעתלית, לבדיקה שגרתית של רישיונות נהיגה, גילה שהוא דרוש לחקירה. גרינברג נעצר והועבר לידי חוקרי ימ"ר חוף. הפרקליטות ביקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בנימוק שאם ישוחרר הוא עלול לברוח מישראל ולמצוא מחסה בבית אמו, המתגוררת היום ברוסיה. פרקליטות מחוז חיפה הגישה נגדו כתב אישום חמור ביותר לבית המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירות של סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, ניסיון לסחר בבני אדם, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לגרום לצעירות לעזוב את אוקראינה כדי לעבוד בזנות בישראל.

"הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון"

נכון לעכשיו, גרינברג נמצא בבית מעצר קישון, ומצב רוחו שפוף משהו. "זה חלום בלהות", הסביר למקורביו. "אני עובר תקופה קשה מאוד. בחיים לא האמנתי שאני אגיע לכלא. התוכניות שלי היו אחרות לגמרי: להיות אלוף העולם באגרוף".

הגרסה של גרינברג פשוטה – הוא מכחיש הכל. החוקרים הציגו בפניו ראיות מוצקות לכאורה הקושרות אותו לפרשה, אבל הוא התעקש שאין לו קשר לחשדות נגדו. את מפעילי הרשת הוא טוען שהוא מכיר שטחית, ממועדונים שעבד בהם, ושבזה התמצה הקשר. "ידעתי שהם אנשים רגילים, בלי עבר פלילי, לא עבריינים", הסביר לאחד מחבריו, "לא היה לי שמץ של מושג מה הם עושים בחיים. לא ברחתי לשום מקום, אף אחד לא אמר שאני בכלל מבוקש לחקירה. אם המשטרה הייתה פונה אליי הייתי מגיע. כולם ידעו היכן אני גר. שנה וחצי אני מבוקש ואני בכלל לא יודע על זה, זה לא נשמע מוזר מאוד", טען גרינברג באמצעות פרקליטו עו"ד גבי שמואלי. "עבדתי כשומר במועדון כדי למנוע את כניסתם של לקוחות בעייתיים, אין לי מושג מה קרה בפנים. אני לא התעסקתי עם נערות ליווי או הפעלתי מכונים. מדובר באי הבנה אחת גדולה, אני רחוק מהדברים האלה".

סנגורו, עו"ד גבי שמואלי טוען, כי מרשו נטול עבר פלילי ומעצרו נפל עליו כרעם ביום בהיר. לדבריו, קיימים פגמים ראייתיים משמעותיים בתיק החקירה. עו"ד שמואלי מנהל מגעים מתקדמים עם הפרקליטות כדי לחתום על הסדר טיעון, לפיו חלק מסעיפי האישום ימחקו, הוא יודה בשאר העבירות וייגזרו עליו לכל היותר בין שנה לשנתיים מאסר.

גרינברג מאמין שהוא יחזור בקרוב לזירה העולמית. "זו טעות, אין לי קשר לדברים האלה", אמר לחבריו. "הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. לא הייתי עושה כאלה שטויות. יש לי משפחה וילדים, המשטרה עשתה חיבור של כל מיני דברים וחלקי משפטים וניפחו בלון באוויר. האגרוף היה כל החיים שלי וזה חסר לי מאוד. אני מתגעגע לכפפות, ואחרי שכל הסיוט הזה ייגמר אני מתכוון לחזור לזירה".