בבוקר יום ראשון ברוסיה, הטלפון הנייד רטט בהכנעה, מקבל את הודעת הטקסט שנשלחה אליו: "הקהל מתבקש להגיע לאולם לפחות חצי שעה לפני תחילת ההופעה". וכך, שלושים דקות לפני שיעלה המסך על המופע המכונה "החתולים שאני הכי אוהב", כבר נדחסו ברחבת הכניסה 200 בני אדם.
הקהל שהגיע לתיאטרון, הנושא את השם "תיאטרון החתולים של מוסקבה", התחלק להורים תשושים ולילדים קופצניים. הבנים הזיעו בבגדי חג והילדות דילגו בצמות מעוטרות בסרטים. הם שילמו מחיר ממוצע של 800 רובל (שווה ערך ל-20 אירו) על הזכות לצפות בדמיטרי קוקלצ'וב מצעיד, מסובב, מקפיץ ומערבל עשרות חתולים וכלבים על הבמה. קוקלצ'וב, שנושא בתואר המנהל האמנותי, הוא בנו של יורי קוקלצ'וב, שיסד את תיאטרון החתולים ב-1991. בחודש שעבר הוא נפתח מחדש אחרי שיפוץ שנמשך שנה. הבניין כולו נראה כמו פנטזיה על חתול שיצאה משליטה: החלונות העשויים זכוכית ויטראז' צבעונית, מעקות המתכת לאורך המדרגות, אפילו ידיות הפליז של תאי השירותים – כולם מציגים רק חיה אחת.
קוקלצ'וב האבא הוא ידוען-על מהסוג שאפשר למצוא רק ברוסיה: ליצן ומאלף חתולים, עם רעמת שיער בלונדינית-לבנה, אף עצום וחיוך שדומה באופן חשוד לזה של חתול הצ'שייר מ"עליסה בארץ הפלאות". הוא היה ילד-כוכב בברית המועצות לשעבר, אבל הפך לחבר כבוד באצולת הבידור של מוסקבה בזכות ההולכים על ארבע. במופע שלו הם נדרשים לעתים ללכת על שתיים. וכך, פודלים וסיאמים שמתמחים ברביצה – או לכל היותר בטיפוס על עצים – צועדים על הבמה ומגלגלים אחד את השני בעגלות ילדים.
בראיונות לתקשורת, באתר האינטרנט שלהם וגם בשילוט שתלוי על הבניין, ששימש בעבר כאולם קולנוע, מקפידים הקוקלצ'ובים לקרוא למקום 'תיאטרון' ולא קרקס. רק לא קרקס.
עדיף להימנע מהמילה הזאת, במיוחד כשהמופע יוצא לסיבוב עולמי בארצות כמו יפן, שם משוגעים על החיות החמודות שלבושות בבגדי תינוקות, או בישראל, שבה צילם צוות של התוכנית עובדה את הכלובים הקטנים בהם מוחזקים החתולים. עשרים מפגינים מחו נגד המופע מחוץ לתיאטרון "גשר", אך מאות צפו בו בתוך האולם.
ברוסיה עדיין מקובל ומותר להשתמש בבעלי חיים בהופעות בידור, אבל הביקורת הכלל עולמית על קרקסי חיות מחלחלת גם לכאן. באופן לא מקרי, ביום שתיאטרון החתולים פתח מחדש את דלתותיו חשף VITA, המרכז הרוסי לזכויות החיות, סרט שמציג התעללות קשה בחיות במהלך אימונים בקרקסים בערים סנט פטרסבורג וסרטוב. מתנדבת במרכז התחזתה לעובדת קרקס במשך שנה וחצי וצילמה שעות על גבי שעות של צעקות, השפלות, מכות וצרחות. התיעוד לא כלל את שיטות האימון של קוקלצ'וב והתמונות שהוקלטו במצלמה הנסתרת מטושטות לעתים, אבל התמונה הכללית חדה עד כאב: אחורי הקלעים של מופעי החיות ברוסיה הם גיהנום.
עוד נגיע לסרט האימה הזה, שצבר מאות אלפי צפיות ביוטיוב ובאתרים רוסים. הוא מלחיץ הרבה אנשים, ובמיוחד את אלו שמתפרנסים היטב מקנגרו שהולבש בכפפות אגרוף, קוף שנתחב לשמלה ורודה, או חתול שדוחף פחית פח גדולה תוך כדי צעידה על רגליו האחוריות. אבל חצי שעה לפני ש-70 חתולים יעשו כל מאמץ לשעשע אותנו, עדיין יש זמן למקסם רווחים.
תמורת 150 רובל (כמעט ארבעה אירו) צלם מתעד ילדים ליד החתול בוריס, שיושב על דוכן קטן. הילדים מלטפים את בוריס והוא, מצידו, לא מתנגד ולא מתמסר. הצלם ממהר, לוחץ על הכפתור שוב ושוב, גובה כסף מההורים. בינתיים, הילדים מדלגים לדוכן המרצ'נדייזינג הסמוך, שם ניתן לקנות די-וי-די, דיסק למחשב וחוברות צביעה. על כולם מצולמים בני משפחת קוקלצ'וב, גברים ונשים, וסביבם אינספור חתלתולים. הסחורה נחטפת כמו גורים ביריד כפרי.
בקומה השנייה של הבניין נמצא "מקדש החתולים". לאורך מסדרון מחופה שיש ניצבים תאים שקופים, ענקיים, ובתוכם מצטנפים כוכבי המופע בדקות האחרונות שלפני העלייה לבמה. התאים מבהיקים מניקיון ועמוסים בכריות נוחות, כריות מפנקות לטיפוח הציפורניים ועצים מלאכותיים. כאן חיים בכיף, מסבירים למבקרים במאמץ להדוף מראש כל ביקורת.
בחודש שעבר הוביל דימטרי קוקלצ'וב את התקשורת אל התאים האלו. האקרובט והליצן לבש חליפה שחורה מכובדת, מעט גדולה למידותיו. "אפשר לראות שכל אחד מהחתולים מצא לו מקום", הצביע לעבר הכלוב השקוף. "זה סימן טוב שמעיד על כך שהאווירה כאן נעימה להם". קוקלצ'וב הסביר ש"יש לנו 120 חתולים. בשלב הראשון הבאנו רק חלק מהם לכאן, בהמשך כל היתר יצטרפו ונוכל לבנות כאן עולם חתולי מושלם". איש לא שאל מה קורה לחתולים שמאופסנים במקומות אחרים ולא בסוויטות שמוצגות לקהל. גם באולם עצמו נשמעו מעט שאלות.
"החתולים מונעים על ידי פחד וכפייה"
בדיחה מספרת על תייר שחזר לארץ מביקור במוסקבה. בישראל הוא פוגש חבר שעלה מברית המועצות לפני 30 שנה. ״נו, איך היה הטיול במוסקבה?״ שואל העולה הותיק מרוסיה. ״מדהים״, עונה לו יליד הארץ, ״יש שם דובים שרוקדים על הכבישים במרכז העיר".
״לא ייאמן!", הרוסי לשעבר מתלהב, ״אשכרה סללו כבישים במוסקבה?".
הבדיחה הזאת בוודאי לא מצחיקה את דובי הקרקס הרוסים. במדינה אין הגדרה חוקית שקובעת בבירור תנאי החזקה מינימלים לחיות בר. כך קורה שדוב שחלש על יער מושלג בגודל מדינת ישראל יכול להיות מוחזק באופן חוקי בארגז בגודל של כמה מטרים רבועים.
לעומת זאת, במדינות אחרות – גם כאלו עם מוניטין נוראי – המצב השתנה מאוד בעשור האחרון. ברומניה, שהייתה מעצמת דובים מרקדים עד הצטרפותה לאיחוד האירופי, נאסר המנהג והמאלפים הצוענים נדרשו לעבור הסבה מקצועית. הדובים הרומנים זוכים כעת להגנה חוקית מהשפלה ועינויים.
יש מדינות שלקחו את זה רחוק עוד יותר: באמצע אפריל הודיעו השלטונות בבריטניה, למשל, שהחל משנת 2015 יוטל איסור מוחלט לשלב חיות בר במופעים של קרקסים נודדים במדינה. בכך היא תצטרף גם לאוסטרליה, שם חל איסור מוחלט לשלב חיות במופעים. החלת האיסור באנגליה הייתה תוצאה של קמפיין ציבורי שניהלו פעילי זכויות בעלי חיים ופוליטיקאים בולטים במשך שנים. היוזמה נתקלה בקשיים ובעיכובים בגלל חששם של המחוקקים הבריטים מתביעות פיצויים שיגישו בעלי הקרקסים. נמרים ואריות נעלמו מנוף הירידים באנגליה כבר השנה, אבל נכון לכרגע, חיות מבויתות כמו חתולים וכלבים יוכלו להמשיך לככב במופעים.
בישראל אישרה הכנסת ב-2002 בקריאת טרומית הצעת חוק האוסרת לערוך מופעים בהשתתפות חיות בר מאולפות, דוגמת קרקסים ומופעי קוסמות. ההצעה, שהגישה ח"כ זהבה גלאון, הייתה למעשה תיקון לחוק צער בעלי חיים, והגיעה על רקע מאבק מתוקשר שניהלו ארגוני זכויות בעלי חיים נגד העלאתו של קרקס מדראנו בישראל, לאחר שנחשפו תנאי האחזקה הקשים של החיות בקרקס.
ברוב העולם אין ויכוח על ההכרה העקרונית בכך שחיות בר כגון פילים וזברות אינן "ציוד" שניתן להפעיל, לכבות או לשנע, ושכליאתן במהלך הופעות ונסיעות גורמת להן מחלות והפרעות נפשיות. אבל ברוסיה, כל חיית בר שניצודה באופן חוקי, בתוך גבולות המדינה או בארץ אחרת, היא רכושו של הצייד, שאפילו יכול לרשום את ביתו הפרטי כגן חיות.
כך, באולם של תיאטרון החתולים במוסקבה, המסך נפתח, האור עולה, ואיכות הצליל המעולה נשמעת בין השורות. הבמה מאובזרת בתפאורה מתנפחת צבעונית ובעמוד דמוי עץ. אפשר להבחין בכמה חתולים בצמרת. הם לא זזים, אפילו לא ממצמצים. לרגע נדמה שהם פוחלצים. אבל אז אחת החיות נעה, ומהכסאות המרופדים שמאוכלסים באנשים ובילדיהם עולה "וווו" גדול.
בתחילה החתולים מבצעים תרגילים שנראים כמו הגזמה של התנהגות טבעית. הם הולכים על חבל דק, שומרים על איזון על סוס נדנדה, מתחככים הלוך ושוב ברגלי השחקן הראשי שדורש, ומקבל, מחיאות כפיים מהקהל. כשהזמן חולף, מגיעים לקטעי ההארד קור. חתולה יושבת בתוך דלי ומונפת בסיבובים הולכים וגדלים. חתול נתלה על שני חבלים מתוחים ברגליו הקדמיות ומתקדם לרוחב הבמה. מחיאות הכפיים והצחקוקים נמשכים.
הקלישאה המקובלת היא ש"חתולים לא מבצעים תרגילים שהם לא מעוניינים לבצע" וש"חתול לא יודע להיות מאולף, רק לשחק", אך הפסיכולוג אדוארד תו'רנדייק הדגים כיצד חתולים רעבים לומדים להיחלץ מקופסאות על ידי לחיצה על ידית, התנהגות שמכונה 'התניה על ידי חיזוק חיובי'. על הבמה של תיאטרון החתולים אפשר אמנם לראות רק חיזוקים חיוביים – קוקלצ'וב נותן לכוכבים המשופמים שלו פיסות אוכל קטנות בסוף כל תרגיל – אבל דובר של ארגון זכויות בעלי החיים PETA אומר ש"תרגילים כמו גרירת עגלת תינוק או הופעה עם לפידים בוערים הם לא טבעיים ולא נוחים לחיות. ברור לכל אדם סביר בקהל שהחתולים מונעים על ידי פחד וכפייה. אין שום קשר בין המופע הזה להנאה של החיות".
הקהל במוסקבה דווקא מתענג, ודמיטרי קוקלצ'וב שולח אותו להפסקה ולעוד סיבוב עם הצלם, שגובה 150 רובל עבור תמונה עם בוריס, החתול האפאתי.
"החיות בכלובים 23 שעות ביממה ומשוחררות רק לחזרות ולהופעות"
קופי השימפנזה ג'וני וקוזייה לא בחרו להיות כוכבים – לא בזירת הקרקס בסנט פטרסבורג, וגם לא בסרט שמתעד את ההתעללות בהם ובחיות נוספות במהלך 'אימונים'. הפעילה בארגון VITA, שהתחזתה לעובדת קרקס ומבקשת לא לחשוף את שמה, תיעדה איך בזמן שהקופים קשורים בשלשלאות, המאמן הראשי מורה לאחת העוזרות שלו "לתת לתת לתת!". העוזרת מצייתת ומכה את אחת השימפנזות על הראש, שוב ושוב ושוב. הקוף צווח באימה. בשלב הבא המאמנת מצליפה במקל ברגלי השימפנזה. הצווחות לא פוחתות. ברגע אחר, מאמן הופך קוף על ראשו. "תסתכל עלי!" הוא צועק, בעוד הקוף מנסה לברוח. "חרא קטן, תעשה מה שאומרים לך!" המאמן מטיח את הקוף, כמו בובה, בכיסא מעץ. בסרטון נוסף מאמנת בלונדינית יושבת על קצה הזירה ומכה קוף קטן על ראשו. המיקום מעט שונה, צווחות הכאב זהות.
בסוף היום, באחת עשרה בלילה, השימפנזות ננעלות בכלוב זעיר ומלוכלך. תנאי ההחזקה של כלבים, חתולים ודובים הם איומים. "אחד הרגעים הכי קשים עבורי היה כשצילמתי דוב חובט את ראשו ברצפת הכלוב", מספרת הפעילה של VITA, "הדוב פשוט יצא מדעתו וחבט בסורגים במשך שעות. ואף אחד לא עצר את זה! החיות נמצאות בכלובים 23 ביממה. משחררים אותן לזמן קצר לחזרה או הופעה, וזהו, ביתר הזמן הן כלואות. כשהצטרפתי כעובדת לקרקס באמת עניין אותי לגלות את העולם הנפשי והרגשי של אנשים שחיים שם. עכשיו אני משוכנעת שזו תעשייה שמבוססת על התעללות".
סצינות דומות נחשפות שוב ושוב לאורך הקליפים שהעלו ליוטיוב אנשי ארגוני זכויות בעלי החיים. כדי לעודד יען לצאת במירוץ חינני ומהיר סביב זירת הקרקס, ארבעה גברים מקרקס סן-פטרסבורג בועטים, סוטרים, מצליפים ואפילו מקללים את העוף הגדול. בדרך כלל הוא החיה המהירה ביותר מבין ההולכים על שתיים, אך הפעם היען נכנע לרביעיית המתעללים האנושיים, ורץ על פי ההוראות. גם הקנגורו צ'רלי סופג הצלפות ממאמן שמכריח אותו "להתאגרף". זה חיקוי מכאיב להתנהגות הטבעית של החיה, שאוחזת בתוקפים באמצעות הרגליים הקדמיות הקטנות ובועטת ברגליים האחוריות. אפילו אנימטורים מוכשרים במיוחד היו מתקשים לייצר מבט עצוב ומושפל כמו של הקנגורו, כפי שתועד בחיים האמיתיים. התחקירנית הסמויה מספרת שלפני האימון הבא עבר בדיקה רפואית – לאחר שהתברר שאף עצם בגופו של הקנגורו לא נשברה, הוא נשלח לסיבוב נוסף בזירה.
אפילו ברוסיה, המורגלת במופעי קרקס שמשלבים חיות, הסרט חולל תגובה ציבורית נרחבת. כלי תקשורת מרכזיים במדינה מציגים שוב ושוב את התמונות המחרידות, ואנשי VITA, מגובים בסערה הציבורית, הגישו קובלנה פלילית לתובע הכללי.
אבל אדוארד זפשני, מנהל הקרקס הגדול של מוסקבה, שגם במופעים שלו משולבות חיות, משוכנע שהכל קונספירציה. השבוע האשים את האנשים שמאחורי הסרט ב"שיתוף פעולה עם גורמים אינטרסנטים זרים". במקרה הזה מדובר ב'קרקס השמש' מקנדה, שמתוכנן להופיע ברוסיה בקרוב ומושך קהלי ענק גם מבלי להשתמש בטיגריסים ובשימפנזות, ורק בזכות הופעות המעידות על יחס אנושי לחיות.
"יש פה עניין של שליטה על נתח שוק", טוען זפשני, "הווידיאו הזה, שצולם לפני שנה וחצי, יוצא זמן קצר לפני שהקנדים מגיעים אלינו. ובכלל, אי אפשר להכתים את כל הענף בגלל התעללות ספציפית. אז נכון, תיעדו התעללות בקופי שימפנזה. אבל כשמאמן אתלטיקה אחד נותן סמים לאצנים שלו, זה לא אומר שכל שיאי הריצה הושגו בזכות התנהגות פסולה".
ואף על פי כן, נראה שלסרט השערורייתי יש השפעה. עובדה: הקרקס של מוסקבה התחייב השבוע לצלם ולשדר ישירות באינטרנט את כל החזרות והאימונים שנערכים עם חיות.
למשפחת קוקלצ'וב, לעומת זאת, אין כרגע שום תוכניות לחשוף את השיטות הסודיות שמשמשות לאילוף החתולים. אחרי ההפסקה, כשכל הילדים סיימו להצטלם גם בתוך האולם, המופע נמשך. ברגע השיא שלו, מוצב על הבמה גלגל ענק עמוס חתולים, מגובה בשני פודלים, מאופסנים בעגלות ילדים. צמד חתולים מגלגל את הכלבים לרוחב הבמה. דימיטרי קוקלצ'וב מונה את כוכבי המופע "נטולי הזנב" – אשתו, מרינה וצוות של שחקנים וליצנים. אחר כך הוא חולק כבוד לשחקנים "בעלי הזנב" כמו בוריס החתול, והקולגות פופיק, גזר ונקניקון. האורות כבים, מחיאות כפיים סוערות נשמעות, קוקלצ'וב וצוות השחקנים משתחווים לקהל.