השעה 21:00. אני בדרכי לירושלים, מתקשר לאחי הגדול ומספר לו על המשימה שנשלחתי אליה. הוא שומע שאני מפחד. "יש לי אביזרים להגנה עצמית ומכשיר הקלטה, אבל אני חושב שבכל מקרה כדאי שתמתין לי בחוץ עם הרכב", אני אומר לו. הוא מגיע לאסוף אותי ואנחנו חונים ברחוב חשוך בשכונה ירושלמית דתית, אני יורד מהאוטו ואז ממתין. כמה ימים קודם, כששוחחתי עם המטפל בטלפון, הוא סירב למסור לי את הכתובת המדויקת של הקליניקה, "תתקשר כשתגיע". עכשיו אני מחייג אליו אבל השיחה מגיעה לתא הקולי. הדקות עוברות, קבענו בתשע וחצי והשעה כבר עשרה לעשר. מימני חולפים שלושה בחורים דתיים ושולחים לעברי מבטים, העמידה ברחוב מלחיצה אותי. אני פונה להסתתר מאחורי אחת המכוניות, כשלפתע מגיח משביל צר וחשוך אדם מזוקן בלבוש מעונב, כיפה סרוגה לראשו. "נתנאל?", הוא שואל ולוחץ לי את היד בנעימות, מסמן לבוא אחריו. אנחנו צועדים בשביל צדדי, מוסתר ובוצי, וכשאני מעיר על הכניסה החשוכה הוא מסתובב ומחייך אליי. הגענו לקליניקה ואני מביט סביבי. אם משהו יקרה, אני חושב לעצמי, גם אלוהים לא יידע.

הייתי בן 17 כאשר עלתה בראשי בפעם הראשונה המחשבה להשתנות. רציתי להיות רגיל, רציתי להיות נורמלי, כמו כולם. כשאני חושב על זה, אני לא מכיר הומו אחד שלא עבר כמוני את חווית השנאה העצמית הזו, מלווה ברצון עז למצוא גורל אחר. הלכתי לפסיכולוג, בחור טוב עם כיפה על ראשו, ויחד עברנו כברת דרך ארוכה שהסתיימה בקבלה אמיתית. בשנים שעברו מאז למדתי לחבק חזק את הנטייה המינית שלי, לקבל אותה כחלק בלתי נפרד ממי שאני. אלא שעכשיו אני מוצא את עצמי יושב בחדר קטן עם מטפל בשם יובל הדר, אותו הציגו לי בארגון "עצת נפש" כפסיכולוג, והבטן מאיימת להתהפך. הוא מחייך חיוך נעים ומנסה לגרום לי להרגיש בנוח, אך הנוחות היא באמת ממני והלאה. כל העסק שונה מטיפול פסיכולוגי רגיל שאני מכיר - החשאיות, המסתורין, השעה המאוחרת, הקליניקה המעופשת.

יובל מקשיב לחששות שלי באדיבות, ואז מבקש שאעצום עיניים ואביע משאלה לטיפול. אני שואל מה הסיכוי שהמשאלה תתגשם, ומה בכלל הוא חושב על הרצון שלי להפוך לסטרייט. "אני לא מתפקידי לומר מה נכון ולא נכון", הוא משיב. במשך הדקות הבאות הוא שואל אותי על חיי ועל הנטייה המינית שלי - איך נראים היחסים שלי עם קרוביי, כמה זמן אני מרגיש את "התחושות האלה" והאם אני פעיל מינית. בהתחלה אני נזהר, אבל אז משתחרר ומדבר בחופשיות. עד שיובל עוצר אותי. "זו סטייה", הוא קובע נחרצות, "ואפשר לרפא אותה".

רחוב בירושלים
רחוב ירושלמי, אילוסטרציה. לא נותנים כתובת מדויקת | צילום: ד'ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיו

"הנפש שלך נגעלת"

כשאתה נער שמגלה שאתה נמשך לגברים עולמך מתפורר. בהתחלה אתה שומר הכל בסוד, יודע שהמילה "הומו" היא קללה שרצה במסדרונות בית הספר, במיוחד כשמדובר בסביבה דתית ושמרנית. בהמשך אתה מחפש פתרונות: נכנס לאינטרנט, מגגל "הומוסקסואליות" ופתאום העיניים נופלות על אתר של עמותה רשומה בישראל, "עצת נפש", שמציעה לך אפשרות לשינוי. באתר שלה מוצגים מחקרים, עדויות, הבטחות להצלחה. מספרים על צוות מטפלים מוסמך ומקצועי, על שיטות טיפול מדעיות ועל דרך אמינה לחזור ולהיות סטרייט. פתאום התקווה למשפחה סטנדרטית ולילדים הופכת לממשית, המחשבה על נחת להורים מהדהדת בראש. תג המחיר, 500 שקל לטיפול של שעה וחצי, זה כלום לעומת הרצון להשתנות.

טיפול ההמרה הוא למעשה התחנה האחרונה במסע לריפוי אותו מציע "עצת נפש", ארגון המציג עצמו כראשון והמוביל בארץ בסיוע בתחום של "נטיות הפוכות". הוא הוקם לפני 15 שנה ביוזמתו של הרב שלמה אבינר, ולמרות שספג בשנים האחרונות ביקורת על פעילותו, הוא עדיין פועל ובועט, כעת תחת מעטה של חשאיות ומחתרתיות. המוצר אותו הוא מציע נשמע מבטיח: טיפולים פסיכולוגים בשיטה הרפרטיבית ("המתקנת"), שקובעת שלכל אדם זהות מוסתרת וראשונית - סטרייטית, כמובן – שניתנת לחשיפה ולאימוץ מחדש. "עם השיטה הרפרטיבית אתה תגלה אופטימיות והתרגשות. אתה תרגיש שסוף סוף מצאת מטפל אשר מבין לליבך ומוכן לעזור לך לברר את נטייתך ההומוסקסואליות. בעזרת הטיפול, חלק מבעלי נטיות הפוכות כבר התחתן והקים משפחה. אנשים אלה חיים היום חיים מאושרים ביחד עם נשותיהם. הם הגשימו חלום", נכתב באתר.

ב"עצת נפש" מקפידים לא לקרוא לילד בשמו – ויש לכך סיבה טובה. נייר העמדה של הסתדרות הפסיכולוגים, אותו אימץ באוקטובר האחרון משרד הבריאות, שולל כל אמינות מדעית שיש לטיפולים מסוג זה ולמעשה אוסר על פסיכולוגים לעסוק בטיפולי המרה. זו הסיבה כנראה שבשיחה שהתקיימה בין מאקו למנכ"ל העמותה, צביקה דנטלסקי, הכחיש האחרון כל קשר בין הגוף בראשו הוא עומד לבין טיפולים מסוג זה. "עצת נפש מעולם לא הפנתה לטיפולי המרה. אנחנו מפנים רק לפסיכולוגים או פסיכיאטרים", הוא אומר. גם באתר העמותה נטען כי המטפלים שלה הינם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש - פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים – אלא שהמציאות בשטח שונה. המטפל שאליו הופניתי על ידי הארגון אינו פסיכולוג או פסיכיאטר, וגם לא פסיכותרפיסט. "לא אמרו לך בעצת נפש שאני לא פסיכולוג?", שואל אותי הדר בשיחת טלפון מקדימה לפגישתנו, ואני משיב בשלילה. לדבריו, הוא יועץ חינוכי ומטפל משפחתי, כחתום גם על הקבלה שנתן לי. כאשר שאלתי להסמכתו המקצועית, אמר "עצת נפש פנו אליי כי שמעו על מקרים שהצלחתי לשנות הרבה אנשים. הם לא יודעים מה הולך בדיוק בטיפול".

 מצעד הגאווה
"הנפש שלך נמשכת להתלבטות כמו פרפר לאש" | צילום: AP

ומה שהולך בטיפול אכן מרגיש כמו ניסיון אמיתי לסייע למטופל לשנות את נטייתו. מרגע שהסתיים שלב ההיכרות, הדר לא הפסיק להשתמש במילים כמו "סטייה" ו"ריפוי", חוזר עליהן במגוון וריאציות. כשאני שואל אותו מה המקור לאותה "סטייה", הוא ממהר להסביר: "יש אג'נדה שאומרת 'מי שאתה, אל תשנה את זה'. אז אני אומר שמה שקרה זה שהאג'נדה הזו (ההומואית) נהייתה אלימה. פשוט אלימה. הם לקחו סטייה ואמרו 'תקבלו אותנו! ומי שלא מקבל אבוי!' וכל הפוליטיקאים כבר מפחדים מהם".

"מחר יבואו אנשים שאוהבים ילדות ויגידו 'סליחה נולדתי ככה, תקבלו אותנו'", הסכמתי עם הדר, ובתגובה הוא חייך: "נכון, נכון! בדיוק! זו אג'דנה. אג'נדה שאין לה אמת. השאלה את מי אנחנו רוצים לשנות, כי להישאר ככה זה לסבול כל החיים".

כדי להדגים את דבריו המשיל: "אתה רוצה לאכול גלידה, אבל גלידה זה לא בריא. אז אתה הולך לפסיכולוג, והוא אומר לך (לוחש): 'גלידה זה בריא גלידה זה בריא גלידה זה בריא' ואז אתה משתכנע".
"זה מה שעשו לי עם ההומואים? בעצם כפו עליי איש אחר?"
"נכון, נכון! ניסו לשכנע אותך שזה בסדר".

לאחר מכן, חשף צד נוסף במשנתו: "תראה, אני לא בקיא בחכמת הפרצוף אבל כולם שם (הומואים ולסביות) נראים לי עצובים... אצלנו זה גועל נפש, ואצלם זה תאוות הנפש. הנפש שלך נגעלת, וגם הנפש של כל האזרחים פה במדינה נראה לי נגעלת, כי כולם גדלו על האמת, אין מישהו שנולד וחבר בקהילה שאוהבת נחשים. הנשמה שלך היא סטרייטית, הסתירה היחידה זה שהנפש נדפקה בדרך... ועכשיו  אנחנו מחזקים את הרוח, את הנשמה. אני מזדהה עם האמת שלך", אמר לי, והוסיף: "נעזור לך לטפל בזה. אני מרפא".

"להשתחרר מעול הבושה והשנאה"

המסע לשינוי המובטח שמציעה "עצת נפש" מתחיל עוד הרבה לפני שאני מתיישב עם הדר בחדר הקטן. אתר האינטרנט של הארגון, התחנה הראשונה אליה מתגלגל נער מבולבל, מבטיח לגולשים המודאגים כי "הומוסקסואליות איננה נטייה מינית כי אם הפרעה פסיכולוגית, עניין בר חלוף, סימפטום של הפרעה עמוקה". בהמשך מסתתרות פנינים נוספות בכסות של אמת מדעית ("הנטייה ההומוסקסואלית שלנו נשארת בבחינת טעות, אך לא נוכל לשקר לעצמנו לעד"), ותחת הכותרת "מדריך בתחומי נטיות הפוכות - כל התשובות" מופיעה האבחנה הבאה: "הומוסקסואלים מתאבדים מפני שהם הומוסקסואלים... לא מועיל לאמץ זהות וצורת חיים הומוסקסואלית בניסיון להשתחרר מעול הבושה והשנאה. במקום זאת, נוכחנו לדעת כי ישנו פתרון טוב יותר, והוא להילחם".

טיפולי המרה
טיפול, אילוסטרציה. פסיכולוג, פסיכיאטר או בכלל מטפל משפחתי? | צילום: אורטל דהן. למצולמים אין קשר לכתבה​

את המלחמה בהומוסקסואליות מבקשים ב"עצת נפש" לנהל באמצעות "שיטה מדעית ומוכחת עם הצלחות, שאינה שונה מכל טיפול פסיכולוגי אחר, ושאיננה יכולה להזיק". בשלב הראשון, מפנה אותי האתר לקו הסיוע לבעלי "נטיות הפוכות" שמפעיל הארגון - קו שמטרתו לספק סיוע רגשי ואישי באמצעות מתנדבים שאינם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. כאן ממליצים לפונים להיצמד למסייע קבוע שיספק להם ליווי ותמיכה כחיזוק לתהליך הטיפול. במשך חודש וחצי חייגתי לקו הסיוע והצגתי את עצמי כהומו המעוניין להפוך לסטרייט. כל אחד מהמסייעים איתם דיברתי ערך בתורו תחקיר קצר על שנות ילדותי ויחסי עם הוריי, שלאחריו רובם הגיעו לאותה מסקנה: המשיכה שלי לגברים קשורה לחסכי ילדות ולהיעדר גבריות. "אבל יש תקווה", עודד אותי אחד המתנדבים, "אני שומע שאתה רוצה להשתנות, יש לנו דרך ושיטה". כאשר התעניינתי בפרטים, הסבירו לי רוב המסייעים בקו: "הטיפול הוא טיפול פסיכולוגי. אתה יושב עם הפסיכולוג, זה טיפול בשיחה, לא עוסקים בטיפולי המרה וכל מיני דברים כאלה".
"ומה אם בכל זאת נגלה שאני הומוסקסואל ואין דרך לשנות את זה? יעזרו לי בטיפול לקבל ולהתמודד עם זה?", שאלתי את אחד מהם.
"תשמע, התפקיד שלנו הוא לשנות את הנטייה. לגרום לנפש שלך לרצות משהו אחר. אפשר לטפל בזה וזה לא ככה כמו שאתה אומר. זה לא מולד, זה לא גנים", אמר אחד מהם.

שבוע לאחר מכן חייגתי פעם נוספת והבעתי את חששותיי מטיפול כושל בפני מסייע אחר שישב בקו. "אני מפחד שהטיפול לא יצליח", אמרתי.
"יש הרבה הצלחות לטיפול. אני באופן אישי מאמין שאפשר לשנות את זה. אני מכיר אישית אנשים שעברו את זה. כלומר - פסיכולוגים שגרמו לאנשים לצאת מזה. תשאיר מספר טלפון ויחזור אליך מישהו שעבר את הטיפול בהצלחה והיום הוא מאושר עם אישה וילדים".

לאורך כל השיחות חשתי כאילו אני מדבר עם מחלקת שיווק שמטרתה לשכנע אותי שהטיפול – לא המרה, לא המרה - יעיל ובטוח. איש לא הזכיר סיכונים נפשיים, איש לא דיבר על מפח נפש אפשרי. בסיום אחת השיחות הפנה אותי המסייע חזרה לאתר והציע לי להצטרף לפורום "גייז ונטיות הפוכות". הוא המליץ לי לקרוא חוויות של אנשים שעברו את הטיפול בעצמם כדי שארגע ואשתכנע – אלא שנראה כי חברי הפורום דווקא לא מרגישים נאמנים למותג אותו הם אמורים לייצג. רבים מהם העידו על התקווה להשתנות ועל ההתמודדות הקשה סביב הנטייה המינית שלהם, אבל גם קבעו באותה נשימה כי עד כה, הטיפול לא שינה את מאווייהם ולו במעט. "כבר די איבדתי תקווה לחיים, הטיפול לא עוזר לי", כתב אחד. "אני כבר שנה בטיפולים וגם אצלי אין משיכה לנשים…", הוסיף אחר. במפגש פנים מול פנים עם המטפל, האמנתי, אוכל לקבל תשובות נוספות.

עצת נפש
מתוך אתר הארגון. נטיות הפוכות - ופתרונן | צילום: מתוך האתר של עצת נפש

"אתה לא מכור לגברים"

החשאיות והמסתורין הן נקודות מפתח של "עצת נפש".  אם תחפשו כתובת של משרדי העמותה, או אפילו טלפון משרדי של מנהליה ועובדיה, לא תמצאו. הארגון הוא כה מחתרתי, שמלבד הצהרות על הצלחות של השיטה, כביכול, אין בידו להציג נתונים ממשיים. בתקנון הפורום באתר חל איסור מוחלט לפרסם שמות של מטפלים ומספרי טלפון, וגם באתר עצמו לא ניתן למצוא מידע על המטפלים המוצעים.

את המספר של המטפל יובל הדר קיבלתי מאחד המסייעים בקו הסיוע. בטיפול איתו, כאמור, מיהר להסביר לי שמדובר בסטייה – אך גם טען כי קיימים כלים פרקטיים להתמודדות איתה. דרך מעשית לפתרון. "אתה צריך לרסן את התשוקות שלך, לאלף את הסוס, לומר לו 'שתוק' כשהוא מתפתה לגברים", אמר. "גם כשהסוס שלך מתפרע, שים לו רסן. אנחנו שומרים עליו - שקט! אתה לא תרכב עליי! אוקיי? אתה עוד לא בריא... המטרה שלנו היא לשכנע את הסוס שיעשה משהו אחר. אנחנו נחנך אותו... יש נפש בהמית, ויש אדם. אדם מחליט, אדם עם ערכים, אדם עם אמת. זה הטבע".
"לפעמים יש לי מחשבות שאולי זה הטבע שלי, גברים", אמרתי.
"אז מה? הרצון של הנפש שלי זה לראות בחורה ולהסתכל עליה. עכשיו, אם אני חזק  אז אני אומר 'שקט, מה אתה מסתכל? אסור!', אבל אם אין לי מצפון, אין לי אישיות, אין לי ערך, אז אני אומר - וואלה בא לי".

הוא קם ממקום מושבו, נעמד בפינת החדר וקינח את אפו. "אומרים שהשטן הוא מלפנינו ומאחורינו. יש שטן מלפנינו שאומר 'תחטא תחטא', ויש שטן מאחורינו שאומר 'חטאת חטאת'. ואז אתה חוטא עוד והוא אומר לך – 'אתה בידיים שלי'!". הרגשתי מאוים. "זו עבודה. אנחנו פה בית חולים לסוסים. אני לא בית מדרש, אני לא מחנך אנשים, אני לא רב. אני מרפא לאנשים את הסוס". הדר הוא דווקא כן רב, אך ביקש להבהיר כי לדבריו יש חותמת טיפולית.

הרב אבינר
הרב אבינר. מבטיח הצלחה מלאה | צילום: יעקב מתוך ויקיפדיה

נקודת השיא של השיחה הגיעה כאשר שיתפתי אותו בפגיעה מינית שעברתי בילדותי. הדר עט על הנושא כמוצא שלל רב. "נתנאל, עיוותו לך את הסוס. דפקו לך את המערכת". מכאן ואילך הפכה הפגיעה המינית למקור כל בעיותיי, לדעתו: "לנפש היו חוויות שהגדירו את הרצון שלך. כמו פגיעה מינית, שהיא יצרה חוויה בנפש שבלבלה אותה". נותרתי ללא מילים, ובנימה זו הסתיים הטיפול הראשון. לפני כשבועיים שבתי לחשוב שוב על שליטת המטפל בסוסו, כאשר פורסם כי ראובן ישראל וולצר, ששימש בשנים האחרונות כחבר הנהלה ב"עצת נפש" והדריך בה את סדנת הדגל "המסע אל הגבריות", נעצר בחשד לעבירות מין בחלק מהמטופלים. מנכ"ל העמותה צביקה דנטלסקי הכחיש כל קשר ארגוני לוולצר, אלא שבמסמכים מטעם רשם העמותות מצוין במפורש כי זה שימש בעשור האחרון כחבר ועד ומזכ"ל העמותה, ואליו נשלחו רבים ממטופליה.

שבוע לאחר המפגש הראשון, הוקדש הטיפול השני לשלב שבו "אנחנו משנים את הרצון של הנפש", במילותיו של הדר. הוא שלף בלוק נייר ועט. "בשביל זה, אני צריך ממך זיכרונות ילדות, וכאן אנחנו מנתחים את האישיות שלך ומנסים להבין מספר דברים". הוא קשקש על הדף כמה ציורי זכרונות ואחרי מבט חטוף בהם מיהר לאבחן: "תסמוך עליי נתנאל. הנפש שלך נמשכת לנקודות של התלבטות כמו פרפר לאש. אתה בעצם מכור להתלבטות והסבל שלך נובע מזה. אתה לא מכור לגברים. לנפש שלך יש אינטרס להימשך לגברים, כי זה נגד מי שאתה. זה סוג של אקסטרים".

"אבל אני לא מתלבט בין גברים לנשים, אני נמשך רק לגברים", אמרתי. הוא התרעם: "זה התפקיד שלי - להוליך אותנו ביחד. מה שאני עושה זה לא מהשכל. אני חייב להפגיש אותך בצורה הכי מהירה עם האמת. אצלי זה לא עובד ככה".

בסיום הפגישה לחצנו יד וקבענו להיפגש לטיפול נוסף. אני קם מהכורסה שעליה ישבו קרוב לוודאי מאות נערים ומבוגרים במצוקה, שהיו צריכים להקשיב למילים קשות כמו אלה, ופונה ללכת. "אני אעזור לך... זה קודם כל שליחות ומצידי לתת את כל כולי, זה לא עכשיו רק פרנסה", אומר לי הדר, "כעת אנחנו יוצאים למסע". הוא מחייך ונותן לי חיבוק.

כמה ימים לאחר מכן, פורסמה תחת שמי ב-mako ידיעה על אותו ראובן ישראל, המטפל הבכיר בעמותה שחשוד בעבירות מין. כך, יום לפני מועד הטיפול השלישי קיבלתי הודעה לנייד מיובל הדר: "מתי נוכל לדבר? יש לי תובנות מהמפגש האחרון", כתב. באותו הערב חייג אליי וביקש להפסיק את הטיפול. "זה לא התחום שלי. כעיקרון אני לא עובד עם עצת נפש", אמר. כשטענתי בפניו שזהו הארגון שהפנה אותי אליו, ענה "אני לא עובד איתם באופן קבוע. אני מאד מתנצל שהייתה אי הבנה, אני לא אחראי להם". מדוע החליט להפסיק את הטיפול בבהילות כזו? "המקרה שלך בעייתי מאד והנטייה שלך ברמה גבוהה, אני לא מתיימר לנסות לשנות אותך ואם תרגיש שנכון לך אחזיר לך את כספך". מפגש שלישי, מיותר לציין, מעולם לא התקיים.

מנכ"ל העמותה צביקה דנטלסקי בתגובה: "אנחנו לא קו סיוע שמטפל באנשים, אלא מעניקים אוזן קשבת והמון אמפתיה. איננו מפנים לטיפולים מסוג זה, אלא רק לפסיכולוגים ופסיכיאטרים".

תגובתו של יובל הדר לא התקבלה עד מועד פרסום הכתבה.

 לכל כתבות המגזין