ביום שני השבוע פרסם האו"ם דוח מטעם תת-מזכ"ל הארגון, פרמילה פאטן, המאשר כי תקיפות מיניות בוצעו במתקפת 7 באוקטובר ועדיין מבוצעות בחטופות ובחטופים הישראלים. על פי הדוח, שהתבסס על 36 ראיונות עומק, 5,000 תמונות ו-50 שעות של וידיאו, תקיפות מיניות – לרבות אונס ואונס קבוצתי – בוצעו לפחות בשלושה מקומות בעוטף עזה. "הקורבנות נאנסו, בחלק מהמקרים בקבוצה, ונרצחו בזמן המעשים או אחריהם", נכתב בדוח, שאישר גם כי בין קורבנות השבת השחורה היו נשים שנמצאו ערומות לחלוטין או באופן חלקי, קשורות ולאחר שנורו במספר מקומות, דפוס ש"עשוי להעיד על צורות מסוימות של אלימות מינית, כולל עינויים מיניים, ויחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל".
הדוח המדובר מהווה אישור בין-לאומי סופי לכך שפשעי המין אכן בוצעו. לאחר שארגוני נשים בין-לאומיים שמרו על שתיקה או הכחישו את המעשים, אין יותר מי שיעז לטשטש את זוועות 7 באוקטובר. אם לא די בדוח האו"ם, הרי שהתקשורת העולמית ערכה בחודשים האחרונים תחקירים מעמיקים שהובילו למסקנות זהות.
תחקיר ה"גרדיאן" הבריטי שפורסם בינואר הצביע על שורה של מעשי אונס שבוצעו בנשים ונערות; העיתון דיווח כי בידיו עדויות ותיעוד המאשרים לפחות שישה מעשים של תקיפה מינית, וכי שתי נפגעות אונס שנרצחו היו בנות פחות מ-18. תחקיר ה"ניו יורק טיימס" שפורסם כבר בדצמבר חשף כי בשבעה מקומות שונים נאנסו נשים או הותקפו מינית, וכי יותר מ-30 גופות של נשים שנרצחו נמצאו בבגדים קרועים ועם סימני אלימות באיברי המין. בישראל פורסם רק בשבוע שעבר דוח של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שהתבסס על שורה של מקורות ושהצביע על עדויות לביצוע שיטתי של פשעי מין בהיקף נרחב.
גורם במשטרה: "יש לנו עדויות לאונס, אבל אף אחד מהעדים לא יודע להצביע על הקורבנות בשמותיהן, שלא לדבר על זיהוי המחבלים שביצעו את המעשים. בלי זיהוי אין כתבי אישום"
בישראל נערכים כעת להעמדתם לדין של מחבלי הנוח'בה שנתפסו ונעצרו (על פי פרסומים שונים בנושא, מספרם עומד על כ-300), אבל גם אם איש אינו מטיל עוד ספק בכך שפשעי מין אכן בוצעו, מערכת המשפט נמצאת במצב מתסכל מאין כמותו – מפני שהידיעה שבוצע פשע אינה מבטיחה שניתן יהיה להרשיע את הפושע. כדי להרשיע אנס יש צורך בראיה חותכת לאשמתו, כמו עדות של הקורבן או ראיה פורנזית. ולמרות שלל העדויות והחקירה האינטנסיבית שמבצעת המשטרה, נכון להיום לא נמצאה שום ראיה ישירה למעשי האונס שביצעו המחבלים. בכאוס של 7 באוקטובר לא נלקחו דגימות זרע מהגופות, ואף נפגעת לא דיווחה שהייתה קורבן לתקיפה מינית – תוצאה של מציאות קשה שבה הנשים שהותקפו מינית נרצחו או נחטפו לעזה. במילים אחרות, דווקא גודל הזוועה הוא זה שמקשה כעת על מערכת המשפט.
פרופ' יואב ספיר, לשעבר הסנגור הציבורי הארצי וכיום המנהל האקדמי של המכון לחקר המשפט הפלילי באוניברסיטת תל אביב, מסביר את שורש הבעיה: "כדי להרשיע אדם בעבירות מהסוג הזה במשפט פלילי צריכות להיות ראיות ספציפיות שקושרות אותו למעשה מעבר לספק סביר. בעבירות מין דרושה בדרך כלל עדות של הקורבן, אלא שרוב הקורבנות נרצחו. ראיות אחרות יכולות להיות עדים שיתמכו בעדות, תמונות מהזירה, או דגימת DNA. במקרה הנוכחי אין DNA ותיעוד של המעשה, ועדי הראיה שדיווחו על האירוע למשטרה ככל הנראה לא יכולים להצביע על זהות המבצעים עצמם. צריך להבין: דוח האו"ם לא בא להצביע על זהות הפושעים שביצעו את עבירות המין, אלא על בסיס סביר לעצם קיומן של העבירות. תפקיד מערכת המשפט הוא להוכיח שאדם ביצע את העבירה מעל ספק סביר, ואומנם חשוב מאוד שהאו"ם קבע שהתרחשו פגיעות מיניות, אבל זה לא אומר שיהיה אפשר להרשיע את הפוגעים במשפט הפלילי".
גורם במשטרה אומר השבוע: "יש לנו עדויות לאונס, יש אנשים שראו גופות של נשים שבבירור הותקפו מינית, ועוד שלוש עדויות ראיה של שני גברים ואישה שהיו במסיבת נובה והיו עדים במרחק של כמה עשרות מטרים לתקיפות מיניות שביצעו מחבלי חמאס. אבל אף אחד מהעדים לא יודע להצביע על הקורבנות בשמותיהן, והתיאורים כלליים מאוד, שלא לדבר על זיהוי המחבלים שביצעו את המעשים. ברגע שאין זיהוי של המחבלים, אי אפשר להגיש נגדם כתבי אישום על העבירות האלה. סרקנו את כל התיקים, עברנו על כל הראיות ועל עדויות המחבלים, ואין לנו ראיות ישירות שיאפשרו להגיש כתבי אישום בגין עבירות מין ואונס".
הראיות נקברו עם הגופות
למשטרה החלו להגיע עדויות על פשעי חמאס כבר בימים הראשונים שלאחר המתקפה. בתוך חודשיים נגבו יותר מ-1,500 עדויות של שורדים, בני משפחות של נרצחים וחטופים, אנשי כוחות הביטחון, זק"א, וכן כוחות כבאות, הצלה ורפואה. לכך מצטרפות עדויות שנגבו ממחבלים שנעצרו, וכ-80 אלף סרטונים שצולמו בעת המתקפה – חלקם בידי המחבלים עצמם. "קיבלנו הוראה לשחוט כל ישראלי שניתקל בו", העיד מחבל נוח'בה בכיר שנעצר, הוחזק במתקן של שב"כ וכעת מוחזק בכלא קציעות שבנגב. "מה זה לשחוט? זה לחתוך ראשים של ילדים, לכרות איברי מין של נשים וגברים. למחוק כל זכר למדינת ישראל ולעם היהודי".
עו"ד נורית ליטמן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים: "יסודות החוק למניעת רצח עם מתקיימים כאן, אבל ישתמשו בו רק מול בכירים. הרי מאז אייכמן לא הוציאו כאן להורג"
בחודשים שעברו מאז הטבח, לצד קטעים מעדויות המחבלים, פורסם גם מידע על כמה מעדויות הראייה שנגבו. לדברי בכירה בפרקליטות המדינה שעברה על חומר הראיות בתיקי מחבלי הנוח'בה, הפרסומים האלה יצרו תחושה מוטעית כאילו ההרשעות כבר מעבר לפינה: "אני יכולה להבין את המהירות שבה המשטרה הוציאה חומרים בעניין העדויות, ברור שהדבר נועד לעורר תהודה מקומית ועולמית, אבל אני לא בטוחה שהן יכולות לעמוד במבחן המשפט הפלילי ולהפליל את המחבלים באונס ובעבירות מין".
עדויות הראייה, הסרטונים, הדברים שעולים מחקירות המחבלים – כל אלה לא מספיקים?
"לי יש אינטרס שכל המחבלים יועמדו לדין על מעשי האונס האכזריים שהם ביצעו, אבל צריך להבין שאנחנו עובדים על פי סדר הדין הפלילי, וחסר לנו שנעמיד לדין מחבלים על אונס והם יזוכו. איך זה ייראה במישור הבין-לאומי? ובנוגע לעדויות המחבלים, להבנתי אף מחבל לא הודה נכון לעכשיו במעשי אונס של נשים ישראליות. רצח כן, סאדיזם כן. אבל לא אונס או תקיפות מיניות".
הבעיה העיקרית, כאמור, היא בהשגת ראיות חותכות לאשמתו של מחבל נתון. דוח האו"ם התייחס לנקודה הזו ופירט עד כמה מוגבל היה איסוף הראיות מהזירות, בין השאר בשל "מספר גדול של נפגעים וזירות פשע מפוזרות", תעדוף של פעולת החיפוש והחילוץ על פני בדיקת הגופות וכן "קבורת הנפטרים בהתאם למנהגים דתיים", כלומר לא לפי הפרוטוקולים של מז"פ. כעת מאשרים לראשונה גם מקורות בישראל שהיו בעיות באיסוף הראיות: "הזירות טופלו על ידי אנשי זק"א וחיילים במקום על ידי חוקרי המעבדה לזיהוי פלילי", אומר גורם במשטרה, "וזה פגע משמעותית באפשרות להפליל את המחבלים בעבירות אלה".
בניגוד להיבטים אחרים של מתקפת 7 באוקטובר, אף אחד לא מדבר על הטיפול בזירות הרצח והאונס במונחים של מחדל. כ-1,200 בני אדם נרצחו באותו יום, והמספר לבדו יצר אין-ספור קשיים אובייקטיביים. פינוי הגופות החל עוד בשבת השחורה, לקראת השעה 22:00. האזור היה עדיין תחת אש כשניתנה הוראה למתנדבי זק"א להתחיל לבצע את הליך הפינוי. "עד יום ראשון לפנות בוקר פינו מתנדבי זק"א 260 גופות, רק את אלו שהיו נראות לעין", אומר חיים אוטמזגין, דובר זק"א. "מספר הגופות שהיו במקום והפינוי תחת אש גרמו לתהליך איסוף הגופות להיעשות בחופזה, והרצון של המשפחות לדעת מה קרה ליקיריהן – אם נרצחו, נחטפו או נפצעו – היה הפקטור שהוביל אותנו בשטח. עם כל הכבוד לרצון להרשיע מישהו, יש חשיבות גדולה יותר למשפחה שרוצה לדעת מה קרה לאהוב שלה".
בפרקליטות נערכים להגיש כתב אישום באמצעות דיני השותפות, דוקטרינה שמרחיבה את מעגל האחראים ומאפשרת להעמיד לדין אנשים שלא ביצעו את כל העבירות, אלא היה להם חלק בהן
הגופות והשרידים הובלו במשאיות עמוסות באותו לילה, ובמשך ימים ארוכים, למחנה הצבאי שורה – בסיס האם של מפקדת הרבנות הצבאית – שם החל הליך זיהוין. במקרי מוות לא טבעי בימי שגרה נשלחת הגופה למכון לרפואה משפטית ושם עוברת בדיקת סי-טי לקביעת נסיבות המוות; האנדרלמוסיה ששררה במחנה שורה לאחר 7 באוקטובר, האבל העצום והרצון לקיים את מצוות ההלכה הובילו להחלטה לתעדף את זיהוי הגופות ולוותר על בדיקות הסי-טי במחנה. אותו תעדוף השפיע גם על איסוף ראיות לעבירות מין; "האסימון שקיימת תופעה של פגיעות כאלו בכלל לא נפל בימים הראשונים", אומר אוטמזגין. הוחלט שלא לבצע איסוף דגימות זרע מכלל גופות הנשים, לא להגיש בקשות לנתיחות שלאחר המוות ולא לבצע חקירה מדוקדקת של זירת האירוע (בהקשר זה מספרים גורמים במערכת שרוב הגופות שנאספו נמצאו שרופות, כך שספק אם בדיקתן הייתה מעלה ממצאים חד-משמעיים). בסופו של דבר נקברו גופות רבות במהירות האפשרית – ויחד איתן נקברו גם הראיות הפורנזיות שהיו מאפשרות להעמיד לדין את האנסים.
על איסוף הראיות אומרים גם במשטרה דברים דומים לאלו שמשמיעים אנשי זק"א. "השוטרים שלנו היו עסוקים נטו בלהציל חיי אדם ולהילחם במחבלים. באותם רגעים אף אחד לא חשב על איסוף ראיות מהזירות", אומר קצין משטרה בכיר. "היה כאוס מוחלט, והראיות טושטשו ברובן או נעלמו. כלומר, לא הצלחנו בזמן אמת לאסוף אותן, כי היינו עסוקים בקרבות קשים מול המחבלים שפשטו על העוטף. להתחיל מאוחר יותר באיסוף ראיות מהזירות היה בלתי אפשרי, וצריך לזכור שלא נותחו גופות של נשים שנאנסו. קודם כל קברו אותן, כך שלא הייתה אפשרות לבדוק מה עשו להן המחבלים".
לא יוצאו להורג מאות מחבלים
עם ובלי קשר לסוגיית פשעי המין, מערכת המשפט בישראל ניצבת בפני אתגר בסדר גודל חסר תקדים. המשטרה, בסיוע צה"ל ושב"כ, מנסה מאז השבת השחורה לבנות תמונת מצב ראייתית לגבי כל אחד מעצורי חמאס; במישור המשפטי, גורמים בכירים בפרקליטות ובמשרד היועץ המשפטית לממשלה עוסקים בשאלת אופן העמדתם לדין.
פרופ' יואב ספיר, לשעבר הסנגור הציבורי הארצי: "מערכת המשפט צריכה להוכיח שאדם ביצע עבירה. חשוב שהאו"ם קבע שהתרחשו פגיעות מיניות, אבל זה לא אומר שיהיה אפשר להרשיע"
במשרד המשפטים שוקלים להקים בית דין מיוחד למחבלי חמאס – שיוכל לפעול לפי הדין הקיים, לפי דין שיחוקק במיוחד, או לפי הדין הצבאי ("אבל הדיונים יתקיימו להערכתי בבתי משפט אזרחיים ולא צבאיים", אומר בכיר בפרקליטות). אחת הדילמות נוגעת לאופן הגדרתם של מחבלי חמאס: מאז החודש הראשון למלחמה מתנהל במערכת המשפט ויכוח אם להגדירם לב"חים, לוחמים בלתי חוקיים, ולהשתמש בחוק שמגדיר לוחם בלתי חוקי "אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל".
על פי עו"ד נורית ליטמן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, מחבלים במעמד של לב"חים ניתן להחזיק במעצר מנהלי – שבו די להוכיח "מסוכנות עתידית" כדי להשאירם במעצר. "היו בכירים שרצו לטפל בכל המחבלים על פי חוק הלב"חים. הוא הרבה יותר פשוט מהדין הפלילי, בעיקר כשמדובר במספר מאוד גדול של עצורים ונאשמים פוטנציאליים. זה הליך שבו לא צריך ראיות או עדים, ואין בו כמעט זכויות לעצורים".
אז למה לא בעצם?
"לב"ח נשאר במעצר כי יש סיכון שכשישתחרר הוא יסכן את ביטחון המדינה. כלומר, אין כאן ראייה לאחור, אין תיעוד של העבירות, אין הוכחות ואין ענישה אמיתית. זה חוק שרק צופה פני עתיד ולא מסתכל על העבירות שביצעו המחבלים, גם אם יש ראיות למעשים הקשים שהם עשו. מעבר לזה, השימוש בחוק הלב"חים לכלל המחבלים ללא הבחנה יגרור ביקורת בין-לאומית קשה".
אפשרות אחרת העומדת בפני הפרקליטות היא להעמיד לדין את המחבלים בגין עבירה על החוק למניעת השמדת עם. החוק מגדיר השמדת עם כביצוע מעשי הריגה, גרימת נזק פיזי או נפשי חמור או העבדת קבוצת אנשים בכפייה – בכוונה להשמיד באופן גמור או חלקי קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. החוק מאפשר להעמיד לדין את כל מי שהשתתף במעשה ולדון אותו למוות. "מבחינה לשונית ומהותית – כל יסודות החוק מתקיימים בטבח 7 באוקטובר", אומרת עו"ד ליטמן. "כל מה שמחבלי חמאס עשו במתקפה נועד להשמיד יהודים באשר הם יהודים, ומשתפי פעולה עם יהודים, ללא הבחנה".
כלומר, עונש מוות לכלל המחבלים שנתפסו?
"על פי החוק, העונש הוא מוות, ולכן אני מניחה שלא יחילו אותו על כלל המחבלים, אלא ישתמשו בו לבכירים ביותר. לא נראה מאות ואלפי מחבלים מוצאים להורג במדינת ישראל, הרי מאז אייכמן לא הוציאו כאן אף אחד להורג".
בימים אלה נערכים בפרקליטות להגיש כתב אישום מאוחד נגד כל מי שניתן לקשור למתקפה באופן ישיר ופרטני – או, סביר יותר, באמצעות דיני השותפות. מדובר בדוקטרינה במשפט הפלילי שמרחיבה את מעגל האחראים ומאפשרת להעמיד לדין אנשים שלא ביצעו את כל העבירות אלא היה להם חלק בהן, וכל הגורמים המעורים בתיקי הנוח'בה אומרים שבסופו של דבר כך יועמדו רובם או כולם לדין. "אי אפשר להוכיח איזה מחבל ספציפי רצח אדם ספציפי, ולכן יוכיחו את הפשע באמצעות ראיות שקושרות את המחבלים לאירוע", מסבירה ליטמן. "אם הפרקליטות תצליח להוכיח שמחבלים הגיעו למקום מסוים במטרה לרצוח, על פי דיני השותפות כולם שותפים לרצח וכולם יואשמו בעבירה, גם אם לא נדע איזה מחבל טבח באיזו גופה".
מה לגבי העמדה לדין בגין פגיעות מיניות באמצעות דיני השותפות?
"אם הפרקליטות תצליח להוכיח שהמחבלים הגיעו למקום מסוים בין היתר כדי לבצע עבירות מין בקורבנות, אפשר יהיה להרשיע אותם על בסיס דיני השותפות, אבל חשוב לומר שזה לא יהיה פשוט כמו להוכיח שבוצע רצח באותו המקום – כי הרי נמצאו בו גופות. אם יימצאו ראיות פורנזיות שקושרות מחבלים לפגיעה מינית, יש להעמיד אותם לדין על פי החוק הפלילי. גם אם זה יהיה קשה".
מחבל נוח'בה בכיר העיד: "קיבלנו הוראה לשחוט כל ישראלי. מה זה לשחוט? זה לחתוך ראשים של ילדים, לכרות איברי מין של נשים וגברים. למחוק כל זכר למדינת ישראל ולעם היהודי"
פרופ' ספיר: "ככל הידוע היו מעשים ספורדיים של תקיפה מינית, אבל אין ראיות שזו הייתה מטרה כללית, שכולם הגיעו כדי לאנוס. לכן יהיה מאוד קשה להגיד שכל מי שהיה בזירה מסוימת אחראי לכל המעשים האחרים שבוצעו באותה זירה. צריך להיזהר מתפיסה מקסימליסטית, הן לגבי סוג העבירות והן לגבי השאלה את מי מעמידים לדין. אתם המבצעים העיקריים ניתן להעמיד לדין בעבירות מאוד חמורות של רצח, מעשי טרור וחטיפה - שאותן קל יחסית להוכיח על פי הודאות ותיעודים. מכיוון שברור שהיתה מטרה משותפת לרצוח, יהיה ניתן גם להטיל אחריות קבוצתית לפי הכלל של 'ביצוע בצוותא'. לטעמי יהיה נכון ללכת על הדברים שיותר קל להוכיח מאשר לנהל משפטים מאוד מורכבים. זה כמובן מצער שלא ניתן יהיה להעמיד לדין על כל הפשעים שבוצעו ועל עבירות המין בפרט, אבל זה לא שהאנשים האלה יהיו פטורים מהרשעה ומענישה".
סימנים של עסקה
עו"ד ד"ר כרמית קלר-חלמיש, מנהלת תחום מחקר באיגוד מרכזי הסיוע ומי שכתבה את דוח האיגוד בנוגע ל-7 באוקטובר, מציגה עמדה שונה מזו של ספיר: לשיטתה ולפי הדוח שחיברה, התקיפות המיניות של מחבלי הנוח'בה היו אסטרטגיית פעולה ברורה.
"אם יעמידו את מחבלי חמאס לדין על רצח בלי לכלול את התקיפות המיניות, זו תהיה סטירת לחי", אומרת ד"ר קלר-חלמיש. "הרי אנחנו נלחמות בזירה הבין-לאומית בהכחשה הגורפת וברצון לא להאמין שבמתקפת הטרור בוצעו תקיפות מיניות, אנחנו זועקות לעולם שיכיר בתקיפות האלה. לא להעמיד את המחבלים לדין בגינן זה שוב להתעלם מכך שהמעשים האלה בוצעו. העמדת המחבלים לדין על התקיפות המיניות תפזר את העננה סביב הדבר הזה סוף-סוף".
זה משמעותי גם מנקודת ראותן של הנפגעות.
"כמובן, עבור נפגעות תקיפה מינית יש חשיבות מאוד גדולה בהעמדה לדין של מי שפגע בהן. במקרה הנוכחי אנחנו לא יודעות אם יש קורבנות תקיפה מינית שעדיין בחיים, אבל עבור המשפחות שלהן ועבורנו כחברה הישראלית – מגיע לנו שהפושעים האלה יעמדו לדין על כל העבירות שביצעו. הרי כולנו נפגענו. כחברה מגיע לנו לתבוע צדק".
מה לגבי הקשיים בהעמדה לדין בגין עבירות מין?
"קשה לי להאמין שהמחבלים יועמדו לדין בגין רצח ולא בגין אונס. איך אפשר להיאבק על להרשיע בדבר אחד ולא בדבר אחר? אבל בכל מקרה, אני לא יודעת אם השיחה שלנו באמת רלוונטית. אני מניחה שהמחבלים האלה בכלל לא יועמדו לדין, כי הם בטח ישוחררו בעסקת שבויים כלשהי. אם זה יקרה, אז תמורת החטופים שלנו אני מוכנה שנחזיר את אחרון המחבלים".
בכירה בפרקליטות: "לי יש אינטרס שכל המחבלים יועמדו לדין על אונס, אבל חסר לנו שנעמיד לדין מחבלים על אונס והם יזוכו. איך זה ייראה במישור הבין-לאומי?"
ד"ר קלר-חלמיש לא היחידה שמעלה ספק לגבי עצם העמדתם לדין של מחבלי הנוח'בה: גם בפרקליטות ובמשטרה קיבלו באחרונה מסרים מגורמים מדיניים על אפשרות שחלק מהם ישוחררו. "רמזו לנו שיש סיכוי מסוים שחלק מהמחבלים ישוחררו בעסקאות לשחרור חטופים ושבויים", אומר גורם בפרקליטות, "אבל אנחנו מבחינתנו עובדים כרגיל. המטרה היא לגבש בקרוב כתבי אישום ראשונים נגד המחבלים".
אם אכן תהיה העמדה לדין, המדינה תצטרך להבין מי ייצג את הנאשמים – ואיך לממן את הייצוג הזה. "רבים מעורכי הדין בסנגוריה הציבורית הודיעו שלא ייצגו את המחבלים תמורת שום הון שבעולם, מבחינתם זה כתם לכל החיים לייצג מחבלים חסרי צלם אנוש", אומר גורם בסנגוריה, "ואני יכול להבין אותם לגמרי. זו סוגיה מורכבת מאוד". בינתיים נבדקת אפשרות שאת המחבלים ייצגו פרקליטים מחו"ל, מה שעשוי לגרור עלויות של עשרות מיליוני שקלים. "על פי החוק היבש כל נאשם זכאי לקבל ייצוג משפטי, אבל מי ישלם על זה?", תוהה גורם בכיר בפרקליטות. "אם גורמים ברש"פ לא יסכימו לממן את הייצוג, מדינת ישראל תצטרך לשלם לעורכי הדין האלה".