הרב אליעזר ברלנד, ז'קי קדוש וגבי בן הרוש (צילום: תומר ושחר צלמים)
מימין: בן הרוש, קדוש וברלנד. אנשים בקהילה מפחדים לדבר | צילום: תומר ושחר צלמים
יום שישי האחרון, תשע בבוקר, בית הכנסת הגדול במרקש. אל רחוב גאליז הצמוד, שבימים כתיקונים נחשב שקט במיוחד, מתקבצים במהירות שמונים חסידי ברסלב אשר מתחילים לרקוד לקול מוזיקה חזקה, כמו שרק הם יודעים. הם הגיעו לכאן במיוחד מישראל כדי לחגוג ברית לבנו של אחד מהם, והאטרקציה המרכזית של האירוע לא מאחרת לבוא: מתוך אחת הסמטאות מגיח הסנדק של הרך הנולד, הרב אליעזר ברלנד, כשהוא מלווה בעבריין גבי בן הרוש ובכמה מחייליו. החסידים פוצחים בשירה אדירה, מקיפים את הרב מכל עבר ועוטפים אותו בהרבה חום ואהבה. העוברים ושבים אולי לא מבינים על מה כל המהומה, אבל מבחינתם – היה שווה להרחיק עד למרקש כדי להתחכך בעילוי הנערץ עליהם.

"הייתי בבית הכנסת באותו יום ופשוט לא האמנתי למראה עיניי", אומר ל', יהודי מקומי ממרקש שביקש לשמור על עילום שם. "האמת שהדרך הכי טובה להגדיר את זה היא 'הלם'. לא הבנתי איך חסידים סוגדים לרב הזה, שכולם כבר יודעים שהוא חשוד בעבירות מין חמורות מאוד ומבוקש בישראל. לא הבנתי למה הם עושים את זה דווקא כאן, אצלנו. הרי זה רק מציג את היהודים כאן באור שלילי ופוגע בשם הטוב שלנו, עליו עבדנו כל השנים. מי רוצה אותו ואת הישראליים המאפיונרים שבאו לכאן לפניו? הם מביאים רק בלגן. די, שיעופו מכאן".

ל' יודע על מה הוא מדבר: בשנים האחרונות הפכה הקהילה היהודית במרוקו, המונה כ-4,000 איש, לאזור מקלט עבור ראשי אירגוני הפשיעה מישראל ועבריינים נוספים, אשר הגיעו להשתקע במדינה יחד עם עשרות מחייליהם בכדי להימלט מציפורניה של משטרת ישראל. הם מרחיקים עד מרוקו כדי לנצל את היעדר הסכמי ההסגרה בינה לבין ישראל, ועל הדרך מתחילים מחדש ומקימים עסקים בתחומי הטקסטיל, החקלאות, הנופש והנדל"ן. גורם בכיר במשטרת ישראל מעריך כי בשנים האחרונות השקיעו אירגוני הפשיעה הישראליים למעלה מ-20 מיליון דולר בשלל עסקים במדינה, וכי המעורבות שלהם בחיי הקהילה עולה באופן עקבי. אלא שהיהודים שהיו כאן קודם, איך ננסח זאת, לא ששים לפתוח את הדלת בפני האורחים החדשים.

"אנחנו לא אוהבים אנשים כאלה אצלנו, פשוט לא", אומרת מגי קקון, בת הקהילה היהודית וחברה בכירה במועצה לזכויות האזרח במדינה. "עד היום המלך פה אהב מאוד את היהודים והממשל דאג לנו, וכשאני שומעת שמגיעים לפה רב שחשוד בפדופיליה ועבריינים שהיו מעורבים ברציחות זה עושה לי רע מאוד בלב. היהודים כאן מעולם לא נחשדו בעבירות של רצח או אונס, יש הרבה כבוד אלינו מהמוסלמים, ואני לא מתכוונת לתת להם לבוא ולהרוס הכל. אנחנו בדרך כלל אנשים חמים, מארחים למופת, אבל לא נהיה מוכנים להכניס לפתחנו כל אחד".

קולאז' עיתונים C
אורחים חדשים ולא רצויים. העיתונות במרוקו מסקרת את המאפיה הישראלית

"מרוקו הפכה לגן עדן בשבילם"

כדי להתחיל להבין מה כולם מחפשים במרוקו שווה לחזור לשבוע שעבר, אז נעצר בישראל העבריין שלום דומראני. דומראני, יעד מודיעיני מוכר של המשטרה, הגיע לאחרונה לחופשת מולדת קצרה בישראל אחרי שהות ארוכה במרוקו, ונעצר כמעט מיד בחשד  כי עורך דין  הגיש בשמו תצהיר כוזב, אשר נועד להסיר מעליו דו"ח של 750 ₪ על מהירות מופרזת. דומראני וכמה מחייליו נעצרו לחמישה ימים, ובמשטרה מתכוונים להגיש נגדם כתב אישום בנושא.

"זו הסיבה ששלום לא רוצה ולא יכול להישאר בארץ", אומר אחד ממקורביו. "המשטרה יודעת שאין לה כלום עליו, שהיא לא הצליחה להפליל אותו בעבירות הכבדות, אז היא מחפשת אותו בקטנות, רודפת אותו כל הזמן, מציקה לו על כלום כדי להתיש. ככה היא עושה עם כולם, ולכן חייבים למצוא מקום אחר לחיות בו בשקט".

דומראני היה ראשון "המהגרים" למרוקו, אי שם לפני כשנה וחצי, והוא אף זכה לקבל דרכון מקומי בזכות שורשיו המרוקאים של אמו. עם נחיתתו השתקע בקזבלנקה, התחבר מהר מאוד ליהודי המקום, ובהמשך עבר להתגורר בעיר אודג'דה, הסמוכה לגבול עם אלג'יריה. כאן ברא את עצמו מחדש: השקיע בפיתוח חוות חקלאיות, עסק במכירת זבל אורגני ואף שיווק את הסחורה באירופה. עסקי הפשע? בשביל זה יש חיילים, שימשיכו את העבודה נאמנה בבית בישראל.

"שלום עושה עסקים טובים במרוקו, אף אחד לא מטריד אותו ולא מפריע לו", מספר גורם בקהילה היהודית. "בישראל המשטרה לא נתנה לו לנשום ופה המשטרה המקומית לא מתעסקת איתו. הוא לא מעניין אותם. אחרים ראו ורצו גם – בשנה האחרונה הגיעו לפה הרבה יהודים מאפיונרים מישראל שהוריהם נולדו במרוקו. הם מקבלים דרכון ועושים פה עסקים טובים. הם הבינו ששכר העבודה כאן נמוך מאוד ושהם יכולים לעשות המון כסף בזמן קצר".

מרקש (צילום: thinkstock)
מרקש. התכנית היא להעתיק את הישיבה ממאה שערים ולבנות אותה מחדש בלב העיר | צילום: thinkstock

ובאמת, מתחת לרדאר הצליחה מרוקו להפך למדינת "ההזדמנות השנייה" עבור כל אלה שהסתבכו בעבר ומאסו בחיים של בריחה מתמדת מהחוק: אחרי דומראני הגיעו לכאן חיילים ממשפחות הפשע של ג'רושי מרמלה וקראג'ה מצפון הארץ, אשר החלו לבחון הקמת עסקים בתחום הטקסטיל והחקלאות. בעקבותם הגיעו לביקורים תכופים בכירים בארגוני הפשע הירושלמים, ובמקביל אליהם אבי רוחן, מבכירי ארגונו של איציק אברג'ל מאזור השרון, כמו גם אחיו הגדול מאיר אברג'ל. כולם מגששים אחר השקעות כדאיות בדרך לכסף מהיר, בודקים אפשרות שבכירי הארגונים יעתיקו את מגוריהם לכאן.

"מרוקו הפכה לגן עדן בשבילם", אומר גורם במשטרה. "זו מדינה שאין לה קשרים דיפלומטיים עם ישראל, ומבחינתם זה המקום הכי טוב לעשות בו שטויות בלי שאף אחד ידע. אבל אל תדאג – גם לשם נגיע. אנחנו עוקבים אחריהם ונמצאים בקשר עם אנשי האינטרפול שמעדכנים אותנו במידת הצורך".

האחרון ברשימת העולים החדשים הוא גבי בן הרוש, מבכירי המאפיה הירושלמית לשעבר, המחזיק ברומן ארוך עם משטרת ישראל. על פי החשד, בן הרוש היה המרוויח העיקרי מפרשת המעילה של אתי אלון בבנק למסחר: נטען כי אלון העבירה עשרות מיליוני שקלים גנובים לחשבונות הבנק של חברות הבנייה שלו, וזאת כדי לכסות את חובות ההימורים הכבדים שהיו לאחיה, עופר מקסימוב. בן הרוש עצמו נמלט מישראל להולנד ב-2002, עם כניסת תוקפו של החוק להלבנת הון, ובמשטרה טוענים כי הבריח את הכסף לארצות הברית ולמרוקו. בהמשך, כשנודע לו כי משטרת ישראל הוציאה נגדו צו מעצר, מיהר לטוס למרוקו ולהנפיק לעצמו דרכון מקומי. אחר כך עבר לארה"ב, הסתבך בפרשת רשת האקסטזי של איציק אברג'ל, הסכים לשמש כעד מדינה נגד העבריין הישראלי חי וקנין וניצל מישיבה בכלא. הוא התיישב בלוס אנג'לס, חזר בתשובה – ולפני כשנה גורש מהמדינה לאחר שסירב להעיד נגד אברג'ל, חברו הטוב.

עם נחיתתו שוב במרוקו התמקם בן הרוש בבית שכור ומרווח בקזבלנקה, מלווה בכמה חיילים לשעבר מהמאפיה הירושלמית שהעתיקו את מגוריהם מישראל כדי לעבוד לצידו. במטרה להתערות בקהילה המקומית הוא החל מידי פעם להתפלל בבית הכנסת "בית אל" ברחוב בורדו בעיר, לצד דומראני וחייליו, ואף נצפה משתטח על קברי צדיקים באזור.

"בהתחלה לא ידענו מי הוא ומי הטיפוסים שמסתובבים איתו", מספר ר', בכיר בקהילה המקומית בקזבלנקה. "הבנו שהם מישראל אבל חשבנו שהם באו רק לטיול שורשים. כשהם לא עזבו התחילו לרוץ כאן כל מיני שמועות על כך שמדובר בעבריינים מסוכנים שברחו לכאן, וזה הכניס את הקהילה ללחץ.  אנשים פוחדים לדבר נגדם כדי שלא יחסלו אותם, חוששים לחייהם. אפילו עכשיו אני מדבר איתך ודואג שמישהו ישמע אותי".

גבי בן הרוש בבית כנסת במרקש (צילום: תומר ושחר צלמים)
גבי בן הרוש על הדוכן בבית כנסת במרקש. פרש חסותו על הרב | צילום: תומר ושחר צלמים

סוכני המוסד בעקבות הרב?

באפריל השנה החלו גם בכירים במשטרת מרוקו להתחיל לנוע באי נוחות אל מול התושבים החדשים במדינתם. אל המשטרה המקומית הגיעו דיווחים על מושבת העבריינים הישראליים שתקעה יתד בקזבלנקה – ובמהרה נשלחו בלשים וחוקרים סמויים לבתיהם של חברי הקהילה היהודית בעיר.

"הגיעו שוטרים בלבוש אזרחי וגם אנשי מודיעין לבית הכנסת והתחילו לשאול שאלות לגבי בן הרוש, דומראני ואחרים", מספר ר'. "הם רצו לדעת מה הם עושים בעיר ומי הם בכלל. מעט מאוד יהודים הסכימו למסור להם מידע, אבל היו כאלה שאמרו להם 'כנסו לגוגל, תבינו שלא מדובר בסתם אנשים'".

לדבריו של ר', באורח פלא – איש מהעבריינים לא עוכב לחקירה. "תשמע, במרוקו אתה יכול לקנות הכול – גם שוטרים, גם שופטים. קל מאוד לשחד את מי שאתה רוצה, אתה רק צריך הרבה כסף", הוא אומר. "כל עוד אתה לא מבצע כאן פשעים, מבחינת המשטרה המקומית אתה לגמרי חף מפשע".

העבריין שלום דומרני (צילום: חדשות 2)
שלום דומראני. הראשון שהיגר למדינה | צילום: חדשות 2

ממש במקביל להתפזרות השוטרים, הגיח באפריל האחרון כוכב חדש בשמי מרוקו –  הרב אליעזר ברלנד. נחיתתו במדינה בליווי כמה עשרות תלמידים, כמה ימים לפני ליל הסדר, הצליחה להסעיר את הרחוב היהודי הטעון גם כך, והפכה באחת לשיחת היום בקרב החוגים המקומיים: מצד אחד, ידעו כאן, מדובר במלומד בעל שם שחסידיו מייחסים לו ניסים ונפלאות – אך מהצד השני, על גבו רובצת כבר שנה קופת שרצים בדמות חשד לביצוע עבירות מין בחמש נשים.

"בהתחלה הייתה התרגשות עצומה בקהילה, ואנשים ממש רדפו אחריו כדי לקבל ברכה, אבל אז כמה חבר'ה בקהילה התחילו להרים טלפונים לישראל, לגלוש באינטרנט, והתבררה לנו הסיבה האמיתית שבגללה הוא כאן", מספר בכיר בקהילה היהודית בקזבלנקה. "הבנו שה'צדיק' הזה פשוט ברח מישראל בגלל שביצע מעשים מגונים בנשים, ושכמו כל העבריינים הגדולים מצא מקלט במרוקו. בשבתות פתאום החסידים שלו היו יוצאים מבית הכנסת ורוקדים, שרים, עושים בלגן. המוסלמים שחיים איתנו לא אהבו את זה, בלשון המעטה".

הרב ברלנד, 75, נחשב לעילוי עוד בילדותו. שמועות על החוכמה והכריזמטיות שלו שטפו את חסידות ברסלב, וכבר בשנות השבעים נבחר להקים "כולל" בבני ברק ולאחר מכן מונה לעמוד בראש ישיבת "שובו בנים", שמאוחר יותר עברה לירושלים. במהלך השנים אסף סביבו אלפי מאמינים, ביניהם הבדרן אלי יצפאן, שנשבעו כי מדובר במחולל ניסים וידען גדול. במקביל, הקים קהילה סגורה וסגפנית של חסידים אשר סוגדים לו ומוכנים לעשות הכול עבורו.

עם חלוף הזמן, הלכה האימפריה שלו והתבססה: הוא הצליח לגייס בארה"ב מיליוני דולרים עבור הישיבה, בעזרתם רכש נכסים בשכונת מאה שערים – וגם אנשי העסקים הרבים שבאו להתייעץ איתו לא היססו לפתוח את הארנק ולהעניק לו תרומה של עשרות אלפי דולרים בתום כל פגישה. בשנתיים האחרונות הרב עצמו אמנם כמעט ולא נפגש עם חסידיו, אך בנו ניהל בשמו את האימפריה ודאג לתחזק את המותג. עד שהתפוצצה הפרשה.

הכל התחיל לפני כשנה, אז טען ש', אחד מחסידיו של הרב, כי ראה אותו מנצל את מרותו ומקיים יחסי מין עם אישה צעירה בחדרו ללא הסכמתה במשך כ-45 דקות. השמועה על המקרה עשתה לה כנפיים, ובמהרה התרבו עדויות על מקרים נוספים שבהם לכאורה ביצע הרב עבירות מין בנשים עימן בא במגע. היחידה המרכזית במשטרת מחוז ירושלים החל לחקור את הפרשה, אשר עוררה זעזוע עמוק בתוך חצר הרב, ומקרוביו של ברלנד ייעצו לו לעזוב את הארץ מחשש שייעצר.

קזבלנקה (צילום: THINKSTOCK)
קזבלנקה. חוששים מכתם על הקהילה היהודית | צילום: THINKSTOCK

בפברואר האחרון המריא הרב לשוויץ, ומשם המשיך למיאמי, שם חיכו לו עשרות מחסידיו. במקביל, החקירה נגדו בארץ תפסה תאוצה והמשטרה השיגה עוד ועוד עדויות של נשים שטענו כי ניצל אותן מינית, חלקן אף סיפרו על מעשי אונס. חוקרי ימ"ר ירושלים הוציאו צו מעצר נגד ברלנד שנמסר לידי אשתו תהילה. מרגע זה, הבינו חסידיו שהם נמצאים במרוץ נגד הזמן, שכן כל יום בו ישהה בארצות הברית עלול להוביל למעצרו. כך, עלה ברלנד על מטוס ונחת בקזבלנקה, משם מנהלים גם היום אנשיו מגעים עם המשטרה בניסיון להחזירו ארצה ללא מעצר. "הרב לא מאמין למשטרה ולא הסכים לשום תנאי שהיא הציבה, מהטעם הפשוט שהוא חף מפשע", טוען אחד מחסידיו. "הוא לא עשה דבר, מדובר בעלילה שתפרו נגדו יריביו כדי להשתלט על הישיבה".

בקזבלנקה זכה ברלנד לקבלת פנים חמה מבן הרוש, שפרש עליו את חסותו המלאה – שכר עבורו דירה, דאג לכל מחסורו והפך לאיש דרכו עובר כל מי שרוצה לפגוש את הרב. "גבי הוא היום הרוח החיה מאחורי הרב והאדם הכי קרוב אליו", אומר החסיד המקורב. "הוא שומר עליו מכל משמר, מסיע אותו במרצדס שלו לבית הכנסת ולפגישות, דואג שתהיה לו כאן התאקלמות מהירה. דומראני ואחרים זכו להיות במחיצת הרב ולקבל ממנו ברכות, אבל גבי והחיילים הם אלה שבסוף שולטים בסדר היום שלו. הם רואים בו נכס, לגיטימציה לניהול העסקים שלהם כאן. מבחינתם, זו זכות גדולה לתמוך כלכלית בצדיק".

לפני כחודשיים, באופן פתאומי למדי, עזבו הרב ברלנד וחסידיו יחד עם בן הרוש את קזבלנקה לטובת מרקש, אחת מערי החוף היפות ביותר במדינה. המהלך עורר הרבה שאלות בתוך הקהילה היהודית, אך מי שנמצא היה בסוד העניינים לא הופתע כלל. "אחרי שגילינו על העבר של הרב פשוט הבהרנו להם שהם לא רצויים אצלנו", אומר בכיר בקהילה. "הגענו למסקנה שלא נצליח לסלק אותם בדרכי נועם, ולכן מצאנו פתרון: מישהו התחיל להפיץ בבתי הכנסת שסוכנים של המוסד הישראלי הגיעו לעקוב אחר הרב ברלנד והעבריינים שברחו מישראל. הם בלעו את הפיתיון, נלחצו, ולכן החליטו ככה ביום אחד להעלם. זה לא לגמרי הרגיע אותנו, כי מבחינתנו זה עניין של זמן עד שהאנשים האלה יהרסו את שמה הטוב של קהילת יהודי מרוקו. אנחנו נאבק עד שנגרש אותם מהמדינה".

הרב ברלנד וגבי בן הרוש (צילום: תומר ושחר צלמים)
הרב ברלנד וגבי בן הרוש בבית כנסת. המאמינים מוכנים לשלם המון כדי להיות שם יחד איתם | צילום: תומר ושחר צלמים

אלא שנכון לעכשיו, הרב לא מתכוון ללכת לשומקום: באחרונה עבר להתגורר במלון יוקרתי בעיירה ווארזאדאת הסמוכה למרקש, ומאות מחסידיו מפוזרים עדיין סביבו, מתגוררים במספר מתחמי קברי צדיקים באזור. מדובר בנאמנות ראויה להערכה, שכן התנאים בהם חיים המאמינים – אם זה במתחם הרב "דניאל השומר" (הממוקם באזור הררי כ-60 ק"מ ממרקש) או ברחבת הרב עמרם בן זיוון (כמה עשרות קילומטרים מהעיר) – הם על סף הבלתי אנושיים. בלי הרבה אוכל, בלי קורת גג ראויה, עם חובות עמוקים אליהם נכנסו רק כדי לממן את כרטיס הטיסה לכאן.

"כדי להתפרנס הם מייצרים יין ושמן זית, אבל לחלק גדול מהם בפירוש אין מה לאכול", מספר א', יהודי תושב באזור. "הם ישנים במקומות שאין בהם מים זורמים, בצפיפות איומה. חלק מהיהודים העשירים תורמים להם כסף, אבל זה לא מספיק. אני עצמי מרחם עליהם, אבל הם מוכנים לחיות בעליבות עבור ברלנד. הם מפחדים מאוד מבן הרוש, משתדלים להישמע לפקודות שלו ולא להתעמת איתו כדי להישאר קרובים לרב".

ז'קי קדוש, יו"ר הקהילה היהודית במרקש, אישר כי אכן המצב של  חסידי הרב קשה, אפילו קשה מאוד. "אנחנו נערכים לקבל את כולם ולעזור להם, אבל מבחינה לוגיסטית זה ממש לא קל", הוא אומר. "לצערי רובם חיים בדוחק רב, מהיד לפה, אבל המסירות שלהם כלפי הרב היא מעוררת הערכה".

לדברי קדוש, התוכנית של הרב וחסידיו היא להעתיק את ישיבת "שובו בנים" ממאה שערים ולבנות אותה מחדש בלב מרקש. ברלנד אף הוציא באחרונה פסק הלכה המתיר לחסידיו לעזוב את ארץ ישראל כדי להתגורר במרוקו – ונראה כי רבים מהם מתכוונים לעשות כן. בינתיים, כ-500 חסידים נוחתים בימים אלה באזור יחד עם אשת הרב כדי לשהות במחיצתו לרגל צום תשעה באב, ורבים מהם כבר הכריזו כי יחליפו את הטיסה הקבועה לאומן בחגים בשהות לצד הרב. כל אחד מהם, אגב, ישלם למעאכרים היהודים בעיר כ-200 דולר תמורת ויזה זמנית למדינה. "אנחנו נסתדר עם כל דבר, הקב"ה יעזור לנו", אומר אחד מהם. "העיקר זה לתת לרב הרגשה שהוא בבית. אני מאמין שגם הגזרה שנגזרה עליו (התלונות במשטרה ­– ש"א) תבוטל משמיים".

הוסטלים, מרוקו פינות ישיבה (צילום: equity_point_marrakech)
חיים בוילות מרוקאיות מהודרות, כשהחיילים תמיד בסביבה | צילום: equity_point_marrakech

כלי התקשורת מכריזים מלחמה

כיום, שגרת היומיום של הרב ברלנד במרוקו ברורה יחסית: מדי שני וחמישי הוא נוהג לפקוד את בית הכנסת במרקש – ובשבתות הוא נשאר במלונו, בו הוקם בית כנסת ארעי. כשהרב מגיע לעיר, נוהרים למקום גם יהודים עשירים מהעולם, אשר טסו במיוחד כדי לקבל את ברכתו, תמורת סכום פעוט של 1,000 דולרים.

"מבחינתו של הרב, מרוקו לא פחות קדושה מישראל", מספר קדוש, בעצמו דמות ידועה ומקושרת היטב בחצרו של המלך חסן השני. "הוא בעצמו אמר לי לפני כמה ימים שהוא רוצה לסיים את חייו במרוקו ולהיקבר כאן כמו הרבה צדיקים יהודים אחרים. פניתי לבכירים בממשל המרוקאי כדי לסייע לרב לקבל מעמד של תושב ארעי, והנושא נמצא כרגע במגעים מתקדמים".

אתה לא מודאג מההאשמות שמופנות נגדו?
"
שמעתי את הדברים שאומרים עליו, וגם על בן הרוש, וזה לא מעניין אותי. כל עוד הם לא הורשעו הם חפים מפשע מבחינתי ואני חי איתם בשלום. אנשים פה לא מאמינים שרב צדיק כמוהו עשה את מה שאומרים עליו בישראל, טוענים שזו קונספירציה. מבחינתי, ברגע שדומראני ובן הרוש עשו תשובה אז הם בסדר. פה הם כבר אנשי עסקים לגיטימיים".

למרות התמונה האופטימית שקדוש מתאר, לא כולם בסביבה חושבים כמוהו. הקולות בקהילה היהודית כנגד "הרנסנס העברייני במרוקו" כבר נשמעים במשך תקופה עכשיו, ואליהם מתווספים גם דיווחים מטרידים בכלי התקשורת במדינה.  לפני כעשרה חודשים בחר המגזין LE TEMPS, "טיימס המרוקאי", להקדיש את שער הגיליון שלו וחמישה עמודים מלאים מתוכו לתופעת העבריינים הישראלים. "פאניקה במרוקו – המאפיה הישראלית תוקפת-משתלטת", צעקה הכותרת, ובתוך הכתבה יכלו הקוראים למצוא תמונות של דומראני, בן הרוש ובתי הכנסת שהם מתפללים בהם, לצד הסבר על שיתוף הפעולה בין המשטרה המקומית, האינטרפול ומשטרת ישראל._OBJ

"כשקראתי את הכתבה נכנסתי ללחץ גדול כי סוף סוף הבנתי באילו דמויות מדובר", אומרת מגי קקון. "זה מגזין מאוד רציני ונפוץ כאן, וכשאתה קורא אותו אתה מבין שאלו לא אנשים חיוביים בכלל. מי שאומר לך מתוך הקהילה כאן שהכל בסדר הוא שקרן: היהודים לא רוצים את העבריינים האלה ולא רוצים את הרב. אני לא מוכנה שיוטל כתם על הקהילה בגללם".

סיירג' ברדוגו, נשיא הקהילה היהודית במרוקו, אשר מונה על ידי המלך באופן אישי, נשמע כבר יותר דיפלומטי: "אני לא בקשר עם האנשים האלה, לא יודע מי הם, וכמו כל האחרים גם אני הופתעתי כששמעתי שהם הגיעו דווקא למרוקו. בכל מקרה, אני לא משטרה, אני לא צבא, זה לא העסק שלי. אני דואג ליהודים כאן, זה התפקיד שלי".

קקון תוקפת את ברדוגו, שלדבריה ממהר להסיר אחריות: "נו באמת, הוא מכיר טוב מאוד את הנושא הכאוב הזה ומעדיף לשתוק כי זה פוגע בתדמית שלו", היא אומרת. "הוא צריך להשמיע את קולו ולא להתחמק, לעשות מעשה ולגרום להם לעזוב. נגמר זמן ההתעלמות, זה לא משחק. אם לא נפעל עכשיו, נצטער מאוד אחר כך".

 >> לכל כתבות המגזין