ערב שישי, שקיעה יורדת על בית שמש, בעוד דקות ספורות תיכנס השבת ושמאי (שי) גליק מספיק ברגע האחרון להעלות פוסט לדף הפייסבוק שלו: "בואנה איזה קטע, גם הסיור ביום שישי הקרוב בוטל... חחח. אני מודיע לכם אני אלחם בכם בצורה חוקית כמובן בכל הכוח ואנצח. זה דוחה שבת המאבק בכם!!".

גליק מתייחס לסיורים מודרכים של ארגון "שוברים שתיקה" בחברון ובאזור דרום הר חברון על ידי לוחמים ששירתו שם, "מפגש בלתי אמצעי עם מציאות הכיבוש הצבאי", כפי שהם מסבירים זאת. הוא אוהב את המילה בגידה. "בשביל להפסיק את הפעילות של 'שוברים שתיקה' אני מוכן לחלל שבת, חד וחלק", הוא מודיע. "הכל כמובן בכפוף להתייעצות עם רב, שאני מניח שיאפשר לי את הדבר כשיבין את הנסיבות. לא מעניין אותי שבארגון הזה שירתו לוחמים בדובדבן או בסיירת מטכ"ל, מבחינתי כל מי שמפיץ דיבה נגד חיילי צה"ל הוא בוגד, ואעשה הכל למנוע מהם להפיץ את הרעל הזה".

שמאי גליק מכנה את עצמו הסיוט הכי גדול של השמאל. אין לו עמותה, מתנדבים או תקציב. הוא בחור חרדי אחד בן 28, אב לשני ילדים, שמנהל את הקרבות שלו מחדרון בביתו שבבית שמש באמצעות חשבון פייסבוק, מחשב נייד וטלפון AKAI ישן שידע ימים יפים יותר. "לי אין מיליוני שקלים, צבא של יחצ"נים, מאות עובדים ודוברים ומשרדים כמו שיש ל'שוברים שתיקה' ו'בצלם'", הוא אומר. "ובכל זאת, ב-99 אחוז מהמאבקים ניצחתי אותם בגדול. הם חוטפים ממני, כל כך פוחדים להתעמת איתי בעובדות שאפילו לכנסים שלהם הם חוששים להזמין אותי. הם כנראה לא יודעים איך לעכל אותי".

זאת רשימת ההישגים שגליק משויץ בה: הוא הצליח לגרום לשר החינוך נפתלי בנט למנוע הרצאות של מדריכי הארגון בבתי הספר; לאלץ את שר הביטחון בוגי יעלון לאסור על קיום הרצאות בפני חיילים בבסיסי צה"ל; למנוע את הקרנת הסרט "רעד בעזה" (סרט הולנדי שעוסק בטראומות שעברו תושבי עזה) מטעם ארגון 'אמנסטי' בכמה ישובים בארץ; למנוע הרצאה בפאב 'עשן הזמן' בבאר שבע; להוציא התחייבות כתובה מהסוכנות היהודית ששליחיה לא יקיימו קשר כלשהו עם הארגון ואנשיו; לבטל תערוכות שפוגעות בעיניו בחילי צה"ל; לגרום לסערה ציבורית סביב ההצגה 'הזמן המקביל', על סיפור חייו של המחבל וואליד דאקה, אשר הועלתה בתאטרון 'אל-מידאן', וגרמה למירי רגב להקפיא תקציבים לתאטרון; לבטל לא מעט סיורים בחברון, והיד עוד נטויה ורושמת. "אני שמח שהצלחתי לפקוח את עיניהם של נבחרי הציבור", מתלהב גליק, "אין שר, חבר כנסת, חבר מועצה או ראש מועצה שלא יחזור אלי כשאני מחפש אותו, גג חמש דקות. הם מבינים את העוצמה הציבורית שיש לי ואת היכולות שלי לגרום לאנשים לסמס להם שוב ושוב".

שמאי גליק (צילום: עופר חן)
"התקשורת היא זו שהופכת את אנשי הימין לאלימים". גליק | צילום: עופר חן

"רואה במעשים שלי פיקוח נפש"

מבחינת גליק המעשים הם בגדר שליחות לאומית. "אני רואה במעשים שלי פיקוח נפש. כמו שצה"ל הורס בתי מחבלים, אני חושב שכך צריך לעשות לארגונים שהפכו את חיילי צה"ל לשק חבטות, לאויבי העם, על לא עוול בכפם". בחירת המילים שלו לא עדינה, ארגוני שמאל, חברי כנסת וראשי מפלגות מכונים על ידו בפייסבוק "בוגדים", "מחבלים" ו"עוכרי ישראל".

הפעילות שלך נגד "שוברים שתיקה" לא חצתה את הגבול להסתה?
גליק נדרך כמו קפיץ: "זה ארגון שהוקם מתוך מטרה טובה אבל סטה מהדרך. שיפרסמו את האמת במקום להפיץ שקרים שחיילי צה"ל ירו במכונות ירייה מעמדה בחברון, דבר שלא היה ולא נברא. תשאל אותם למה הם עושים סיורים לתיירים מחו"ל ואומרים דברים רעים על מתנחלים מבלי להכיר אותם, למה הם מסרבים להביא להדרכות שלהם מתנחל. אם הם טוענים שאני מאיים עליהם, שיתלוננו נגדי במשטרה או יגישו תביעת לשון הרע, נראה אותם. תתפלא לדעת שיש אנשים במרצ שמעבירים לי חומרים עליהם, כי גם להם נמאס מההתנהלות של הארגון הזה".

גליק לא עוצר כאן. לדבריו, גם ארגון 'לא מצייתות' (נשים שמסייעות בין השאר להעביר פלסטינים דרך מחסומים לישראל) מהווה סכנה לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל, לא פחות. "נראה לך הגיוני שארגון כזה מעודד להבריח פלסטינים לישראל ולא עושים להם כלום? ואם יהיה בתוכם מחבל שיבצע פיגוע?". אלא מעבר לדעות האוטומטיות נגד השמאל, גליק גם מותח ביקורת כלפי ארגוני ימין שחצו את הגבול שלו. "להב"ה בגדול בא ממקום טוב של למנוע מיהודים במצוקה כלכלית להתנצר, להילחם במיסיונריות ולמנוע התבוללות, אבל הם צריכים לפעול תחת החוק והמוסר. לצאת בקריאות נגד ערבים זה לא מוסרי בעיניי, ולקרוא לאלימות נגדם זה דבר שלא מתקבל על הדעת. גם 'לה פמיליה' חצו את הגבול. אני משתף פעולה עם שני הארגונים הללו רק במסגרת החוק - כשהם חורגים אני לא שם".

איך אתה מסביר שהאלימות מגיעה מארגוני ימין קיצוניים ולא מארגוני שמאל?
"זה שאדם אחד מהימין רצח ראש ממשלה, שזה דבר חמור מאין כמותו בעיניי, לא אומר שכל אנשי הימין רוצחים או אלימים. אוהדי הפועל תל אביב שנחשבים שמאלנים לא אלימים? הם לא עשו מעשים נוראיים? פרופסור אמיר חצרוני לא גזען? מספיק עם ההיתממות הזו. התקשורת היא זו שהופכת את אנשי הימין לאלימים. חיים רמון הורשע במעשה מגונה כשנישק חיילת בכוח, ואז חזר לממשלה בתרועות והתקשורת דממה, איש לא פצה פה. כששר הפנים סילבן שלום והח"כ לשעבר ינון מגל היו חשודים בהטרדות מיניות שלא הגיעו אפילו לחקירת משטרה ולבית משפט, הם שופדו וחטפו אש מכל הכיוונים. למה עושים איפה ואיפה?".

שמאי גליק (צילום: עופר חן)
"מישהו שעובד בחברת תקשורת מביא לי כל מספר טלפון שאני רק רוצה". שמאי גליק | צילום: עופר חן

מנג'ס כמה שצריך

הפעילות של גליק החלה לפני כשנה, בעיצומו של צוק איתן, כאשר הוצגה תערוכה של האמן ארקדי זיידס שהציג חומרים של ארגון 'בצלם' באולם יד לבנים בפתח תקווה. הוא נחשף לתערוכה בעקבות פוסט שעלה בפייסבוק - סרטון וידאו בו נראו מחבלים רעולי פנים שזורקים אבנים על חיילי צה"ל, שמוצגים כפושעי מלחמה. "זה קומם אותי מאוד שתערוכה כזו מוצגת במקום שבו מונצחים חיילים שנהרגו במלחמות ישראל", הוא משחזר עם אור בעיניים, "אז החלטתי לעשות הכול כדי להוריד אותה. הלכתי בעצמי לראות את התערוכה כדי להבין עד כמה העניין חמור ואכן נדהמתי. "ביד לבנים טענו שמדובר בחופש הביטוי, אז פניתי לראש העיר יצחק ברוורמן ולחברי המועצה. העירייה לשמחתי נענתה והורידה את התערוכה. בפרוספקט נרשם שמשרד התרבות נתן לזה חסות, לצד הלוגו של 'בצלם', ואז הבנתי שיש פה בעיה מערכתית. זה נתן לי הדרייב להמשיך במאבק ולהבין שאפילו שרי ימין לא מבינים שמתחת לאף הם ממנים או נותנים חסות לתערוכות כאלה ואחרות".

השיטה שלו, שלטענתו הועתקה על ידי ארגוני השמאל ("מפרגן להם"), היא די פשוטה. הוא סורק מדי יום כמה וכמה פעמים את הפייסבוק ועוקב אחר אותם ארגוני שמאל, במקביל מקבל טלפונים מאזרחים, וכשהוא מאמת את הפרטים הוא מעלה פוסט בדף שלו, אחריו עוקבים יותר מ-3,000 אנשים וביניהם גם פוליטיקאים ואנשי מפתח. לאחר מכן הוא פונה טלפונית לנבחרי הציבור הרלוונטיים כדי שיטפלו בעניין. אם הם מתמהמהים - הוא פשוט מפרסם את מספר הטלפון שלהם בפוסט נוסף ודורש מהגולשים לשגר להם סמסים כדי ללחוץ עליהם. "אין לי כוח כמו לשר או לחבר כנסת", הוא מסביר, "אבל אני חושב שלציבור הגולשים יש כוח שנבחרי ציבור פוחדים ממנו ולכן אין להם הרבה ברירות אלא לטפל בפניות שלי ולא לזלזל בהן. אני שולח מיילים, הודעות, סמסים, לא מוותר ומנג'ס כמה שצריך עד שהם נכנעים. אני לא מדבר עם פקידים כי הם לא יכולים לקבל החלטות, רק עם הקודקודים. אם ראש העיר לא עונה, אני מתקשר לסגן". איך הוא משיג את כל המספרים הללו בדיוק? "יש אדם, שלא אסגיר את שמו, שעובד בחברת תקשורת והוא יכול להביא לי כל מספר טלפון שאני רק רוצה", מסביר גליק בחצי חיוך.

וזה עובד. כך, למשל, הצליח גליק להוריד תערוכה של חיים לוסקי הציג במוזיאון בבת ים, משום שטען שהיא בעייתית ופוגעת בחיילי צה"ל ומיהר להתקשר למועמד לראשות העיר יוסי בכר. התערוכה לא התקיימה בסופו של דבר בגלל שירד גשם, אבל "גשם זה תירוץ עלוב", הוא מחייך, "הסיבה האמיתית היא הלחץ שהפעלתי". את התגובה הכי מהירה אי פעם קיבל מראש עיריית שדרות אלון דוידי, שתוך 5 דקות נעתר לבקשתו ומנע את הקרנת הסרט "רעד בעזה" בעיר, "ואני יכול רק לשבח אותו על כך ומקווה שאחרים יילכו בעקבותיו".

שמאי גליק (צילום: עופר חן)
אוהב את פיקאסו ואת רועי חסן. שמאי גליק | צילום: עופר חן

אמנות או נמות

גליק מבהיר שכל חומר שמגיע אליו נבדק לעומק. כשהוא מקבל מידע על הצגה בעייתית שפוגעת בביטחון המדינה ותדמיתה, למשל, הוא דואג לקבל את הטקסטים שלה וללמוד אותם לפני שהוא פותח במבצע להחרמתה. "יש הצגות שאין לי בעיה שיציגו אותן כל עוד הן משקפות את האמת ולא מסלפות עובדות ומציגות שקרים שפוגעים בחיילי צה"ל", הוא אומר. "היו הצגות שאמרו לי שהן מסיתות נגד חיילים, אז הלכתי לצפות בהן והבנתי שהדברים לא נכונים אז לא יצאתי למאבק". שינוי עמדה מוחלט ממה שאמר בראיון ל"כלכליסט" לפני כחצי שנה, שם צוטט באומרו: "למה שאני אראה את הדברים האלה? מספיק לי שאני מבין שהם מכפישים ופוגעניים. אני לא צריך לצפות בתועבה הזאת. אני הרי דתי. מה שמעניין אותי זה כבוד המדינה וכבוד חיילי צה"ל והמלחמה בטרור נגד ישראל".

מבין כל מקרי ההצלחה שלו, רק על אחד הוא מספר בכאב: "גם בירוחם רצו להציג את הסרט 'רעד בעזה' והתנגדתי לכך נחרצות, ואז פינצ'רו לפעילה שרצתה להקרין אותו את הגלגלים באוטו. זה צרם לי מאוד שאנשים נוקטים באלימות, אז בצעד חריג הסכמתי שהסרט יוקרן ודאגתי שיתקנו לה הגלגלים. התקשרתי לאחר מכן לחזק אותה ולגנות את המעשה. אלימות זו לא הדרך שלי".

למרות שדבק בו שם של צנזור תרבותי, הוא מתעקש שהוא דווקא חובב אמנות - אוהב ציורים של פיקאסו ("בעיקר את תקופת הקוביזם"), קורא שירים של המשורר רועי חסן, נהנה מהביוגרפיה של אריק שרון ז"ל ומהספר "הנזיר שמכר את הפרארי". בסרטים הוא כמעט ולא צופה, ובמוזיאונים מבקר פה ושם. גליק אף היה שמח, לטענתו, אם תקציב האמנות והתרבות במדינה יוכפל לשני מיליארד שקל בשנה, גם למגזר הערבי. "כל חברה חייבת להשקיע בתרבות אמנות בשביל הרוח והנשמה, ואני חושב שמדינת ישראל לא משקיעה מספיק במגזר הערבי", הוא פוסק. "צריך להשקיע יותר בתרבות הדו-קיום והשלום בין יהודים לערבים".

"לא אאפשר פעילותם במערכת החינוך". בנט (צילום: פלאש 90, חדשות)
"דאג לזכויות הערבים יותר מאשר אנשי השמאל". בנט | צילום: פלאש 90, חדשות

ינון מגל (צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר, חדשות)
"צעק עלי שאני מפריע לו לישון". ינון מגל | צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר, חדשות

למלא את החלל

גליק, מתכנת מחשבים במקצועו שעובד כיום בסטארט-אפ בתל אביב, נולד בירושלים וגדל עם עוד עשרה אחים ואחיות. הוא למד בישיבת "מיר" אך בניגוד לחבריו החליט להתגייס לצה"ל במסלול החרדי ושירת ביחידת 8200, בה הוא עדיין עושה מילואים. "אבא שלי העדיף שאהיה רב גדול בישראל", הוא מודה, "הוא לא אהב את זה שהתגייסתי לצבא, אבל עשיתי את זה מטעמים ציוניים - חשוב שיהיו לנו במדינה צבא חזק, שלא נחזור חס וחלילה לתקופת השואה בה לא היה מי שיגן עלינו. היו כאלה בסביבתי שלא אהבו את ההחלטה הזו אבל רוב רובם כיבדו אותה. כשהייתי חוזר הביתה הייתי יורד מהמדים ועולה על בגדים אזרחיים".

כיום, למרות שגליק הוא פעיל ליכוד (דודו, יהודה גליק, הוא פעיל הר הבית ששובץ בבחירות האחרונות של הליכוד במקום ה-33), הוא לא מגדיר את עצמו כאיש ימין או שמאל אלא כ'פעיל זכויות אדם' - "אני מתייחס לכל אדם באשר הוא בלי שום קשר למוצאו", הוא מבהיר, "אני אנטי גזענות. אני למשל תומך בזה ששחקן כדורגל ערבי ישחק בבית"ר ירושלים, וחושב שערבים יכולים לגור בקיבוצי 'השומר הצעיר'. כשקיבוצים הערימו קשיים על ערבים ודרשו מהם מחירים מופקעים כדי שלא יכנסו לבריכות שלהם, פניתי ליועמ"ש שיטפל בזה ויבטל את ההנחיה הזו. כשסירבו להכניס ערבים לבריכה בעפולה כל השמאל עשה מזה מטעמים, אבל כשמדובר בקיבוצים הם נאלמים דום. לצערי אין ארגון זכויות בימין, ואני למעשה ממלא את החלל הזה", טוען גליק.

"החלטתי להצטרף לליכוד משום שזו מפלגה עם מגוון דעות ותפיסות עולם", הוא מסביר, "בשונה מ'הבית היהודי' שפונה למגזר מסוים אחד בלבד, הציונות דתית לאומית. אצלם לא תמצא חבר כנסת הומו, ובליכוד יש את אמיר אוחנה שהוא כוח עולה, אדם רציני, איש שב"כ לשעבר שיגיע רחוק בפוליטיקה, ואני מעריך אותו מאוד". באותה נשימה הוא טוען שהשר נפתלי בנט, מנהיג 'הבית היהודי', איננו גזען אלא מנהיג ימין רציני שדאג לזכויות הערבים יותר מאשר אנשי השמאל, והוא ראוי להיות מועמד לראשות הממשלה. אופציה נוספת, מבחינתו – מירי רגב. "היא אדם קשוב שלא שכח מאיפה הוא בא", הוא אומר, "עונה לכל פנייה, חוזרת אליך. היא מבינה את החשיבות בלסייע לאזרח ולא לנפנף אותו, והיא ראויה לגמרי להיות ראש ממשלה אחרי ביבי". את ח"כ אביגדור ליברמן, מנהיג ישראל ביתנו, הוא היה מעדיף לראות כשר הביטחון במקום בוגי יעלון: "אני בטוח שליברמן יעשה עבודה טובה יותר. יעלון לא נלחם מספיק בשוברים שתיקה, ולא ידע שהם מרצים במחנות צה"ל", הוא מסביר. גם על חה"כ לשעבר ינון מגל הוא מותח ביקורת: "אני זוכר שהתקשרתי אליו באחד מימי שישי כדי לדווח לו על סיור של 'שוברים שתיקה' והוא צעק עלי שאני מפריע לו לישון. כשהוא הסתבך בפרשה האחרונה, כתבתי לו שילמד לכבד את אלה שלמטה. הוא הבטיח לי שהוא יישם את זה".

שמאי גליק (צילום: עופר חן)
מאמין בדו קיום. שמאי גליק | צילום: עופר חן

אתה עולב בעמוד שלך גם בנשיא המדינה רובי ריבלין, איש ימין מובהק.
"כשהוא לא נבחר בפעם הראשונה לנשיאות בכיתי", מספר גליק, "כי אהבתי אותו מאוד ושנאתי את שמעון פרס. היום אני מתגעגע לפרס ומצטער שהוא כבר לא נשיא. אפילו שלחתי לו מכתב שהוא חסר לי וביקשתי פעמים רבות להיפגש אתו, אבל הוא סירב. ריבלין הוא אדם צבוע שהיה צריך להחרים את הכנס הזה. אני חושב שהוא מנסה למצוא חן בעיני השמאל ולכן איבד את דרכו. הוא לא נשיא שמייצג אותי".

גליק מספר שהוא מקבל איומים מצד פלסטינים שלא רואים בעין יפה את העובדה שהוא ודודו יהודה פועלים למען עליית יהודים להר הבית. "מחבלים איימו לפגוע בנו וזה בטיפול השב"כ והמשטרה", הוא מסביר. "אני יותר זהיר וערני, ומסתכל הרבה לצדדים. מארגונים יהודים אני אמנם לא מפחד, אבל במציאות של היום לא סומך על אף אחד". ובכל זאת - בבחירות הבאות מתכוון גליק להתמודד מטעם הליכוד, ומאמין שהוא יכול להיבחר במקום ריאלי. בימים האחרונים הוא עסוק בהקמת עמותה חדשה שמטרתה להילחם בדה-לגיטימציה בישראל. "לצערי מרבית חברי הכנסת כיום מנותקים מהציבור", הוא אומר, "אני אשנה את זה. אנשים מכירים את פועלי ויודעים מי אני, אבל הם חושבים שעומדים מאחורי אלפי אנשים ולא מבינים שאני איש אחד שעושה הכול לבד. אם אבחר, הטלפון שלי יהיה נגיש לכולם".

משוברים שתיקה נמסר: "אין לנו עניין להתייחס ברצינות ולהאכיל טרול שמפיץ עלינו שקרים מופרכים".

לכל כתבות המגזין