רגע לפני שהוא מצית אותה, מאור שוויצר משחק עם הסיגריה שלו בפנים חתומות. את הארשת המחוספסת שהוא דואג להציג, סוג של גבריות אולד סקול ישירה ולא מתחכמת, הוא משלים עם תשובת "אני אוהב לדאוג לאישה שלי" כשאני שואלת אותו אם הוא מחשיב את עצמו גבר של פעם. "אני דואג להכל מאלף עד ת', לכלכלי, להכל. זו אחריות שלי לחלוטין. אולי זה שייך לפעם, אבל פעם היה יותר טוב, לא?"

לכם. לא בטוח שלנשים.
"אני לא יודע, אני רוצה שאישה שאיתי תוכל להיות הנסיכה, זה לא נשמע לי כל כך גרוע. יש פמיניסטיות שנשארו יותר מדי מאחור, הן צריכות להבין שהתקדמנו, שהכל בסדר. אתן נלחמות כאילו אין זכות הצבעה, וזה מוגזם. ברור שעדיין קיימים פערים גדולים שהלוואי שיצטמצמו, אבל זה לא כמו פעם. בכל מקרה, ברור שאם אני אהיה עם אישה שתקנה את גוגל אני מוכן לגדל את הילדים".

העיסוק הזה בגבריות המסוקסת של שוויצר הוא לא מקרי. בגיל 26 הוא רואה בה את מה שמייחד אותו. "יש מחסור בשחקנים גבריים כמוני ואני נהנה ממנו", הוא אומר. "יש אותי, את עמוס תמם, את אביב אלוש ואת עוז זהבי. זהו, פחות או יותר. כי מי הולך ללמוד משחק? כשאני הייתי ילד בירושלים, זה היה נראה לי משהו של... משהו שלא גבר עושה, בואי נגיד את זה ככה. ועכשיו אני תמיד מלוהק לתפקיד של הגבר, כי זה חסר למלהקים".

זה לא תמיד היה ככה. על ילדותו השמנה סיפר בעבר, אבל אחרי שהוריד 45 קילו כשלמד משחק, שוויצר מתעקש שזה כבר לא חלק מהחיים. "אחרי שנים שבהן התאמנתי כמו פסיכופט בחדר כושר, אני אוכל על זה עכשיו סיפור הפוך. זה נראה לי פתאום פחות גברי, להתעסק בחיצוניות שלי יותר מדי. פעם אם הייתי יודע שאני מוריד חולצה בצילומים, ולא אוכל צהריים. היום בסצינת עירום אני אדפוק שוקולד, במבה, בורקס וקרמבו - ובוא נצלם, אין בעיה".

מאור שוויצר
אני מהסוג שנורא אוהב אהבה, ותמיד נמצא בזוגיות עמוקה. מאור שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

לא רק ההיסטוריה הזאת הופכת את מאור לחתיך פחות סטנדרטי, יש בו גם משהו מחוספס יותר מהיפים הרגילים. עם זאת הוא נוכח, רגוע, אותנטי, וגם דואג לספר שהוא מעריץ גדול של נשים. כמו בפרויקטים קודמים גם כעת, ב"להרוג את סבתא" (ראשון, ב-22:00 ביס דרמה וביס VOD), צפויות לו כמה סצנות לוהטות עם ליהי קורנובסקי.

גם בסצינות הסקס שלך שם אתה אוכל קרמבו?
"זה לא רק סקס, אנחנו נהיים זוג, אני מתאהב בה באמת. ה'לאבר' הזה הוא חלק ממני, וברור שרואים את זה על המסך. אני מהסוג שנורא אוהב אהבה, ותמיד נמצא בזוגיות עמוקה. לא היו לי תקופות אחרות. אני אוהב לאהוב, שאוהבים אותי. ההורים שלי יחד מגיל 14, אני רוצה את המודל שלהם".

שוויצר הוא מונוגמיסט סדרתי, אבל הוא עושה את זה מעניין. עם חברתו יובל פרץ למשל, שחולקת איתו דירה בתל אביב, הוא און-אוף כבר שנתיים (במהלכן שמו נקשר גם בשחקנית מירב פלדמן) - אבל עכשיו הוא מבטיח שלא עומדות להיות עוד תפניות. אם השם של פרץ קצת מוכר לכם, זה בגלל שיובל, לפחות לפי גוגל, היא דוגמנית. מאור לעומת זאת רומז ש"אם היא הייתה רוצה לדגמן היא הייתה על עזריאלי", ומספר שכרגע היא מברמנת בלילות, ולומדת משחק בימים באותו בית הספר שבו הוא למד – ומאותה סיבה.

מאור שוויצר
אני האדם הכי חסר סבלנות בעולם ואני רוצה את הכל עכשיו. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

"שלחתי אותה לאותו פסיכולוג ששלח אותי לאותם לימודי משחק", הוא מספר. "לאו דווקא כדי שתהיה שחקנית, בלימודי משחק מקבלים המון דברים טיפוליים והיא יכולה לעשות מה שהיא תרצה – היא מוכשרת גם בציור וגם בשירה, על אף שהיא לא מודעת לכשרון הזה. היא קיבוצניקית מהדרום, לא רגילה לכל הפפראצי והכל. היא מכוכב לה פון פון".

נשמע שאתה קצת מגונן עליה.
"כזה אני, אני רוצה שהיא תרגיש שהיא יותר מיוחדת. אתן מין מיוחד יותר ואני מעריץ נשים. בזוגיות זה מתהפך עלי לא מעט כי זה כלוב זהב, ואז לאט לאט יש בריחה מאחריות של הצד הנשי. אני לא רוצה שתסירי אחריות - כשאתה נותן ומגונן כל כך הרבה, נוח לאישה לשכב ולנוח על זרי הדפנה".

אז איפה בכל זאת קשה לחיות איתך?
"אני לא חושב שקשה לחיות איתי. אולי הדבר היחיד הוא שיש לי הרבה חברים, וזה חשוב לי. תראי, אני משקיע, אבל צריך לזכור שאחרי שנתיים זה אחרת. בתחילת הקשר הייתי נוסע שעות ליובל כדי לראות אותה, לגרום לה לצאת עם שמיכה לפיקניק, היום אנחנו חיים ביחד ועדיין רוצים להיות רומנטיים, אבל בהתחלה זה אחרת - יוצאות לך הפרשות אחרות במוח. פעם זה היה 'בואי נפרוש סדין ונשכב עליו', אבל היום יש לנו חיים שלמים לדבר עליהם ולארגן. אבל אני אוהב גם את השלב שאנחנו בו עכשיו. יש משהו קסום בלא לפחד להיכנס לשירותים ליד החברה שלך".

מאור שוויצר
אני לא חושב שיש עניינים אצלנו בשירותים בבר. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

וגם היא הולכת לשירותים לידך?

"ברור".

אז רגע, גם נסיכות עושות פיפי?

"כן, גם קקי. והוא לא וורוד".

"אולי עוד שנה אני אמצא את עצמי מקים קומונה וחי על חוף"

שוויצר הגבר אולי מתקרב לפריצה הגדולה, אבל הוא לא לגמרי שם עדיין. כרגע עוד יש לו יותר דפי מעריצות בפייסבוק מאשר תפקידי אוסקר ברזומה, אבל אין ספק שאם הוא ימשיך באותו קו, הוא בהחלט יכול לעלות לליגה א' של התעשייה - וגם קלישאות כיפיות בסגנון "אולי עוד שנה אני אמצא את עצמי מקים קומונה וחי על חוף" לא יכולות להסתיר את האמביציה.

אי אפשר להאשים אותו. השבוע קיבל הביתה פרחים מ"יס" לכבוד עליית הסדרה החדשה שלו, וי קטן ומספק אחרי שלפני מספר שנים הם פסלו אותו לתפקיד ראשי (בסדרה שלבסוף נגנזה). "זה היה תפקיד של זמר מזרחי, משהו שמבוסס על עומר אדם", הוא משחזר, "כבר התקבלתי וזו הייתה התרגשות ענקית, ואז המנהלים החליטו שאני לא מספיק טוב, לא בשל. בסוף הכל לא יצא בכלל לפועל. אבל הכל לטובה - הנה, עברתי תהליך ואני כאן".

מאור שוויצר
אתן מין מיוחד יותר ואני מעריץ נשים. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי
מתוך להרוג את הסבתא
מגיע למירי פרס על התפקיד שלה שם. "מתוך "להרוג את הסבתא | צילום: ורד אדיר, באדיבות YES

ב"כאן" הכוונה היא ל"להרוג את סבתא", דרמה קומית דוקרנית של דוד אופק ויוסי מדמוני, ולדעת לא מעט מבקרים גם חסרת חמלה. במרכז העלילה משפחה שמילולית חיה בזבל, ומתחננת מסבתא שתמכור כבר את דירתה לקבלן ותציל אותם מכל זה. שוויצר מגלם את הנכד של מירי אלוני, מישהי שמכירה את העלילה הזאת מקרוב מדי. "גרתי בשינקין וראיתי את מירי מופיעה בנחלת בנימין. זו תעודת עניות לתרבות שלנו שזמרת ויוצרת ענקית יושבת שם ושרה ולא בקונצרט בקיסריה, אבל אני גם מקנא באומץ שלה. היא עושה מה שהיא אוהבת".

ואיך היה איתה על הסט?
"קראתי לה סבתא. התאהבתי בה. כבר אחרי הטייק הראשון אמרתי לה: 'את תקבלי פרס על מה שאת עושה כאן'. היא הביאה דמות מדהימה, אמינה, חיה ונושמת".

לא יפה להרוג אותה.
"תראי, ברור לי שהסדרה לא קלה לעיכול, ויש שם הרבה אנשים מגעילים. אבל אני מרגיש שאנשים שכחו קצת למה נולד המקצוע הזה. אנחנו כאן כדי להכות ולרגש ולהצחיק, לא כדי שנהיה סלבס וידברו עלינו".

"אני מוכן להוביל את המהפכה הבאה"

הסדרה צולמה בגבעת עמל בתל אביב, על רקע הסכסוך בין יצחק תשובה לתושבים, שלא רצו להתפנות כדי שיבנה עוד מגדל. שוויצר, בן של נדלניסט לשעבר, קופץ מכסאו רק כשמוזכר השם תשובה. "הטייקונים והמונופולים מזעזעים, צריך לעקור אותם מהיסוד. זה קורע אותנו חברתית ברמה שאי אפשר לתאר ומרחיק אותנו מעולם טוב יותר. אבל זה גם באשמת הממשלה. הרי מצד שני, תשובה שפך כסף על הגז - היו מחזירים לו משהו?"

מאור שוויצר
מי ששואל אותי למה אני לא חוסך לדירה זה אנשים שלא מבינים בכלכלה. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

לך יש דירה?
"מה פתאום, מאיפה תהיה לי? אני גרוע בכסף, בשש השנים האחרונות אני חי מאוד יפה, אבל לקנות מזה בית אני לא יכול. מי ששואל אותי למה אני לא חוסך לדירה זה אנשים שלא מבינים בכלכלה. נגיד את זה ככה: אם אני אשים אלף שקל בצד לחודש, עוד 10 שנים יהיו לי 120 אלף שקל. מה אני יכול לעשות איתם? אולי לקנות מקום חניה בתל אביב. אני אפילו לא קרוב כלכלית להתחיל בתשלומי משכנתא. באתי ממשפחה עם לא מעט, ואני עדיין לא יכול לעשות כלום".

אז מה יהיה?
"אני לא יודע. משהו צריך לקרות. אני רוצה מהפכה ולא יודע איך, אני מוכן גם להוביל אותה. אין לי בעיה, יש לי את הלהט".

אנחנו יושבים בבית קפה ליד תאטרון הבימה, צופים על השדרה ממנה יצאה מהפכה שכזו לפני חמש שנים, אבל לפני שמאור ינהיג את המהפכה הבאה, יש לו חזרות. הוא צריך ללבוש את בגדי האביר המפונפן שלו ולגלם את התפקיד שקיאנו ריבס עשה בקולנוע בהצגה "יחסים מסוכנים".

התאטרון הרפרטוארי הוא עוד וי ששוויצר מסמן לעצמו. הילד הבעייתי שהגיע להירגע עם לימודי משחק יצא משם כתמהיל של שחקן לנוער ומבוגרים -  בהתחלה בסדרות יומיות כמו "חצויה" ו"גאליס", משם התבגר ל"אופוריה" של רון לשם, והשנה כבר ביצע קפיצה ל"שחקן זר" לצדם של מוני מושונוב ויובל סמו, תפקיד ראשי בסרט "איביזה" של שי כנות ואפילו שכשוך במי הריאליטי של "הצילו אני לא יודע לבשל". כל פרויקט כזה לא רק מספק לו פרנסה ומקדם את הקריירה, אלא גם מעניק הגנה מפני האויב הכי גדול שלו – השעמום.

מאור שוויצר
יש משהו קסום בלא לפחד להיכנס לשירותים ליד החברה שלך. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

"לפני שהתחלתי את החזרות היו שלושה חודשים של בית, ידעתי שאני תכף אתחיל אבל לא עשיתי כלום. חזרתי מתאילנד, מקומונה שאני מגיע אליה כבר שמונה שנים, בכל פעם לחודש, מקום שבו אני חי ברוחניות, עובד בלקבל ולספוג את העולם. חזרתי משם והיה לי ריק קשה, ממש. אבל ככה זה במקצוע הזה, אני בחרתי בו".

איך נראה יום בחייך בתקופה כזו?
"אני קם בשמונה וחצי תשע, לא ישן עד מאוחר כי אני אדם של אור. מתאמן, רואה חברים, קורא, כותב תסריטים, יש לי רעיונות על מדע בדיוני ומאפיות שאני שולח לסוכנת שלי. אני מטייל, הולך לאודישנים - אבל משהו חסר. כשאדם לא בונה, זה קשה. אני האדם הכי חסר סבלנות בעולם ואני רוצה את הכל עכשיו. אבל זה אחד המנועים הכי גדולים שלי, זה גורם לדברים לקרות. עכשיו בא לי כבר את הדבר הבא".

שהוא תפקיד גדול יותר?
"לא, לא בהכרח. תפקיד חלומותיי לא קשור בגודל אלא באיכות. אני רוצה לגלם אוטיסט או מישהו שסובל מפיגור שכלי, או אפילו איזה מחופף מבית משוגעים. זה מאתגר. היו פה שנים שכתבו רק דרמות משפחתיות, דברים שמדברים לעם ועל היום יום הישראלי המוכר, אבל אני הייתי רוצה שהעשייה כאן תתפתח גם לכיוונים אחרים".

מאור שוויצר
אנחנו כאן לא כדי שנהיה סלבס וידברו עלינו. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

"יש לי ארבעה שותפים – אחד מהם הוא אבא שלי"

קשה שלא לכבד את האמביציה של שוויצר, ולהעריך את ההתבוננות הישירה שלו במציאות כפי שהיא, בלי התייפיפות. לפחות לא עד שהוא גולש שוב לסיפורי הקומונות שלו: "החלום שלי זה אני והאישה שלי על יאכטה נוסעים בכל העולם, מגדלים עליה את הילדים שלנו ובמקום לשלוח אותם לבתי ספר, מלמדים אותם שפות ותרבויות ומקומות", הוא אומר בחיוך חולמני - כזה שלא כל כך מתיישב עם מי שמנהל קריירה תובענית כשחקן, ובמקביל מושקע בשני ברים ברחבי תל אביב ומת לעשות את המכה הגדולה.

"יש בתוכי איש עסקים קטן שצריך להתפרנס בכבוד, כי אני בזבזן גדול", הוא מסביר, "יש לי שני ברים עם עוד ארבעה שותפים, שאחד מהם הוא אבא שלי – המשבצת ליד כיכר רבין והזוזה בדיזינגוף. אני מגיע לשם כמה פעמים בשבוע, בודק שהכל בסדר, רואה מה צריך לשפר. אני לא איש חיי לילה, אם לא היו לי את הברים האלה כנראה הייתי נשאר בבית".

ואיך זה להסתכל על מלאכת הצייד של הלילה מהצד, כגבר בזוגיות?
"וואלה, כיף לאנשים שנהנים, הלוואי שהייתי נהנה מזה כמותם. החיבור בן גבר ואישה הוא מבעבע, זה כיף".

מאור שוויצר
יש אותי, את עמוס תמם, את אביב אלוש ואת עוז זהבי. זהו, פחות או יותר. שוויצר | צילום: דניאל קמינסקי

השירותים שלכם פתוחים לסילבן שלום וידידות?
"לא, אני לא חושב שיש עניינים אצלנו בשירותים, אנחנו נשמור שזה לא יקרה. אנחנו ילדים טובים ואפילו לא מציבים רמקולים בחוץ אז אין לנו גם בעיות עם פקחים. זה לא אלנבי 40, ששם אנשים ידעו מה קורה, כולל מי שבחרה ללכת לשם ולעשות מה שהיא עשתה. בעיני זה מזעזע מה שקרה שם, אבל זו בחירה מודעת. אצלנו לא יקרו דברים כאלה".

צילום: דניאל קמינסקי | שיער: בועז עוזרי לסולו | איפור: קרן שחם לסולו | סטיילינג: גילי אלגבי | ע. סטיילינג: לינוי שקרוב לסטודיו גילי אלגבי | בגדים - חליפה אפורה: דויד ששון, חולצה לבנה: קסטרו, ג'קט אפור: דויד ששון, פפיון: סטודיו גילי אלגבי, מכנסיים אפורים: איקיו, ג'קט אדום: ZARA, חולצה מכופתרת ומכנסיים בורדו: אמריקן איילנד למחסן היבואן, נעליים בשילוב סגול: דויד ששון, ג'קט פרווה: ZARA, סריג: אמריקן איילנד למחסן היבואן, חולצת ג'ינס: קסטרו, ג'קט אדום: אדידס, חולצה אדומה: דויד ששון, מכנסיים כחולים: דויד ששון, נעלי אדידס, ג'קט שחור: זארה, חולצה שחורה: איקיו, מכנסיים שחורים: אמריקן איילנד למחסן היבואן

 לכל כתבות המגזין