רוסטיסלב בוגולסלבסקי (23) יושב בתאו בכלא "הדרים" שבשרון וכמעט ולא מדבר. מסביב, המולת האסירים ממלאת את המסדרונות הארוכים ומחרישה את האוזניים – אבל הוא יושב ולא יוצר קשר, שותק. לפני חמישה שבועות הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח של שני חסרי בית ובהתעללות קטלנית במאות חתולי רחוב – ורק עכשיו, מעידים הקרובים אליו, הוא מתחיל להבין איך הולכים להיראות החיים שלו: שני מאסרי עולם, עשר שנות מאסר נוספות באשמת דקירה של חסר בית ושנתיים מאסר על התעללות בבעלי חיים.
הוא שותק הרבה, ובשיחת הטלפון איתו לוקח הפסקות ארוכות בין משפט למשפט. מעבד נתונים, חושב על השאלות, נזהר. השפה שלו גבוהה ודיבורו חד, וברור כי הוא שוקל היטב את מילותיו. בארבע השנים האחרונות, שאותן העביר בין מתקני מעצר עד קבלת הכרעת וגזר הדין, כל אנשי המקצוע שפגשו אותו קבעו שלא מדובר בחולה נפש, אלא באדם הכשיר לעמוד לדין. פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנשי שירותי הרווחה – כולם קבעו שבוגוסלבסקי ביצע את המעשים שבגללם הוא יושב כאן כשהוא יודע להבדיל בין טוב ורע. מתוך שפיות מלאה. היום, בעודו מתכונן לערעור שהוא עומד להגיש לבית המשפט העליון, הוא מדבר עליהם לראשונה.
"הטקסים היו לפעמים ביום ולפעמים בלילה, בכל מיני מקומות", הוא פותח בשקט, לא מרשה לעצמו להיסחף בזרם המילים. "הייתי מדליק נרות, האמנתי שיש לי כוחות על טבעיים, שאני שליח של אלוהים. הייתי הולך ברחוב או בחצרות, תופס חתולים, שוחט אותם. את המוח שלהם הייתי אוכל ואת הדם מורח על כל הפנים ועל הגוף. לא זוכר כמה הרגתי, אבל היו הרבה. המוח היה מגעיל, אבל אילצתי את עצמי לאכול כי חשבתי שאני אהיה גיבור על, שאחיה שנים רבות. הייתי שותה וודקה וזה היה עוזר לי להתגבר. זה עזר לי להמשיך".
גז מזגנים, דבק מגע והירואין
הוא נולד באוזבקיסטן לאב יהודי ולאם נוצרייה. הוריו, אולג ונדזדה, התלבטו ארוכות אם לעלות ארצה, ועל רקע המחלוקת – אביו היהודי רצה לעשות עלייה, האם ממש לא – אף נפרדו כשהיה תינוק בן כמה חודשים. בסופו של דבר חזרו ההורים לחיות יחד, והמשפחה עלתה ארצה כשחגג בוגוסלבסקי את יום הולדתו השמיני והשתקעה בנהריה.
ההתאקלמות בארץ הייתה רחוקה מלהיות פשוטה. בוגוסלבסקי אמנם קלט במהירות את השפה, אך תקופת הלימודים בבית הספר היסודי הציבה מולו אתגרים רבים, והוא זוכר את השנה הראשונה בבית ספר אוסישקין כקשה במיוחד. המבטא שלו היה כבד ובולט, והוא הפך דחוי מבחינה חברתית. "זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי", הוא מספר. "התלמידים נידוי אותי בגלל שהייתי עולה חדש, צחקו על המבטא שלי וממש שנאו אותי. אף אחד לא דיבר איתי, החרימו אותי לגמרי. ניסיתי להיות מקובל בכיתה, להיות חלק מהם, אפילו שיניתי את השם שלי לסטיב, אבל הם לא נתנו לי. תמיד נשארתי בצד והייתי חוטף מכות. פחדתי להחזיר. רק רציתי לברוח מהארץ".
אצל ההורים, מספר בוגוסלבסקי, לא מצא הרבה נחמה. "הם היו עסוקים כל הזמן בלעבוד כדי שיהיה כסף לגמור את החודש, לא היה להם זמן בשבילי. לא היה חסר אוכל בבית, אבל כן הייתה חסרה אהבה, מישהו שיקשיב לי. אף אחד לא התעניין במה שעובר עליי. הייתי ילד מאוד חרדתי ופחדן, חסר בטחון. כמו זאב בודד".
מנקודה קריטית זו, ההידרדרות הייתה כמעט בלתי נמנעת, ומהירה מאוד. הוא מספר שבגיל עשר כבר החל לעשן, ולא הרבה אחר כך החל לשתות בירות והמשיך לשתיית וודקה. הוא בילה זמן רב ברחובות, מחוץ לבית, עובד בעבודות קטנות למימון תחביביו החדשים, ובבית הספר שינה גישה והרשה לזעם להתפרץ. "הייתי רב בהפסקות עם תלמידים, נותן להם מכות ואגרופים כדי שיפסיקו להתנכל לי. הפרעתי לשיעורים בכיתה והמורים התחילו לדבר עם ההורים שלי, אבל זה לא עזר. התחלתי לגנוב ממתקים מפיצוציות ומסופרים ולשתות הרבה, כי זה באמת עזר לי לברוח מהמציאות. הכל עשיתי לבד, לא הייתי מחובר לאף אחד, וזו הייתה הישרדות".
תיק הרווחה של בוגוסלבסקי הגיע לטיפול מחלקת בריאות הנפש בעיריית נהריה כבר כשהיה בכיתה ה', ושם המליצו גורמי המקצוע לאביו ולאמו לקחת אותו לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. ההורים מיאנו לעשות זאת והמשיכו בחייהם, ובוגוסלבסקי נפל בין הכיסאות. באותה תקופה התמכר לשאיפת דבק מגע והסנפת גז ממזגנים. "לא הייתי הולך לשום חוג אחרי צהריים כי להורים שלי לא היה כסף לזה, אז מתוך שעמום התחלתי להריח דבק מגע והתמכרתי לזה. אחר כך התחלתי להסניף גז מזגנים כי זה גורם לך להיות בהיי כזה, ממסטל את המוח. אתה נמצא בעולם אחר".
כשהיה בן 14 עברה משפחתו של בוגוסלבסקי להתגורר בפתח תקווה. אביו השתלב בעבודה במפעל מתכות ואמו עבדה כמנקה. הוא עצמו למד בבית הספר התיכון 'עמל' שבתל השומר במגמת טכנאות מיזוג אוויר והיה אמור לזכות בהתחלה חדשה, אך מצבו הנפשי רק הלך והדרדר. הוא מיעט להגיע ללימודים, הסתובב יותר ויותר ברחובות, התנתק מכל המסגרות ומצא מפלט בסמים. "הייתי מעביר שעות בשוק של פתח תקווה, עובד בכל מיני עבודות מזדמנות ומרוויח קצת כסף כדי לקנות מריחואנה ולפעמים גם הרואין", הוא מספר. "היו ימים שהגעתי לבית ספר רק כדי להסניף גז מזגנים, כי באמת הייתי מכור לזה, והרבה ימים הייתי נשאר בבית, סוגר את התריסים, יושב בחושך. הייתי בדיכאון קשה, חשבתי להתאבד, ובעיקר הייתי משועמם. כל דבר שנתקלתי בו סיקרן אותי – סמים, אלכוהול, ניסיתי הכל. הייתי ילד מאוד עצוב".
רואה בחלומות את השטן
המפגש הראשון של בוגוסלבסקי עם רשויות החוק הגיע אז, בגיל 14, כשהיכה באכזריות נער בן 12 באמצעות מחבט טניס. "פגשתי אותו ברחוב והוא החזיק ביד איזה משחק כזה", מספר בוגוסלבסקי. "ביקשתי ממנו שייתן לי לשחק. הוא לא רצה ודיבר לא יפה, אז מתוך עצבים הרבצתי לו עם המחבט שהיה לי. נתתי לו כמה מכות, היו לו חבלות, ובגלל זה הביאו אותי למשטרה. זה היה לא נעים בכלל, בעיקר הרגשתי רע בגלל שסיבכתי את ההורים שלי בדבר כזה".
נגד בוגוסלבסקי הוגש אז כתב אישום בגין תקיפה. בית המשפט הרשיע אותו, אך מפאת גילו הצעיר נמנע מלשלוח אותו לכלא והטיל עליו עונש פיקוח של קצינת מבחן. זאת ליוותה אותו מקרוב במשך תקופה ארוכה, ובחוות הדעת שרשמה בתיקו גילתה לרשויות החוק מרכיב מרכזי נוסף ביומיום ההרסני שלו: "הנער יחד עם אביו עוסקים ביחד במאגיה, כישופים, סיאנסים וכוחות על טבעיים".
ובאמת, בגיל 16 כבר היה בוגוסלבסקי עמוק בתוך עולם השאטניזם (כת השטן), אותו גילה לדבריו כמעט במקרה. "התחלתי לגלוש באתרי אינטרנט ותוך כדי נתקלתי בכת השטן וזה סיקרן אותי מאוד", הוא אומר היום. "ראיתי בכל מיני אתרים טקסים וזה נראה לי מעניין. בבית לא היינו דתיים ולא חגגנו אף חג, ולכן לדעתי נמשכתי לזה. קראתי ספרים על הכת, ראיתי תוכניות טלוויזיה ולמדתי על הטקסים שלהם. מהר מאוד התחברתי לזה. הבנתי שצריך לתפוס חתולים, לשחוט אותם, לאכול להם את המוח ולשתות את הדם. אבא שלי תפס אותי פעם עושה טקס של כל מיני סיאנסים וכישופים בבית. הוא נבהל מאוד וצעק עליי, אבל המשכתי".
האב, מצידו, מכחיש כי עסק בכישופים יחד עם בנו: "אין לי מושג בדבר הזה ולא התעסקתי בזה מעולם. פעם אחת תפסתי את הבן שלי עם תחתונים בבית, מדליק נרות, כורע ברך ומתפלל. נכנסתי ללחץ, זה נראה מפחיד, אז ביקשתי שיפסיק עם זה", אמר בראיון שנעשה בתרגום עורך הדין של בוגוסלבסקי, מאחר שהאב אינו מדבר עברית.
במקביל להתוודעותו לכת השטן, הכיר בוגוסלבסקי בפתח תקווה חבורת נערים ניאו נאצית. חברי הכנופיה נהגו לרסס צלבי קרס על בתי כנסת, לפרוץ לישיבות בעיר ולהשחית תשמישי קדושה – והוא מיהר להצטרף אליהם ולהשתתף במסעות ההרס בין המוסדות היהודיים בעיר. "הייתה לי בעיה של זהות. לא ידעתי אם אני נוצרי או יהודי", מסביר בוגוסלבסקי. "עשו לי ברית מילה אבל היה גם צלב בבית. לא חגגנו חגים. כשפגשתי ברחוב את הנערים מהכנופיה הניאו נאצית, הם דיברו על תורת הגזע ועל העליונות וזה ריתק אותי. חשבתי שאולי זה פתרון טוב, שסוף סוף ארגיש עליונות".
עליונות על מי?
"רציתי לנקום בחברה שלא קיבלה אותי. שנידתה אותי כל שנים. מזה התחילה השנאה שלי ליהדות וליהודים. הייתי חלק מהם, סוף סוף קיבלו אותי כמו שאני. הרגשתי אדם חזק. האמנתי שהיהודים הם אנשים רעים שגונבים כסף".
מה הייתם עושים?
באחד הלילות אני והיתר תקפנו שני נערים חרדים מפתח תקווה באלות ומסמרים. פוצצנו אותם מכות. הייתי מביא איתי את הכלבה שלי לדברים כאלה, היא ניתנה לי בטחון שאף אחד לא יתקוף אותי, אנשים פחדו ממנה".
הכלבה של בוגוסלבסקי, מסוג בולמסטיף, הייתה כל עולמו, מה שמעלה תהיות לגבי היכולת שלו לאהוב ולהתקרב לבעלי חיים. "היא הייתה החברה הכי טובה שלי. איתה הרגשתי בטוח. היא מתה מזקנה ומחלה כשנעצרתי ואז נשברתי. הייתי בדיכאון גדול. היא הגנה עליי מאנשים רעים שניסו לתקוף אותי".
אחרי המקרה המדובר נעצרו בוגוסלבסקי ויתר חברי הכנופיה, והוא חווה לראשונה את החיים מאחורי הסורגים, כאשר בית המשפט גזר עליו חצי שנת מאסר שאותה ריצה בכלא "אופק". במהלך חקירתו במשטרה סיפר על ההתקפות האלימות שהוא והכנופיה ביצעו, ותיאר את עצמו כבעל כוחות מיסטיים. "הרבה פעמים אני רואה בחלום את אלוהים, את השטן ושדים אחרים", אמר. "הייתי עושה בחדר שלי טקסי סיאנס כדי שרוחות רעות לא יכנסו פנימה. יש לי קשר לאלוהים, אני מאמין שאחיה לנצח".
החתכים והפציעות הסגירו
כשהשתחרר מהכלא החליטו הוריו לשלוח אותו לחו"ל בכוונה שייפתח שם דף חדש. אמו ביקשה שיעבור לשוודיה ויחיה שם במנזר, אך לבסוף נשלח בוגוסלבסקי אל קרובי משפחה בלונדון. הוא חזר אחרי חודשים מועטים לאחר שהתקשה להסתגל למקום – ועם שובו לארץ עשה מעבר חד והחל בתהליך חזרה בתשובה. "התחלתי לקרוא על יהדות, על המצוות, והפכתי להיות טוטאלי לגמרי עם זה", מספר בוגוסלבסקי. "לכמה חודשים נהייתי חרדי של ממש. אנשים לא הבינו מה עובר עליי, גם ההורים שלי, אבל הם לא התערבו כי לפחות לא עשיתי שטויות. אחר כך שוב חזרתי בשאלה כי לא מצאתי את עצמי".
היה לך קשר אי פעם לדת?
"בגיל 13 עשו לי בר מצווה. אני גאה להיות יהודי. אבא שלי יהודי. סבא שלי נלחם במלחמת העולם השנייה בנאצים וסיכן את חייו, הוא הגיע עם הצבא האדום עד ברלין וזכה לקבל עיטורים רבים על מבצעים שעשה. אני קרוב היום ליהדות".
אחרי מספר חודשים של החיים כדתי, הוא שב לרחובות המוכרים לו, חזר להתעלל בחתולים, וכשהגיע זמן הגיוס פטר אותו צה"ל בעקבות מצבו הנפשי. מנותק ממשפחה ומחברים ההתדרדרות שלו צברה תאוצה, ועל פי בית המשפט הגיעה לשיא בשנת 2007, אז יצא למסע הרג אלים במיוחד ברחבי פתח תקווה. מכתב האישום שהוגש נגד בוגוסלבסקי עולה כי באחד מלילות חודש ינואר, סמוך לחצות, הוא הגיע לרחוב פינסקר בעיר והבחין בוולדמיר ופרב, חסר בית בן 68, כשהוא שיכור כלוט. בוגוסלבסקי התקרב אליו מאחור ודקר אותו באמצעות סכין בעורפו. שכנים אשר הבחינו באדם לבוש שחורים נמלט מהמקום הזעיקו את המשטרה, ופרב פונה במצב אנוש לבית החולים שם נקבע מותו.
כתב האישום ממשיך וקובע כי בתחילת פברואר של אותה שנה, ארב בוגוסלבסקי בשעת לילה מאוחרת לאלכסנדר ליסטוב, חסר בית בן 50, בשעה שזה התהלך שיכור ברחוב פינסקר בעיר. בוגוסלבסקי דקר את ליסטוב בבטנו, וזה פונה בבהילות לבית החולים "בלינסון" שם הצילו הרופאים את חייו.
גל התקיפות של הנער נמשך. חודשיים לאחר מכן הוא הגיע לאתר בנייה לא הרחק מרחוב פינסקר, נכנס פנימה והבחין בחסר הבית ניקולאי ריאבצסקיך בן ה-50 ששהה בקומה השנייה של המבנה. בוגולסלבסקי התקרב אליו, התנפל עליו ודקר אותו 14 פעמים בכל חלקי גופו עד שמת.
בתחילה, החשוד המרכזי בביצוע שורת המעשים היה בכלל חסר בית אלמוני שנעצר בחשד לתקיפת שוטרים, ובמהלך מעצרו התוודה כי רצח את ופרב ודקר חסר בית נוסף. אלא שמהר מאוד הבינו החוקרים כי זה מתרברב במעשים שלא ביצע, ובסוף חודש אפריל אותה שנה עצרו את בוגוסלבסקי באשמת רצח, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (פציעת חסר הבית) והתעללות בכ-500 בעלי חיים. כראייה, השוטרים מצאו על בגדיו טיפות דם השייכות לריאבצסקיך ואיתרו את הסכין שבה ביצע את הפשעים. בנוסף, על גופו נמצאו חתכים ופציעות טריות שעל פי החשד נוצרו כתוצאה ממאבק אלים עם אחד הנרצחים. בוגוסלבסקי עצמו הכחיש לאורך כל החקירה כי ביצע את הפשעים – לדבריו, טיפות הדם שנמצאו על בגדיו הם למעשה שיירי דם חתולים, והסכין המדוברת שימשה אותו בעיקר להגנה עצמית ולשחיטת חיות.
משלא הצליחו חוקרי המשטרה לגרום לו לדבר, הם השתילו בתאו של מדובב אשר חילץ ממנו הודאה על רציחת חסרי הבית. בוגולסלבסקי התוודה בפניו כי הושפע במעשיו מהסרט "שתיקת הכבשים" שבו צפה יותר מ-15 פעם, והוסיף כי עשה זאת משום שהוא "שונא רוסים שיכורים". לצד ההודאה, נמצאו בזירות הרצח ראיות שהפלילו אותו: רוק על בדל סיגריה שנמצא בסמוך לאחת מגופות הנרצחים התברר כשייך לו בבדיקת DNA , ובזירת רצח אחרת אותרה טביעת הנעל שלו. לאלה התווספה עדותו של אביו, אשר סיפר בחקירתו כי בוגולסלבסקי הוביל אותו לאתר הבנייה בו רצח את ריאבצסקיך ואף הראה לו את גופתו בקומה השנייה של הבניין. האב סיפר לחוקרים כי בנו התוודה בפניו שזה לא הרצח הראשון שבו הוא מעורב, וכי רצח חסר בית נוסף ברחוב פינסקר ודקר גבר אחר בסמוך לפאב בעיר.
"אני לא מפלצת"
למרות כל אלה, גם היום מקפיד בוגוסלבסקי לטעון כי לא ביצע אף אחד ממקרי הרצח. האליבי שמסר לבית המשפט הופרך בקלות על ידי התביעה, אך הוא מתעקש שהרוצח מסתובב חופשי. "לא עשיתי את זה, לא דקרתי אף אחד", הוא אומר. "במשטרה החליטו לתפור לי תיק, ככה סתם. אפילו עדת הראייה לרצח הראשון לא זיהתה אותי בבית המשפט ובזירה עצמה המשטרה מצאה שמונה בדלי סיגריות חוץ משלי. לגבי הרצח השני – באותו היום עישנתי חשיש באיזור וכשהגעתי לאתר הבנייה הייתה שם כבר הגופה שלו. אני מודה שבעטתי בה, אבל לא רצחתי אותו. פחדתי שיחשדו שאני הרוצח אז צילמתי את הגופה בפלאפון (בוגוסלבסקי תיעד את הרציחות במכשיר הסלולרי שלו - ש.א) אבל זה לא אני. מישהו אחר ביצע את המעשים המזעזעים האלה. אני לא אידיוט ומטומטם להרוג ככה סתם אנשים".
במהלך השבועות הקרובים יגיש עו"ד דניאל חקלאי ערעור לבית המשפט העליון בשמו של בוגוסלבסקי. במידה שבית המשפט העליון יקבל את החלטת המחוזי וירשיע אותו, יבקש להקל על עונשו בטענה כי ביצע את המעשים תחת השפעה פסיכוטית. הוא מקווה שמרשו יקבל טיפול פסיכיאטרי על ידי שירות בתי הסוהר, וטוען כי מגיעה לו הזדמנות לנסות ולהתחיל מחדש. "התרשמתי שמדובר בבחור מאוד אינטליגנטי, שאם היה גדל בתנאים אחרים היה לו פוטנציאל חיובי", הוא אומר. "הוא קורבן של נסיבות חיים קשות מאוד ויש לו מצוקות נפשיות עמוקות. אני מכבד את הכרעת הדין של שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אך יחד עם זאת יש לנו כמה השגות בעניין. אני עובד על הגשת הערעור לבית המשפט העליון ומקווה שהדברים יתבררו בצורה מעמיקה יותר".
בינתיים, בוגוסלבסקי עצמו רק מבקש שדמותו לא תושחר לחלוטין. "אני לא מפלצת", הוא אומר ולוקח נשימה עמוקה. "אני היום כבר לא מאמין בשטן, כבר אין לי שנאה ליהודים ואני יודע שכל ההתחברות שלי לניאו נאצים הייתה טעות גדולה. זו הייתה תקופה שהייתי מבולבל מאוד, אבל היום אני מבין שכל מה שעשיתי היה טיפשי. חשבתי שאני אזכה לחיי נצח, עכשיו אני יודע שזה כבר לא יקרה".