בגיל 19 עומר ברנע הציג את עצמו לראשונה לעולם כ"פרא", דמות ראשית בסרט שנשא את אותו שם, וזרק רמז עבה לחיים שיבואו אחר כך. מדורי הרכילות דיווחו פעם אחרי פעם על הכיבושים שלו, שמו נקשר בשמותיהן של אין-ספור נשים מוכרות ומוכרות פחות; בפרסומות הוא היה הילד הרע ובסדרות הוא היה הנבל הסקסי. "הייתי יאנג, דאם, אנד פול אוף קאם", במילותיו - ובתרגום חופשי, צעיר, טיפש וטעון בזרע. "אבל תמיד הייתי זוגי. ההדוניזם היה לתקופות קצרות גם אם אינטנסיביות. הייתה תקופה אחרת, של רווקות ופרובוקציה ומיניות פורצת".
נשמע כיף וקל.
"זה לא שחיכו לי בנות מתחת לבית, כן? אז עוד לא היו אפליקציות, עבדנו בזה. הייתי יוצא ומתחיל עם בחורות, טו גט לייד הייתה עבודה".
בחורות נפגעו בדרך?
"אני לא חושב. תמיד השתמשתי בעולם הרגש לבטא את עצמי ואף פעם לא הייתי 'בן של בנים', תמיד היו לי חברות יותר מחברים. אבל יש בי חרטות שבכיתה ז' אמרתי לעינת, הנשיקה הראשונה שלי, שהיא לא מנשקת טוב. סתם התפדחתי שזו הפעם הראשונה שאני מתנשק. עינת, אם את קוראת את זה, אני מצטער", הוא צוחק.
איך אתה מסתכל היום על עומר בן העשרים?
"הדיפולט שלי היה לשים זין. היו לי אג'נדות ועקרונות ואידיאלים מגיל צעיר, קראתי את 'הטאו של פו' ואת 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' והיה לי חשוב לבעוט בדברים ובממסד. בית ספר וצבא ומדינה, בעטתי בהכל וזה מה שעבר החוצה. אבל זה לא שעטיתי דמות ושיחקתי את המשחק".
בכל זאת, בהחלט ניכרה עליך פוזה.
"אנשים חשבו שאני מניאק כי זה מה ששיחקתי אז בסדרות. חברים תמיד היו צריכים לגונן עליי בפני אנשים אחרים שלא חיבבו אותי בגלל התדמית. פעם גיל ריבה כתב שאני קולב ומדגמן משחק, נורא נפגעתי כי נפתחתי אליו לגמרי, באתי בלי קונדום ואז קראתי על עצמי דברים שלא האמנתי. הוא התנצל על זה לפני שלוש שנים ואני מבין שזה מי שהוא היה אז".
עשור וחצי אחרי תקופת ההדוניזם שלו, ברנע נשוי מאוד, אב לשלושה, ומסתכל על הילד שהיה באותו חצי החיוך שהיה בעבר הסימן המסחרי שלו. זה לא סיפור על עוד רווק שהתביית, אלא על גבר שלקח את כל זה כמה וכמה רמות למעלה. היום הוא לא רק מבטא את עצמו באמצעות עולם הרגש, הוא גם מטפל ומדריך מעגלי גברים. שם, הוא מנסה לחווט מחדש הרבה ממה שגברים התרגלו לחשוב על החוויה הזכרית. לא מה שניתן היה לחזות לו ב-2002. "בחמש השנים האחרונות אני עובד בעיקר כמטפל בפסיכודרמה ובחוויה סומטית, שזה תרגום של תחושות לפיזיות, הצפה ושחרור", הוא מפרט. "ואת מעגלי הגברים אני מנחה עם חבר קרוב שלי, גדעון איגרא".
מה קורה במעגלים האלה?
"בהתחלה עושים תרגילי אמון שמשולבים במגע, כמו ליפול אחד על השני. הגבר הישראלי דווקא מאוד פתוח יחסית בנושא המגע, אני לא מכיר גבר שאני לא מנשק על הלחי או לפחות מחבק כשאני פוגש. יש לנו קטע שאנחנו חיים עם הפחד שאנחנו הומואים מהרגע שנולדנו, אבל גם זה תוכן שמדברים עליו אצלנו. את רואה בקבוצה איך המשתתפים משילים את ההגנות ובוקעים את בועת הבדידות הגברית, רואים שהם לא לבד. מדברים על הכל, מיניות ופורנו והורות והצדדים הלא זוהרים שבה, יחסי אב-בן. בדרך כלל גברים אוהבים לדבר על דברים בצורה שכלתנית אבל אצלנו השיח הוא רגשי".
המטרה היא להיות גברים מסוג חדש? משוכלל יותר?
"אם ברירת המחדל של גברים זה לדבר על הצבא ולספר בדיחות פלוצים, זה משהו שאנחנו מנסים לשנות. תוכנת ההפעלה הרגילה של רוב הגברים היא להיות זאב בודד, לא לבקש עזרה או להצטייר כחלש. אבל גם גברים צריכים את זה. יש יום האישה, יום המשפחה - מישהו בכלל יודע שיש גם יום הגבר?"
כל יום הוא יום הגבר.
"ברור שיש לנו פריבילגיות. אני גם נהנה מהן, מהפריבילגיות שלי כגבר לבן וסטרייט. מצד שני, אני גם מתבאס שיש חוויות שלכן שאני לא אוכל לחוות, כמו להביא ילדים ולהניק אותם. לגבר יש מערכת הפעלה ביולוגית די פשוטה, יש לנו פחות כאבים בגוף, יש לנו עמידות פיזית קצרת טווח יותר טובה. אנחנו שוקו בשקית ואתן קינוח מטורף של שף. ויש כיף בלהיות שוקו בשקית, לא אכחיש".
אתם מדברים במעגלים שלכם גם על גבריות רעילה?
"זה מונח שרץ אצלנו חזק. גבריות רעילה מבחינתי זה כל הדברים שמובילים למאצ'ואיזם, שוביניזם ואלימות. כבר כילד מטפחים אצלנו את הכעס בתור הרגש היחיד שלגיטימי עבורנו לבטא. עצב, חולשה או כאב הם לא דברים שמטפחים אצלנו. יש מחקר שמראה שכבר בגיל תשעה חודשים משדרים לתינוק להפסיק לבכות, בניגוד למה שמשדרים לתינוקת. ואז כגבר אתה מסתובב בעולם, חווה לחצים ומועקות, אבל אתה לא מבטא רגשית מה עובר עליך. זה הולך ונבנה עד שמגיע איזה קרשנדו שפונה לדבר היחיד שמעודדים אותך לחוש - כעס".
כמה כסף היה לי אם הייתי יהודה לוי
בשיאו הוא דיגמן הרבה, שיחק בסדרות ("אסתי המכוערת", "לחיי האהבה", "נשות הטייסים"), השתתף בפרויקטים בחו"ל. עומר ברנע היה בכל מקום, ואז פתאום הוא כבר לא היה. ההופעה האחרונה שלו על המסך הייתה בסדרה "המדרשה" בשנת 2014 ומאז, בעצם, כלום. שש שנים חלפו מאז, ושני עשורים מאז שפרץ, אבל הזמן כמעט ולא ניכר על ברנע, מה שהופך את הוויתור על כוכבות רווחית ונוצצת למפתיע אפילו יותר. "מעולם לא היה לי חשוב לתפעל ולתחזק את הפרסום", הוא מסביר. "זה פשוט קרה מתוך מי שהייתי באותן שנים. היום אני רואה את אלה שעובדים בזה, מייצרים תכנים כל הזמן כדי להישאר בתודעה. אבל אז זה לא היה ככה".
אז מה זה היה, תחביב?
"פשוט גדלתי לתוך זה שאהיה שחקן, עשיתי את זה מגיל צעיר וזה היה מובן מאליו שאמשיך. החלק של הדוגמנות זה הדבר שדורש הכי פחות אנרגיה ביקום, לבוא לכלום זמן ולהרוויח מלא כסף. זה היה מאוד קל ותוגמלתי סבבה, אבל זה לא נתן ביטוי לעולם הפנימי שלי. ניסיתי להתאהב במשחק כל פעם מחדש, וזה פשוט לא קרה".
אתה מקבל הצעות לחזור?
"מדי פעם מגיע טלפון מ'הישרדות', ואז במשך כמה ימים אשתי מיכל ואני חושבים על כל הכסף שנעשה אם אלך לשם, אבל מצד שני זה נראה לי גיהנום. אז אני פשוט נוקב בסכום שאני יודע שהם לא יוכלו לעמוד בו, ובזה נגמרת האינטראקציה".
הפרסום עוד מביא לך לקוחות?
"אני מניח שזה קצת עוזר, וכשאני בא למקומות ורואים שזה אני, לפעמים זה פותח דלתות. אבל ה'עומר ברנע' לא מחזיק יותר מרבע שעה".
מי האדם האחרון ששאל אותך לאן נעלמת?
"השומר בדיזינגוף סנטר", הוא צוחק, "אבל אני כאן כל הזמן. פשוט עושה משהו שאני הרבה יותר אוהב לעשות מפעם".
יכולת להיות עשיר יותר היום אם היית ממשיך לעשות את זה מה שפחות אהבת?
"אולי. יש לי חרדה כלכלית כמו לכולם. הייתי רוצה יותר כסף, כדי שאוכל לטפל באנשים בלי לקחת מהם שקל. אני חי בדירה שהיא לא שלי ואני לא צופה שהיא תהיה שלי בעתיד. בתקופת הקורונה שרפנו חסכונות כמו כל הפריבילגים. אבל אני לא מתעסק הרבה בכמה היה לי אם הייתי יהודה לוי, באותה מידה יכולתי להיות איל נדל"ן. אז מה? מתי מעט כאן מתעשרים באמת מהתעשייה, אתה עדיין מכיר את כולם במכולת והיית בצבא עם זה ואחותך יצאה עם ההוא, אז כמה תחת אתה באמת יכול לתפוס? ישבנוני. בסוף אתה עדיין רואה שחקנים ממלצרים".
משפיעני אינסטגרם וטיקטוק ממש לא ממלצרים.
"כן, הא? אבל כשהשיווק שלך הוא דרך מדיה חברתית אז התחזוקה גבוהה ופולשת למשפחה ולזוגיות ולזמן שלך עם עצמך. אני לא עושה סטוריז, יש לי תמונה אחת באינסטגרם, כולם שואלים איפה לתייג אותי ואני אומר שאין. למה? כי אני זקן. אין לי תירוץ אחר".
בדירתם במרכז תל אביב, ברנע ורעייתו מיכל עדיין נראים כמו טינאייג'רים, אבל שלושת הילדים בחדר הסמוך - עמנואל (7), יער (4) ולביא (שנה וחצי) מזכירים להם שהם כבר לא. חוץ מזה, ברנע מעדכן - הכל תלוי בזווית. "אני מקריח בקצה הראש", הוא מודה בחיוך, "זה התחיל לי בשנים האחרונות. אני מרגיש קצת כאילו רואים לי לפעמים, זו תחושה לא נעימה".
סחתיין על הכנות.
"גם לגברים יש ענייני דימוי גוף. גברים מודעים לבטן שלהם ולקרחת שלהם, אולי בעצימות יותר נמוכה מנשים, אבל זה קורה. אני רגיל לשיער מלא ולא לקרחת בפדחת, אבל אני יכול או להשתיל שיער או לחיות עם זה - ובחרתי לחיות עם זה".
זה לא נגמר עד שהגברת השמנה מעשנת
הוא נולד לשני סוגים מאוד שונים של הורים, לפחות למראית עין. אביו הביא את החומר - קריירת עסקים, עבר בשב"כ, וילה מפוארת במושב; אמו, השחקנית איריס ברנע, הביאה את הרוח, עם אנרגיות, סדנאות, התפתחות אישית. לצד קריירות המשחק, שלושת הילדים גם יצאו רוחניים לעילא - כמו עומר, גם האח הקטן רום מטפל, והאח הבכור, איתי, הוא בוגר "האור הלבן" של שי טובלי - מורה רוחני בעיני עצמו ומנהיג כת בעיני רבים אחרים. "איתי כבר לא בזה, אבל זו הייתה כת, אין מילה אחרת", אומר ברנע. "היום יש לו חברת הפקות, והוא עדיין רוחני פצצות. בעצם כולם חוץ מאיתי מטפלים, אמא שלי מטפלת בביו-דנסה, זה תרפיה בריקוד". עם השנים גם אביו הדביק את הפער והתאים את עצמו. "אבא שלי התחיל לטפל קצת, הוא גם עושה מעגלי גברים וזה הטמיר את רמת השיח שלו לרזולוציות גבוהות מאוד".
איך זה לגדול במשפחה כזו, בלי אף צלע שגרתית?
"זה לא הופך אותך לבודהה או משהו, כן? גם לנו יש את הדרמות שלנו. אבל זה נותן לך כלים תקשורתיים, של מודעות. החשיפה שלי לדברים כאלה הייתה מגיל מאוד צעיר וזה מאוד השפיע עליי".
משפחת ברנע היא עדיין גוש הדוק וסימביוטי, ועדיין מאוד קשה למצוא בה דבר מה שגרתי. במקביל לקריירות העצמאיות שלהם, הם עמלים בימים אלה על המיזם הבא שלהם, גידול משותף של קנאביס. "אבא שלי עוסק ביזמות והכשרת קרקעות, ואנחנו כבר שנה וחצי עובדים על הקמת חווה על השטח שלנו בבן שמן", הוא מספר. "הכל נמצא בתהליכי תפירה מתקדמים, היום הייתה לנו פגישה על זה. אבל זה לא נגמר עד שהגברת השמנה מעשנת".
מה מתוכנן? תוכל להיכנס להריח את הפרחים?
"אני לא יודעת בכלל אם יהיה לי גישה לגידולים, זה לא פאן אנד גיימס, הכל יהיה בתקנים מחמירים מאוד ומיועד כרגע לגידול של קנאביס רפואי ולייצוא. חוק הייצוא אושר ואנחנו בטוחים שזה ילך ויתפח, כי אין לזה מקום אחר ללכת. התנודה העולמית היא לכיוון הזה. חוץ מזה לא נהיה מרוצים לגמרי עד ללגליזציה מוחלטת בכל העולם, שאני מאמין שתגיע בסוף. אנשים התפכחו מהאשליה של שקר שנולד אצל איזה פקיד בשנות השישים, שלפיו קנאביס צריך להיות לא חוקי".
אתה הסתבכת פעם עם החוק על הרקע הזה?
"לקחו אותי למשטרה לילה לפני החתונה שלי. היינו בהכנות לחתונה באכזיב, הקמנו את האוהלים, ואז פתאום הגיע לשם שוטר והתחיל לחטט לכולם בתיקים. יסלחו לי שוטרי הצפון אבל הם נוטים להיות יותר מניאקים משוטרים אחרים. בסוף הוא מצא פרח באחד התיקים. זה לא היה התיק שלי, אבל התעצבנתי וצעקתי עליו ולכן בגלל זה הוא התעקש לקחת אותי איתו לתחנה. כשהוא הביא אותי לתחנה, שאר השוטרים לא הבינו למה אני שם בכלל, ולא קרה עם זה כלום. נפלנו על שוטר מורעל במיוחד כנראה".
פגיעות זה הכי, אחי
החתונה ההיא הייתה כבר לפני 9 שנים, אבל עומר ומיכל, גם היא מטפלת ובמקביל יזמית "סיפורי חיות", קלפי מודעות לילדים, ביחד כבר עשור וחצי. הם הכירו כשהיה בשיא תהילתו, וגם בשיא תדמיתו כילד הרע של תעשיית הבידור. בטקסט שניתח את סוד קסמו של ברנע בימים ההם ושפורסם ב-mako לפני כשנתיים, איתמר רונאל סיכם: "במבט לאחור נראה שהזכרון המרכזי שיותיר אחריו יהיה סקס אפיל של ילד רע, ותדמית של זיין על פרוע והולל. מבט חטוף בכותרות במדור הסלבס של וואלה! מתחילת שנות האלפיים מדגים את המשבצת עליה ישב אז ברנע: 'עומר ברנע מחרמן', 'עומר ברנע מפשיט', 'עומר ברנע מתפשט', "עומר ברנע מתנשק', 'עומר ברנע יורד', 'עומר ברנע לא בוחל' ועוד".
כל זה לא ממש עזר לו עם מיכל בתחילת דרכם. "היה לה טרן אוף מטורף מזה שאני מוכר. כל השטיקים הרגילים שלי, עומר ברנע החתיך והכריזמטי והמעניין לא עבדו עליה. היא שאלה אותי בדייט הראשון 'מה המשחק הזה שלך?'. מיכל היא האישה הכי קשה להשגה שאי פעם הכרתי. היא עדיין קשה להשגה וזה ממש עוזר. גברים צריכים להשיג ולצוד וגם אם אחרי 15 שנה עוד לא השגתי ולא צדתי אותה, זה דבר טוב. את רואה 'חתונה ממבט ראשון'?"
ברור.
"אז תראי איפה זה עובד ואיפה לא. אצל דנית ואמיר היא רוצה יותר וזה לא עובד. אצל דניס והדר היא שומרת על עצמה והוא ממשיך לרדוף, והנה, זה עובד".
ומה עם הגר?
"בעיניי היא חדה מדי בשביל ניר. אפרופו גבריות חדשה, ניר לא מביא את התוכן של הגבר החדש, כי אצלו הכל תמיד הכל טוב, הכל סבבה. אלה תשובות פלקטיות של גברים. אחי, באמת, תביא את התוכן שלך. הוא מישהו שמעגל גברים ממש יעזור לו, אגב. אצלנו המוטו הוא 'פגיעות זה הכי, אחי'".
גם אצלכם נראה שהכל טוב והכל סבבה. מה הסוד שלכם לקשר ארוך וטוב?
"מיכל היא החברה הכי טובה שלי. אני מחכה לשנות ה-50 שלנו, אני מאמין שזה יהיה העשור הכי פרוע בחיינו, נוכל לצאת, הילדים יהיו אוטונומיים, נצא בלי לדפוק חשבון עד אור הבוקר. אני מחכה להיות אדם זקן, לא לרדוף ולא לרוץ".
מדברים בסצנת הניו אייג' לא מעט על יחסים פתוחים ופוליאמוריה.
"אני לא פוליאמורי בשיט, כרגע. נראה מה יהיה בעוד עשור או שניים. יש לי חברים שבעניין, אבל זה לא מפתה אותי באף רמה. איש באמונתו יחיה, אני בעד כל מה שעובד".
לפני שש שנים, הזוג חזר משהות של 8 שנים בניו יורק, שם ברנע למד משחק, עבד בנדל"ן, קיבל להגדרתו "כמה תפקידים קטנים בדברים טובים" אבל בעיקר נפתח יותר ויותר לעולם הטיפול. בארה"ב נולדה בתם הבכורה עמנואל, וכאן הצטרפו למשפחה יער ולביא. "פאקינג שלושה ילדים מדהימים", הוא מסכם. בפורים האחרון, עומר ומיכל פרסמו בפייסבוק תמונה של יער בתחפושת אלזה, כולל השמלה והפאה. "יער עדיין לובש שמלות, יש בו משהו פלואידי", מעיד ברנע. "הוא ביקש להסתפר לאחרונה אז עכשיו יש לו שיער קצר אבל הוא עדיין נהנה שעמנואל מלבישה אותו בשמלות. לפעמים הוא קורא לעצמו בת-בן. עמנואל עושה לו יום בנות עם שמלות ושוקו וקוראת לו יערה. מבחינתנו זה לא ביג דיל".
בכל זאת, גיל חמש זה גיל מאוד ממוגדר. זה די יוצא דופן, בן אלזה.
"גם אני התחפשתי לבת, אבל אולי בגילאים גדולים יותר, כתה ו' או ז'. לא יודע, נראה לי שהיום הכל זה פשוט וואטאבר דה פאק. אני בסדר עם כל מה שעושה אותו מאושר ולא מפריע לאחרים. אם יום אחד הוא יבוא אלי ויגיד לי שהוא הומו, אני אהיה סבבה לגמרי עם זה".
איזה אבא אתה?
"מאוד שוויוני. אני עושה הכל חוץ מלהניק ישירות מהציצי שלי. יש לי חברים שנחשבים אבות מעורבים אבל עדיין לא קמו בלילות, אני טוחן לילות בפיפטי פיפטי. אני מקפיד לא לעשות יותר משלושה טיפולים בערב בשבוע, כדי להיות בבית. אני בקבוצת הפייסבוק "אבא פגום" ויש שם את הגישה שהגבר הוא ההורה הפגום והאישה היא ה"צודקת", אז זה נכון שאשתי תמיד צודקת, אבל אני לא חלק מהנטייה החברתית הזו. יש גברים שנוח להם ליפול לתפקיד המפרנס ולהיות השוטר הטוב שמגיע הביתה לביקורי חסד מדי פעם ולא מחויב לשום דבר, אבל אז אתה משלם מחיר באינטימיות. זה מודל האבהות שהדור שלנו גדל עליו ורק עכשיו אנחנו מפלסים דרך חדשה בעולם הזה".
אולי אין כבר גבריות ונשיות בכלל?
"אני חושב שעדיין יש, לפחות אני חווה אותה. אני אוהב להיות גבר ושאשתי אישה, יש משהו בקטבים שמסתדר. אני רוצה שנהיה שווים בזכויות, אבל לא מוותר על האישה שבה. וזה לא שאני לא אלפא, כן? אני סופר אלפא. אלפא זה גבר דומיננטי, אבל אתה יכול להיות האלפא החדש, מקסים ורגיש וגם קומוניקטיבי. האלפא הישן, המאצ'ו, הוא פלקטי. אין לכן הרבה מה לעשות איתו".