היא הפכה לסמל לאומי כשנאבקה להחזיר את בעלה, אהוד גולדווסר, ז"ל, שנחטף ביולי 2006 על ידי החיזבאללה. מאז, קרנית גולדווסר, 37, מנסה לצאת לדרך חדשה. מבלי לוותר על האהבה והזיכרון לבעל שנשאר מאחור. "הוא חלק מחיי, הוא חלק ממי שאני", היא אומרת בראיון מיוחד ל"אנשים". "והוא יהיה איתי בכל מקום בחיים. גם כשאני אתחתן, אם אתחתן, וגם אם אני אהיה אמא".
כל אדם חדש בחיים שלך בעצם יצטרך לקבל שני אנשים.
"אדם חדש בחיים שלי יקבל את אודי, זה כן".
מה שאת חווה בחמש שנים האחרונות זה חיים בודדים?
"יש איזו התמודדות, כי בסוף היום אני הולכת הביתה. ובבית שלי מחכה לי הכלב שלי, וזהו. וזה אנחנו".
מתרגלים לבדידות, מקבלים אותה?
"כן. לא יודעת אם מקבלים אבל מתרגלים".
את עם מעטה שריון מאוד קשוח עלייך.
"רק מבחוץ. מבפנים לא. אחרת לא שורדים".
יהיה סוף טוב לסיפור שלך?
"אני מקווה".
"קל להגיד אופורטוניזם"
חמש שנים עברו מאז שגופת בעלה הושבה לישראל, והיא עדיין לא מצאה את דרכה האישית והמקצועית. עכשיו יש לקרנית כיוון חדש, ובבחירות המוניציפליות הקרובות, תרוץ למועצת העיר תל אביב כמספר 4 ברשימתו של ראש העיר, רון חולדאי. כששואלים את גולדווסר למה החליטה ללכת במסלול הזה, היא מסבירה שיש לה מה לתרום.
חלק מהביקורת כלפייך אומרת "אם בעלה היה נהרג, היא לא הייתה מגיעה לעמדה הזאת". כלומר שאולי את כאן לא בזכות.
"נכון. אז אני אומרת שזה קרה, ואם אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורה הייתי מוותרת על הרבה מאוד דברים בשביל שאודי לא היה נחטף ונהרג. השאלה היא אם אחרי שזה קרה אני לוקחת את כל היכולות שלי וזורקת לפח, או לוקחת אותן ועושה עם זה דברים אחרים".
היא נולדה גדלה בנהריה לאמא מורה ואבא פקח טיסה. את אודי הכירה בחטיבה, ועשר שנים מאוחר יותר הם למדו יחד במכינה בטכניון. הם התחתנו ב-2005, ואחרי פחות משנה האידיליה התנפצה. אודי וחברו למילואים אלדד רגב, נחטפו בתקרית שהובילה בסופו של דבר למלחמת לבנון השנייה.
מרגע החטיפה קרנית הפכה לדמות קבועה בתקשורת הישראלית. היא הופיעה בארץ ובעולם, והפגינה ביטחון מרשים גם מול מנהיגי הקהילה הבינלאומית, במסע להחזיר את בעלה. ביולי 2008 הוחזרו הגופות של גולדווסר ורגב, ועם סיום הפרשה קרנית ניסתה לפתוח דף חדש בחייה. היא התפרנסה מהרצאות, הגשה בטלוויזיה והייתה גם דירקטורית בחברה ממשלתית. הכי רחוק מתפקיד האלמנה הלאומית, שהיו כאלה שחשבו שתתמקם בו.
הייתה ביקורת בזמנו, בטח שמעת את חלקה. אולי בגלל זה הורדת פרופיל?
"מה? אופורטוניזם? השכול הוא נקודת ציון בחיי, ולכן כל דבר שאני עושה או אעשה מהרגע שבו חוויתי את השכול, מאוד קל להגיד על כל דבר שזה אופורטוניזם. זה חלק מחיי לשמוע את המילה הזאת מהדהדת, לצערי הרב. אבל מכיוון שזאת לא האמת אז בסדר, מותר לאנשים לחשוב ככה".
"סגרתי את הבית ופתחתי בית חדש"
ב-2011 מכרה את הדירה המשותפת לה ולאודי בנשר ועברה לתל אביב, להתחיל מחדש. "לוקח זמן עד שאתה מרגיש שזה הרגע הנכון להגיד שלום", היא מסבירה.מאז שהתמקמה בעיר הגדולה ניהלה גם כמה מערכות יחסים.
יש לך עכשיו מישהו?
"לא".
את בכלל יוצאת לדייטים? איך זה עובד מהמקום שאת נמצאת בו?
"זה עובד קצת אחרת. אני פוגשת מלא מלא אנשים, וכשאני רואה מישהו נחמד זה מתקדם ממקום אחר. ההתחלות הן לא אותו דבר, הפגישה הדייט מתחיל ממקום אחר, של לא ישר לצאת החוצה ולראות. זה מפריע לי. רווקה שמחפשת קשר יוצאת לבר, לדייט, ואם אחרי דייט חמישי זה לא מתאים היא חוזרת הביתה. אלמנה שמחפשת קשר, ככה אני חווה את זה, תמיד חיה במין תחושה שיש זרקור מעל חייה. אז אם היא תשב בבית קפה עם מישהו, ישר יידעו שהיא בדייט. ונוסף על זה עוד דבר אחד, לא רק 'הנה האלמנה', אלא גם 'הנה האלמנה אשתו של', שמנסה לפתח חיים חדשים ולשקם את חייה".
בשנתיים האחרונות הורידה פרופיל וניסתה לנהל חיים פרטיים. לא מעט מזמנה היא מקדישה לספורט. היא רצה למרחקים ורוכבת על אופניים. "זה גם מה שעזר לי ושלף אותי מהחיים הקשים של השכול והקושי. היה לי שם נורא כיף, הייתי רק אני. רק קרנית". ב-22 באוקטובר היא תרוץ למועצה ברשימה של חולדאי, בינתיים היא כבר נשמעת כמו פוליטיקאית משופשפת.