אין זה סוד שמערכת היחסים של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עם כלי התקשורת גרועה מזו שהוא חולק עם קים ג'ונג'-און. למעט פוקס ניוז, כלבלבי השמירה האישיים שלו, טראמפ והתקשורת לא מיודדים. לכן זה לא ממש מפתיע שזו השנה השנייה שבה טראמפ מדלג על הארוחה החגיגית שמארגן תא כתבי הבית הלבן – מסורת אמריקאית ארוכת שנים שמבוססת על כבוד הדדי בין הכתבים לנשיא, ובליבה רוסט ברוח טובה על חשבון האיש החזק בעולם. ביום שבת הקרוב, בזמן שהארוחה תתקיים במלון וושינגטון הילטון, טראמפ יערוך עצרת לבוחריו במישיגן. בשנה שעברה הוא דאג שתתקיים עצרת בפנסילבניה בדיוק באותו היום. אלו לא סתם הברזות הפגנתיות כנגד הפייק ניוז, אלא נקמה אישית של ממש על כמה בדיחות מלפני כשבע שנים שטראמפ לא מוכן לשכוח.
ארוחת כתבי הבית הלבן (White House Correspondents' Dinner) מתקיימת כבר 97 שנים. מאז שנת 1924, כל נשיא מכהן (חמישה עשר במספר) התארח בארוחה לפחות פעם אחת, באירוע שהפך לאחת מהמסורות האהובות בוושינגטון. במהלך שנות ה-80 התווסף לאירוע הרוסט קומיקאי אהוב או חקיין פופולרי שעולים בפני הנשיא ויורדים עליו ועל הממשל שלו. הנשיא, בתורו, יושב וצוחק במפגן ספורטיביות שמדגיש שגם האזרח מספר אחת לא מוגן מחיצי ביקורת וקומדיה.
דונלד טראמפ לא אוהב מסורת, אבל הוא פשוט לא סובל לעג. בארוחה של שנה שעברה הקומיקאי חסן מינאז', שנבחר להנחות את הטקס כיוון שלדבריו "אף אחד לא רצה את התפקיד, אז כמובן שהבאתם מהגר", התייחס להברזה כבר עם תחילת נאומו: "חייבים להתייחס לפיל שלא בחדר. מנהיג המדינה שלנו לא כאן", אמר מינאז' לקהל המצחקק בחוסר נוחות, "וזה כי הוא גר במוסקבה. בנוגע לבחור השני, הוא בפנסילבניה כי הוא לא יכול לספוג בדיחה". בהתחשב בהקשר, הבדיחה הרגישה פחות כהתבדחות ידידותית, ויותר כמו עקיצה מרירה.
הערב בו דונלד החליט לרוץ לנשיאות
ההיעדרות של טראמפ בולטת במיוחד ביחס לפופולריות הגדולה שהערב זכה לה במהלך כהונת אובמה. הרי הנשיא הכריזמטי והשנון הוא התאמה מושלמת לערב שכזה, שמתמקד בחוש ההומור של הפוליטיקה האמריקאית. במהלך שמונה שנות כהונתו אובמה כיכב בארוחה, עם נאומים זכירים במיוחד בהם עקץ בחינניות את כל חבריו ואויביו כאחד. לפני שנתיים למשל, בשנתו האחרונה בתפקיד, הוא צעד לעבר הפודיום לצלילי השיר "Cups" של אנה קנדריק, עם הפזמון "You're gonna miss me when I'm gone". לפחות בכל הנוגע לעיתונאים שבחדר, הוא לחלוטין צדק.
במהלך שנות הכהונה של אובמה הארוחה המסורתית הפכה לאירוע הוליוודי של ממש. ב-2016 למשל, התארחו באירוע וויל סמית', קנדל ג'נר, קרי וושינגטון, הלן מירן ועוד. כולם רוצים תמונה עם אובמה. חצי הביקורת שהופנו כלפיו בארוחות הללו, יש לאמר, היו מעט מרוככים. הבדיחות הכי אכזריות באותה השנה היו על השיער המאפיר שלו ועל שלא הצליח לסגור את מתקן הכליאה גואנטנמו. בשנת 2011 גם עקצו אותו על כך שלא הצליח למצוא את אוסמה בין לאדן. אובמה צחק בלב שלם, כיוון שידע שיום למחרת צוות 6 של יחידת אריות הים יפגשו את רב המחבלים בפעם האחרונה. אבל גם אובמה לא יכל לדעת שאותו ערב יתרום לעלייתו של טראמפ לכס הנשיאות.
באותו ערב שבת, 30 באפריל, לפני 7 שנים, טראמפ הגיע לארוחה על תקן סלב פטפטן שמתנגד לאובמה, ובאופן ספציפי כמי שטען באופן נחרץ שאובמה לא נולד בארצות הברית. כשלושה ימים טרם הארוחה, אובמה שחרר לציבור את תעודת הלידה שלו שהוכיחה כי נולד בהוואי, ולא בקניה כפי שטענו מתנגדיו. במידה רבה, זה הפך את הארוחה לאמבוש על טראמפ. איש העסקים הגאוותן הגיע מחויך וחזר עם הזנב בין רגליו בעוד אובמה עצמו וסת' מאיירס, הקומיקאי שהתארח באותה השנה, הלמו בו שוב ושוב.
אובמה עקץ את טראמפ כשאמר שעכשיו, אחרי תעודת הלידה, הוא מתכוון לשחרר את "וידאו הלידה" שלו, ואז הקרין את סצנת הפתיחה של "מלך האריות". "עכשיו דונלד יוכל לחזור להתמקד בדברים שחשובים", המשיך אובמה, "כמו למשל, האם זייפנו את הנחיתה על הירח, או איפה ביגי וטופאק". אחר כך צחק על הטעם הראוותני שלו, על תכנית המציאות שלו "המתמחה" ועל היומרה שלו לחשוב בכלל על להתמודד לנשיאות ארה"ב. כמו שמאיירס ניסח בבדיחה מדויקת וכואבת במיוחד – "דונלד טראמפ אומר שהוא ירוץ לנשיאות כרפובליקני, שזה מפתיע כי הנחתי שהוא ירוץ בתור בדיחה".
בכל פעם שהמצלמה הראתה את טראמפ באותו הערב, היה אפשר כמעט לראות את זעמו מתגבר מתחת לפנים החתומות. כל החדר מסביבו נקרע מצחוק, ורק טראמפ יושב כמעט מבלי להזיז שריר מפניו, לא בכעס, ובטח לא בחיוך. יותר מהכל, המבט על פניו הזכיר את זה שעטה בזמן שהשתתף בתכנית הרוסט של קומדי סנטרל. שם לפחות הוא היה לב העניינים, האדם שלו הקומיקאים נותנים כבוד בעצם אקט הצלייה. אבל בארוחה בוושינגטון, הוא היה סך הכל עוד פאנצ'ליין, ואת זה הוא לא היה מוכן לקבל. בשיאו של קמפיין טראמפ לנשיאות, הניו יורק טיימס פרסמו מאמר שתיאר את אותה השפלה מאובמה בתור אחד מרגעי המפתח בהחלטתו של טראמפ לרוץ לנשיאות בשיא הרצינות. אתם כבר יודעים את התוצאה.
ממרום מעמדו הנוכחי, טראמפ מרים אצבע משולשת מטאפורית לעבר תא כתבי הבית הלבן וארוחת הבדיחות הקטנה שלהם. בשנה שעברה אסר על חברי הקבינט שלו להגיע לאירוע, השנה הוא שולח את דוברת הבית הלבן, שרה האקבי סנדרס, בתור שעיר לעזאזל. מנחת האירוע מישל וולף, שהופעה לפני כ-3 חודשים בישראל, תתבדח על כך שטראמפ שוב לא הגיע. הכתבים יצחקקו במבוכה. אף סלבריטי רציני לא יגיע. כפי שחסן מינאז' ניסח היטב בשנה שעברה, "מאז שהמלך ג'ופרי הפך לנשיא, מרגיש פה כמו החתונה האדומה".
עבורנו הישראלים כל הפרשייה מרגישה עניין לא גדול. הרי אצלנו ראש הממשלה נמנע אפילו מלהתראיין לתקשורת, אז בטח שאין מה לצפות מהמנהיג להתבדח איתה בארוחה חגיגית. אבל עבור האמריקאים, אלו שמאמינים שמסורת מדוקדקת שומרת על ממשל מאוזן, חוסר הרצון של טראמפ לשחק במשחק הוא לא פחות מסתירה סמלית לאחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה האמריקאית – חופש הדיבור. טראמפ לא מוכן, מילולית ומטאפורית, להקשיב לביקורת עליו.
גם בחזית הזו, טראמפ ניצח. האירוע איבד מקסמו והפך לסוג של מס שפתיים ליברלי, אחד מני רבים. אבל כדאי להקשיב לאותו מס שפתיים, אולי כי אפשר ללמוד ממנו גם קצת על משמעות חופש הדיבור גם כאן בישראל. את נאומו משנה שעברה סיים חסן מינאז' בדברים שמבהירים את עומק הסדק בין טראמפ לעיתונאים, לקומיקאים ולחלק גדול מהאזרחים. "רק באמריקה יכול בן לדור ראשון למהגרים הודים מוסלמים לעלות על הבמה הזו ולצחוק על הנשיא. זו מסורת מדהימה שמראה לעולם שאפילו הנשיא לא מעבר להישג ידו של התיקון הראשון (שמגן על חופש הדיבור. מ"ש). אבל הנשיא לא הגיע, כי לדונלד טראמפ לא אכפת מחופש הדיבור".