600 מיטות יש בבית החולים השיקומי "הרצוג" בירושלים ועל אחת מהן שוכב יהודה משי זהב, עיניו מכוסות ופיו פעור. הוא מורדם ומונשם כמו כל המטופלים האחרים במחלקה הזאת. לפני שבועיים מלאו לו 62 והוא נראה מבוגר ממניין שנותיו, כמעט זקן.
זמן קצר לאחר שהועבר לכאן מבית החולים "שערי צדק" נכנסו לחדרו שני מוזיקאים חרדים. הדלת הייתה פתוחה – מבקרים וחולים אומרים היא תמיד פתוחה – והשניים נתנו הופעה. האחד ניגן על הקלידים, השני שר. האם ציפו לנס? אולי; כחודש לאחר מכן סיפר אדם שביקר את משי זהב כי גופו מגיב למוזיקה ("רואים בבירור שינויים במדדים רפואיים", אמר האיש בראיון ל"כיכר השבת"). הערכות של אנשי המקצוע, לעומת זאת, אומרות שסיכוייו לצאת מהתרדמת קלושים מאוד.
"הייתי חונק אותו", אומר גבר שפוקד מדי יום את בית החולים, ושבעצמו חווה כילד ניסיון תקיפה מינית. "אז אני משתדל לא להתקרב לאזור ההוא בכלל".
לא מופרך שמישהו יחשוב לסגור איתו חשבון לאור הדברים שפורסמו עליו, אבל דלת החדר פתוחה. כל אחד יכול להיכנס. הוא מאובטח?
"מה פתאום".
מדי יום מתכנסת סביב משי זהב המשפחה הגרעינית שלו - אשתו, אחיו וילדיו. הם יושבים לצדו ובתוך הטרגדיה האיומה שהביא עליהם, במעשיו לאורך עשרות השנים ושוב במעשה האחרון שלו - ניסיון ההתאבדות שכשל. האיש שהיה דמות נערצת נותר לבדו בתוך הלימבו, לא מת ולא חי, ובמידה רבה גרר יחד איתו את הקורבנות שלו.
שמואל גרינפלד, קורבן של משי זהב: "ניסיון ההתאבדות הכניס אותי לסערת רגשות מטורפת. הבנתי שזהו, הוא לא יעמוד לדין. מישהו שהיה בפעולות ההחייאה אמר לי שאין לו סיכוי לצאת מהתרדמת, הוא היה תלוי יותר מדי זמן"
"חמש שנים עבדתי בשירות בתי הסוהר, וכל השנים האלה פנטזתי איך אני מקבל את יהודה משי זהב כאסיר", אומר שמואל גרינפלד. הוא היה נער בן 14 כשמשי זהב החל לפגוע בו מינית. היום הוא בן 41. "כשנתתי עדות במשטרה אחרי פרסום התחקיר ב'הארץ', הזהרתי את החוקרים שהוא הולך להתאבד".
הזהרת? כלומר זה תרחיש שהדאיג אותך?
"אני רציתי שייענש ושהצדק יעשה".
בכלא?
"כלא בארץ זה שטויות, לא עונש ולא צדק, למרות שעבריינים כמוהו חוטפים שם. העונש שאני ייחלתי לו היה לעמוד בבית המשפט כשאני והקורבנות האחרים שלו מטיחים בו את הדברים. במעשה הזה שלו הוא גזל מאיתנו את הצדק".
אמרתי לעצמי שאם הוא מתאבד, אני מתאבד אחריו
זה קרה בבוקר יום חמישי ה-22 באפריל. שעות לפני שידור תחקיר "עובדה" וחודש וחצי לאחר פרסום התחקיר ב"הארץ", פרסומים שתיארו כיצד ביצע במשך עשרות שנים עבירות מין בילדים, נשים וגברים, משי זהב נמצא תלוי במרפסת ביתו שבגבעת זאב על ידי אשתו. היא התקשרה לאחד מבניה, שהזעיק כוחות הצלה. פרמדיקים פרצו את דלת המרפסת וביצעו בו החייאה; הם הצליחו להחזיר את הדופק, אבל הנזק המוחי שנגרם הותיר את משי זהב במצב של תרדמת. הוא אושפז במצב קשה בבית החולים שערי צדק וכחודש לאחר מכן הועבר להרצוג.
"הייתי בחנות לתיקון טלפונים כשגרושתי, שהייתה מעורבת מאוד בחשיפה של מעשיו, שלחה לי הודעה שהוא ניסה להתאבד", מספר שמואל גרינפלד. "בכיתי, צעקתי, הייתי בסערת רגשות מטורפת. לא האמנתי. ישר התקשרתי לפסיכולוג צביקי פליישמן (סמנכ"ל חקירות ב"מגן", עמותה שתומכת ומלווה במקרים של התעללות בילדים ומי שלצד עיתונאי "הארץ" עבד על איסוף העדויות נגד משי זהב - י.פ), שאלתי אותו אם זה נכון והוא אמר שכן. לקח שעות עד שנרגעתי. הבנתי שזהו, נגמר הסיפור. הוא לא יעמוד לדין".
תושב מאה שערים: "יש במגזר אמונה שההתאבדות הייתה מבוימת, שאף פרמדיק או חובש לא ראה אותו. איך יו"ר זק"א, שראה את כל סוגי ההתאבדויות, לא ידע להצליח להתאבד?"
לפעמים מתרחשים ניסים ואנשים יוצאים ממצבים כאלה.
"מישהו שהיה שם בפעולות ההחייאה אמר לי שאין לו סיכוי. הוא היה תלוי יותר מדי זמן, המוח שלו גמור ואין סיכוי שיחזור לחיים".
איך ידעת להתריע מראש שהוא עלול לנסות לסיים את חייו?
"כשעבדתי בשב"ס פגשתי אנשים שהגיעו למצבים כמו של משי זהב, רובם מנסים להתאבד וחלקם הגדול גם מצליחים, כי המערכת לא לוקחת ברצינות את האיומים האלה. למה הם חיכו כל כך הרבה זמן - אני לא יודע ואין להם שום רצון להסביר לי את הטמטום הזה".
ניסית לשאול את החוקרים?
"התקשרתי ביום של ניסיון ההתאבדות, והם אפילו לא ענו לטלפונים שלי. אחד מהם נתן לי בדיעבד תירוצים שהייתי בסערת רגשות ובגלל זה לא רצו לדבר איתי, אבל אני רוצה תשובות אמיתיות ורציניות: למה יומיים אחרי העדות שלי הוא לא נעצר? אמרו שהם מגבשים תכנית פעולה, עושים ישיבות צוות, לוקח להם זמן. אבל אני חיכיתי 30 שנה שזה יקרה. החוקרים היו מאד רגישים וענייניים במתן העדות, וכשאמרתי להם שהוא ינסה להתאבד או יברח מהארץ הם אמרו שייקחו את זה בחשבון. אבל לא לקחו את זה ברצינות, וימים אחרי הניסיון אמר לי החוקר הראשי שהוא מצטער מאוד ושהם לא רצו שזה יגיע למצב הזה".
אם גרינפלד חשש שמשי זהב יימלט לחו"ל, תיאוריית קונספירציה שלפיה זה אכן קרה נפוצה במהרה בחברה החרדית ועד היום מאמינים בה לא מעטים. השמועה נולדה ככל הנראה כשהרכב שהיה שייך למשי זהב נראה בכל מיני מקומות בירושלים; רכב הרפאים עורר ספקולציות וחשדות עד שהובהר שהרכב הועבר לשימוש זק"א, ולא משי זהב עצמו ממשיך לדהור בו כאילו כלום לא קרה. אבל נראה שתיאוריית הקונספירציה על המשך חייו היא בעיקר שלוחה של תדמיתו כאדם רב כוח, קשרים, ויכולות על גבול המיתיות.
הפסיכולוג צביקי פליישמן מעמותת "מגן" (בתמונה), שסייע לחשוף את מעשיו של משי זהב: "היה לי מאוד קשה עם המחשבה שבגלל פעולות שלי אדם עושה דבר כזה. חשבתי שאני פורש מהתחום, שאני לא יכול להכיל את זה"
חיים (שם בדוי) הוא תושב מאה שערים, השכונה שבה התגורר משי זהב עד לפני 20 שנה, וממנה גורש בגלל מעשיו. "יש במגזר אמונה שכל סצנת ההתאבדות הייתה מבוימת", מספר חיים. "ראשית, אין יותר ממנו שיידע איך מתאבדים. איך דווקא יו"ר זק"א שראה את כל סוגי ההתאבדויות לא יידע איך להצליח? שנית, לא ברור איך בני המשפחה שלו נתנו לו להישאר לבד בבית כשידעו מה מצבו ומה הוא עלול לעשות. הרי הוא גם היה מסובך כלכלית, ארגנו עבורו השנה 'קמחא דפסחא'".
אתה יודע להסביר איך נפוצו הרעיונות שהוא חי?
"בימים הראשונים היו שמועות שחיזקו את זה, שהבן שלו ניסה לפני כולם לעשות בו החייאה ובעצם אף פרמדיק או חובש לא הצליח לראות אותו. שאלו גם איך יכול להיות שהדיון בו ירד מסדר היום כל כך מהר ולא מקבלים שום עדכון על מצבו. צריך להבין, מי שמכיר אותו אומר שהוא מסוגל לכל ושאין מה להיות מופתע משום דבר בהקשר שלו".
מה שהוא עשה זה עוד מעשה מניפולטיבי
כמו שמואל גרינפלד, גם צביקי פליישמן מעמותת "מגן" התכונן נפשית לאפשרות שיהודה משי זהב ינסה לסיים את חייו. "שמעתי מאנשים שהוא במצב נפשי רע, מסתגר בביתו, והיו כאלה שאמרו שהוא ינסה לעשות לעצמו משהו. אמרתי לעצמי שאם הוא מתאבד, אני מתאבד אחריו. היה לי מאוד קשה לשאת בהשלכות של הדבר הזה, במחשבה שבגלל הפעולות שלי - גם המוצדקות ביותר - אדם מסוגל לעשות דבר כזה. ואז בבוקר ה-22 באפריל אני מסיע את הילדים לבית הספר, חוזר הביתה ומקבל טלפון מאחד המפיקים של 'עובדה' שסיפר לי שזה קרה. אז עוד חשבו שהוא מת".
מה הייתה המחשבה הראשונה שלך?
"שאני פורש מהתחום, שזה גדול עליי וכואב מדי, שאני לא יכול להכיל את זה. הייתי בהלם, שעתיים ישבתי במרפסת והסתכלתי על העננים. היה לי סוג של בלקאאוט, אנשים התקשרו ולא היה לי כוח. לחברים הקרובים אמרתי שהכל נגמר מבחינתי, אני לא מתעסק עם הנושא הזה יותר. אבל הם אמרו לי שאני לא אשם ומה שהוא עשה זה באחריות שלו. דיברתי עם הנפגעים, הם היו בסערת רגשות, אבל אחרי כמה שעות כולם הבינו את המצב לאשורו: מה שהוא עשה זה עוד מעשה מניפולטיבי במטרה לשנות את הנראטיב בהתאם לרצונו. הנפגעים שדיברתי איתם אמרו לי 'תעשה הכל כדי שהתחקיר של 'עובדה' ישודר, אין מצב שהיא לא תשודר והוא ינצח'. כך היה והתחקיר שודר למרות הכל".
יואליש קרויס, הקמב"ץ של העדה החרדית (בתמונה): "זה לא היה קורה אצל החרדים, הוא לא היה מתאבד אם הוא היה נופל לידיים שלנו. אצלנו היו סולחים לו. אצל החילונים אין סליחה כי אין להם תורה ולא כפרה"
איך אתה מרגיש עם זה היום?
"אובייקטיבית - משי זהב נענש. הוא דמות נערצת, קונצנזוס שכולם חיבקו ובן לילה הפך לשטן. אבל מבחינה חוקית לא קיבלנו את החותמת לזה. אני לא מרוצה מהקלוז'ר הזה, רציתי לראות שחור על גבי לבן שהוא הורשע. אני כן שמח שהוא ירד מהציבוריות ואני גם שמח שאני פוגש פחות ופחות אנשים שלא מאמינים שהוא עשה את המעשים שמיוחסים לו. אני שמח שזה לא נשאר באפלה".
כמו פליישמן, גם קרן (שם בדוי) חשה אשמה ברגע שנודע לה על ניסיון ההתאבדות - רגש שנפגעים שהתלוננו מכירים היטב, ודאי במקרים שבהם הפוגע מנסה לשים קץ לחייו. "למרות מה שהוא עשה לי וכל מה שידעתי, המעשה שלו לרגע הטיל בי ספק. אולי לעדות שנתתי הייתה השפעה על המעשה, אולי אני גרמתי לזה. זה מחלחל אלייך", היא אומרת היום. "אבל מהר מאד אמרתי לעצמי, לא, הוא חלאה שעשה מעשה פחדני ופוגעני. אם אתה חושב שנעשה לך עוול, אתה נלחם על השם שלך, נלחם להוכיח לעולם שהכל שקר. אנשים אמרו אז שהנה, זה העונש שהוא גזר על עצמו, אבל אני לא רואה את זה ככה. הייתי רוצה שהוא יעמוד בבית המשפט ושהקורבנות שלו יקבלו גושפנקא שמאמינים להם שזה קרה. הוא לקח את זה מהם".
משי זהב לא התכוון לתת את הגושפנקא הזאת לאף אחד. לתחקיר ב"הארץ" הגיב בהכחשה גורפת ("אין שחר לדברים"), ובעקבות הפרסום הודיע אמנם שהוא מוותר על פרס ישראל שעמד לקבל, אבל באופן שדחף את קורבנותיו להתקומם, לדבר ולשים סוף לתדמית הצדיק שמקרב לבבות ומגזרים. "כצעד ראשון אני מבקש לוותר על הכבוד שהוענק לי… שנית הסיטואציה אליה נקלעתי מחייבת אותי בכורח הנסיבות ליטול פסק זמן מתפקידי בארגון עד להסרת העננה", כתב במכתב למתנדבי זק"א, "מתוך דאגה לארגון הקדוש אותו בניתי בשתי הידיים והכרה עמוקה בחיוניותו למרקם החיים בארץ. אני מסיק את המסקנה המתבקשת מתוך הסערה הגדולה, גם כשעלילות אלו אינם מבוססים (הטעות במקור – י.פ) ונחזים יותר כרכילות וסגירת חשבונות מולי".
ב-15 במרץ, ארבעה ימים לאחר פרסום התחקיר ב"הארץ" וכשנודע שהמשטרה החלה לגבות עדויות מהנפגעים, האיש שנהג להסתובב במשטרה והכיר בה את כולם הגיע למטה יחידת להב 433 מלווה בעורך דינו. הוא רצה למסור את גרסתו, אבל כבר בכניסה ליחידה הסביר לו הקצין שנפגש איתו שזה לא אפשרי וכי ברגע שיהיה צורך בכך הוא יתבקש להגיע.
עו"ד דניאל חקלאי: "התרדמת שברה את הכלים, כי אין אפשרות לקיים משפט אזרחי או פלילי. זה קצת כמו בנימין בן אליעזר, שהסנגור שלו הגיש בקשה להפסיק את המשפט שלו כי פואד היה במצב דמנטי"
"אחרי שיצאתי מההלם הראשוני של ניסיון ההתאבדות, במשך ימים ניסיתי להבין מה קורה עם החקירה ולא הצלחתי. הם התחמקו", מספר פליישמן. "ניסיתי לעניין אותם בעוד פרטים, אבל לא הייתה התעניינות. הבנתי אחר כך שניסיון ההתאבדות שלו היה רגע לפני ההזמנה לחקירה והמעצר. זה מה שהיה אמור לקרות".
הכרנו אדם שהפך עולמות למען אנשים
לו היה קורה נס ומשי זהב היה מתעורר מהתרדמת וחוזר לתפקד, הוא ומעשיו היו חוזרים לסדר היום. היו חקירה, כתב אישום, משפט. אלא שגם בהיבט הזה נפלו הקורבנות שלו איתו לתוך הכלום הגדול. "אי אפשר לתבוע, לא אותו ולא את המשפחה שלו, כי היא לא אשמה", אומר עורך הדין דניאל חקלאי, המתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי ועבירות הצווארון הלבן. "אין ספק שניסיון ההתאבדות והצלילה לתרדמת שברו פה את הכלים מבחינה משפטית, כי במצבו אין לו אפשרות להגיש כתבה הגנה ואין אפשרות לקיים דיון במשפט אזרחי או פלילי, לכן יש כרגע קיפאון. זה קצת כמו שהיה במקרה של בנימין בן אליעזר, שנאשם בפרשת שוחד מאוד קשה, הוגש נגדו כתב אישום והסנגור שלו הגיש בקשה להפסיק את המשפט כי פואד היה במצב דמנטי ואי אפשר לנהל משפט במצב כזה. צריך גם לקחת בחשבון את ההתיישנות שחלה על הרבה מהתלונות בנוגע למשי זהב".
כשהוא השעה את עצמו מתפקיד יו"ר זק"א ולאחר מכן פוטר, הוא דרש פיצויים על סך מאות אלפי שקלים. בארגון אומרים שהנושא בדיונים והכספים טרם הועברו למשפחתו. הנפגעים יכולים לתבוע אותם?
"הם יכולים להגיש בקשה שהסכום שהוא קיבל יוקפא, ומשפחתו לא תוכל לעשות בו שימוש עד שיתברר מה מצבו ואולי הוא ישתפר מספיק כדי שאפשר יהיה להגיש תביעה. עוד דבר, ואני אומר את זה בזהירות - אם אפשר להוכיח שגורמים שבמסגרתם קרו המעשים הפליליים ידעו ושתקו, הרי שאפשר לתבוע אותם".
"נתחיל בזה שהאנשים הכי קרובים למשי זהב אצלנו קיבלו את הידיעה על המעשים שלו לכאורה בתדהמה", אומר יעקב (שם בדוי), בכיר בזק"א, "התפרסם שכולם אצלנו ידעו, אבל אני אומר לך חד משמעית שלא היינו בלופ הזה, ואני מדבר איתך על אנשים שעבדו איתו 25 שנה. חטפנו שוק של החיים, הכרנו איש של עשייה מטורפת, אבל לצערי למדנו שיכול להיות בן אדם שילך עם פאות ארוכות, עוסק בתורה, ולא עלינו – פדופיל. הכרנו אדם שהפך עולמות למען אנשים, לכן זה היה בשבילנו פטיש של חמישה טון שנחת עלינו. אבל אני לא יכול להתעלם מהעדויות, מכל מה שנחשף בתקשורת. אני אבא לילדים ובן אדם על ראש על הכתפיים ולא יכול להגיד שאם לא ראיתי, הרי שהוא לא אשם".
במהלך העבודה על הכתבה פנינו לכמה ממתנדבי זק"א ושאלנו על התרשמותם ממי שהיה יו"ר הארגון. רובם ביקשו לקבל אישור מדובר הארגון. שלושה מהם החזירו את התשובה הזו, מילה במילה
אילו צעדים נננקטו בזק"א כשפורסם התחקיר הראשון?
"הרחקנו את עצמנו ממנו באופן מיידי, כדי שהארגון לא יהיה מזוהה איתו. זה לא היה ניתוק כי האמנו למה שקרה, אלא כי כולנו הבנו שאם רוצים להמשיך את הארגון חייבים לתפוס מרחק. אבל את יודעת, ואני לא מקל ראש - העדויות שהתפרסמו הן מלפני 30-40 שנה. הדברים לא קרו בזמן שהיה יו"ר זק"א. אישית הייתי איתו בכל מיני סיטואציות, בארץ ובחו"ל, והוא מעולם לא דיבר דברי זימה".
האמת היא שחלק מהעדויות שעלו בתחקירי "הארץ" ו"עובדה" מדברות על מעשים מגונים שמשי זהב ביצע לכאורה כשכבר היה יו"ר זק"א, לרבות תקיפות שלדברי מרואיינים התרחשו בתוך משרדי זק"א.
בתחקיר המשך של "הארץ" נחשפה עדות חדשה על אירוע שהתרחש לפני שבע שנים. אישה שחוותה משבר גדול וקיבלה עצה לבקש את עזרתו של משי זהב הגיעה למשרדי זק"א בירושלים. דלת משרדו של משי זהב הייתה פתוחה ומאחוריה, כך מתארת האישה בתחקיר, פעילות רבה. זה לא הפריע לו לגעת בה, להתחכך ולנסות להפשיט אותה.
עדות נוספת היא של רחל (שם בדוי), שפנתה בעניין פרטי למשי זהב בשנת 2009. הוא הבטיח לעזור, הם קבעו פגישה בבית קפה. כשנפגשו הוא מיד התנה את מתן העזרה בקיום יחסי מין בחדר בבית מלון לא רחוק מהמקום. "אני קמתי והלכתי, אבל אחרי פרסום התחקיר של 'עובדה' הגיע אליי סיפור של בחורה נוספת, חרדית, שפגשה את משי בדיוק באותו הזמן ובאותן הנסיבות", סיפרה רחל. "היא אמרה שהוא קבע איתה בחדר בית המלון ואנס אותה שם".
במהלך העבודה על הכתבה שלפניכם פנינו לכמה ממתנדבי זק"א ושאלנו על התרשמותם ממי שהיה יו"ר הארגון. רובם ביקשו לקבל אישור מדובר הארגון. שלושה מהם החזירו תשובה זהה לחלוטין, מילה במילה: "יהודה משי זהב בשבילי היה ועדיין אחד האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר. איש חסד בכל המובנים 24/7. לי באופן אישי יהודה הציל את החיים ממש ואני אומר זאת על כל במה אפשרית. ברצוני להדגיש שאני לא יודע על שום מקרה שיהודה נשפט עליו ויצא חייב כך שבמדינה ואת לא שופטת חבל שאת מכפישה ללא בושה אדם נדיר שכזה שרק טוב וחסד עשה בעשרות שנים האחרונות. בכל שאלה את יכולה לפנות לדובר הארגון".
היו אומרים לנערים לא ללכת אליו לבד
בתחקיר "עובדה" נאמר שיהודה משי זהב מסרב להסתובב במאה שערים או אפילו לצאת מרכבו כשהוא עובר בשכונה שממנה סולק. בתחקיר נחשף שמעשיו היו ידועים לרבים בעדה החרדית בכלל ובמאה שערים בפרט, אלא שמעמדו כאישיות בלתי רצויה לא נבע מאותם מעשים אלא גם ואולי בעיקר מכך שסטה מדרכה של העדה החרדית, שרואה בכל שיתוף פעולה עם המדינה אקט של בגידה.
קרוב משפחה של משי זהב: "העיסוק היחיד ביהודה אצלנו במשפחה הוא ההתלבטות אם ללכת להלוויה. במגזר החרדי פדופיל זה לא כזה אסון, אבל בתור אחד שהתחבר לחילונים, שמחו שהוא נפל"
"הוא גורש על מעשים קטנים יותר ממה שפורסם", אומר יואליש קרויס, "הקמב"ץ של העדה החרדית" ומי שהחליף בשעתו את משי זהב כקמב"ץ. "אף אחד לא ידע אצלנו על המצב, רק שהוא התעסק עם בנות, אבל זה עבירות שאצלכם החילונים הן מצוות".
הופתעת מניסיון ההתאבדות?
"אמרתי מראש שהוא הולך להתאבד, כי החילונים הרבה יותר גרועים מהחרדים בקטע הזה. בן אדם שהיה לצדכם 24 שנים, עבד בשביל המדינה, ניסה לגשר, ועכשיו אתם מנסים לקבור אותו מכל הכיוונים. זה לא היה קורה אצל החרדים".
מה היה קורה אצלכם?
"זה היה עובר. היו מוחים נגד זה, אבל לא יותר. הוא לא היה מתאבד אם הוא היה נופל לידיים שלנו. אצלנו היו סולחים לו, אצל החילונים אין סליחה כי אין להם לא תורה ולא כפרה".
סולחים על אונס?
"השאלה היא מה זה לסלוח. לא היו נותנים לו לדבר, לא היו נותנים לו לעלות לתורה, אבל היו נותנים לו לחיות. אצלכם קברו הכל, ניסו כמה שיותר להשמיץ ולהכפיש. מאשימים אותנו שידענו ולא עשינו שום דבר, וזה לא נכון. הוא גורש מכאן, טיפלנו בבעיה. מבחינתנו הוא לא קיים מאז שעזב אליכם. הרי הוא הצביע בבחירות, הדליק משואה".
תושבי מאה שערים אמרו לי ששרפו לו את הבית פעמיים בגלל המעשים שלו, ולכן הוא עזב את השכונה.
"לא שרפו לו שום בית. הייתה לו דירה ברמות ועשו שם פגורום קטן, כי היו שם סרטים. וזה לא אנחנו עשינו, אלא משמרות הצניעות שזה חסידות גור".
מה חשבת כשהפרשה נחשפה?
"לא האמנתי, אבל אני מאמין רק ל-50 אחוז ממה שמפורסם בעיתונות, אז אני לא יודע מה קרה".
במאה שערים הופצו כבר לפני 30 שנה פשקווילים שהזהירו את הבנים והבנות ממשי זהב.
"זאת שיטה של ירושלמים שכותבים על כל אחד. מי שלא בסדר, דבר ראשון תכתבו שהוא מתעסק עם ילדים".
חיים, גם הוא תושב השכונה, מספר סיפור אחר. "רוב החרדים אצלנו שהכירו את האיש ידעו מאז ומתמיד שהוא ניצל מינית נערים. כשהיו מבקשים מאיזה נער ללכת להביא לו משהו, איזה מסמכים, אז היו אומרים לנער לא ללכת לבד אלא לקחת איתו מישהו".
מה אומרים עליו במאה שערים היום?
"יש הוקעה ושמחה לאיד, כי אנשים ראו במה שקרה את נקמתם. אסור לשכוח שמשי זהב גרם נזק למאה שערים, לכלך בלי סוף על הקהילה. גם בתקופה של הקורונה הוא לכלך על החרדים שהם לא שומרים על חוקי המגפה. חלק קטן מהאנשים כאן חושבים שההטרדות והאונס זה עלילות שווא, וחלק לקחו את הסיפור שלו כשיעור לדור הצעיר, להראות להם מה הסוף של אדם שרוצה להתייפייף בפני הציבור החילוני. מבחינתם זה לקח: יהודה בשיא תפארתו וגדולתו נתפס עם המכנסיים למטה ואף אחד לא ריחם עליו? זה מה שיקרה לכל מי שחושב שהציבור החילוני יכיל אותו".
"העיסוק היחיד ביהודה אצלנו במשפחה הוא ההתלבטות אם ללכת להלוויה שלו או לא", אומר דוד (שם בדוי), קרוב משפחה של משי זהב. "גם לפני התחקירים הוא היה די מנותק מהמשפחה, כי הוא היה ציוני והמשפחה קנאים. ובלי קשר, במגזר החרדי פדופיל זה לא משהו נורא, לא כזה אסון. וזה עוד אחד שנתפס, זה לא משנה ולא מזעזע את המערכת ואולי להפך. אבל בתור אחד שהתחבר לחילונים, שמחו שהוא נפל. מבחינת המשפחה, ההתלבטות לגבי הלוויה היא גם בגלל המעשים שלו, אבל גם בגלל החיבור שלו לציונים. זאת בושה למשפחה מכובדת".
תגובות: "אין לזק"א או לאנשיו כל קשר למעשים"
מזק"א נמסר בתגובה: "1. ארגון זק"א על מנהליו ומתנדביו קיבל בזעזוע עמוק את הפרסומים אודות המעשים המיוחסים ליהודה משי זהב. אין לארגון או לאנשיו כל קשר למעשים אלו, ומייד עם פרסומם הושעה משי זהב מהארגון וננקטו כל הצעדים הארגוניים הנדרשים להגנה על עובדי ומתנדבי הארגון, לרבות בקשה לפנות לממונים על הטרדה מינית במידה ונתקלו במקרים של הטרדה או איום.
2. בארגון זק"א לא ידעו דבר על מעשיו של משי זהב, כולל אלו שבוצעו לכאורה במשרדי הארגון. מעולם לא התקבלו פניות מצד עובדים או מתנדבים בנושא ולו היה מגיע מידע שכזה לפני או אחרי פרסום החשדות, הוא היה מטופל באופן מיידי ובחומרה הנדרשת.
3. הוועד המנהל הורה להעביר לבדיקה משפטית את סוגיית סיום העסקתו של משי זהב, ויפעל בהתאם לדרישות החוק. נכון להיום – לא הועברו הפיצויים.
4. ארגון זק"א הפך ב-30 השנים האחרונות לסמל של ערבות הדדית והקרבה בחברה הישראלית. הארגון עוסק מדי יום בהצלת חיים של ילדים ומבוגרים, ומעניק חסד של אמת בטיפול במקרים הטרגיים של מוות כתוצאה מפיגועים ותאונות דרכים. מתנדביו הבאים מכל קשת מרכיביה של החברה הישראלית פועלים סביב השעון לכל קריאה הנדרשת להצלת חיים. אנו מבקשים מכם בכל לשון שלא להטיל דופי באלפי האנשים המסורים לעבודת הקודש היומיומית הנוגעת בכאב ובצער של משפחות ברחבי הארץ, בגין מעשיו של אדם בודד".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מטבע הדברים איננו מתייחסים לחקירות מתנהלות. האחריות לשלומו ובטחונו מוטלת על המוסד הרפואי בו הוא מאושפז. באם יתקבל מידע על חשש לבטחונו, משטרת ישראל תפעל בהתאם מול גורמי האבטחה של המוסד הרפואי".
מהמרכז השיקומי "הרצוג" נמסר: "כמו 200 המאושפזים האחרים באגף המונשמים הגדול במזרח התיכון, שמצוי בבית החולים, זוכה יהודה משי זהב לתנאי אשפוז רפואיים מוצלחים וטובים. עם זאת, הוא אינו מופלה לטובה מיתר המאושפזים באגף בשום פרמטר, ומשכך, גם אינו מאובטח באופן חריג. עובדה זו הייתה ידועה למשפחתו עוד בטרם הגיע לאשפוז בהרצוג.
האבטחה בהרצוג תואמת לדרישות מגורמים ציבוריים, שאינם מונחי משטרה, ודומה בהיקפיה לבתי חולים אחרים דוגמת הרצוג. בשאלות מימון ותקציב, העומדות בפני הנהלת בית החולים ביומיום בהקשר לסוגיות אבטחה ואחרות: האם, למשל, להעסיק עוד אחות, מרפאה בעיסוק, או פיזיותרפיסטית, או להשקיע את הכסף במאבטח נוסף בבית החולים? - התשובה תמיד ברורה. הרצוג מחוייב לספק לחולים את הטיפול הרפואי האיכותי ביותר ואת תנאי האשפוז המתחייבים מכך. כל שקל פנוי נוסף - מושקע מאז ומתמיד לטובת כלל החולים המאושפזים".