היום ליאל הקטנה כבר בת 23, אישה לכל דבר, חיה בלוס אנג'לס, יוצאת עם ישראלי שגר בעיר המלאכים. עדיין עם אותה מנהלת אישית בעלת מרפקים, אירית טנהנגל, שתעשה הכל כדי לדחוף אותה עוד למעלה. השבוע הופיעה בשתי הופעות גדולות מול הדלאי למה. בינואר ייצא אלבום הבכורה שלה באמריקה, בהפקתו של אומברטו גטיקה, מפיק של 16 פרסי גראמי שעבד עם סלין דיון, מריה קארי, מייקל ג'קסון, אנדריאה בוצ'לי ומייקל בובלה. אחרי שרשת הטלוויזיה הממלכתית של ארצות הברית יצרה עליה סרט תיעודי היא צפויה לככב בקרוב גם במחזמר בלוס אנג'לס, כמי שמייצגת את המוזיקה של המזרח התיכון. רוצים עוד? היא תשיר את ההמנון האמריקני במשחק כדורסל שיתקיים ב"סטייפל'ס סנטר" בין הלוס אנג'לס קליפרס לקליבלנד בה משחק עומרי כספי. אחרי הוצאת האלבום היא צפויה לצאת ל-35 הופעות ברחבי ארצות הברית.
"אני מייצגת את המידל איסט"
"הרבה דברים קורים לי עכשיו אחרי עבודה מאד קשה של מעל עשור", מתרגשת ליאל בטלפון מאל.איי. "סיימתי להקליט את האלבום, שהוא אלבום של בלדות בעיקר ושירי פופ עם כיוון קלאסי יותר ונגיעות אתניות, טאץ' ישראלי שאני מנסה לשלב. כתבו לי כותבים מארה"ב וקנדה וחלק מהשירים אני כתבתי. זו הייתה חוויה מרגשת. הקלטתי עם המיקרופון של סלין דיון וזו הייתה הגשמת חלום בשבילי".
הבנתי שהוצאת אלבום גם במקסיקו?
"כן, בתמיכת קרלוס סלים, האדם הכי עשיר בעולם. הוא שמע עלי. הוא ממוצא לבנוני ונגע לו שאני מקדישה שירים לקדם את השלום בין מדינות בעולם, בעיקר באזור שלנו. האלבומים שלי היו בחנויות שלו, של קרלוס סלים במקסיקו. הוא מעודכן בחדשות ובמה שקורה איתי. גם הופעתי שם בטלוויזיה".
עושה רושם שכולם הפסיקו לדבר על שלום, חוץ ממך.
"אני תומכת במרכז פרס לשלום ובארגון ילדים למען השלום. אני מגשימה את החלום שלי. מרגש לסמן עוד וי ועוד הישגים שלא חלמתי בכלל שבגיל 23 כבר יהיו לי, כמו הופעה לדלאי למה. זה היה מופע גדל של שלום, באו אמנים מכל העולם להופיע, בסירקיוז במדינת ניו יורק. ההופעה הגדולה הייתה באצטדיון של 40 אלף איש עם נלי פורטדו, נטאשה בדינגפילד, וופי גולדברג, סינדי לאופר, מתיסיהו, 23 אמנים וגם אני ליאל, חוויה מדהימה. יום לפני הייתה לי עוד הופעה לדלאי למה באירוע סגור עם מנהיגים מכל העולם ועם מרטין לותר קינג השלישי. אני ועוד להקה נבחרנו להופיע שם, זה היה יותר קטן אבל יותר איכותי. אירוע קצת מלחיץ".
איך הגעת לשם?
"המפיק של המופע, סם נפי, ראה את הסרט שעשו עלי בטלוויזיה. הוא תוך שנייה הרים טלפון והגיע אלי והזמין אותי למופע הענק. זה היה נשמע מטורף להופיע לדלאי למה, אבל באמת זה קרה אחרי כמה חודשים".
מה שרת?
"בהופעה הראשונה מול 1,500 איש שרתי שיר שכתבתי שנקרא 'החלום של מחר', על התקווה של הילדים, הדור הצעיר, לגדול ולחיות במקום טוב יותר. השיר הזה יהיה באלבום. ביצעתי אותו עם מקהלת 'קולות השלום', של ילדים ערבים ויהודים. בהופעה למחרת שרתי את 'אימג'ן' עם כל האמנים. היה לי גם דואט עם זמר איראני מפורסם, אנדי, האלביס פרסלי של האיראנים באמריקה. זו פעם ראשונה שזמרת ישראלית שרה עם זמר איראני. בעיניי זאת מהות השלום. אם זה קורה על הבמה אז למה לא בחוץ? כתבו עלינו שזה היה אחד הרגעים המרגשים במופע. גם המחזמר שאני עושה מבוסס על שירים שכתבה צ'ין האי, מנהיגה רוחנית שכתבה המון שירים שכולם מתחברים לנושא השלום, אחווה, לחיות יחד בעולם הזה. אני מייצגת את המידל איסט. אני שרה את השיר של המידל איסט ושיר שני, משותף. בחרו לשם זמרים מכל העולם ואנשי מחזות זמר אמריקנים הכי גדולים, הבמאי עבד עם מייקל ג'קסון ומדונה והכוריאוגרפית עבדה בטופ של ברודווי".
"אשמח להיות שופטת בכוכב נולד"
יש כל מיני סוגים של זמרות, סוגים של קריירות וסוגים של קהל. החוכמה היא למצוא את מה מתאים לך ואיתו ללכת. התחושה במקרה של ליאל קולט היא שהיא ויתרה מזמן על האפשרות להיות כוכבת בארץ, אולי בגלל תחושה שהביצה המקומית קטנה עליה ושהיא תמיד תוכל לחזור לפה, ובגלל שהיא באמת מאמינה ביכולות שלה להיות כוכבת בינלאומית. יחסית למי שכבר 11 שנה מנסה לפרוץ בחו"ל, באירופה ובאמריקה, ההישגים של ליאל סבירים, אבל לא מדהימים. נכון שהשירות הצבאי בגללו חזרה לגור כאן למשך כשנה וחצי כביכול בלם חלק מההתקדמות שלה, אבל תסמכו על אירית טנהנגל שגם בזמן הצבא ליאל התעופפה מכאן להופעות בחו"ל על בסיס חודשי.
למרות ההישגים המיוחצנים של קולט, לא ברור כמה קהל יש לה באמת וכמה אמריקנים עומדים לרכוש את האלבום שלה. פרט ל"Send Me An Angel" בביצוע עם קלאוס מנייה, סולן הסקורפיונז, אין לה אף להיט אמיתי או שיר שמזוהה איתה, בטח שלא ברדיו המקומי. כשכותבים "liel kollet" ביו טיוב התוצאה עם הכי הרבה צפיות היא עדיין אותו ביצוע ל"אימג'ן" עם ביל קלינטון משנת 2003. מעט מביך עבור זמרת שכבר עשור אמורה לפרוץ בעולם.
מתי את באה לארץ?
"לא יודעת. יש לי מעריצים מישראל ששואלים מתי אני באה. יש לי שנה עמוסה, מחזמר וסיבוב הופעות עולמי. אני מקווה לבוא בקרוב לארץ, לבקר את הקיבוץ והמשפחה. אני מתגעגעת מאוד לישראל. אגב, אשמח להיות שופטת בכוכב נולד".
למה פה לא מפרגנים לך כמו בחו"ל?
"בשבילי ישראל זה בית. לנחות בנתב"ג ולנסוע הביתה לצפון זה מדהים. פרס מזמין אותי להופיע אצלו באירועים בבית הנשיא ואירועים ממלכתיים, ואני תמיד באה בשמחה בכל הזדמנות, זה כיף לחזור הביתה. אני מקבלת את חוסר הפרגון אבל עשיתי בחירה בקריירה בינלאומית ואני מתרכזת בחו"ל. מגיל 14 אני באירופה, בגיל 16 ייצגתי את שוויץ באירוויזיון. הוצאתי סינגלים ואלבומים בארץ ואני כן מופיעה בארץ, אבל ההחלטה שלי היא לקריירה בינלאומית".
אבל חשוב לך לייצג את המדינה.
"כן. אני תמיד שרה את 'ירושלים של זהב' ומספרת על ישראל. שמעון פרס כתב לי מכתב שאני עושה עבודה של מאה שגרירים. תמיד כיף להגיד מאיפה אני באה וזה חשוב לי ובלב שלי. זה לא רק אני, להרבה לא מפרגנים בארץ. זה לא מונע ממני להמשיך ולהגשים את החלום שלי".
אולי לא מפרגנים לך כי את נתלית כבר שנים בניימדרופינג היסטרי? ביל קלינטון, פרס, הסקורפיונז, בוצ'לי, וויטני יוסטון מתה במלון, הדלאי למה - כל מי שאת באה איתו במגע ישר מתגלגל על הלשון כחלק מיחסי הציבור
"אבל ככה זה עובד. ריהאנה התפרסמה מהדואט עם ג'יי זי. אצלי הכל זה סביב המוזיקה. יש אמנים שקיבלו כתבות שער בארץ כי הם ישבו ליד מישהו, או הופיעו באמריקה, שאני עושה את זה כל הזמן. עם הסקורפיונז שיתפתי פעולה. ובאמת הופעתי לדלאי למה. יש בשר במה שאני עושה, יש משמעות, אלה לא סתם דיבורים. לא דיברתי מאחורי הקלעים עם נלי פורטדו אלא שרתי איתה על הבמה. אז אין סיבה לא להשתמש בזה".
אנשים בוכים בהופעות שלי
את מוציאה אלבום באמריקה. מה יש לך שאין לאלף זמרות אמריקאיות?
"אני מצליחה לגעת בקהל עם הקול שלי. אנשים בהופעות שלי מתרגשים ובוכים. אנשים מגרמניה כתבו לי שעשיתי להם חשק לטוס לישראל. גרמני מאוד מבוגר ביקש לראות אותי אחרי ההופעה. הוא היה עם דמעות בעיניים ואמר לי שגרמתי לו לקנות כרטיס ולטוס לישראל. מרגש אותי שנגעתי בו ככה. לפני כמה חודשים הגיע מייל מבחורה באיראן, שכתבה לי שכשהיא מקשיבה למוזיקה שלי השמיים נראים כחולים והציפורים שרות והעולם נראה מקום יותר טוב והיא חולמת שאבוא להופיע באיראן. זה מעודד אותי שבחרתי בדרך הנכונה וזה נוגע באנשים ומרגש אותם. אני לא גימיק. לא עליתי עם חזייה על הבמה. יש המון ליידי גאגות ואני רק ליאל, עם נגנים, ששרה לאנשים. יש ריהאנה ובריטני וקייטי פרי וגאגא ועוד כוכבות פופ, ויש כאלה שמתגעגעים לזמרות שיגעו בהן וירגשו אותן. אני מקווה שזה מה שאני מצליחה לעשות".
כמו אדל?
"בדיוק. זה נכון. אין לה שואו מטורף והיא לא כוסית על, אבל הקול שלה עושה צמרמורת. זה מה שאני עושה ומנסה לעשות במוזיקה שלי. זה קשה. הדרך שלי ארוכה, לא אינסטנט. צריך המון אמונה וחוזק פנימי, לא להסתכל לצדדים, להיות מפוקסים. כי קל ללכת לצדדים ולהיות אינסטנט. אני ממשיכה בקטע שלי. אף אחד לא מחפש שואו מברברה סטרייסנד. ויש לי המון מזל עם אירית טנהנגל שגילתה אותי והחתימה ילדה שמנמנה בת 11. כל הכבוד שהיה לה את החזון. וזה המון אמונה ומשפחה מדהימה שתומכת ומחזקת. אני מוקפת באנשים הנכונים".
לנצח תהיי באמריקה "הישראלית"?
"כן, למה לא? מעניין אותם שאני ישראלית. אני מדברת על ישראל ממקום אמיתי, מספרת איך אנחנו מרגישים, שזה שונה. אני רבע הודית, רבע מצריה, רבע רומניה, רבע תימניה. דור 18 בארץ. אני המהות של ישראל. אין יותר ישראלי ממני. הגוון שלי הוא הכי ישראלי. זה משהו שאין פה לזמרות אמריקאיות".
מה עם חבר?
"אני מפוקסת על הקריירה שלי, אבל לא מונעת מעצמי דברים רגילים של כל בחורה נורמלית בגילי. יש לי חבר, ישראלי שחי בארצות הברית כבר ארבע שנים. אני גרה בדירה בלוס אנג'לס, אבל זה גם הרבה מלונות והרבה טיסות. זה חלק מהחיים האלה. בזה בחרתי. ידעתי שזה משהו שהולך להיות ככה מהיום שהחלטתי על קריירה בינלאומית. בינתיים טוב לי, ואני רק אמשיך ככה, אתפתח ואצליח עוד. וכל מי שלא מפרגן לי - אני עוד אראה לו".