את רוב תקופת הקורונה העביר אבי ביטר (מסכה של נייקי, לא מאמין שיהיה גל שני) באולפן שלו. האולפן ממוקם באזור תעשייה בראשון לציון שאליו, ככל הנראה, מגיעים אנשים שהולכים לאיבוד בדרך לסינמה סיטי. צמוד לאולפן שוכן גם מועדון בבעלותו, שהיה סגור בחודשיים האחרונים. "המדינה לא תמכה באמנים בקורונה. אני מכיר אמנים גדולים, גם מהז'אנר של ארץ ישראל, שהקורונה ריסקה. אף אחד מהתקשורת לא דפק להם בדלת, גם בגיל המבוגר שלהם ועם כל הדברים הטובים שהם עשו. באירופה, בטורקיה, אמן שמתבגר הוא כמו יין, שומרים עליו, פה זורקים אותו לזבל. איפה נעלמה חוה אלברשטיין, זמרת ענקית?"

אבי ביטר שומע חוה אלברשטיין?
"גדלתי על המוזיקה שלה כילד".

אולי גם חוה אלברשטיין שומעת אבי ביטר?
"יכול להיות. אני זמר טוב, אם היא מבינה במוזיקה שתשב, תשמע ותקשיב".

המדינה אולי לא תמכה בו ובאמניה האחרים, אבל ביטר עסוק מתמיד. מלבד ההכנות לפתיחה המחודשת של המועדון ולכתיבת חומרים חדשים, הוא גם עובד על סרטו החדש, "השוד האחרון", שעבורו נפתח פרויקט מימון המונים שעדיין די רחוק מהיעד, אבל זו ההזדמנות שלכם לתמוך ולקבל תשורות כמו קסטות ופוסטרים חתומים. אם אתם מעריצי אבי ביטר, אלו ככל הנראה שני הדברים שאתם הכי רוצים בעולם, ואם אתם סתם היפסטרים תל אביבים אז אלו ככל הנראה שני הדברים שאתם הכי רוצים בעולם.

"ישבתי יום אחד בתחנת דלק וקפץ לי רעיון לראש, מהדמיון. סרט על שני חברים, שכשהיו צעירים היו שודדים מקצוענים אבל לא נפגשו עשרים שנה. אני אחד מהם וסימו, שהוא השני, מציע לי להצטרף אליו לשוד כספת אחד אחרון. ויש גם אהבה ברקע, מרגריטה, שאני שנים אוהב אותה ולא התחתנתי בגללה". 

אבי ביטר
צילום: עופר חן

הסרט יופק בשיתוף עם קולנוע קנדה, מיזם קולנוע בפלורנטין שהקימו שני צעירים בשם אייל רועה ועידו גביש. "רציתי חבר'ה צעירים שסיימו קולנוע, לתת להם צ'אנס", מספר ביטר, "קצת שינוי, צבע אחר, מודרני יותר. זה טוב לשנות. אתה לא יכול להיות כל הזמן באותה נישה".

ביטר, בן 54, הוא מרואיין מעניין, מצחיק, חמוד ומודע לגמרי. הוא יודע שחלק מהקסם של הסרטים שלו הוא הבום בפריים, התחושה שהם דלי תקציב אך מלאי נשמה. הוא יודע שהוא לא יתעשר מהם, אבל הוא ייכנס בכל זאת בכל כמה שנים למין הרפתקה משוגעת שתסתיים בסרט שבו הוא יגלם את הכוכב הראשי, העצוב והזמר. גם אם מימון ההמונים לא יגיע ליעד, לביטר יהיה סרט. הלועגים ילעגו, אבל גם הם לא ימצאו עוד יוצר כל כך טוטאלי ועם קו אמנותי יציב כשל ביטר. בשנות התשעים אלו היו סרטי "הפקות המזרח" עם ימין מסיקה, שהצליחו בטירוף והיום נחשבים לחתרניים, סרטים חוץ ממסדיים שנתנו קול ומצלמה לאנשים שלא קיבלו אותה או את ההזדמנות ללמוד אותה.

בפעם הקודמת שנפגשנו, לפני יותר מעשור, ביטר בדיוק עבד על "חי בסרט", סדרה להוט שעשה עם איתי שגב ("איתי מעריץ של כל מה שאני עושה"). מאז סרטיו הוקרנו בסינמטק ובקולנוע קנדה, הקרנות אליהן הגיע והתקבל בתשואות. היחסים של ביטר עם הקהל התל אביבי ותיקים ועתיקים. כבר יותר מעשרים שנה שמתקיימות הקרנות חברים של "קורבן האהבה" ו"חבר ואח". אשכנזים אהבו את אבי ביטר עוד הרבה לפני שהיפסטרים המציאו את הלאהוב משהו באירוניה מודעת לעצמה.

"הכל התחיל עם צביקה הדר, חברי הטוב", ביטר משחזר את שורשי החיבוק האשכנזי. "הוא אהב את 'קורבן האהבה', הסרט השני שעשיתי לפני המון שנים, והייתה איזו תכנית עם טל ברמן, מקרה לילה? פרפר לילה? וצביקה סיפר שם שהוא אוהב את הסרטים שלי, והתחברנו ועשינו פרק ב'שמש' ודואט - 'כמו אלכוהוליסט לנשיקות שלך, כמו נרקומן לחיבוקים שלך'. זה היסטרי עד היום השיר הזה.

"מה שפרץ את הדרך שלי בשינקין ובמקומות היותר גבוהים זה הסרטים, לא השירים. אחרי זה התחברו גם לשירים. תשמעי, לא למדתי קולנוע, עשיתי שני סרטים עם ימין מסיקה ולמדתי ממנו, פרצתי דרך לעצמי, מין פליני כזה. גם פליני לא למד קולנוע והיה עושה סרטי רחוב. עשינו הקרנה בסינמטק לסרט האחרון באו קרוב לשמונה מאות חבר'ה. בכלל לא משתייכים למזרחית. נורא התרגשתי".

מה אתה חושב שהם אוהבים בך?
"יכול להיות שאני מין קסם בשבילם. בשבילם אני מצחיק יותר, בשביל הקהל שלי אני זמר נשמה יותר. בסרטים שלי הקהל שלי בוכה, והם איפה שצריך לבכות צוחקים".

זה לא מעליב?
"לא אני כבר זורם עם הכל. כולנו ישראלים, לא משנה לי אם אשכנזי או מזרחי, כולם סבבה. באו שמונה מאות איש לראות סרט שלי, כל הכבוד לי".

אני לא אשלם פרוטקשן כדי שישמיעו אותי ברדיו

עד לא כל כך מזמן, יחסיו של ביטר עם אשכנזים היו פחות חמים, הוא כינה אותם "כוזרים", מילת באז של 2008, יחד עם "פרידמנים מתים" מאותה השנה, שבה עלו לאוויר העונה הראשונה של "האח הגדול" ו"אבי ביטר חי בסרט" בערוץ ביפ. נוהגים להפחית בחשיבותן של תופעות פופ כמו ריאליטי, אבל הן אלו שהעלו לדיון מחודש פצע שחלקים נרחבים מהאוכלוסייה חשבו שכבר נסגר עד אז. בעשור פלוס שחלפו מאז, ביטר ירד מהכוזרים ויחסיו עם האשכנזים הפשירו, למרות שהם צוחקים במקומות שבהם היו אמורים לבכות והפכו אותו מזמר דיכאון לתופעה בידורית. עכשיו הוא מתבאס דווקא על ה"מחנה" שלו. "בז'אנר שלנו, הים תיכוני כמו שהם קוראים לזה היום, אני לא אוהב את הצביעות. האמרגנים, הכספים הפוזות, המותגים. הם לא מפרגנים, הם לא עוזרים כשאתה במצב לא טוב. בז'אנר השני יש לי חברים שכשאני הייתי במצב לא טוב דחפו ועזרו ונתנו".

מי?
"לא אגיד שמות, אבל קיבלתי גיבוי מחברים מפורסמים. לא שיש לי כעס, אבל זה כבר לא מוזיקה מזרחית, אם אני חס וחלילה נגמר במוזיקה המזרחית, אין יותר מוזיקה מזרחית. כולם הופכים לים תיכוני, המון זמרי אינטרנט, כל קבלן בניין לוקח מיקרופון ושר בפייסבוק והוא זמר, ואתה מסביר לו שהוא מזייף והוא נפגע, זה נהיה דור כזה".

אבי ביטר
צילום: עופר חן

בנוסף לחיבור של ביטר למוסדות אשכנזיים כמו הסינמטק וחוה אלברשטיין, הוא גם חולם על דואט עם יהודה פוליקר ואפילו חידש שיר של לא אחר מאביב גפן, "קוצים". "חבר הציע לי לחדש את השיר. לא התחברתי בהתחלה, אני רגיל ליותר כינורות, רבעי טונים, טורקיה. מזרחית כבד. ולהיכנס לשיר שאביב גפן ועידן רייכל שרו אותו בדואט? זה היה נשמע לי כמו סקיצה, לא התחברתי. אבל רשמתי את המילים והתחלתי לשיר, אמרתי שאני אקח את זה למקומות שלי, התחלתי לסלסל אותו, להביא אותו בגבוהים, בנמוכים, ברבעים. והתחברו לזה, אנשים שאוהבים אביב גפן ומוזיקה כזאת אהבו".

החידוש של ביטר ל"קוצים" היה יכול להיות יציאה מעולה ומצליחה אבל, כמו מרבית שיריו ככולם, גם הוא בכלל לא הושמע ברדיו. למרות השמחה בחלקו, הוא רואה את ההצלחה של המוזיקה המזרחית והים תיכונית ומרגיש בחוץ. "קמו זמרים חדשים, שהם לא זמרים בשבילי, אבל הם מאוד מצליחים ועושים טונות של כסף. לוקחים מאה-מאתיים אלף להופעה אבל לא עוברים לי באוזן. כל התחנות הפיראטיות - האזוריות, אני קורא להן פיראטיות - אם אתה לא משלם לשדרן כסף הוא לא משמיע אותך".

מה זאת אומרת?
"זה שלושים אלף שקל וזה הכל תחת השולחן בשיתוף עם הבעלים. אני יודע את זה מקרוב ואני יודע את זה טוב. אז הרדיו לא מעניין אותי, גם ככה הוא הפך ללחמנייה יבשה, היום מכירים אותי דרך האינטרנט. אני לא חושב שהרדיו כל כך משמעותי, לפחות לא האזורי. אם הם לא רוצים את אבי ביטר שיהיו בריאים, אני לא משלם פרוטקשן כדי שישמיעו אותי". 

מה עם להפוך לים תיכוני? זה סגנון שיותר מתקבל ברדיו.
"עשיתי שינויים במהלך השנים, לחנים יווניים, מקוריים, עשיתי בשיתוף עם עדי לאון דברים יפים. זה עניין של כסף וזה בכל מקום, שדרנים מפורסמים שקיבלו פלזמות הביתה כדי להשמיע זמר. זה לא עובד ככה, אתה לא יכול לשלוח דיסק ויזרקו אותו בתחנה בתור תחתית לקפה, זה לא פייר, ואני חושב שהמדינה צריכה לעשות עם זה משהו".

מה?
"שדרן רדיו שעובד ברדיו, צריך לבדוק איך הוא מגיע למצב שהוא יושב על בית מפואר מאוד אם אין פה כסף ששולם לו מאחורי הגב. יש פה משהו מסריח. וזמרים טובים כמוני, כמו תמיר גל, כמו יוסי עדן, עוד הרבה שאנחנו חזקים בקהל שלנו וחזקים במגזר הערבי והישראלי, לא משמיעים אותם ברדיו".

המאבק של המוזיקה הים תיכונית הוא תמיד על היעדר השמעות בתחנות כמו גלגלצ, אתה אומר שלא משמיעים אותך גם בתחנות שמשמיעות מזרחית.
"אותי לא משמיעים. עכשיו עשיתי שיר מאוד יפה בשם 'אמא הבן שלך סובל', אני אוציא אותו והוא כמו תמיד יתפוס רק ביוטיוב".

אבי ביטר
צילום: עופר חן

היום שבו התאהבתי בבני גנץ

ביטר עבר לאחרונה לחולון, שם הוא מתגורר עם אשתו, קרן, שאותה הכיר באירוע שבו הופיע כשהייתה בת ארבע עשרה וחצי. יש להם ארבעה ילדים. הגדולה, אתי, כבר בת 22 ונישאה לאחרונה. השני, ניסים, בן עשרים וחזר בתשובה לפני שנתיים. "היה לי נורא קשה", ביטר מעדכן, "אני אדם מאמין, אבל אצלו זה היה פנאטי. להחליף כלים בבית, להחליף כוסות, לא אוכל במיקרו, דברים שלא גדלתי איתם בבית. אבל זרמתי עם זה. אם השם חנן אותי בילד דתי, זה עדיף מאשר פושע ושובב". בנו השלישי, נוי, מתגייס עוד חודש, ויש גם את הקטנה, בת 12 בשם אגם. "בבית אני פמיניסט", מספר, "אני שוטף את הבית, מבשל, תולה כביסה, עושה כביסה. חוץ מלהוריד זבל אני עושה הכל".

למה לא להוריד זבל?
"הפח רחוק, קשה לי".

אתה אבא טוב?
"מאוד טוב, קרן רבה איתי הרבה, אני אבא שאם יורד גשם אני לא שולח אותם לבית ספר, אני השוטר הטוב והיא השוטר הקשה".

אתה וקרן כבר מאה שנה ביחד.
"אני רואה הרבה חברים שהתחתנו והתגרשו, בזוגיות ממושכת אחד צריך להיות טיפה ותרן".

מי הוותרן?
"אני. קרן עקשנית וקשה, אבל בדברים נכונים. אם הילדה צריכה לשבת בשיעורים היא מתעקשת איתה. חוץ מזה בחיים לא היו בינינו בגידות, מגיל 14 וחצי היא הולכת איתי".

היום זה לא היה עובר.
"היום לא. היא חיה את זה, לא מתערבת לי בעבודה, היא מאוד גאה בי, מעריצה שלי, בגלל זה לא נהרס לנו. מבחינתי נאמנות זה הדבר הראשון. כמו שגבר לא רוצה שאישה תבגוד בו, גבר לא צריך לבגוד באישה, צריך לשמור לה אמונים, לפרגן, לעזור, לחלום ביחד. אבל יש אנשים שהעין שלהם לא שבעה, שמה שיקבלו לא יספיק להם".

כמו אייל גולן?
"היה לו את מלכת היופי, לא הספיק לו, רצה יותר יפה, אני לא כזה".

אבי ביטר
צילום: עופר חן

בשנים האחרונות עיקר פרנסתו של ביטר היא מהמועדון בראשון לציון. אחרי הרבה שנים של הסתבכויות כלכליות, הוא הסדיר את כל חובותיו, מעל מיליון שקלים, והתחיל מחדש. "אני קלין, אדם נקי. הקלה גדולה, הייתי 17 שנה מוגבל בלי ויזה בלי צ'קים. היה קשה עם שכירויות, עם בית, לא מעניין אותם שאני אבי ביטר. אבל עברנו את זה, ברוך השם, זה היה אחד מבתי הספר הגדולים שעברתי. למדתי להיות יותר אחראי, יותר מחושב כלכלית, לא להיות טיפש. פעם הייתי מרוויח ערימות של כסף ומבזבז, מזמין חברים, שורף. היום אין מצב כזה, יש לי ילדים, אולי עוד מעט אני אהיה סבא".

זו תקופה טובה בחייו של ביטר. הוא עבר עם משפחתו לבית חדש והוריד כארבעים קילוגרם. ככל הנראה האדם היחיד שרזה בתקופת הקורונה. "אף פעם המשקל לא הזיז לי", הוא אומר, "לא התיימרתי להיות דוגמן, חשוב לי להוריד בגלל הגיל והבריאות, להעביר את הכאב ברגל ולהוריד מדדים". ביום שבו נערך הראיון הוא נערך לפתיחה המחודשת של המועדון שלו. "זה מועדון לשבעים איש. מועדון חברים, מי שאוהב את השירים שלי מגיע, מגיעים מכל הארץ. אני מארח זמרים שאוהבים אותם בז'אנר ויש להם דיסקים קלטות ורפרטואר, הקהל מבוגר, לא צעירים. אוהבים אותי במגזר הערבי והיהודי, אבל צעירים אני לא מכניס, לא ערבים ולא יהודים".

למה?
"מפחד ממהומות. זה לא בשבילי, עברתי את הגיל, אני רוצה שייהנו בהופעה. הצעירים לא יודעים להתנהג, הם שותים ומאבדים את הראש, גם אצל הערבים וגם אצל היהודים. זה דור חרא, משני הכיוונים. אבל אם בא אליי אדם מהמגזר הערבי ואני רואה אותו מבוגר ומכובד, בבקשה, אהלן וסהלן".

נשמע ממש דו קיום.
"את לא יודעת איזה דו קיום. יש לי חברים ערבים מתורבתים, ויהודים, כולם חיים ביחד. השמאל הקיצוני עושה את הסכסוך עם הערבים, הוא מסית, הוא מחמם אותם, הוא מלמד אותם לשנוא אותנו. כל הבעיות לא היו קורות אם לא היה את השמאל הקיצוני".

גם הימין מסית פה ושם.
"בכל מקום יש קיצונים. הכל בא מחינוך. אני מכיר ערבים שמחוברים למנטליות שלנו, עברית רהוטה ואנשים מצליחים, גם להם אין ארץ אחרת".

אבי ביטר
צילום: עופר חן

אנחנו נפגשים ביום שבו נפתח המשפט של ביבי, אירוע שלא מאוד מטריד את ביטר. "בשבילי ביבי הוא ראש ממשלה טוב. יש לי ביטחון, הרבה דברים השתנו לטובה. מדברים על הכלכלה אבל אני רואה איך אנשים חיים ומפזרים כספים. יש אנשים שהם אנטי ביבי, נמאס להם, רוצים שהשמאל יעלה, זה פוליטיקה. אני מאחל לביבי בהצלחה".

ולגנץ?
"את יודעת מתי התאהבתי בגנץ? כשהוא קיבל שכל ואמר 'עזבו אותי מהתינוק הזה לפיד ומיתר המטומטמים, אני רוצה להיות ראש ממשלה ואני אלמד מביבי את הדרך ואמשיך'. אם ביבי לא ירוץ בבחירות הבאות אני אצביע לגנץ, אם הוא ילמד אותנו המזרחיים ולא יקרא לנו עדר ולא יקרא לנו מנשקי מזוזות, נהיה איתו. ביבי לא צעיר, יום אחד זה ייגמר".

היום אתה מרגיש שיש גזענות בארץ?
"כן. יש יותר בעיה של שנאה מגזענות. המון שנאת חינם. אתה עומד ברמזור, כמה שנאה! למה, גברת אשכנזייה מכובדת, אישה מתוקה, למה את מקללת אותי? ויש עדיין אפליה. אני לא אגיד שמות, אבל הייתי בתכנית 'היכל התהילה', הביאו את דודו אהרון וראינו אותו עושה חזרות, ואחד מהזמרים שישב איתנו הציץ ומה אמר? 'עוד פעם הביאו את השחורים', זה גמר אותי. זה גועל נפש".

לא מתערבב

"היכל התהילה" הייתה סוג של "האח הגדול" לזמרים מתבגרים, וביטר היה אחד מהמתמודדים. הוא הודח מהתכנית על ידי ההפקה לאחר שדיבר בגסות רוח אל המתמודדים. התכנית שודרה בערוץ 24, "חי בסרט" הייתה בביפ. קצת כמו העשייה המוזיקלית והקולנועית שלו, גם זו הטלוויזיונית תמיד קצת בשוליים, מחוספסת מדי, לא מספיק מיינסטרימית וקלה לעיכול כדי לעבור פריים טיים. ביטר מבחינתו דווקא היה שמח להשתלב, אולי כשופט בריאליטי מוזיקלי. "הייתי הולך אם היו מציעים. זאת עבודה יפה, צריך אוזן מוזיקלית, זה חלק מהדברים שאני אוהב. ברחו משם זמרים טובים. איך קוראים לשופט שאבא שלו היה זמר, מתוק התפוח?"

אמדורסקי.
"הוא לפי דעתי יותר מדי גזען. היה שם בחור ששר במזרחית, לבחורה, לא העביר. שירי מימון שופטת טובה, שרית חדד שופטת טובה, אביב גפן שופט טוב, משה פרץ שופט טוב. אבל יש הרבה שהם סתם בזבוז כסף וזמן".

אבי ביטר
צילום: עופר חן

אתה צופה הרבה בטלוויזיה?
"הילדה שלי מכורה לטלוויזיה אז אני רואה איתה, אבל הטלוויזיה נהייתה משעממת, נמאס מהריאליטי. צריך להחזיר עטרה ליושנה - הטברנה, את מה שהיה עם מני פאר ז"ל, למצוא מישהו שיחליף את דודו טופז".

עם ילדה בת 12 אתה בטח נחשף גם לדודו פארוק ונועה קירל.
"ראיתי קטע של דודו פארוק פעם, קצת לא נעים, הילדה שלי לא רואה אותו. אגם היא ילדה מחוננת שרוצה להיות עורכת סרטים ובמאית, אמרה לי 'אבא זה גס'. נועה קירל מתוקה. ביקשתי מרוברטו שאגם תצטלם איתה, לקחתי אותה והיא הייתה חמודה אליה מאוד". 

לביטר יש מנהל אישי שהוא מסוכסך איתו כרגע. "אבל כל החיים ניהלתי את עצמי לבד, לא הייתי צריך מנהל או יחצן. אני עוף מוזר בשמי הזמר והאמנות, שממציא את עצמו מחדש כל הזמן". 

גם אייל גולן ועומר אדם מסוכסכים עם המנהלים שלהם. מה העניין עם זה?
"בחיים לא התערבבתי עם אייל גולן ועומר אדם. יודעת מה, עזבי את עומר אדם בצד כי הוא ילד שמנת, אבל אייל גולן היה בחור צעיר שהשם נגע בו. ראיתי את הכתבה עם המנהל – זו לא צורה לדבר לאמן, לא רמה לקלל ככה. זה אמן שהעם אוהב אותו ואתה בסך הכל מנהל, מכירים את האמן, לא אותך. ואולי גם אייל קצת התמתן והתבגר, הוא כבר נכנס לגיל חמישים, הוא לא צריך מנהלים הוא צריך עובדים סביבו. מגיע לו, לבריאות, אדם טוב. יש גיל שצריך להתמתן ולעזוב את השטויות".

פרשת הקטינות זה השטויות?
"אני בחיים לא ראיתי את אייל גולן עם קטינה, לא יודע מה היה ומה לא היה. אצלי הקטינה היחידה הייתה אשתי, שבחרתי אותה לעתיד. אני דור עתיק, ראש אחר. כאבא לילדה אני לא אוהב את השטויות האלה, כאב לי על הבנות, אני מאמין שאם זה קרה באמת אז כל המעורבים מצטערים, מקווה שאנשים יקבלו קצת שכל. לפעמים השתן עולה לראש".