כמעט עשור של כתבות על עולם הקומיקס, שפורסמו באתר Seret, הכינו אותי לרגע שבו אפגוש לראשונה את האיש שאותו ציטטתי מאות פעמים. הדמות שראיתי באינספור ראיונות, הדמות שאותה כל חובב קומיקס וקולנוע מכיר: נשיא חברת מארוול קווין פייגי, מי שנחשב למפיק המצליח ביותר בתולדות הוליווד אחרי שסרטיו הכניסו יותר מ-28.2 מיליארד דולר מסביב לעולם. יחד עם שלל התארים שבהם זכה, פייגי מתגלה כאחד האדם. טיפוס אמריקאי גבה קומה וצנוע, לובש חולצת פוטבול השייכת לנבחרת וואקנדה. אנחנו נפגשים בארצות הברית, רגע לפני צפייה בסרטו האחרון ואחד הסרטים המאתגרים ביותר שנאלץ להפיק, "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח".
היעדרו של הכוכב הראשי צ'דוויק בוזמן, שהלך לעולמו לפני שנתיים בגיל 43 לאחר מאבק במחלת הסרטן - וכשהתסריט לסרט השני נמצא בשלבי סיום - התגלה רק כאחת הבעיות של פייגי. המפיק נאלץ להתמודד עם צוות ספוג אבל, כולל השחקנים והבמאי ראיין קוגלר, וכוכבת ראשית (לטישה רייט) שנמצאת בטראומה בעקבות תאונה על הסט. המגפה העולמית מנעה את התאוששותה של רייט, שגם הפיצה התבטאויות נגד החיסונים, ועל הדרך פייגי עוד היה צריך לטפל בחמישה סרטים נוספים שמצפים להיכנס להפקה. זה אחד הדברים שהפכו אותו לכל כך גאה בהמשכון הזה, שהכניס יותר מ-800 מיליון דולר מסביב לעולם.
"היו כמה שבועות שחשבנו לוותר על הסרט", מספר פייגי על הימים הראשונים בלי בוזמן. "חשבנו ש'הפנתר השחור' ייזכר בתור סרט חד פעמי שלא ימשיך לסדרת סרטים, וכשזה קרה לא חשבנו בכלל על הסרט או על מה יקרה בהמשך הדרך. הדרך היחידה להמשיך הייתה באישורו של ראיין, שמעבר לכך שהוא במאי גדול הוא גם מנהיג שידע איך לסחוב את הצוות והשחקנים למרות האובדן של צ'ד. אפילו אחרי מה שקרה, הוא נותן לך את המוטיבציה ואתה רוצה ללכת אחריו לכל מקום שהוא ירצה".
רוחה של וואקנדה הצילה לא רק את העולם הבדיוני של מארוול - אלא גם את עולם בתי הקולנוע האמיתי, שסבל במשך חודשים ארוכים מהיעדר שובר קופות מרכזי ומאולמות ריקים. פייגי, שנכנס לתפקידו עוד בשנת 2007 והפך למפיק המכניס ביותר בהיסטוריה, מודה שהדאגות הגיעו עד אליו. בטח עם גובה הציפיות אחרי ש"הפנתר השחור" המקורי סידר לו מועמדות ראשונה (ויחידה לבינתיים) לפרס האוסקר. "תמיד יהיו אתגרים להביא סרט לקולנוע", הוא אומר, "ואני חושב שזה היה אחד האתגרים הקשים ביותר שלנו במארוול, כי הייתה גם דאגה שהסרט לא יצליח כמו הראשון. אבל דווקא בתקופה הזו אנשים כן צורכים תוכן שנעשה מתוך אהבה ואהדה, בין אם זה בשירותי הסטרימינג ובין אם זה בבתי הקולנוע. נכון, לא הצלחנו להתעלות על ההצלחה של הסרט הראשון, אבל עדיין קיבלנו ביקורות מדהימות ואני לא חושב שיש מישהו בין המשקיעים במארוול שיצא מאוכזב".
בנוסף למותו של בוזמן, התמודדתם עם עוד אתגר שקרה באמצע הצילומים.
"כן, תאונת האופנוע של לטישה הפתיעה את כולנו. זה היה הדבר הכי נורא שיכול היה לקרות, בזמן הכי נורא שיכול היה להיות. הצוות היה מבקר הרבה את הקבר של צ'ד, וראיין ידע איך לתת השראה לכולם, אבל כשהתאונה קרתה הם נכנסו להלם ולקחו צעד אחורה. כמובן שלטישה עברה הכי הרבה, וההשלכות הפסיכולוגיות של התאונה עליה היו מפחידות. היא הייתה צריכה לטוס בחזרה לביתה בלונדון, בזמן שיש סגר וקורונה באותו זמן, אבל למזלנו היא חזרה לתפקיד ולדעתי היא עדיין עשתה אותו בצורה הכי טובה שאפשר".
"הייתה דאגה שהסרט לא יצליח כמו הראשון, אבל דווקא בתקופה הזו אנשים כן צורכים תוכן שנעשה מתוך אהבה ואהדה. אני לא חושב שיש מישהו בין המשקיעים במארוול שיצא מאוכזב"
לחשוב על הנער שיושב בקהל
הריאיון עם פייגי נערך בתקופה לא פשוטה עבור האויבים המרים של מארוול מאולפני DC. מאחורי הכותרות על פרידה מסופרמן והדיווחים אודות סוף דרכה של גל גדות בתור וונדר וומן, מסתתרת מהפכה של ממש: ג'יימס גאן, עוד קודקוד חשוב בתעשיית הקומיקס, נשכר על ידי היו"ר של האחים וורנר-דיסקברי כדי לבנות את המותג מחדש. גאן - שזכה להצלחה במארוול עם "שומרי הגלקסיה", פוטר בעקבות ציוצים פרובוקטיביים, חצה את הקווים ל-DC, חזר שוב למארוול ובנובמבר האחרון ערק פעם נוספת - הוא כבר מתחרה, לא קולגה. זה לא מנע מפייגי לאחל לו הצלחה בתפקיד החדש, לקראת חודש מאי שבו מעריצי מארוול יזכו לצפות ב"שומרי הגלקסיה 3" שהספיק לביים גאן. "אני אהיה הראשון שיחכה בתור", אמר כשנשאל על העידן הבא של היריבה הגדולה.
ב-DC, גאן הוא המומחה היצירתי ורק אחד משני המנכ"לים החדשים - בעוד עמיתו פיטר ספרן אחראי לפן העסקי. זה לא המצב של פייגי. הבוס הכל-יכול של מארוול הוא לא רק מנהל אלא גם איש חזון, ולאורך השיחה איתו ניכרת מידת המעורבות שלו בכל אספקט קולנועי. פייגי הוא איש של פרטים קטנים ויקומים מצטלבים, ורבים מנכסים לו את הבולטות של מארוול ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים. הרשימה הזאת, שהתעדכנה השבוע עם נסיקתו של סרט ההמשך ל"אווטאר", מונה שלושה מסרטי "הנוקמים" בניצוחו וכן את ההפקה המשותפת של "ספיידרמן: אין דרך הביתה". לא פחות מעשרה סרטי מארוול הכניסו מעל מיליארד דולר בקופות, מה שהופך אותו למותג המצליח בהיסטוריה.
כשהוא נשאל על רגעי השיא המקצועיים שלו, פייגי נזכר בשניים. "יש רגעים שאתה רודף אחריהם במשך הרבה זמן ולא באמת מגיע אליהם", הוא מסביר, "אתה מראה אותם לקהל בפרמיירה והתגובה שלהם היא 'אה..', ואתה אומר 'טוב נו, פספסתי את זה'. אבל לפעמים יש גם רגעים שמתאחדים רק במיקס סאונד האחרון. רגע אחד שרדפתי אחריו הרבה זמן היה כשהנוקמים עומדים ביחד לראשונה, הענק שואג והמצלמה ממש מסתובבת סביבם. זה רגע שלא היה נראה מרשים בקוביית הגרין סקרין שלנו במקסיקו, אלא רק ברגע האחרון לאחר חודשים של עריכה. הרגע השני, שלדעתי היה מהמדהימים שעשינו, היה בסרט הזה: הפעם הראשונה שבה רואים את הפנתר השחור החדש".
ב"וואקנדה לנצח" מציגים האולפנים את אחת הדמויות האחרונות שנוצרו עבור מארוול - רירי וויליאמס/איירון-הארט - אבל גם את אחת הדמויות הראשונות שנוצרו עבורה: נאמור, הסאב-מרין. פייגי מסביר ש"היה זמן שחשבנו בכלל לא לעשות את נאמור, בגלל שיש כבר כל כך הרבה סיפורים מתחת למים. יש כמובן את 'אקוומן' ואת סרט ההמשך שיגיע, או הסרט החדש של 'אווטאר', אבל ראיין כל כך רצה לעבוד על הדמות הזו. עוד בפיץ' לסרט הראשון הוא התבדח שבסוף הסיפור אנחנו נראה עקבות רטובים שיובילו לכס המלכות. מעין טיזינג לכך שאנחנו נביא את נאמור ליקום הקולנועי של מארוול. זה נחמד שזה בסוף קרה לצד ההצגה הראשונה של איירון-הארט, שבדיוק הסתיימה הפקת הסדרה שלה לדיסני+".
מה שהדהים עם רירי וויליאמס זה שרק לפני כמה שנים מעריצים התחננו להציג אותה ביקום הקולנועי, וזו לא הפעם הראשונה או האחרונה שאתם במארוול הייתם קשובים למעריצים שלכם.
"לקהל יש הרבה השפעה, אבל אנחנו תמיד רודפים אחרי התחושה והווייב. למדנו הרבה רק מלהסתכל על הקרנות מבחן לקבוצות קטנות, ולבדוק מה השאלות שעלו או מה הרגשות שעוררנו. אנחנו לומדים מהפידבק של הקהל, מלקרוא את ההערות של 'מה לא עבד'. אבל, וזה משהו שאני מייעץ הרבה לסטודנטים לקולנוע שמקבלים הערות מהמורים, לא תמיד העצה הזאת נכונה. אם עשרה אנשים מעירים שהם שנאו את הסצנה ההיא - אולי הם צודקים. אבל אם למישהו אחד יש רעיון מגניב להציג את הדמות הזו במקום אחרת - אולי עדיף להמשיך להערה הבאה".
העוזר האישי שהפך לנשיא
פייגי, שיציין בקרוב 50, נולד בבוסטון וגדל בניו ג'רזי. בגיל 18 הוא עבר לקליפורניה כדי ללמוד קולנוע וליצור סרטים, "כי זה כל מה שאי פעם רציתי לעשות", כפי שסיפר בעבר בריאיון לוואניטי פייר. הילד ששיחק עם בובות גיבורי על וקרא ספרי קומיקס התקבל לבית הספר לקולנוע רק אחרי חמש דחיות, והתחיל לעבוד כמתמחה של המפיקים ראלף ולורן שולר דונר. לימים הפך לעוזרם האישי. "התפקיד שלי היה להוציא את הכלבים שלהם, להביא להם צהריים ולשטוף להם את הרכב", סיפר בריאיון ל-NPR, "אבל הרגשתי שעשיתי את זה. הרגשתי כאילו הגעתי לשיא ההצלחה שלי בהוליווד".
הדרך לשיא ההצלחה האמיתי שלו - שהשאיר אבק לכל מפיק הוליוודי אחר בהיסטוריה - עבר דרך עבודה מאחורי הקלעים של סרטים כמו "יש לך הודעה" שהפיק הזוג דונר. פייגי השתדרג לתואר מפיק כשעבד עם בני הזוג על סרטי "אקס-מן", ומשם הוא כבר תפס את תשומת ליבו של המפיק הישראלי-אמריקאי אבי ארד, מייסד אולפני מארוול ומי ששימש באותו זמן המנכ"ל שלהם. פייגי עבד במארוול במשך שבע שנים, הפיק עבורה להיטים כמו "איירון מן" ו"הענק הירוק", ובשנת 2007 קודם לתפקידו הנוכחי. מעוזר אישי לנשיא תוך 12 שנים.
בתור הנשיא של מארוול, כמה השפעה ישירה יש לך על כל סרט?
"הכל אצלנו נעשה בשיתוף פעולה. אין אצלנו דיקטטורה, אין אצלנו פשרות, יש לנו הערות שאנחנו חולקים ביחד. אני גם חושב שפשרה נתפסת כפשרה, רק אם אתה חושב שאתה תמיד צודק. אני לא חושב ככה, ורוב היוצרים שאני מכיר לא חושבים ככה, ולכן הם מטילים ספק בכל דבר. אני תמיד סומך על היוצרים שעובדים איתי וההשפעה שלי תמיד נעשית בשיתוף פעולה איתם".
אחד ההישגים הבולטים שלך כמפיק הוא היכולת לגלות יוצרי אינדי כמו קייט שורטלנד, טאיקה וואיטיטי או האחים רוסו. איך אתה יודע על מי לשים את ה-200 מיליון דולר?
"זה משתנה. יש לנו הרבה אנשים שנפגשים עם יוצרים ובמאים זמן רב לפני שאני פוגש אותם. הסיבה 'למה בחרת אותם' תמיד משתנה, אבל זה תמיד קשור לעבודות הקודמות של היוצר. בין אם העבודה היא כמה פרקים מדהימים בסיטקום כמו האחים רוסו, או שני סרטים מדהימים כמו ראיין. אני זוכר שחשבתי, 'אם הוא יכול לביים את סטאלון ב'קריד', הוא יכול לעבוד איתנו' (צוחק). אבל כן, זה מתחיל מהעבודות הקודמות ומגיע לעבודה שאנחנו מאמינים שנוכל לעשות ביחד".
אתה מפיק ארבעה סרטים וארבע סדרות בשנה, וכולם צריכים להיות קשורים אחד לשני. איך אתה מצליח לעקוב אחרי כל האירועים שעוד לא הוצגו במסך? הם רשומים על לוח או נעולים בכספת?
"סוג של שניהם. זה התחיל כמעט לחלוטין בראש שלי, ונכון לעכשיו התוכניות העתידיות לחמש השנים הבאות רשומות על לוח בחדר הפגישות שלנו. הוא נעול תחת שלושה מנעולים כבדים שאפילו אני לא יכול לפתוח. זה לא קל אבל למזלי יש לנו צוות קריאייטיב מדהים באולפני מארוול".
אתה מרגיש שיש לך קו מנחה מסוים בניווט של כל היקום הקולנועי?
"יש לי מטרות קרובות ומטרות רחוקות. כשהקמנו את אולפני מארוול, המטרה הרחוקה הייתה 'הנוקמים' - לאחד מספר דמויות לתוך סרט אחד - והמטרה הקרובה הייתה לגרום לקהל להתאהב בדמות אחת, טוני סטארק. אבל המטרה הראשית היא תמיד הקהל. בכל סרט שאנחנו עושים אני חושב על עצמי כנער שיושב באולם ורואה מערבונים, סרטי קומיקס, סרטים ישנים, או סרטים חדשים של יוצרי קולנוע מבטיחים. זו גם הסיבה שאני מאוד אוהב במאים שמגיעים מסרטי אינדי, כי אני מאוד אוהב סרטי אינדי קטנים יותר. מבחינתי זה גם לא קשור לתאורה, לצילום, לטכניות, זה תמיד נוגע לחוויה הכוללת, לשאלה עם מה הצופה ייצא מהסרט. המטרה שלי בסרט חדש של מארוול היא לרתק את עצמי, לרתק את הנער ההוא שיושב בקהל".
מתן יניב הוא כתב אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות