כשאיה כורם ראתה את מאיה בוסקילה עושה השנה קאמבק כמתמודדת ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" זה לא עורר בה שום חשק. אפילו שיש מי שישמח לראות את קרן פלס שופטת אותה. "אני כבר לא יודעת מה יותר מופרך, לשים את עצמי לשיפוט ולהצבעה, או את המוזיקה שלי. גם המלהקים כבר התייאשו ממני, חוץ מאלה ב"האח הגדול" שעוד מתקשרים אלי פעם בשנה. אני יודעת שככה משחקים את המשחק, אבל אף פעם לא לקחתי בזה חלק. לא מכניסה את עצמי למכונה שתבלע ואז תירק אותי, ועם קצת מזל תוציא אותי חבולה רק קצת. אני יודעת שהאנשים מאחורי התכניות האלה לא שם כדי לעזור לקריירה שלי, אלא רק לשלהם".
ואם יציעו לך להיות שופטת?
"להיות שופטת זה לא רלוונטי, אני לא מספיק גדולה בשביל שהמפיקים יתעניינו בי. אני לא חושבת שאני משחקת את המשחק הנכון כדי לשבת באחת התוכניות כשופטת".
בשנות הפריצה השתייכת לחבורת רימון, יחד עם מירי מסיקה וקרן פלס, את רחוקה מהן היום.
"זו אף פעם לא הייתה באמת חבורה. כולנו למדנו באותו בית ספר, אבל זהו. זה אף פעם לא היה המעגל החברתי האמיתי שלי".
איה כורם נכנסה ללהבות ויצאה כשבידה חוק שקיבל את שמה, פרס אקו"ם ועור עבה ומחוספס. אם פעם היו זוכרים אותה כילדת פלייליסטים ששרה שהיא "בת 24 מעוניינת בחבר", היום, בגיל 38, היא ידועה כזאת שחוותה על בשרה את הצדדים האפלים של תעשיית המוזיקה המקומית, הצליחה לשנות את המציאות של אמנים בישראל, אבל גם שילמה מחיר. היא מושמעת פחות ברדיו, לא עובדת עם חברת תקליטים, לא מפציעה בטלוויזיה ולא מפרסמת שום דבר בסטורי. כורם הפכה לאישה מפוכחת, צינית לפעמים, שמתנגדת למצוא חן, להיכנס לקופסאות ולנקוט בפעולות יזומות שיזניקו אותה למעלה ויהפכו אותה לנגישה להמונים.
זה מבאס אותך?
"הסיבה שאני לא נועה קירל - חוץ מזה שאני לא בת 18 - היא שקיבלתי מלא החלטות שהובילו אותי לכאן. גם כשכן הסכמתי להיות ילדה טובה וללכת להשקות, הייתי עומדת בצד, מסתכלת על אנשים מצטלמים ומרגישה שמשהו לא בסדר אצלי. מה לי ולעולם הזה? היום אני מבינה שבאמת אין הרבה, וגם אם אנסה ממש חזק להיות חלק מזה, זה לא יצא אמין. לא ניסיתי לקלוע לטעם של אף אחד לפני 15 שנה, ואני גם לא מנסה היום".
"החוזה שלי הרגיש כמו נישואים לגבר שלא בא הביתה"
שנת 2010, רגע לפני המחאה החברתית - הייתה השנה שבה כורם החליטה לשבור את החוקים. לפני כן, היה נראה שדרכה סלולה - ילדת הפלא מנצרת עלית, סיימה את רימון עם אלבום ראשון מצליח באופן חלומי שכל שיר בו היה להיט - "יונתן שפירא", "קיץ" ו"שיר אהבה פשוט". האחרון היה השיר המושמע ביותר בשנת 2006 על פי אקו"ם. הבעיות התחילו לקראת צאת אלבומה השני, כשכורם גילתה שתנאי החוזה שלה בכלל לא מתקיימים ושהיא קיבלה רק חצי מההכנסות - והחלה לשקול יציאה ממנו. אז התברר לה שמהחוזה עליו חתמה עם חברת "עננה", ותקף ל-18 שנה, היא יכולה לצאת רק בתנאים מחמירים, או שתלך לבית משפט. הסכסוך שלה עם עננה ארך חמש שנים - היא הפסידה נגדם במשפט בשלום ובערעור במחוזי, ורק אחרי גישור בהוראת בית המשפט העליון הצליחה לצאת מהחוזה ולהיות אישה חופשייה. בין לבין, פעלה לחקיקת חוק שיסדיר את המציאות עבור אמנים אחרים.
לפני כשנה עבר בקריאה שלישית "חוק ההגנה על זכויות האמנים" - או בשמו העממי "חוק איה כורם", אותו יזמה יחד עם חבר הכנסת לשעבר דב חנין בהשראת מאבקה ארוך השנים להשתחרר מהחוזה הדרקוני עליו הוחתמה. בזכות החוק אמנים לא יכולים להיות כבולים יותר מחמש עד שבע שנים לחברות תקליטים, חברות הפצה או מנהלים אישיים, והינם בעלי הזכויות לתוצרים שלהם. "אמרו עליי בשנים האלה את הדברים הכי נוראיים בעולם. לא עניין אף אחד שהחוק ממילא כבר לא יעזור לי, אלא רק לבאים אחריי", היא משחזרת, "אמרו שאני כפויית טובה, נרקיסיסטית, שאני עושה את זה רק בשביל פרסום. כבר התרגלתי שאומרים שהמוזיקה שלי מעפנה, הייתי שם. אבל פיקפקו במניעים שלי לעזור לאמנים אחרים".
יצא לך לשאול 'למה אני'? למה כל זה קרה דווקא לך?
"לפעמים, אבל רוב הזמן ידעתי שפשוט לא הייתה ברירה, זו לא הייתה בחירה להיכנס למלחמה הזו. אני בת של קצינת משטרה בכירה, וכשאמא שלי ישבה מול עורך הדין והבינה את המצב המשפטי שלנו היא אמרה - 'לא, אנחנו לא נסכים לזה. נלחם עד שהמצב ישתנה'. החוזה ההוא הרגיש כמו להיות נשואה לגבר שאף פעם לא בבית, פשוט לא שם".
מי ניסה להכשיל את המאבק שלך?
"היום זה יכול להיות עורך דין קפיטליסט או מצביעי זהות, שיגידו לי שאני בכיינית ומפונקת, ואז אלו היו לוביסטים של חברות תקליטים. בסופו של דבר מדובר בחוק סוציאליסטי שמגביל את חופש החוזים, מה שלא בא לכולם טוב. היו גם אנשים מעולם המוזיקה שאמרו לי שאני משוגעת, חיה בסרט, תמימה. זה נורא לשמוע את זה כשאת בשיא המאמץ. את באמצע של ההר, מזיעה, בשיא הטיפוס עם 20 קילו על הגב ואומרים לך שלא תגיעי".
אבל היא הגיעה. חוץ מזה שהחוק שלה עבר בכנסת, כורם חזרה לפריחה יצירתית. בשנה שעברה הפתיעה עם אלבומה החמישי "2023" - ששמו ניתן על שם השנה שבה הייתה אמורה להשתחרר מהחוזה הכובל שלה, ושדיבר על עולם דיסטופי בו רעיונות ניתנים למכירה. 2023, שהופק דרך גיוס המונים ובו השתתפו 16 אמנים - זיכה אותה בפרס אקו"ם וחיבוק מבקרים נדיר.
היו חברויות שהתפרקו בתקופה הזאת?
"בטח. אנשים יצאו מהחיים שלי ואחרים נכנסו. כשאת עושה דברים קיצוניים את שמה מול אנשים מראה, שלפעמים גורמת להם להתפתל מולה. אם הייתי הופכת מחר לפעילה פוליטית של 'הבית היהודי' אני מניחה שגם זה היה גורם לאנשים להתרחק ממני, ואחרים היו אומרים עופי על עצמך. לא לכולם התאימה המטרה שסימנתי, הדרך שבחרתי וזה שלא יכולתי שנים לדבר על שום דבר אחר חוץ מזה".
עד לאותו מאבק נתפסת כאמנית צעירה חמודה ולא מזיקה.
"תדמית, במיוחד אצל אמנים חדשים היא עניין מבלבל. כשיצא האלבום הראשון שלי הסתובבתי בעולם בתחושת דיסוננס, שאמנם הצלחתי אבל הבינו אותי לא נכון, זה לא מה שהתכוונתי להגיד. אני עדיין אוהבת את השירים מאז, הם מתוקים בעיני, אבל זה נורא טבעי שכשאתה אמן חדש, תופסים ומקטלגים אותך ורק קריירה ארוכת שנים תשקף באמת מי את".
איה כורם של היום תכתוב להיט?
"אין דבר כזה לכתוב להיט. יש לכתוב שירים בהירים, קלי משקל, אבל זה שכתבת שיר שמח או מתוק לא אומר שזה יהיה להיט בשום צורה, יש המון משתנים שחלקם קשורים לנסיבות ומזל. כשהוצאתי את האלבום האחרון שלי היה לי ברור שהוא לא יהיה ידידותי לרדיו. אני מקווה שבאלבום הבא, שאני עובדת עליו עכשיו, יהיו להיטים. זה משפיע על כמות הקהל שתגיע להופעות, על כמות ההאזנות בספוטיפיי. עם להיט החיים יותר קלים".
יש שיגידו שהסממן הכי בולט לפרידה של כורם מהמיינסטרים הגיע לפני חמש שנים, כשהפסיקה לצבוע את השיער. "אני מאלה שהאפירו מוקדם ובאיזה שהוא שלב החלטתי פשוט להיות אפורה לגמרי. ניגשו אליי נשים ואמרו שאני אמיצה, אבל לא עשיתי את זה בשביל אף אחת חוץ מאשר עצמי".
זו לא הייתה החלטה פמיניסטית, להפסיק לצבוע?
"נוח לאנשים לקרוא לזה החלטה פמיניסטית, אבל זה בסך הכל משהו שרציתי לעשות באותו רגע בלי לדפוק חשבון לאיזו אג'נדה. לא לצבוע פשוט היה לי קל וכיף, ולקהל שמגיע להופעות שלי גם ככה לא אכפת מדברים כאלה. במקסימום יכולתי לקבל איזו הודעה ברשת חברתית ש'חבל, את פחות יפה' - אבל זה לא הגיע מהסביבה הקרובה שלי. לאדם בן זוגי זה ממש לא אכפת אם אני צובעת או עולה שני קילו או מורחת לק".
ואז אחרי שכולם התרגלו לשיער האפור, צבעת בחזרה.
"ולא מובן לי למה אני עכשיו צריכה להתנצל על זה. מה עשינו בזה? כשיתחשק לי, אני אחזור ללבן'".
"אני כותבת כמו אישה שהסטוץ נגמר לה מהר מדי"
עם הרצון לעשות מוזיקה באופן שנאמן לעצמה, היא ניגשה לפרויקט הנוכחי שלה - "שלך, א. כורם", מופע שהיא מגדירה כ"פרשנות אישית, נשית ומקומית לשירי לאונרד כהן". כרגע יש תאריכים לארבע הופעות, המשך יבוא. אתם יכולים לחשוב שזה יומרני, אבל כורם לא נבהלת. "ברור שזו יומרה, יומרה היא כותרת המשנה של הפרויקט הזה. לפני שלוש, חמש או עשר שנים לא הייתי עושה את זה, רק מהרעד והקדושה של הדבר", היא אומרת בחיוך מרוצה. בליווים של המשורר אלכס בן ארי והעיתונאי תומר קמרלינג (גילוי נאות: עורך במגזין זה) - כורם נתנה לשירים של כהן את הצבע שלה - "so long marianne" הפך ל"בוא לא, אוריה"; "everybody knows" ל"ככה זה עובד", ול"מלון צ'לסי" נתנה את הפרשנות המחשמלת: "עוד זוכרת אותךָ שם בחדר שלךָ \ שנינו על המיטה הסתורה \ ירדת לי ורעדתי כולי \ המונית שלמטה צפרה".
מבוסס על סיפור אמיתי?
"כתבתי פרשנות מפיה של כל אישה שגבר בילה איתה סטוץ שנגמר מהר מדי. לאונרד כהן אמר פעם שהשיר נכתב על סטוץ שהיה לו עם ג'ניס ג'ופלין, ואחר כך התחרט שחשף את זה כי לא מנשקים ומספרים. אבל אני מצאתי כתבה שבה היא אישרה את המידע ואפילו אמרה שהוא היה זיון גרוע. למרות שלא ברור אם בכלל היה שם סקס או שהוא סתם לא היה משקיען".
אז יצרת גרסה משלך לסיפור?
"מה שהיה לי חשוב זה למקם אישה בתוך סיפורים שגבר מספר, לטוב ולרע. הרי זה לא במקרה שאת לא שומעת נשים ששרות על מישהו שירד להן, אולי חוץ מכמה ראפריות היום, בעוד שללאונרד כהן היה קל יחסית לכתוב את זה. נראה לי שכל אישה עושה תרגום לשירים שלו בינה לבין עצמה, כדי לא להרגיש כמו מושא האהבה שלו, אלא כמי שיוצאת למסע וכובשת".
קשה לך למצוא מקורות השראה נשיים?
"כן, זה תמיד היה חלל שלא ידעתי איך למלא. בחינוך המוזיקלי שלי יש את אלאניס מוריסט ואתי אנקרי שהיו נשים לוחמות, אבל כשאת שואלת את עצמך כמו מי אני רוצה לכתוב התשובות זה תמיד גברים. אני לא מאשימה אף אחד, רק רוצה שזה ישתנה. אני עדיין מוצאת את עצמי כבת היחידה בחדר בעבודה".
ואיך זה מרגיש?
"שאת לא חלק מהחבר'ה. שאם לא מכירים אותך, יזלזלו בך עד שתוכיחי שאת יודעת על מה את מדברת. את צריכה להרוויח הכל בכבוד רב. גם אם זו הלהקה שלך ואת בחרת אותם ומשלמת להם והם תלויים בך לפרנסתם, את תמיד קצת לא בחבר'ה. אני עובדת עם גברים מקסימים ומפותחים, יש יותר גרוע מזה, אבל עדיין - חסרות לי נשים בעין".
היא חיה חיים שלווים בדירה ביפו, שם היא מגדלת יחד עם המוזיקאי אדם בן אמיתי את בתם דורי, בת השנתיים. האווירה בבית כורם-בן אמיתי ("מעולם לא התחתנו, אני לא הטיפוס המתחתן") רגועה וכיפית, וכוללת הכנה הרמונית של טוסטים עם אבוקדו על הבוקר וצלי עם ירקות שורש שהיא מכניסה לזמן שדורי תחזור מהגן. "לפעמים ההורות קשה ומעייפת אבל אני לא מסכמת את זה ככה, אלא בטוב. הבת שלי דוחפת אותי קדימה. בראש אני אומרת לאנשים, 'מה, אתם גנובים? אני יצרתי את הבן אדם המושלם בעולם אז מי אתם?'. יש לי תחושה של איזה 'פאק יו' כללי. אתם אוהבים את מה שאני עושה? טוב. לא אוהבים? גם טוב. ברור שביום אני יכולה להרגיש כמו זומבי כשאני לבד עם הילדה ואדם עובד, אבל זה מתאזן בינינו. אפשר לומר שהזוגיות שלנו שיוויונית, למרות שיש איפה להשתפר. עובדה שראית אותי מכניסה עכשיו את הצלי לתנור ולא את אדם".
שיחות על מי יכניס את הצלי לתנור משאירות משהו מהרומנטיקה?
"באלבום החדש שלי יש שיר אהבה מאוד רומנטי שכתבתי לאדם. אני עדיין כותבת לו שירים. קוראים לו 'רק אהבה', בהשראת משפט שאריק אינשטיין אמר בסרט עליו. הוא הסביר שבשלב האחרון בקריירה שלו הוא לא הבין מי באמת בעדו ורוצה לשמוע אותו, ואמר ש'מה נשאר לך בסוף, רק אהבה'. הרגע הזה, של השלמה, זה מה שאני מרגישה כלפי אדם. אולי אחרי שמונה שנים וילדה אני כבר לא חושבת שהוא כליל השלמות אבל הוא הכי קרוב לזה שאני מכירה. הוא ואריק".
התחילו להתגרש סביבכם?
"לא, אבל גם לא כזה מתחתנים סביבנו. מוזיקאים מתחתנים מאוחר יחסית אז אולי בגלל זה מערכות היחסים שאני רואה סביבי די יציבות. את אדם פגשתי בגיל 31, כשאת הטעויות שלי עשיתי לפניו. יתכן שהסוד הוא ששנינו הולכים לטיפול פסיכולוגי".
כשחבר כנסת מש"ס התגייס לטובתי
בניגוד לאמנים אחרים שבורחים מעיסוק בפוליטיקה, כורם צוללת לתוכו ועושה את זה ללא רגשות נחיתות. בעיבוד לשיר "דמוקרטיה" של כהן היא מספרת על "מחסום של הצבא" ו"ילדה שלא חוזרת ממצעד הגאווה". "בעבר הרגשתי שאני לא יודעת מספיק כדי להיאחז בדעה שלי בציפורניים, אז עדיף שאסתום את הפה. זו תכונה נורא נשית, המחשבה שאין לי מספיק ידע בהיסטוריה או גאוגרפיה, שאני לא מספיק מכירה את הנפשות הפועלות ובגלל זה לא צריכה להרשות לעצמי לפתוח את הפה. אבל אני הרי זכאית לדעה פוליטית ובטח יודעת יותר מלא מעט אנשים. כשעבדתי על החוק בכנסת, קיבלתי טעימה ממה זה פוליטיקה ישראלית".
ומה זה?
"אוסף של מלא אנשים טובים וכמה אנשים נוראיים ומושחתים. אבל גם כאלה שאני לא מסכימה עם דעתם ואתחלחל אם יהיו שרים, הפתיעו אותי. אם פעם חשבתי שמתנחלים ואני לא נוכל להסתדר, אז גם זה קרה. בהצבעה על הצעת החוק הורמו הרבה ידיים ימניות, ובשביל לקדם אותו התאחדו דב חנין ודב מרגי ממפלגת ש"ס, שהיה יו"ר ועדת החינוך ודרכו עבר החוק. מרגי יכול היה בקלות רבה להתכופף ללחצים, אבל זה לא קרה. אני חייבת לומר שלא פגשתי אנשים שהלכו לפוליטיקה כדי לסדר לעצמם ג'וב".
למי הצבעת בבחירות האחרונות?
"מרצ".
ואיך הרגשת בבוקר אחרי?
"הייתי מאוד לא מופתעת. להיות בדיכאון מהתוצאות זאת פריבילגיה שאין לי. אני מכירה בזכות של הצד השני לנצח".
מה יהיה המאבק הבא שלך?
"ברגע שעקץ אותך החיידק של האקטיביזם את לא יכולה ללכת אחורה. היום המספר שלי נמצא אצל כל המנכ"ליות של ארגוני הנשים ועזרתי עם קמפיין של נשים בזנות ונערות שהחליטו לסגור להן מקלטים. אני נותנת כתף איפה שצריכים אותי".
את האלבומים שלה, בהפקת בן זוגה - היא מוציאה כעת באופן עצמאי, ומבחינתה זה בסדר גמור. "זה לא שעזבתי את החוזה כדי למצוא דיל אחר. היה לי ברור שאני יוצאת משם, או מנסה לצאת משם - כדי להיות אמן עצמאי. זה מה שמתאים לאופי שלי. אני לא יכולה שיהיו לי בוסים. אני עדיין עובדת עם חברת הפצה ויחצן, פשוט עושה הכל עצמאית ומשלמת על הכל בעצמי".
אני מניחה שהכסף כבר לא בא בקלות.
"המזל הגדול הוא שנכנסתי לכל הסיפור הזה עם כיסים יחסית עמוקים, בגלל ההצלחה של האלבומים הראשונים, והבנה לא רעה של איך להתנהל בג'ונגל הזה. אדם ואני מתפרנסים ממוזיקה כבר 15 שנה, ובין לבין היו תקופות שלא יכולתי לעבוד במוזיקה וניסיתי לעשות דברים אחרים כמו לכתוב לבלייזר או לכתוב תסריטים לחברות הייטק. אני לא טובה בדברים האלה, לחשוב כמו פרסומאית זה שינוי שאני זקנה מדי בשבילו".
את לא מתבאסת על כל הכסף שיכולת לעשות בשנים האלה ולא עשית?
"אין לי על מה להתלונן, לא הייתי מתחלפת עם אף אחד, לא עכשיו ולא לפני שלוש שנים. מי שחרוץ, ויושב על התחת וכותב הרבה שירים לעצמו ולאחרים, יש לו פרנסה. אני מתפרנסת מהדבר הכי מדהים שאפשר לעשות בעולם, זו תהיה חוצפה לבקש יותר".
צילום: סלי בן אריה | סטיילינג: חומי פולק | איפור: גלי קרן | שיער: לידור חדידה | ע' סטיילינג: חן יצחקי | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: חולצה ורודה ומכנס אדום- אפרת שנהר | לוק 2: חליפה שחורה: אקנה לבוטיק ורנר, עגילים- זארה | לוק 3: חולצה אדומה ומכנסיים תכלת- עדי בנג'ו, עגילים- מיכל בן עמי | לוק 4: חולצה: ganni לבוטיק ורנר, עגילים- וינטג', ג'ינס- אוסף פרטי | לוק 5: שמלה אדומה: משכית, עגילים- זארה |