דוד בן אברהם, לשעבר סאמח זייתון, יצא בבוקר יום חמישי שעבר (21 במרץ) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא היה אמור להעיד שם לטובת בנו, שנתפס ימים ספורים לפני כן כשוהה בלתי חוקי בישראל. בשעה 6 וחצי בבוקר עלה בן אברהם למונית פלסטינית מביתו שבחברון לצומת אלעזר; שם אמור היה חברו, הפעיל החברתי חיים פרג, לפגוש אותו ולהסיע אותו לבית המשפט. כשבן אברהם הגיע לצומת, הסמוך להתנחלות אפרת, התעורר חשדו של לוחם מילואים שנכח במקום והוא לקח את בן אברהם לבידוק ביטחוני. במשך כשמונה דקות תחקרו אותו הלוחם ואיש ביטחון אחר, שבדק את תיק הגב של בן אברהם ומצא בו סכין.
בסרטון אבטחה נראה בן אברהם מרים את ידיו כשהלוחם מכוון אליו את נשקו. מספר שניות לאחר מכן, כשבן אברהם מתחיל להוריד את ידיו לכיוון קו החגורה שלו, הלוחם יורה לעברו מטווח של מטרים אחדים. בן אברהם, שנפגע בפלג גופו התחתון, מתמוטט על הכביש. כעבור מספר שעות הוא נפטר מפצעיו.
לאחר האירוע דווח בתקשורת הישראלית על פלסטיני שנורה בידי לוחם מילואים לאחר שנמצא בכליו סכין; בשעות שלאחר מכן התבררה זהותו של בן אברהם, שנולד מוסלמי ונלחם כל חייו כדי להתגייר ולזכות בהכרה כיהודי. מותו בגיל 63 נראה כאקורד סיום טרגי, אבל איכשהו כמעט בלתי נמנע, לסיפורו יוצא הדופן של אדם שתמיד היה איפשהו בין העולמות. איש שהיה גשר נדיר בין מוסלמים ליהודים, שהיה עשוי להיות סמל של שלום, ונהרג בשעת מלחמה. אלא שמותו לא היה סוף, כי אם התחלה של מלחמה סביב מקום קבורתו.
"הוא אמר לי שהוא לא מפחד מהמוות, העיקר להיקבר כיהודי", אומר רב שליווה את התהליך הרוחני של דוד בן אברהם. "אני מקווה שנזכה להביא אותו לקבר ישראל ולהגשים את שאיפתו"
נכון לכתיבת שורות אלו, גופתו של בן אברהם נמצאת במכון לרפואה משפטית באבו כביר וטרם התקבלה החלטה בנוגע למיקום ולאופן של קבורתה. אשתו של בן אברהם, שמונת ילדיו ומכריו הפלסטינים מתכננים לו טקס קבורה בחברון הערבית, שם קבורים אחיו ובני משפחתו. הם מודעים למאבקים שניהל בן אברהם כדי להתגייר כהלכה, אבל העובדה שהרשויות בישראל לא הכירו ביהדותו בעודו בחייו היא המכרעת מבחינתם. מנגד עושים ביישוב היהודי בחברון מאמצים גדולים כדי לוודא שבן אברהם יובא לקבורה יהודית בקבר ישראל; חבריו של המנוח, רבנים ועורכי דין התגייסו כדי להגשים את מה שבעיניהם היה משאלתו האחרונה.
"לא מזמן הוא אמר לי בפירוש שהוא לא מפחד מהמוות, העיקר להיקבר כיהודי עם בני העם שלו", אומר רב מוכר שליווה בשנים האחרונות את התהליך הרוחני של בן אברהם. "לצערי, למרות הגיור שעבר, הוא לא זכה להכרה רשמית כיהודי. כחבר שלו וכמי שליווה אותו, אני מקווה שלפחות נזכה להביא אותו לקבר ישראל ובכך להגשים את שאיפתו".
על המאבק למען קבורתו של בן אברהם כיהודי חתומים בין היתר עו"ד אפרים דמרי ועו"ד משה פולסקי, המזוהה עם ארגון "חוננו", המסייע ליהודים שנעצרו או שמעורבים בהליכים משפטיים על רקע לאומני; האחרון שלח אמש (רביעי) למכון המשפטי בקשה בהולה לשחרר את הגופה לקבורה בקבר ישראל. לדברים הצטרף כעבור מספר שעות הרב הראשי לישראל, דוד לאו, והוא נימק את הדרישה בהסתמך על מקורות הלכתיים במכתב ששלח לשר לשירותי דת, הרב מיכאל מלכיאלי, ולמנכ"ל משרדו.
חיים פרג, כאן בהפגנת יחיד למען שחרורו של בן אברהם מהכלא הפלסטיני: "הוא רצה להיות קרוב למשפחתו, ומצד שני לחיות לצד העם היהודי. זו מציאות בלתי אפשרית"
חיים פרג קורא קדיש לזכרו של בן אברהם מדי יום בשבוע האחרון. ברגע שייקבר, אומר פרג, הוא מתכנן לשבת שבעה במערת המכפלה וקורא למי שמעוניינים לכבד את זכרו של בן אברהם להצטרף אליו. אבל גם פרג מודה שבשלב זה אין לו מושג היכן ייטמן מי ששני הצדדים מעולם לא קיבלו אותו – וששילם על כך במאסר, בעינויים קשים, ובסופו של דבר גם בחייו.
לא רצוי אצל הערבים, דחוי אצל הישראלים
שאלת הזיקה של דוד בן אברהם ליהדות נעוצה עוד בפרעות תרפ"ט, שבמהלכן נרצחו 133 יהודים, 67 מהם בחברון. במאורעות הדמים של 1929 יצא מביתו אבו עיד זייתון, תושב העיר, וקרא ליהודים להיכנס ולמצוא אצלו מקלט; 26 מהם ניצלו מהפרעות בזכותו. בן אברהם הוא נינו של זייתון, ומקורביו מספרים שתמיד חלם להמשיך את דרכו, להתגייר ולהיות חלק מעם ישראל. בריאיון שערך איתו ארי טננבוים לשבועון החרדי "משפחה" בפסח 2022 סיפר בן אברהם: "אבי תמיד אמר לי, 'אתה יהודי, תתפלל למשה רבנו' [...] הרגשתי תמיד חיבור ליהודים, היינו משחקים ביחד בחצר, גדלנו ביחד זה ליד זה והיינו נכנסים לבתים זה של זה. היו לנו יחסי שכנות טובים מאוד. הרגשתי שהלב שלי שם, בעם היהודי".
בן אברהם נולד בשם סאמח מוחמד עבד אלרחי חאמד זייתון למשפחה מוסלמית. בצעירותו פיתח קשרי חברות קרובה עם הקהילה היהודית בחברון וסמוך לה, ובשלושת העשורים האחרונים הגיש לפחות שלוש בקשות להתגייר. הראשונה הייתה בשנת 1996, אז פנה בבקשה לבית דין ממלכתי בירושלים; בקשתו להתגייר נדחתה ותיקו שם נסגר. בשנת 2003 ניסה להתגייר שוב, הפעם במוסד מוכר ומקובל, ושוב נתקל בסירוב. ב-2018 פתח הליך נוסף במוסד רשמי, אך בקשתו נדחתה בטענה שלא עמד בתנאי הסף לגיור.
על פי הנחיות רשות האוכלוסין וההגירה, רק אזרחים ישראלים ותושבי קבע זכאים להתגייר בבית הדין הממלכתי לגיור. אדם שאינו אזרח או תושב קבע במדינת ישראל אינו יכול להתחיל בהליך גיור אלא באישור ועדת הגיור, שפועלת בתוך מערך הגיור מטעם משרד ראש הממשלה. אלא שהוועדה דוחה על הסף בקשות לגיור של נתין זר שעונה על מספר קריטריונים, ובהם תושבות בשטחי יש"ע – ומכאן שבן אברהם, כתושב חברון, אינו זכאי להתגייר. עד כאן דבר ישראל הרשמית, אבל אם תקראו פרסומים בעיתונות הדתית והחרדית, הרי שבן אברהם מוכר שם כיהודי לכל דבר. מעמדו הוא של גֵּר צֶדֶק, הגדרה שמשמעותה גר שהתגייר ו"הרי הוא כישראל גמור לכל דבריו".
נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון: "פגשתי לראשונה את דוד בן אברהם לפני 12 שנים. בוקר אחד הוא פשוט הופיע אצלי בדלת הבית ואמר, 'תעזור לי, אני רוצה להיות יהודי'"
בן אברהם התגורר בשנים האחרונות במשך תקופות קצרות בארצות הברית, בספרד ובנורווגיה, בתקווה ששם יצליחו הוא וילדיו להתחיל חיים חדשים. "כשהבנתי שאני לא מתקדם הרבה מבחינת יהדות, חזרתי לארץ", סיפר בריאיון ל"משפחה". אז הכיר אותו פרג והחליט לקחת אותו תחת חסותו. "דוד היה כמו בן בשבילי, הוא קרא לי אבא", מספר פרג בדמעות. "הייתי מסדר לו כניסה לישראל כשזה התאפשר, סידרתי לו דירה בירושלים, קישרתי בינו ובין רבנים שסייעו לו והתייחסו אליו כמו אל אחד מאיתנו. אבל דוד תמיד חי בין שני העולמות, בין חברון לירושלים. הוא רצה להיות קרוב למשפחה שלו, ומצד שני רצה לחיות לצד העם היהודי. זו מציאות בלתי אפשרית".
לפני כחמש שנים הכיר בן אברהם רב מוכר מאזור מגוריו, סיפר לו את סיפורו וביקש שילמד אותו תורה. "הקדוש ברוך הוא זיכה אותי להכיר אותו", אומר הרב, שביקש להישאר בעילום שם. "אנחנו, היהודים שנולדו כיהודים, צריכים ללמוד מהאיש הזה על עקשנות ודבקות בדת היהודית. הוא ידע בעל פה פסוקים מהתורה, היה לו ידע רב ביהדות. למרות הקשיים שהערימו עליו, הוא חיפש בלי סוף מקום שבו יוכל לעבור גיור. הדבר היחיד שהיה חסר לו זו הכרה רשמית מהמדינה בכך שהוא יהודי. הוא חיפש את זה כל חייו".
ב-2019 התקבל בן אברהם לתוכניות גיור בבית הדין הפרטי "צדק" בבני ברק, מוסד פרטי שמוכר בידי הרבנות הראשית. בפברואר 2020 השלים את ההליך וזכה בתעודה שבה צוין כי התגייר "בהטפת דם ברית מילה, טבילה וקבלת עול מצוות כדין". באותה תעודה נקבע גם שמו בישראל, דוד בן אברהם אבינו. אלא שהמדינה שוב סירבה להכיר ביהדותו. "נשארתי בין שמיים לארץ. מצד אחד הערבים אמרו 'לא רוצים אותך, אתה יהודי', מצד שני היהודים לא רוצים אותי", סיפר ל"משפחה".
באוקטובר 2019, בשיאו של הליך הגיור, נעצר בן אברהם בידי המשטרה הפלסטינית ונכלא למשך חודשיים. העילה הרשמית הייתה חשד ששרף חממות של בני משפחתו בחברון, אלא שלטענת בן אברהם ומקורביו הוא נעצר רק מפני שניסה להתגייר. "הגיעה סקודה לבנה עם ארבעה אנשים עם אקדחים", שחזר בן אברהם בריאיון ל-ynet לאחר ששוחרר. "הם אזקו אותי ולקחו אותי לכלא, חטפתי שם הרבה מכות. שמו אותי עם עוד אנשים, והשומרים אמרו לכולם שהתגיירתי ושאני יהודי. כל פעם התנפלו עליי אסירים, חנקו אותי והכו אותי. סבלתי מאוד, נתנו לי לאכול לחם יבש כמו אבן וקצת תפוח אדמה. אפילו עכבר לא יכול לשבוע מזה. לא נתנו לי מים, שלוש פעמים התעלפתי ואז הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לבית חולים".
בן אברהם כפי שצולם לאחר השחרור מהכלא הפלסטיני: "הרשות הפלסטינית וחמאס לקחו אותי ארבע פעמים למעצרים ועינויים. כיבו עליי סיגריות, הכו אותי, בעטו בי, דרכו עליי, השפילו אותי"
באותו ריאיון סיפר בן אברהם שאנשי דת מוסלמים ניסו לשכנע אותו שיחזור בו מהכוונה להתגייר. "לא הסכמתי בשום אופן", אמר. "בחרתי להיות חלק מהעם היהודי, ואין לי שום כוונה לחזור בי".
גר בארץ נוכרייה
אחד הקולות הבולטים במאבק למען קבורתו של בן אברהם כיהודי הוא ד"ר נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון. "פגשתי את דוד לראשונה לפני 12 שנים", מספר ארנון. "בוקר אחד הוא פשוט הופיע אצלי בדלת הבית ואמר, 'תעזור לי, אני רוצה להיות יהודי'".
אני מניחה שזה לא אירוע שגרתי.
"ממש לא. קורה שמגיעים אליי ערבים מהאזור ואומרים שהם רוצים להיות שכנים טובים, אבל בקשה כמו של דוד לא יצא לי לשמוע מעולם".
איך הגבת?
"בהתחלה ניסיתי להניא אותו מזה. מקובל שמי שרוצה להתגייר צריך לרצות את זה מאוד מאוד, וכשהוא פנה אליי היה לי חשוב להבהיר לו שזה לא עניין של מה בכך, שזה הליך ממושך, מתיש ולא פשוט, בעיקר כשמדובר באדם עם אזרחות פלסטינית. מערכת הגיור מפלה באופן קיצוני פלסטינים שרוצים להתגייר, אפליה שאני לא מצליח להבין את הבסיס המוסרי והאנושי שלה".
אבל לא הצלחת להניא את דוד מבקשתו.
"להפך, הוא יצא למלחמה על היהדות שלו. למד תורה בבתי מדרש, פנה לאולפני גיור, הפך את זה למטרת-העל שלו. הנחישות והעקשנות שלו הפתיעו אותי מאוד. בעיניי זה העיד על רצון חזק להיות חלק מהעם היהודי, וגם על יכולות גבוהות לעבור מכשולים ומשוכות".
בפברואר 2020 השלים זכה בן אברהם בתעודה הזו, שבה צוין כי התגייר "בהטפת דם ברית מילה, טבילה וקבלת עול מצוות כדין". אלא שהמדינה שוב סירבה להכיר ביהדותו
במהלך שהותו של בן אברהם בכלא הפלסטיני פעלו רבים בישראל כדי לסייע לשחרורו – ובהם ארנון, פרג, ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן וסמנכ"ל המועצה תומר לוי. הם גייסו כספים לצורך הערבות שהופקדה בבית המשפט הפלסטיני בחברון ועמדו בקשר עם גורמים בכירים במנהלת התיאום והקישור במנהל האזרחי. באופן רשמי לא פעל המנהל למען בן אברהם וטען כי מדובר בעניין פנים-פלסטיני, אבל מאחורי הקלעים הפעילו גורמים מטעמו לחץ על בכירים ברשות הפלסטינית. סביר להניח ששחרורו היה תוצאה של הלחצים הללו.
מאז החל את הליך הגיור ועד החודשים האחרונים לחייו הגיש בן אברהם אין-ספור בקשות לרשויות בישראל כדי שיסכימו לקבל את יהדותו. במכתב ששלח למספר גופים כתב בן אברהם: "למה אתם מתעללים בי? מה אתם רוצים ממני? אני יהודי מאמין ושלם, רוצה לחיות בתוך עם ישראל כמו כל יהודי! מדוע אתם נותנים לעשרות אלפי לא-יהודים להיכנס לישראל בכל שנה, מעניקים להם את כל הזכויות, ורק אותי – יהודי מאמין שמסר את נפשו למען העם היהודי ובן למשפחה שעזרה לעם היהודי – זורקים באכזריות, רוע לב ואטימות? אני מתחנן – תנו לי לחיות את שארית חיי בצורה נורמלית כיהודי [...] איפה אהבת ישראל שלכם? איפה הערבות היהודית שלכם?".
מקור המעורה בהליכי הגיור בישראל טוען השבוע: "אם בן אברהם היה פונה בחייו לבג"ץ, בית המשפט היה מורה למדינה לרשום אותו כיהודי וגם לתת לו תעודת זהות ישראלית מכוח חוק השבות. הוא האזרח הקטן שבג"ץ היה יכול להציל, לקבור אותו כמוסלמי יהיה מחדל".
במכתב אחר, ששלח ישירות למשרד הפנים בחודש מאי 2021, כתב בן אברהם: "הייתי בטוח שלאחר הגיור מדינת ישראל תאמץ אותי [...] אך לצערי היא התנכרה אליי וזרקה אותי מכל המדרגות. נאלצתי לחזור לבית משפחתי בחברון, אך כאן הרשות הפלסטינית וחמאס התנפלו עליי ולקחו אותי ארבע פעמים למעצרים ועינויים, כיבו עליי סיגריות, הכו אותי, בעטו בי, דרכו עליי, השפילו אותי וניסו להשפיע עליי להמיר את דתי לאיסלאם. עברו עליי חודשי גיהינום שלא יתואר, עצרו גם את בני משפחתי והתעללו בהם. הילדים נשארו ללא אבא וללא מגן, נתונים להשפלות, מכות ונידוי חברתי".
לדרישה לקבור את בן אברהם כיהודי הצטרף אמש (רביעי) הרב הראשי לישראל, דוד לאו, שהסתמך על מקורות הלכתיים. הוא שלח מכתב בנושא לשר לשירותי דת ולמנכ"ל משרדו
במספר מכתבים ציין בן אברהם כי הרשות הפלסטינית עוצרת את ילדיו ופוגעת בהם פיזית – לטענתו אושפז בנו הצעיר בעקבות אירוע כזה – רק בגלל קרבתם אליו. אבל ילדיו טוענים השבוע שמעולם לא נעצרו בידי המשטרה הפלסטינית ומוסיפים כי לא ידוע להם שאביהם סבל מרדיפה מצד הרשות. "מאוד מכבדים את המשפחה שלנו ברשות הפלסטינית", מספר בייע'ת זייתון, בנו הבכור של בן אברהם. "כולם ראו בו איש של שלום ומאוד הוקירו אותו על זה. מעולם לא הרגשתי מאוים בגלל אבא שלי, לא אני ולא שאר בני המשפחה".
ארנון מספר שבשנים האחרונות ניסה בן אברהם לא פעם להיכנס לשטחי ישראל ללא אישור רשמי. "הוא היה מגיע למחסום ומציג את עצמו כיהודי, והחיילים תמיד סירבו להכניס אותו", הוא אומר. "הרי הוא היה משוכנע שהוא יהודי, ולא הבין למה הם לא מבינים את זה. החיילים מצדם היו חושדים בו. היו לו גם סיפורים עם קציני ביטחון ביישובים סמוכים לחברון. לא פעם שחררתי אותו ממעצרים. ממה שאני יודע, מעולם לא הייתה אלימות מצדו או מצד החיילים באותם מעצרים, אבל אני חושב שהתפתח סביב הדבר הזה שיח ששני הצדדים לא יכלו להכיל. אני מאמין שהמוות שלו הוא תוצאה של האנומליה הבלתי אפשרית שלו וההתנהלות של הסביבה נגדו. הוא הרגיש זר בכל מקום, וזה הפך אותו לאדם עם אישיות לא קלה בכלל. היו בו עקשנות גדולה וגם מרירות גדולה".
על מותם של אבות
בשלב זה לא ברור מה בדיוק גרם לחייל המילואים לירות בבן אברהם באותו בוקר. עוד באותו יום עצרה המשטרה הצבאית את הלוחם, והוא נלקח לחקירה באזהרה בחשד לעבירת המתה בקלות דעת; על פי גורמים בצה"ל, הירי נעשה לכאורה בניגוד לפקודות משום שלא נשקפה סכנה מיידית מצדו של בן אברהם. בדיון בהארכת מעצרו של היורה עלה חשד לשיבוש קונקרטי של הליכי חקירה מצדו, וצו איסור פרסום הוטל על שמו. אמש שוחרר למעצר בית למרות בקשת התביעה שמעצרו יוארך עד יום ראשון הקרוב.
בייע'ת זייתון, בנו הבכור של בן אברהם: "הוא היה איש של שלום. אני מבקש מכל אחד שקורא את הכתבה הזו לעצום עיניים, ולדמיין שבמקום אבא שלי היה נורה אבא שלו"
בינתיים נודע כי שר הפנים, משה ארבל, החליט לאשר בקשה לתושבות ישראלית שהגיש בן אברהם. התושבות תוכר רטרואקטיבית, ממועד הגיור בבית הדין. "עלינו להפיק לקחים מהתקרית המצערת ולפעול ככל יכולתנו לקיים את צוואתו ורצונו של המנוח", אמר השר ארבל על האקט הסמלי.
"הדבר הכי חשוב מבחינתי זה שהחייל שירה יישפט וייעשה צדק", אומר בייע'ת זייתון. "גם עבור אבא שלי, אבל בעיקר כדי שאבות של אחרים לא ייהרגו. כדי להרתיע חיילים, שלא יירו בחפים מפשע. אני מבקש מכל אחד שקורא את הכתבה הזו לעצום עיניים ולדמיין שבמקום אבא שלי היה שם אבא שלו. איש מבוגר, אדם שלא מהווה סכנה לאיש, אדם ללא עבר פלילי – שנעצר, מרים ידיים ונורה למוות. אבא שלי היה איש של שלום. היו לו חברים יהודים וחברים מוסלמים, הוא תמיד היה אומר שכולנו בני אדם ואנחנו צריכים לחיות יחד בשלום. ובסוף דווקא הוא נהרג".
תגובות: "לא עמד בתנאי הסף לגיור"
ממערך הגיור נמסר בתגובה: "צר לנו על המקרה המצער. הנ"ל הגיש שתי בקשות לפתיחת תיק גיור במערך הגיור הממלכתי, בתאריכים 3 בינואר 2018 ו-14 ביוני 2018. בקשתו נדחתה מאחר שבזמן הגשת הבקשות היה תושב הרשות הפלסטינית, ומשום כך לא עמד בתנאי הסף שנקבעו לגיור במדינת ישראל". במערך בחרו שלא להגיב על שאלות נוספות בנוגע לבן אברהם, וטענו שיש "להפנותן לגורמים הרלוונטיים".
דובר צה"ל מסר לתקשורת מיד לאחר הירי: "במהלך פעילות מבצעית ביצע כוח צה"ל ירי לעבר פלסטיני שעורר את חשדם בצומת אלעזר שבחטיבת עציון, זוהתה פגיעה ובהמשך נקבע מותו של הפלסטיני. מיד עם קבלת הדיווח על אודות האירוע החמור הורתה הפרקליטות הצבאית על פתיחה בחקירה של המשטרה הצבאית". היום (חמישי) הוסיף דובר צה"ל: "היום התקיים דיון בערעור התביעה הצבאית על החלטת בית הדין הצבאי המחוזי להורות על שחרורו של החשוד למעצר בית מלא עם תנאים מגבילים נוספים. בתום הדיון ובעקבות הערות בית הדין הצבאי לערעורים הסכימה התביעה למשוך את ערעורה. עדיין קיים איסור פרסום על פרטיו המזהים של החשוד".
רשות האוכלוסין וההגירה מסרה בתגובה: "ככלל, איננו מתייחסים להגשת בקשות אזרחות של אדם מטעם צנעת הפרט. בוודאי ובוודאי כאשר האדם עצמו אינו בחיים ולא נתן הסכמתו למסור פרטים על אודותיו".