"אנחנו עושים מוזיקה שהיא כמו סרט בורקס, אבל בורקס אפוי היטב"

צרור מפתחות ב.מ.וו וארנק לואי ויטון נוחתים על שולחן המסעדה שלצדו אני יושבת. צחי ואלירון בוזגלו – איב אנד ליר – הגיעו. הם מניחים את הכבודה ומתיישבים. "לא באנו מהפבלות", אומר צחי כשהוא קולט את מבטי המזוגג על לואי וי. "אנחנו באים ממשפחה אמידה, ומהכסף של התקליטנות כל אחד קנה בית. יש בזה כסף, אבל לפני שהוצאנו שירים משלנו לא היו לנו מרצדס ואאודי. עכשיו יש לנו".
5 שירים וכבר כל כך הרבה כסף?
אלירון: "אוהבים אותנו".
צחי: "שפר עלינו מזלנו".

והוא בהחלט שפר. האחים צחי (איב, 28) ואלירון (ליר, 24) בוזגלו התחילו כ-די-ג'ייז חתונות שהלחימו רימיקסים חורכי רחבות לשירים של אייל גולן, פאר טסי ועומר אדם, עד שבאוקטובר 2015 הם הוציאו את "תמונת מצב", שיר מקורי ראשון. גלגלצ ותחנות הרדיו התעלמו, הביקורות לא לקחו אותם ברצינות, אבל הקליפ הגיע לקרוב ל-14 מיליון צפיות ביוטיוב, והיום, ארבעה להיטי ענק מאוחר יותר, ברור מאיפה מגיעה ה-ב.מ.וו. "אנחנו מכניסים 3 הופעות בערב", מסביר אלירון.
צחי: "עכשיו בקיץ יש לנו 13-15 הופעות בשבוע, ועוד נסגרים דברים. הופעה היא חצי שעה, ואנחנו מקדישים אחריה זמן להצטלם עם הילדים גם אם זה אומר לאחר להופעה הבאה".

לפני חצי שנה התעריף שלכם היה 15 אלף להופעה בבת מצווה. כמה אתם מקבלים היום?
צחי: "החל מ-20 אלף שקל לאירוע פרטי ו-40 אלף לאירוע עירייה".
הפתעתם.
אלירון: "קשה לעכל שצמד ילדים בא מאשקלון ועושה 15 מיליון צפיות לשיר ראשון".
צחי: "יש אנשים שבאים עם חברות ענק מאחוריהם ולא מצליחים לעשות את מה שאנחנו עשינו. פתאום באים שני ילדים, בוזגלו, ולא מבינים את זה. אז מה עושים כשלא מבינים? מחפשים את ההומור שבזה. צוחקים על זה".
אלירון: "אמרו שקנינו צפיות ביוטיוב, דבר שבחיים לא עשינו".
צחי: "אבל ברחוב אני ביבי נתניהו. ברחוב אני הולך ואני קונצנזוס, אנשים מחבקים אותנו. בברנז'ה התייחסו אלינו בציניות. אנחנו מקבלים את זה, גם סרטי בורקס היו נלעגים והיום הם קאלט, את רואה אותם ביום העצמאות".
אז מבחינת מוזיקה אתם הבורקס?
צחי: "לגמרי, אבל אנחנו עושים את הבורקס הזה כמו שבועז דוידזון (במאי "אלכס חולה אהבה", "אסקימו לימון" ו"צ'רלי וחצי" בין השאר) עשה אותו - כקאלט. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, זה בורקס אפוי היטב. אנשים לא מבינים את ההומור שלנו בשירים".
יש הומור?
צחי: "ברור. אחרי 'תמונת מצב' קראו לנו 'שכונה', אז לשיר השני קראתי 'בשכונה של איב אנד ליר'. אומרים לנו שאנחנו שרים לילדים אז הכנסנו בובות לקליפים. איימי שומר עשתה קריירה מלצחוק על עצמה. אני שר שירים הכי מזרחיסטים בעולם ולא מנסה להתחנף למישהו. הברנז'ה לא תחבק אותנו אף פעם".

אני ערס ששומע מאיר אריאל ובוב דילן

איימי שומר מצד אחד, בועז דוידזון מצד שני - כבר ברור שעולם המושגים של איב אנד ליר הרבה יותר רחב ממה שמשתקף מהמילים של השירים שלהם, ובטח מהדימוי שדבק בהם בתקשורת, אבל כנראה שככה זה בשכונה של איב אנד ליר. הם אולי שרים על "וודקה ונרגילה וים של בחורות" ועונדים שעוני זהב מסנוורים, אבל הם ממש לא מסתכמים בזה. ואם מישהו חשב שזו תוצאה של מחשבה שטחית, הוא טועה. יש כאן בחירה מודעת ומחושבת. לפני שהם הפכו לצמד שהמציא ז'אנר שמשלב בין טראנסים למזרחית, צחי בכלל תכנן חיים שונים לגמרי. "התחלתי לכתוב ספר פרוזה ורציתי לעבור ללונדון ולסיים אותו שם".

רצית להיות סופר?
צחי: "כן, הייתי אחר לגמרי, כתבתי שירה, ניגנתי ג'אז".
ומה קרה?
"הבנתי שאני לא אעשה מזה כסף בישראל. בתור תקליטן בכתה ט' הייתי עושה 7,000 שקל בערב. אני מנגן על פסנתר, מלחין, היתה לי תקופה של כתיבת שירה ב-12 בלילה על וויסקי".
היית בוקובסקי לפני שהיית איב.
צחי: "הייתי מושפע מבוב דילן, מאיר אריאל. אבל אמרתי, איך אני אעשה כסף? נעשה עסק של חתונות, אעשה לאלירון את המוזיקה, אתקלט, אהיה בלונדון, אכתוב מה שאני רוצה, אבל כשנכנסתי למוזיקה הזאת זנחתי את הספר, התאהבתי".
בז'אנר או בכסף?
צחי: "באפשרות לשמח".
אלירון: "בקהל".
צחי: "אולי להיות סופר זה לא היעוד שלי, אולי בעתיד. אבל לא הרגשתי סיפוק שם כמו עכשיו. עכשיו אני שלם. לא רוצה לונדון ולא כלום".
מתי היה הרגע שהבנת את זה?
צחי: "את נכנסת לחמש הופעות בשבוע, פתאום מזהים אותך ברחוב, שרים לך את הרימיקסים שלך ומתחילים להתמכר לזה".
אלירון: "הרגשנו שאנחנו עושים משהו גדול. אני משמח קהל, וזה לא משנה כמה קהל, אני יוצא מסופק ברמות מטורפות".
צחי: "ברגע שההודעות בפייסבוק עברו ל'יאללה תעשו משהו משלכם', החלטנו להוציא סינגל משלנו. בהתחלה עוד פרסמנו את הטלפונים שלנו לקביעת הופעות, ואז אחרי חודשיים שלושה התחלנו לענות בשם בדוי. השתמשנו בכל מיני שמות, אבל לא היינו גאונים, זו עדיין הייתה התמונה שלנו בוואטסאפ והבינו שזה אנחנו, אז התחלנו להחליף מספרים. לא חשבנו להיות זמרים, אבל זו האהבה הכי גדולה שלנו. אנחנו מצליחים לגעת ביותר אנשים ככה. כדיג'יי לא היינו הולכים לבקר חולי סרטן".

וככה נולדו איב אנד ליר. "אלירון הוא ליר בגלל השם, זה ברור", מפרש צחי, "אני איב כי בגיל 18 היתה לי חברה שראתה בגן שעשועים על המגלשה את השם איב ואמרה לי 'מעכשיו אתה איב'. אין פה ניסיון להיות היפסטרים, למרות שהיפסטרים אוהבים אותנו".

עם כל הג'אז והשירה, למה דווקא אתם מכולם מקבלים את הכינוי 'שכונה'?
צחי: "אולי אנחנו באמת שכונה, אני לא נעלב מזה. גדלתי בשכונה, טוב לי, אני מרגיש בנוח בשכונה שלי. לפחות אנחנו אמיתיים עם עצמנו".
אלירון: "לא משנה איך יקראו לי, כל עוד אני עושה את מה שאני אוהב ומשמח את הקהל שלי, הסיפוק שלי כל כך ענק שהמילים האלה נעלמות לי".
צחי: "אנשים חושבים שאנחנו דפקטים, עם איי קיו נורא נמוך. זה רחוק מהמציאות אבל למדנו לחיות עם זה. אני מבין אותם, אני לא שר שייקספיר, אבל אני בחיים לא נפגע".
אברי גלעד שאל אתכם בראיון אם אתם ערסים. זה לא מעצבן?
צחי: "איזה אופציות יש לנו, היפסטר? אני פחות היפסטר. אני די ערס. אני מטרוסקסואל, יש לי קעקועים, מעשן נרגילה, שותה וודקה רדבול".
אבל זו מילה שהיום כבר פחות לעניין להשתמש בה.
צחי: "ב'מכתוב' אני רק רוצה להראות לכולם שאנחנו מקבלים את זה באהבה ולא מתביישים מהמילה הזו. אני ערס ששומע זוהר ארגוב ואני גם ערס ששומע מאיר אריאל ובוב דילן. אז לפי מה אני ערס? כשאני שומע ארגוב אני ערס וכשאני שומע מאיר אריאל אני איכותי? אני רואה סרטים אוונגרדים משנות החמישים, מעריץ את דייוויד לינץ', אז עכשיו אני לא ערס? אין מקום להכללות וזה לא דבר חדש, אבל את לא נמצאת בתרבות נאורה. השאלה אם אנחנו ערסים היא לגמרי לגיטימית. אנחנו נראים כמו ערסים, שרים שאנחנו ערסים, אבל לפעמים זה מעצבן שמקשרים את זה למרוקאים. תרדו עלי, אבל למה עם אמא שלי וסבתא שלי? מה זה קשור?".
אלירון: "אנחנו באים מאשקלון, שם משפחה בוזגלו, אוטומטית אומרים עלינו ערסים אם תרצה או לא תרצה, גם אם נשים על עצמנו שעון זהב וגורמט וגם אם לא. תקרא לי איך שאתה רוצה, היפסטר, פריק, אני יודע מי אני ואני לא צריך להוכיח לאף אחד כלום".

תסתכלי על הידיים שלי, ידיים של אמן

שני האחים, הבוגרים מתוך שבעה, גדלו באשקלון למשפחה מרוקאית אמידה שעשתה את הונה מקצבייה שהפכה במרוצת השנים לסופרמרקט מקומי בשם "פרבורגר". האבא, משה ("בוזי") היה גם תקליטן, וממנו השניים ירשו את האהבה למוזיקה. בצבא אלירון שירת במשמר הנגב וצחי נמצא לא כשיר לשירות בגלל בעיות רפואיות. במרבית הראיונות שלהם צחי הוא הדומיננטי בעוד אלירון צנוע, שקט, מאפשר לאחיו הבכור לנווט את הראיון. בראיון לערוץ 2, כשהם נשאלו על חלוקת העבודה ביניהם, אלירון השיב שהוא אחראי על הלוגיסטיקה, מה שיצר את הרושם שהוא החצי הפסיבי, או האח המסונג'ר. השניים נשבעים שמדובר במניפולציה עריכתית, ושלא תמצאו פה טלנובלה. "מה שראית בחדשות זה לא מה שהיה באמת" פוסק אלירון, "הם הוציאו אותנו מפגרים בכמה דברים".

צחי: "היתה לי שגיאת דיבור, תיקנתי את עצמי אבל הם לא הכניסו את זה וזה הפך לויראלי. הם עשו את העבודה שלהם, להשיג עוד רייטינג. אלירון היה אז פחות מדבר".
אלירון: "אמרתי עוד דברים בראיון, והם השאירו את הקטע של הלוגיסטיקה. לא השאירו את התשובה המלאה".
מה התשובה המלאה?
צחי: "לא היה איב אנד ליר בלי ליר".
אלירון: "צחי מוכשר יותר בכתיבה ובהלחנה ואני לא מתערב לו כי הוא עושה את זה בחסד עליון. כשהוא מסיים אנחנו יושבים יחד, אני מביע את דעתי ויחד נוצר משהו. אני חלק פעיל לגמרי".
צחי: "אולי הוא אמר לוגיסטיקה כי כשהתחלנו הוא היה קם מוקדם בבוקר להרכיב את הבמות, ואני ישבתי בבית".
תפקדת כאח גדול מסנג'ר.
צחי: "תסתכלי על הידיים שלי, יש לי ידיים של אמן. תראי את הידיים של אלירון".
אלירון: "אני איש עבודה, לא אוהב לשבת. צחי לא רגיל, הוא לא מרים כלום, נדיר שהוא מרים את המים לשתות מהם".
אתם מביאים את העבודה לארוחות שישי?
צחי: "העבודה קיימת כי כולם מעורבים. יש לנו אח שעכשיו סיים צבא שמצלם אותנו בהופעות. אביהו מתגייס עוד מעט והוא הדיג'יי שלנו, אחריו ליאם תכף בן 13 והוא נערץ בבית הספר, הוא אח של איב אנד ליר. אחריו נולדו תאומים ירין ואוריאן - שהיום הם בני 9. אתמול לקחתי אותם להסתפר כמונו, ואמא שלי שגידלה להם שיער עמדה להרוג אותי, כמעט לא היה איב אנד ליר".
באמת קשה להתעלם מהסטייל שלכם. עד כמה אתם עובדים בזה?
צחי: "אנחנו מסתפרים שלוש פעמים בשבוע".
די נו.
צחי: "באמת. הסתפרתי אתמול בערב, והערב זה כבר לא יראה אותו דבר. כשאת מספרת עם המכונה על אפס, אחרי כמה שעות זה כבר לא נראה טוב".
אלירון: "מה רע בלהיות מתוקתק?".
מה עוד כוללת שגרת הטיפוח הזו?
צחי: "הכל. אנחנו עושים דברים. אני עושה גבות".
אלירון: "גם אני".
צחי: "קרמים".
אלירון: "קרם אחרי מקלחת, קרם לפני השינה. זה כיף, בדוק יש לך איזה ידיד שמת על זה".
צחי: "אתה לא צריך להתגונן. למה לא להרגיש בנוח עם זה?".
אלירון: "אנחנו קונים מלא בגדים. מפנקים את עצמנו".
צחי: "זהב, אנחנו אוהבים זהב".
אלירון: "אם חסר לנו משהו אנחנו קונים".
צחי: "אנחנו חיים טוב".
כמה אתם מוציאים על בגדים?
אלירון: "זה רנדומלי, לפי צורך".

אנחנו כמו ערוץ אגו, מנגנים אותנו רק בלילה

צחי ואלירון מודעים היטב לסטריאוטיפים, ואין להם שום עניין לעשות מזה עניין. אחרי ש"תמונת מצב" ו"בשכונה של איב אנד ליר" עסקו בעיקר בצ'ייסרים ובישיבות עם חברים, באוקטובר האחרון יצא הסינגל השלישי שלהם - "מכתוב" - שבו הם שרים לאמא אשכנזיה שמתבאסת מהבחירה של הבת שלה בבחור מרוקאי: "גברת פרידמן וולקאם דרלינג הנה הוא נכנס, את ציפית לעורך דין והיא הביאה ערס". הסערה לא איחרה לבוא, וברשת טענו שהשיר מעודד גזענות דווקא נגד אשכנזים. "בואי תגידי לי איפה יש בשיר סטריאוטיפים נגד אשכנזים, בשיר אני מתחתן איתה", צחי מתגונן.

אז לא היתה פה כוונה לעקוץ אשכנזים מתנשאים?
אלירון: "נראה לך שמשעמם לנו?".
צחי: "אנחנו האחרונים שיכולים לטעון לקיפוח מצד אשכנזים. את יודעת כמה משפחות אשכנזיות מזמינות אותנו?".
אלירון: "מלא. ואני התחתנתי עם אשכנזיה".
צחי: "שילוב של פולניה ומרוקאית, ולא מרגישים את המרוקאית".
אלירון: "הוא לא יודע, אני גר איתה, ואני אומר לך שמרגישים את המרוקאית יותר מאת הפולניה".
השיר הוא לא מנסיון חיים?
צחי: "נראה לך שיש אמא שיכולה להגיד לנו לא?".
אין עניין של אשכנזים מזרחים?
צחי: "את אשכנזיה?".
כמעט לגמרי.
צחי: "את ישראלית, לא אשכנזיה. יש בן אדם. הוא יכול להתאים לך ולא, הוא יכול להיות שמאלני, ימני, דתי, לאומי, חילוני…".
אלירון: "אצל הפרימיטיבים הכבדים קיים שד עדתי, לא אצלנו".
צחי: "אנחנו לא בוכים עליו, לא מרגישים אותו. באנו לשמח. אנחנו לא מנסים להיות זוהר ארגוב, אין לנו את הגרון שלו אבל יש לנו את הנפש שלו באספקטים מסויימים".
ואתם לא מרגישים מקופחים בכלל?
צחי: "ממש לא. אני בחיים לא אבוא ואגיד 'למה גלגלצ לא מנגנים אותי?' זכותם לא לנגן אותי, זה הכי לגיטימי בעולם. בגלל זה אף פעם לא אבין את מה שמנסה לעשות מירי רגב, זו התחנה שלהם".
אז אתה לא מתחבר למה שמירי רגב אומרת? שהמזרחים מקופחים גם בתרבות?
צחי: "אנחנו בכל מקום! הזמר הכי גדול פה מבחינת הכנסות זה אייל גולן, שרית חדד. אם כבר הרוק צריך לבוא בטענות - הוא פחות מוכר כרטיסים, פחות פופולרי. יש אמנים הרבה יותר גדולים ממני שאין להם עשירית מההופעות שלי. איך זה יכול להיות? מי אני לעומתם?".
אלירון: "אבל זה מה שפופולרי כרגע, זה מה שעובד".
צחי: "נורא קל להגיד 'הם לא מנגנים שיר שלי כי אני מזרחי'. תהיה טוב ינגנו אותך. המוזיקה שלי היא דאנסית, לא מנגנים בגלגלצ דאנסית ואני מקבל את זה. אגב, את 'מכתוב' הם התחילו לאחרונה לנגן בלילה, אנחנו כנראה כמו ערוץ אגו. אבל יש לי 3 הופעות ביום, 4 הופעות ביום העצמאות. אני מקופח?".

עם או בלי קיפוח, הקליפ ל"מכתוב" הגיע למעל 13 מיליון צפיות, והבהיר שאיב אנד ליר יודעים טוב מאוד מה הם עושים. הם עלו על הנוסחה, לא רק הבנה של מה שקורה בשטח, אלא גם הבנה מה הקהל רוצה: לשיר על חפלות עם וודקות ונרגילות תוך כדי החפלות עם הוודקות והנרגילות. כשהקליפ החדש שלהם, "אמפריה", שמתאר מסיבות בחוף לבנון ועד דוגית, יצא בתחילת החודש, הם צירפו להכרזה בפייסבוק את הוראות ההפעלה: "עכשיו יש מה לשיר באוהלים של טבריה! קריוקי רשמי". אבל שלושה ימים אחרי שהשיקו אותו, אירעה הטרגדיה בכנרת בה שלושה צעירים טבעו אחרי שנסחפו על מזרני ים. כך מה שהיה אמור להיות ההמנון השמח של חופי טבריה, הפך לשיר שמתאר בדיוק את תרבות המסיבות שהפכה למושא לביקורת בעקבות האירוע הקשה. "כל מי שכותב שאנחנו מעודדים אלכוהול עושה את זה עם פייסל ביד", אומר צחי. "אני לא מעודד אלכוהול אצל הנוער, אני לא שולט במי שומע אותי. לליאור נרקיס יש שיר על עשן סיגריות, אף אחד לא דיבר על זה".

ומה אתם חושבים על תופעת השתייה בכינרת?
אלירון: "זה חוסר אחריות, וכשזה מגיע למצב של סיכון חיי אדם צריך לשים פה סטופ. יש הבדל בין לשבת עם חבר'ה באווירה טובה ולצחוק ולחוות את טבריה בטעם טוב, לבין להיכנס לים שיכורים".
צחי: "אנחנו שרים על האפשרות לעשות כל החיים חפלות ולשמוח, זה לא כולל לאבד את הראש. אני הולך למסעדה ושותה יין אדום ובאיזשהו שלב עוצר את זה, אני מגיע לישיבה ושותה וודקה רד בול ואחרי שני דרינקים עוצר את עצמי".
אתם לא מטעים את הקהל הצעיר שלא יודע לסנן את המסרים?
אלירון: "אימפריה זה שיר על אווירה, אנחנו לא שרים על נרגילה ו-וודקה, זה שם כתפאורה. כשאני עושה קליפ אני חייב שיהיו שם על השולחן וודקה ונרגילה, זה מה שאני והחברים שלי עושים, ואני חייב להיות אותנטי, אני מראה את מה שאני עושה ביום יום".
צחי: "השירים הראשונים נעשו בנאיביות כי לא חשבנו שילדים יאהבו אותנו".
אלירון: "היום כשאני יודע שבני 12,13,14 שומעים אותנו אנחנו לא נשיר על וודקה ונרגילה. כשקלטנו שילדים שרים את זה הפסקנו עם זה".
צחי: "הרוח של שמחה תהיה בשירים, אבל לא וודקה ונרגילה".
הפסקתם להופיע עם השירים האלה?
צחי: "אנחנו מבצעים את השירים אבל מורידים את המילים האלה. הקהל צועק את המילים בהופעות אז אני שר על המילים האלה כדי לא לתת להם את המקום הזה".
אתם חושבים שאתם פחות ממלכתיים מסטטיק ובן אל?
צחי: "לא חושב, אני חושב שהם עושים עבודה מדהימה. הם מדברים לכולם ובגובה העיניים וזה גם יפה".
אבל הם לא שרים על נרגילות.
צחי: "אולי זה לא מה שמעניין אותם. אולי הם לא מעשנים נרגילה, אני כן".
או שזה לא משתלם לשיר על זה כי אז לא תעשה פסטיגל.
צחי: "הם קיבלו החלטה טובה, איך שאת לא מסתכלת על זה".
אלירון: "זה בסדר שאנחנו מקבלים גם ביקורות רעות. זה נותן באלאנס, לא צריך רק לטיפות. אם כל הביקורות היו 'מספר אחת בארץ!' אולי הייתי עף ולא עם רגליים על הקרקע".
ומה החלום הגדול?
צחי: "להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים. להוציא אלבום, ואז רידינג והאנגר ועם האלבום השני להופיע בקיסריה. וגם אם ניפול ויהיו לנו רק 30 צפיות לשיר, אז שתהיה לנו אפשרות לבוא לילד בבית חולים ולשמח אותו. זה שווה הכל".

צילום: ערן לוי | סטיילינג: איה מלמד- חי | ע. סטיילינג: סתיו מילוא | איפור ושיער: מיכל ארן | עוזר צלם: אוראל לוי | בגדים: מכנסי ברמודה: רנואר, משקפי שמש צחי: police, מוקסינים חומים: ספרינג, כל השאר: אוסף פרטי | מתנפחים באדיבות bestway

התמונות צולמו בפנטהאוז-לופט במגדל "מאייר ברוטשילד" של חברת ברגרואין רזידנטיאל.