אני רוצה לתאר לכם סצנה. זה כאילו יכול להיחשב ספוילר, אלא שזה ממש לא, כי גם אם תכירו את הסצנה הזאת, כשתגיעו לפרק עשר בעונה הרביעית של "The Americans" לא תוכלו שלא להצטמרר ממנה. זאת סצנה אנושית פשוטה, לא קורה בה כמעט כלום, אבל היא כל כך קורעת לב, שמה זה משנה אם ידעת או לא. זה בכלל לא על הפרטים, רק על הרגשות, וזה מסוג הסצנות שמקבלים עליהן פרסים.
אז למה לא מקבלים פרסים?
לפני שאנחנו מגיעים לסצנה, הנה הפרטים הכלליים: "The Americans" ("האמריקנים", (yesOh היא סדרת ריגול תקופתית, שמתרחשת בארצות הברית באייטיז. אליזבת ופיליפ ג'נינס הם זוג סוכני נסיעות אמריקאים שגרים בפרברים של הבירה וושינגטון DC. יש להם שני ילדים טינאייג'רים, פייג' בת 17 והנרי בן 15. הכי פוסטר ישן. והבונוס הראשון: יש בסדרה מלא תספורות פארה פוסט ודברים מצחיקים מהאייטיז. אבל זה כלום, כי אליזבת' ופיליפ הם בעצם מרגלים רוסים. הם שודכו על ידי הק.ג.ב ומאז חיים כזוג.
כלומר, הם זוג. הם מאוד אוהבים לקיים יחסי מין (התנוחה האהובה עליהם זה שהיא יושבת עליו בזמן שהוא יושב). אבל השאלה אם הם באמת זוג, אם הם באמת אוהבים אחד את השני, למי הם מחויבים, היא שאלה שנשארת פתוחה כל הזמן. גם השאלה מה יהיה עם הילדים שלהם - שאין להם כמובן מושג מה הוריהם עושים ושהסבתות שלהם, שהם מעולם לא פגשו, הן בעצם מסיביר - היא מועקה שהולכת וגדלה.
את כל הדרמה המשפחתית הזאת שתל יוצר הסדרה ג'ו וייסברג, סוכן סי.אי.איי לשעבר, בתוך סדרת ריגול מעולה, שמנסה לבדוק את תקופת שלטונו של רייגן ושולי המלחמה הקרה, ולראות מי באמת היה הרע. במילים אחרות, וייסברג מנצל את העובדה שמדובר באייטיז, ומאתגר את הצופה באופן שבו אין ברירה אלא להבין שהאמריקאים לא היו יותר טובים מהרוסים. בשום דבר, אם בכלל. אני מניח שוותיקי הסי.אי.איי לא ממש מוחאים לו כפיים על האופן שהוא מציג אותם.
וייסברג חס וחלילה לא עושה הנחות לאכזריות הרוסית, למרובעות השמרנית של המשטר הקומוניסטי, אבל במקביל הוא מציג המון סיטואציות שבהן הטובים הם לא חייליו של הדוד סם. ייתכן שזאת הסיבה שלמרות שהסדרה אהובה על מבקרי הטלוויזיה בארצות הברית, והם מהללים אותה כל הזמן, היא מאוד לא פופולארית בעולם הפרסים. השחקנים הראשיים והסדרה בקושי מקבלים מועמדויות לאמי ולגלובוס הזהב, ואין להם פרופיל תקשורתי גבוה.
הדילמות המוסריות של מרגל, כפי שהן מוצגות בסדרה הזאת, הן ממש שיעור בהבנת תהומות הנפש האנושית. זה מדהים עוד יותר כי השחקנית הראשית, קרי ראסל, שחלקנו עוד זוכרים אותה ככוכבת סדרת הניינטיז "פליסיטי", נראית במבט ראשון כמו בובת ברבי, אישה אמריקאית סטראוטיפית. כשאתה לאט לאט מבין שבפנים מסתתרת רוסיה קרה עם מוסר נוקשה, אתה לפעמים כמעט מתפוצץ.
וזה ממשיך לשבת עליך
בסצנה שעליה אני רוצה לספר, אליזבת' מגיעה לעוד רגע שיא. היא נשלחת להתיידד עם אישה אמריקאית ממוצא קוריאני כדי להגיע לבעלה שהוא מדען ולסחוט אותו. בדרך הן הופכות לחברות אמיתיות. אליזבת מתאהבת באישה ומוצאת בה חברה נחמדה ומעודדת, מהסוג שמעולם לא היה לה. ועדיין, ברגע האמת היא מפתה את בעלה המדען בעזרת סם אונס. הבעל לא מספר לאשתו, אבל מאחר שהוא קוריאני שמרן הוא מתחיל לדעוך ושוקע בדיכאון.
כעת על אליזבת לעלות שלב ולסחוט אותו. היא יושבת באחת מדירות המסתור של הק.ג.ב עם המפעיל המבוגר שלה, הם שותים תה בכוסות רוסיות ומדברים על המשך הפעולה. הוא מבין שהיא נקרעת מבפנים. הוא מסביר לה משהו על זכותו של מרגל לרגשות. בסוף הוא שואל אותה אם הייתה מעדיפה שיפנה ל"מרכז" וישאל אם יש דרך אחרת להגיע לאן שצריך, בלי לסחוט את המדען. אליזבת מתלבטת, ובינתיים הלב של הצופה נקרע. בסוף היא מבקשת מהמפעיל שיבדוק אם יש אפשרות לחוס עליו.
ככה נגמר הפרק העשירי, הפרק ה-11 ישודר רק בשבוע הבא (הוא משודר בישראל במקביל לארה"ב), ועד אז אני לא כוסס ציפורניים. אלא שהבוקר הבנתי שהעסק הזה יושב עליי כמין מועקה. שהקשיים של אליזבת הם כל כך אמיתיים, שאני ממש חש בהם. לא שאין לי מה לעשות בחיים, ולא שאין צרות מסביב (הלו ביבי) אבל המצוקות של אליזבת', בעלה פיליפ, ובשלב הזה גם של הבת שלהם הבכורה פייג', פשוט מעיקות לי על הלב.
ואל תחשבו שזאת סדרה על אישה. מתיו ריס, שהיה האח ההומו ב"אחים ואחיות", מגלם את פיליפ בכישרון עצום. היחסים שלו עם מרתה, פקידה בסי.אי.איי, היו לבדם מחזיקים סדרה בת זונה. ובכלל, תפקידי המשנה בסדרה הזאת הם לא יאומנו. למשל של השכן שעובר בתחילת הסדרה לגור בבית ממול ומתברר שהוא סוכן סי.אי.איי בעצמו. נח אמריך שיחק בהרבה תפקידי משנה זכורים בקריירה שלו אבל התפקיד הזה, במיוחד בזכות הרומן הנוגע ללב שלו עם הסוכנת הרוסיה נינה, מקביל לתפקידים ראשיים בקולנוע שמקבלים עליהם אוסקר. כן, והשחקנים הרוסיים. אגב אחד מהם מאוד מזכיר את אריק איינשטיין בצעירותו. אפשר להמשיך להשתפך כאן שעה.
מצמררת כמו "שובר שורות", מדכדכת כמו "הגשר"
אני יודע, אין בעולם בן אדם שאם לוחצים לו על כפתור, לא אומר את המשפט "בואנה, אתה חייב לראות את... זאת סדרה מדהימה". כל אחד מחזיק בשרוול סדרה שכאילו רק הוא שם לב אליה ומבין אותה. אבל זה לא המקרה. "The americas" מצמררת כמו "שובר שורות", רק שבמקום סמים יש שם פוליטיקה וריגול ברומו של עולם. היא אכזרית כמו "הסופרנוס" ו"הסמויה" ועדיין מעוררת אמפתיה. היא מדכדכת כמו "הגשר" ו"עמוק באדמה", אבל ממכרת בדיוק כמוהן. והיא מותחת ומטלטלת כמו "דקסטר".
וכמו שכבר ציינתי, יש כאן תעלומה: איך זה יכול להיות שלקראת שיא העונה הרביעית, שהיא נפלאה כמו קודמותיה ואף יותר, רוב הקהל לא באמת מכיר אותה. האם זה בגלל שהיא מאוד לא פטריוטית, כמעט פרו סובייטית? האם זה עניין של הייפ תקשורתי שמשום מה עדיין לא מגיע? ואולי הכל נעוץ בכך שאתה צופה בסדרה הזאת וכל הזמן זז בכיסא באי נוחות. לך תבין. לעיתים אני נוטה לחשוב שדמות אחת של הומו הייתה מסדרת את כל העניין, כמו תמיד, אבל אפילו הטיעון האהוב הזה לא משכנע אותי הפעם.
זאת לא סדרה לבינג'. יותר לפרק או שניים בכל פעם. הפרק הפותח של העונה הראשונה הוא כולו אקשן מטורף, אתם תראו אותו בנשימה עצורה. ואל דאגה, הדרמה הפסיכולוגית תגיע בפרק השני. איך אומרים, אתם עוד תודו לי. אז בבקשה.