צהרי היום. סוף יולי. היישוב מצפה הילה שומם מתמיד. כמעט שנתיים אחרי שהפך לאחד המקומות המפורסמים בישראל, חזר היישוב הקהילתי השקט והמבודד בגליל המערבי להיות ריק מאדם. בבית משפחת שליט, שהיה מרכז מוקד העניינים במשך יותר מחמש שנים, התריסים מוגפים, והמשפחה, שהצליחה לרתום מדינה שלמה למטרה אחת – שחרור בנם מהשבי – לא מרבה לצאת ממנו.
"הדבר הבולט ביותר שהשתנה פה הוא השקט שחזר אלינו", מספרת אחת הגננות בפעוטון הילדים שליד ביתם של אביבה ונועם שליט ביישוב. הפעוטון הזה, שחזר גם הוא לתפקידו המקורי, שימש לפני שנתיים כחמ"ל של התקשורת. "את כל המדרכה הזאת מילאו כתבים ועיתונאים מרחבי העולם. המדרכות התרוקנו מעיתונאים, אבל את משפחת שליט אנחנו לא רואים", אומרת הגננת.
"היה לנו פצע בתוך היישוב ועכשיו הוא נרפא", מוסיף איצי באר, השכן בבית הצמוד לזה של משפחת שליט. "המשפחה חזרה לענייניה ואני לא רואה אותם כמעט. אם הם יוצאים ונפגשים ברחוב אז אנחנו אומרים שלום ופה זה מסתכם".
"סלב בלי אופי של סלב"
כשנתיים אחרי חזרתו המתוקשרת של גלעד שליט משבי חמאס, מי שהוגדר כ"ילד של כולנו" פורש כנפיים. החודש יחגוג את יום הולדתו ה-27 – יום הולדת שני מחוץ לשבי. בשנה שעברה, בין תהליך השיקום הפיזי והפסיכולוגי, הוא חגג במסיבה שארגן המפיק ואיש התקשורת אריק הניג בביתו בצפון תל אביב, עם אורחים רבים ומוכרים ביניהם ישראל קטורזה ודורון ג'מצ'י.
השנה יחגוג גלעד את יום הולדתו כשהוא כבר מתגורר לבד. הוא שכר דירה משלו בהרצליה, ועבר אליה לפני שבוע. באוקטובר הקרוב הוא יתחיל ללמוד לתואר ראשון בקיימות ובכלכלה במרכז הבינתחומי בעיר, תוכנית ראשונה מסוגה בארץ שעוסקת באיזון בין הצרכים הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים, כך על פי הגדרת המרכז הבינתחומי, ועתידו נראה שפוי ומשמח מתמיד.
באופן מפתיע, מספרים רבים ממקורבי משפחת שליט על שינוי חיובי באופיו של גלעד מאז חזר מהשבי. "הוא חזר הרבה יותר פתוח מכפי שהיה", אומר תושב היישוב המכיר את המשפחה. "אם פעם הוא בקושי היה מעז להסתכל לאנשים בעיניים או להגיד שלום, היום הוא מדבר ומספר הרבה יותר. ובכל זאת, לא צריך להיסחף: גלעד עדיין נשאר טיפוס ביישן ומופנם מאוד".
"נתתי למשפחה חודש בערך עד שיצרתי איתם קשר לאחר השחרור של גלעד", אומר גרשון בסקין, מי שניהל את השיחות להחזרתו של שליט מול חמאס. "בהתחלה היה קשה לתקשר איתו, אבל חודשיים אחרי זה פגשתי אותו בתל אביב ומדי פעם אנחנו מדברים וזה מדהים לראות איך הוא השתקם. אין בו כעס, טינה או איבה. הוא מתקדם בחייו ונהנה מהחיים. הוא עדיין ביישן מאוד, מעין סלב בלי אופי של סלב", הוא אומר וצוחק.
בשנתיים האחרונות הצטרף גלעד למאמץ ההסברתי של ישראל ברחבי העולם, ובמסגרתו הרבה בנסיעות לחו"ל. בחודש שעבר, למשל, הוא עלה על טיסה שיזם ארגון "נפש בנפש" להבאת בני נוער יהודים-אמריקאים לארץ. גלעד, שהוגדר בהודעה לתקשורת כ"אחת האטרקציות שמחכות לילדים בטיסה", שוחח עם העולים הצעירים והנרגשים וסיפר את סיפורו. "גלעד עוזר למדינת ישראל לגייס כספים ברחבי העולם", מספר אוהד כנר, מי שהיה בין הפעילים הבולטים במטה להחזרת שליט, "הוא נוסע מטעם קרן היסוד ועמותות שונות שפועלות למען קידום האינטרסים של מדינת ישראל והוא עושה את זה בהצלחה אדירה".
בשאר הזמן מתמקד גלעד בניסיונות להשלים את כל מה שפספס בחמש השנים וארבעת החודשים בשבי, ומבלה בעיקר עם חברי ילדותו מהיישוב, כמו גם עם חבריו מהצבא ועם חברים רבים שנוספו בעקבות המאבק לשחרורו. "במהלך המאבק נבנה קשר חזק ואמיתי מאוד בין אנשי המטה והפעילים, ובימי הולדת ובאירועים כולנו מבלים ביחד עם גלעד, יואל ויערה", מספר כנר, "היום אני נהנה לראות אותו פורח: הוא מבלה ויוצא ומטייל בארץ, בעיקר בצפון. אין ספק שזה כיף ענק לראות אותו מתקדם במסלול החיים: דירה, לימודים. הלוואי שאני אהיה שם גם כדי להחזיק את החופה".
הפרסומים בתקשורת על הקשר הרומנטי שגלעד ניהל עם כתבת הבידור רוני שיינר הוכחשו על ידי כמה ממקורביו, ובינתיים נראה שהוא לא ממהר לשום מקום. "כמו שיערה, בחורה רצינית בעלת כישורי מנהיגות, תפסה את יואל ובסוף הם התחתנו", אומר שמשון ליבמן, מי שהיה ראש המטה לשחרור שליט "בסוף מישהי תתפוס גם את גלעד", הוא מחייך.
גם שאר חברי משפחת שליט שקעו אט אט בחזרה לשגרה הנעימה של חייהם. אחיו יואל (29) ואשתו יערה (28), נישאו בשנה שעברה בקיבוץ בית אורן שבכרמל, בחתונה רפורמית ומצומצמת, ומתגוררים כיום בחיפה. יערה, בוגרת לימודי משפטים ובעלת תואר ראשון בפוליטיקה וממשל מאוניברסיטת בן גוריון, משלימה בימים אלה את ההתמחות שלה בפרקליטות המדינה בתל אביב. יואל, בוגר הטכניון, עובד כמהנדס תוכנה ב"רפאל".
הדס (23), הבת הקטנה לבית משפחת שליט, שבה לפני כחודש מטיול בן שנה במזרח. במהלך המאבק לשחרורו של אחיה היא הייתה היחידה שנמנעה מכל חשיפה ואף התרחקה מבית המשפחה כדי להימנע מסיקור תקשורתי כלשהו. במקביל היא יצאה לשנת שירות בירושלים בסיוע לנערות במצוקה, שירתה כמש"קית ת"ש בבסיס חוות השומר, ולאחר שחרורה המשיכה לעבודה מועדפת בחקלאות במושב פארן שבדרום. לאחר השחרור טסה הדס עם בן זוגה ועם קבוצת חברים לטיול תרמילאים ארוך. בימים אלה חזרה להתגורר בבית והחלה לעבוד בחנות בגדים בנהריה – עיר הולדתה של אביבה, בה התגוררו ההורים לאחר נישואיהם.
גם האם אביבה חזרה סוף סוף לשגרה. עם הקמת אוהל המחאה בשנתיים האחרונות שבהן גלעד היה בשבי, היא הפסיקה לעבוד. עם זאת, בחברה להגנת הטבע במעלות תרשיחא הובטח לה כי תפקידה שמור עד סיום המאבק, וכחודשיים לאחר חזרתו של גלעד, בסוף 2011, שבה לעבודתה.
חבר משפחה היחיד שעדיין לא מצא את עצמו בתוך השגרה היומיומית הוא דווקא אב המשפחה – נועם שליט. אחרי שנלחם למען שחרור בנו, פגש ראשי ממשלות ונשיאים מדי שבוע, התראיין בכלי תקשורת עולמיים, הנהיג מאות אלפי פעילים וזכה להגשים את מטרתו – מתקשה נועם (58), למצוא את עצמו שוב בתוך מציאות יומיומית אפרורית. "אביבה חזרה מהר מאוד לעבודה אבל נועם חש צורך לשנות מסלול", מסביר מקורב למשפחה, "אחרי הכל, אביבה לא סבלה את המעמד הציבורי והחשיפה המשמעותית שהייתה להם, בזמן שנועם די חיבק את זה. הוא החליט שהוא לא מעוניין להמשיך יותר בעבודתו כמהנדס, והרגיש צורך לעשות משהו אחר, חברתי-ציבורי יותר, ואז הוא קיבל את ההצעה להיכנס לפוליטיקה".
"נועם חיפש כיוון חדש"
עם חזרתו של גלעד, החליט נועם להתפטר מעבודתו במהנדס ב"ישקר", להתפנות לשיקומו של גלעד ולשנות כיוון. ואז, בסוף 2011 פנתה יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' לשליט והציעה לו לרוץ לפריימריז במפלגה. לאחר מספר פגישות עם יחימוביץ' ועם יו"ר הסיעה בוז'י הרצוג, הוא השתכנע והחליט להירתם למשימה. שליט עצמו סיפר בעבר כי בעקבות המאבק הציבורי להחזרת בנו חל בו שינוי עמוק ובלתי נמנע. "אני אף פעם לא הייתי חשוף לציבור או לתקשורת", אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות", "מעולם לא ראיתי מיקרופון מושט מולי, שלא לדבר על מצלמה, שלא לדבר על ניידות שידור. אבל ראיתי שאני בכל זאת מצליח להתמודד עם זה, להתגבר על פחד הגבהים הזה, לדבר מול הציבור, מול אנשים, מול קהל, וזה עושה משהו. נפתחתי. אתה לא יכול להישאר מופנם וסגור אם אתה רוצה לקיים דיאלוג עם הציבור".
בינואר 2012 עלה על דוכן הנואמים במסיבת העיתונאים בבית ברל, והכריז כי בכוונתו להישאר בחיים הציבורים. ההחלטה הזו התקבלה למורת רוחה של אביבה, שהמתינה בקוצר רוח לחזור לפרטיות. שליט התפטר מעבודתו כמהנדס ב"ישקר", אך התוצאות היו מאכזבות: הוא נבחר למקום ה-39 בלבד ברשימה ונעלם מהמפה הפוליטית.
"כשהוא הכריז על ההתמודדות בפריימריז לעבודה כולנו היינו בשוק", אומר אחד התושבים במצפה הילה המעורב בחיי היישוב. "גם האנשים שקרובים אליו לא חשבו שזה מתאים לו. הם משפחה מופנמת מאוד, לא מרבים לדבר. הם לא פוליטיקאים ולא השתתפו באירועים קהילתיים גם לפני החטיפה. לא רואים אותם ביישוב, אלא אם כן הם חוזרים מהעבודה או קופצים לסופר. אבל כנראה שנועם התאהב בתקשורת ובמצלמות".
שמשון ליבמן, שהיה צמוד למשפחה במשך חמש שנים, מציע דווקא הסבר אחר. "נועם נקלע בבת אחת לתהליך ציבורי במשך חמש שנים רצופות, וחווה שינוי מהותי", הוא מסביר, "הוא נחשף, התראיין, נסע לחו"ל, נפגש עם מנהיגים, ובסוף הגשים את מטרתו. באופן טבעי, הוא הרגיש שיש לו כוחות לתרום לציבור, לגרום לשינויים בחברה. ברגע שמישהי כמו שלי יחימוביץ' פונה אליו, הוא בוודאי אמר לעצמו: 'היא פונה אליי – סימן שזה נכון'. הוא העריך את הדברים בצורה מסוימת ובסופו של דבר התוצאה לא תאמה את הציפיות".
"הריצה בפריימריז לעבודה לא שירתה את נועם", אומר יואל מרשק, מנהל אגף המשימות של התנועה הקיבוצית וחבר משפחה שסייע לשליט בתקופת הפריימריז. "אמנם הוא היה ידוע ומוכר לכולם, אבל השאלה שנשאלה הייתה: מה הוא מביא איתו. הוא הביא איתו מאבק שבו הוא ניצח, אבל לא הביא איתו תכנים חדשים וערך מוסף. הוא התמודד בסופו של דבר על משבצת מול אנשי המושבים והקיבוצים, תחרות בעייתית מאוד שבה זכה ראש המועצה האזורית גלבוע, דני עטר והוצב במקום ה-16 ובהתחלה לא היה מודע שכך יהיה המצב".
שליט שהתכוון להתמודד ברשימה הארצית, מצא עצמו מתמודד עם שינויים במפלגה ועם איחוד ייצוג מחוזות הקיבוצים והמושבים ב"עבודה". בעל כורחו, הוא מסביר, ובניגוד לציפיות, נאלץ להתמודד תחת משבצת זו, מה שהוריד להערכתו את סיכוייו להיבחר.
"זה פשוט לא התאים לאופי שלו", מסביר בסקין, "בין כל האנשים שהגיעו לחוגי הבית עם מסרים מאוד ברורים, נועם היה שם קצת עוף מוזר. הייתי נוכח כשהוא הכין את עצמו לנאומים. זה לא היה טבעי בשבילו לעמוד מול מצלמה ומול ציבור. הוא כמובן התרגל לזה והשתפר מפעם לפעם, אבל באופן כללי אני חושב שחווית של הפריימריז לא הייתה חיובית עבורו. בעבודה פיתו אותו לחיים הפוליטיים, אבל זה לא התאים לו. יכול להיות שהוא מתחרט על הצעד הזה, כי הוא הרי היה נתון לכל החשיפה ולכל הביקורת שליוותה את ההתמודדות שלו ובסופו של דבר זה לא הצליח".
אחרי שהניסיון הפוליטי לא צלח, נראה ששליט חזר להתנזר מתקשורת ומציבוריות. כיום, מספרים מקורבים, הוא מחפש דרך חדשה לצעוד בה. "למצוא את עצמך ללא תעסוקה וללא עיסוק אחרי חמש וחצי שנים אינטנסיביות כאלו – זה לא קל", אומר בסקין, "כולם מכירים אותך ומעריכים אותך – ולמחרת זה נגמר. זה לצנוח ממאה לאפס בן רגע. אני מניח שלכל אדם קשה להסתגל לריק הזה, ולכן נועם גם חיפש כיוון חדש. הוא נראה לי קצת אבוד. מצד שני, הוא איש עם שתי רגליים על הקרקע, ואני מאמין שהוא יסתדר".
"לנועם יש רצון לתת בחזרה לציבור", מוסיף מקורב למשפחה, "וכשזה לא הלך עם הפריימריז, הוא התחיל לחפש כיוון אחר, משהו חברתי וערכי יותר, שיאפשר לו להחזיר לציבור בדרכו שלו. הבעיה היא שכנראה אין לו מספיק ניסיון בתחום מלבד המאבק שניהל על החזרתו של גלעד, וגם העובדה שהוא כבר לא צעיר לא עוזרת. לדעתי הוא היה שמח לתפקיד כמו מנכ"ל עמותה, משהו שיכול לשלב את בין ערכיות לפרנסה. בינתיים ההצעות שהוא מקבל לא תואמות את רצונותיו וציפיותיו".
שליט עצמו מבהיר: "אני לא בהכרח מחפש תפקיד ציבורי או חברתי. אני מחפש כל דבר שיכול להתאים לי. אני לא פוסל שום דבר", הוא אומר לנו.
חשבת לחזור ל"ישקר"?
"בדקתי גם את האפשרות ולא נמצא כרגע משהו מתאים".
מה לגבי הצימרים?
"אנחנו מפעילים את הצימרים, אבל כרגע יש פחות ביקוש באופן כללי בצימרים".
"יכול להיות שהסתגרנו"
כשהניסיון הפוליטי נכשל, שליט נעלם מהזירה הציבורית. הוא הגיח שוב פעם אחת – כדי להירתם למען השבתו של עודה טראבין, המוחזק בכלא המצרי ב-13 השנים האחרונות בגין ריגול לטובת ישראל. אך לאחר פרוץ המחאה המצרית ונפילתו של הנשיא מוחמד מורסי, המאבק הוקפא ושליט שוב נעלם, הפעם לחלוטין. גם שאר בני המשפחה הפסיקו לשתף פעולה לשתף עם התקשורת, ובשיחות עימם הם מסבירים שהם מעדיפים להיעלם לגמרי. אפילו האנשים שליוו אותם לאורך כל המאבק לקחו צעד אחורה כדי לאפשר להם לחזור לחייהם, ונדמה שבני המשפחה העריכו זאת מאוד.
"הם מאוד רצו לחזור לפרטיות שלהם", אומר תושב היישוב המכיר את המשפחה, תוך שהוא מסנן היטב את מילותיו. "גם החברים הכי קרובים שלהם פה רואים אותם רק לעיתים רחוקות, וביוזמתם. אחרי שהכל נגמר הם סגרו את הדלת וזהו. זאת השגרה מבחינתם, וככה כנראה טוב להם. אין אף אחד מחוץ למשפחה שקרוב אליהם באמת". שכן ותיק אחר מוסיף: "בקושי רואים אותם, הרבה פחות מאשר רואים כל שכן אחר. וזה בסדר. אנחנו סיימנו את עבודתנו ולקחנו צעד אחורה. אנחנו נותנים להם את הספייס שלהם".
אבל בעוד שהשכנים והמקורבים מקבלים בהבנה את ההתנתקות, יש גם כאלה שמביעים אכזבה. הציבור הישראלי הפך את גלעד שליט לילד שלו, ואת משפחת שליט – תרצה בכך או לא – למשפחה שלו, וכעת הוא רוצה להישאר מעודכן ושיגידו לו תודה. בקרב לא מעט פעילים נותרה תחושה שהתודה הזו נאמרה בקול רפה מדי. "יש כאלה שבהחלט כועסים על התנהגות המשפחה ועל ניתוק הקשר", אומר תושב היישוב הפעיל בחיי הקהילה, "התחושה אצל חלק מהפעילים היא שלא נאמרה להם תודה ראויה".
"ההתגייסות ההמונית והמחאה שהביאה לבסוף לשחרורו של שליט, לא הייתה צריכה להיעשות מתוך ציפייה לתודה", אומר שמשון ליבמן, המתגורר בעצמו ביישוב. "גם אני בעצמי נפגשתי איתם רק פעמיים מאז: בחודש נובמבר בחתונה של הבת שלי ופעם נוספת כשעברתי אצלם בבית. משפחת שליט חזרה לביתה ואני הלכתי לביתי".
התאכזבת קצת שלא הודו לך יותר או לא שמרו על קשר הדוק?
"לא באתי עם שום ציפייה. הגעתי בשביל ערך מסוים שהאמנתי בו ונאבקתי עבורו - להחזיר את גלעד. בכל פגישה הייתי אומר לפעילים שלושה דברים: א. תבדקו את עצמכם היטב: האם השארת את האגו בבית? אם לא – אל תבואו. ב. אם אתם מחכים לתודה – אל תבואו. ג. היזהרו משכרון הפרסום, כי הפרסום הוא משקר ומשכר. ולכן אם אתה לא מחכה לתודה, אתה גם לא מתאכזב".
"נורא קל להיות ביקורתי כלפי נועם, אבל אני חושב שזה לא ראוי", אומר בסקין, ובכל זאת מודה שהוא מבין את האכזבה ואפילו קצת מזדהה. "אני חושב שאם יש ביקורת מוצדקת לגמרי, זה בנוגע לכך שהתודות היו דלות. אנשים ציפו לקבל יותר מילים של תודה, גם מהמשפחה וגם מגלעד, ואני חושב שרבים מאוכזבים מדלות התודה הזאת. הם אמנם שלחו באימייל תודות לכל הפעילים, הייתה התכנסות עם כל הפעילים וגם שם נאמרה תודה, וגלעד הקריא את משפט התודה המצולם שלו – אבל בכל זאת אנשים הרגישו שמשהו חסר. אני אישית לא יכול להגיד שלא ציפיתי ולא רציתי. היה נחמד אילו, אבל אני לא שופט אותם. אני חושב שאף אחד לא יכול ולא רוצה לשים את עצמו במקומם. לפני חודש וחצי השקתי את הספר שלי ונועם, אביבה וגלעד הגיעו לאירוע וכיבדו אותי. נועם נאם ואמר מילות תודה יפות מאוד. זאת הייתה אמירת התודה הציבורית ששמעתי. היה להם מאוד קשה להגיד תודה, אבל אשתי אמרה לי כל הזמן, ובצדק, שאי אפשר לשפוט".
בסקין מספר כי לאחר זמן מה, ניסה להפנות את תשומת ליבו של נועם לעניין. "חזרתי מחו"ל וחבורה של צעירים ישראלים פנתה ושאלה אותי: 'למה גלעד לא דיבר איתנו? לא סיפר לנו?'. התקשרתי לנועם, קצת יותר משנה אחרי חזרתו של גלעד, והצעתי שיחשבו על איזו דרך שגלעד יופיע ויאמר משהו. זה לא קרה, לא יודע למה. אני יודע שאנשי המקצוע אמרו לגלעד שייקח לעצמו כמה שנים ולא יכתוב או ידבר על מה שעבר. גם שבויים לשעבר אמרו לו שיחכה עם זה כמה שנים וידאג קודם לשקם את עצמו. אז אולי זו הסיבה, וזה פשוט ייקח קצת זמן".
שליט מצידו מבהיר שהמשפחה אמרה תודה לכל מי שהיה להם קשר איתו. "מטבע הדברים אנחנו כבר לא מתחככים עם כל מי שהיינו בעבר. טבעי שחלק מרגיש יותר שמח ויותר מרוצה. אי אפשר הרי לרצות את כולם. לגבי בסקין – לא הייתי מודע לכל הפרטים של עבודתו, ידעתי על הדבר באופן כללי. רק אחרי שקראתי את הספר שכתב למדתי על כל ההישגים שלו שבסופו של דבר הביאו לעסקה. גם גלעד נפגש איתו והביע את תודתו וגם אנחנו. אנחנו בהחלט מעריכים ומודים לו על הפעילות הבלתי נלאית שלו, על שלא ויתר ולא הפסיק למרות שהוא נדחה הלוך ושוב".
מה לגבי התחושה שהסתגרתם?
"יכול להיות שהסתגרנו. לא הפכנו לבית פתוח בעקבות מה שקרה, רצינו לחזור לחיים פחות או יותר כמו שהיו לנו בעבר".