יום שלישי השבוע. רחוב הבשור 1, חיפה. עלייה תלולה מובילה לבניין המתפורר שבשכונת העוני נווה יוסף. בימים כתיקונם הבניין ודייריו לא מעניינים איש. רחובות מוזנחים בהם מתגוררים מה שמכונה היום שכבות מוחלשות, רובם חיים על קצבת הבטחת הכנסה. אבל בחמשת החודשים האחרונים הבניין הפינתי הפך למוקד עלייה לרגל של חוקרים פרטיים, שוטרים וחברי ארגוני פשיעה. מטרתם אחת: להשיג מידע על אדם אחד שבעבר גר בבניין, ומחזיק אצלו כיום כ-4 מיליון שקלים במזומן. לאיש הזה קוראים אילן קופרמן-סגל. אתם ודאי מכירים אותו בכינוי "שודד הברינקס". האיש שגנב 4.78 מיליון שקל ממשאית של חברת הובלות הכספים ולא סיפר היכן החביא את הכסף. ביוני האחרון הוא שוחרר מהכלא אחרי עשר שנים, ומאז נעלמו עקבותיו.
על אחת מתיבות הדואר רשום בטוש שחור דהוי שמה של אימו, שולה קופרמן. ליד שמה הודבקו שתי מדבקות חדשות: על אחת רשום בכתב יד "אילן קופרמן סגל" ועל השנייה "רימון שגיא". ריח של שתן וצואת כלבים מציף את חדר המדרגות. רעש נביחות מחריש אוזניים. האם, שולה, שמגדלת בדירתה הקטנה עשרה כלבים, יוצאת מפתח ביתה עצבנית, סיגריה בפיה.
"מה כולם רוצים מאילן? הוא לא חייב לאף אחד כלום", היא מטיחה בי כשאני שואל על בנה. "הוא ישב בכלא כמו גבר עשר שנים. באים לפה שוטרים, חוקרים וכל מיני אנשים שמחפשים אותו, אבל הוא לא גר פה. סתם מפריעים לי ולשכנים. אילן נעלם, לא בקשר בכלל, אין לי מושג מה קורה איתו, תרדו ממנו. המשטרה מחפשת לעשות כותרות על חשבונו. אני חיה עם הכלבים שלי פה, וזהו. אין לך מה לחפש אותו. די מספיק, שיתנו לי ולו קצת שקט".
שכנה ותיקה אחרת מספרת כי "הוא הגיע פעמיים-שלוש כדי לקחת את המכתבים ששולחים לו. לא דיבר עם אף אחד. בא באיזה לילה לפני כמה שבועות ונעלם, כאילו בלעה אותו האדמה. לא מדבר, שותק כמו דג".
"לא ידענו שהוא אסיר משוחרר"
אז לאן נעלם אילן קופרמן-סגל והאם יכול להיות שהוא אימץ לעצמו זהות בדויה? "הוא אמר לי שהוא רוצה לפתוח דף חדש, שהוא לא רוצה להתעסק יותר בפשע, לא רוצה יותר פרסום שלילי עליו", מגלה עו"ד תמי אולמן, פרקליטה בכירה בתחום הפלילים, שייצגה את קופרמן-סגל בהליכים המשפטיים שלו. "מאז שהשתחרר לא ראיתי אותו והוא לא התקשר אליי. פשוט נעלם לגמרי. הוא לא רוצה שיידעו עליו כלום".
את לא עובדת בחינם אני מניח. איך הוא שילם לך?
"יש חיסיון עורך דין-לקוח. אני לא מדברת על דברים כאלה".
חברו לתא בכלא, האסיר ס', מספר כי קופרמן-סגל תיאר בפניו כיצד חילק את הכסף ל-25 חבילות נפרדות ופיזר את השטרות בכמה יערות ומערות, עטופים בניילונים ובדים כדי שהגשם והבוץ לא יפגעו בהם. עוד סיפר לו כיצד הכין רשימה מפורטת של מקומות המסתור וגם אותה החביא, וכי בכוונתו לאסוף את הכסף עם שחרורו מהכלא ולברוח בהמשך לחו"ל.
ויש לו סיבות טובות לברוח. במשך עשר השנים בהן ריצה את עונשו, קופרמן לא יצא ולו לחופשה אחת, בשל חשש של המשטרה שעבריינים יחסלו או יסחטו אותו, כדי להניח את ידם על הכסף שהחביא. כשלושה חודשים לפני שחרורו מהכלא הוא ביקש שלא להשתחרר מהדלת הראשית של כלא איילון מפחד שעבריינים יעקבו אחריו ויחטפו אותו. הוא גם ביקש מבית המשפט למחוק את שמו מכל הפרסומים והכתבות שהיו עליו מחשש שהדבר יפגע בו למצוא עבודה ולשקם את חייו. בית המשפט דחה את שתי הבקשות.
החשש שעוקבים אחריו הביא ככל הנראה את קופרמן-סגל לחיות כעת תחת זהות בדויה. השבוע גילינו כי הוא עבד במשך כחודש כאיש תחזוקה בגן החיות בחיפה, כשהוא מתחזה לאדם בשם רימון שגיא (כשעבד בברינקס התחזה תחת השם "שגיא אונגר"), אותו שם מסתורי שמופיע על תיבת הדואר של אימו. כאשר ניסינו לברר בגן החיות אם העובדים מכירים עובד בשם אילן קופרמן-סגל, כולם הנידו בשלילה. אולם בשיחת טלפון עם מנהלת גן החיות היא אישרה שאדם בשם רימון שגיא דווקא כן עבד שם לאחרונה, ונדהמה לגלות שזו הייתה זהות מזויפת.
"הוא הגיע לפני כשלושה חודשים לגן החיות והתקבל לעבודה כאיש תחזוקה. הוא לא סיפר לנו שום דבר על העבר שלו, רק אמר שהשם 'רימון' זה לא השם שהוא נולד איתו", גילתה לנו מנהלת גן החיות המופתעת, אתי אררט. "לא ידענו שהוא אסיר משוחרר. הוא לא היה עדיין עובד מן המניין, ולכן עוד לא ביקשנו ממנו תעודת יושר כמו שאנחנו בדרך כלל עושים".
לדבריה, "רימון שגיא" עבד בגן החיות כחודש, אבל אז פוטר כיוון שלא השתלב בעבודת הצוות, ועבד כ"סוליסט", כהגדרתה. "היה לי חשד מסוים כלפיו", אומרת אררט. "לא אהבתי את זה שהוא לא מסתדר בעבודת צוות, הוא היה בעייתי. הוא לא מצא חן בעיניי ובעיני העובדים. משהו בו היה מוזר. אז הוא קיבל מאיתנו משכורת אחת, ואחריה הפסקנו את עבודתו".
חבר עבר שלו איתו שוחחנו מאשר כי "יש סיכוי שהוא מתחזה לאדם אחר. הרי תמיד אפשר להקליד בגוגל 'קופרמן-סגל' ויתברר שהוא שודד הברינקס ואף אחד לא יעסיק אותו". גם איתו קופרמן-סגל ניתק קשר, לטענתו: "מאז שהוא השתחרר לא ראיתי אותו. הוא ניתק מגע מהעולם. הוא כנראה רוצה לרדת למחתרת, לתת לעניינים להירגע, ואז לקחת את הכסף מהמקומות שהחביא ולהבריח לחו"ל".
אבל קופרמן-סגל לא רוצה לחכות עם זה יותר מדי זמן. הוא חושש שהשטרות שהחביא יצאו מהמחזור של בנק ישראל ולא יהיה ניתן להשתמש בהם יותר. להחליף כל כך הרבה שטרות ישנים בחדשים מבלי לעורר חשד זו לא משימה פשוטה. "עוד בכלא אילן בכה על זה שחלק מהכסף שלו לא שווה כלום, בגלל שהשטרות שהוא גנב ישנים ואי אפשר יותר להשתמש בהם", מספר חברו לתא ס'. "אבל תאמין לי שגם עם שלושה מיליון שקל הוא יכול לחיות כמו מלך".
"הוא החליט לדפוק את המדינה שדפקה לו את החיים"
אילן קופרמן סגל (44) גדל באותה דירה בשכונת המצוקה נווה יוסף שבה אימו מתגוררת עד היום. אביו היה איש אלים, אלכוהוליסט, שבילה לא מעט שנים בכלא. מערכת היחסים בין ההורים היתה קשה, והאם סבלה מבעיות רפואיות. אילן הקטן העביר את מרבית שנותיו בפנימיות כאלה ואחרות, שמהן תמיד נפלט.
"למרות התנאים הקשים בבית, אילן היה ילד מאוד חכם", מעידה אחת השכנות. "היו לו ידי זהב, ידע לתקן כל דבר. מאווררים, מכשירי רדיו, מוצרי חשמל. ילד טוב". השכנה, כמו רבים מתושבי נווה יוסף, מסתכלים עליו היום בהערצה: "התושבים בשכונה אוהבים את מה שעשה, שגנב כסף מעשירים. אני מעריצה אותו, הוא עשה מעשה אמיץ, גבר אמיתי. הוא נקם במדינה שהזניחה את השכונה, שגרמה לו לחיות בעוני מחפיר. בזכותו יודעים בכל המדינה איפה זה שכונת נווה יוסף. תראה מה זה - אתי אלון גנבה רבע מיליארד שקל וקיבלה רק 17 שנה. הוא גנב ארבעה מיליון שקל וקיבל 10 שנים. לאנשים מהסוג שלו צריכים לתת מדליה".
גם בבגרותו עבר קופרמן-סגל מעבודה לעבודה, כשהוא מסתכסך עם בוסים ומפוטר תכופות. עם הזמן נכנס לעולם העבריינות ופיתח שיטות רמייה מתוחכמות. ב-2002 למשל הוא פרץ לבסיס צבאי בטירת הכרמל, גנב חותמות צבאיות וטפסים, התחזה לאדם בשם אביגדור רבינוביץ', שלח בשמו בקשות לקבלת כספי מילואים, וכך עקץ את המוסד לביטוח לאומי בכ-300 אלף שקל. במקרה אחר עבד כמאבטח, כשהוא מזייף שירות ביחידה מובחרת בצה"ל. בחלק מהכסף שהרוויח השתמש גם כדי לסייע לאימו שהמשיכה לחיות בעוני קשה.
קופרמן-סגל תמיד חשב בגדול. הוא ניסה להתקבל לעבודה בשירות בתי הסוהר ואפילו בשב"כ ובמוסד. "היה לו מוח של קרימינל. הוא החליט לדפוק את המדינה שדפקה לו את החיים", אומר חבר ילדות שלו. "הוא פיקח מאוד. מתכנן כל מהלך לפרטי פרטים כמו קצין מבצעים בצבא. הוא יכול להתחזות לכל אדם, לזייף כל מסמך. יש לו כישרון משחק ויכולת אלתור ברמה הכי גבוהה".
היעד הבא של קופרמן היה חברת "ברינקס", שעוסקת באבטחת העברת כספים של גופים גדולים. הוא הגיש מועמדות לעבודה בחברה תחת זהות בדויה של אדם בשם שגיא אונגר. הוא זייף את המסמכים והתעודות הנדרשות, ואף עבר בהצלחה בדיקת פוליגרף. מאוחר יותר סיפר בחקירתו במשטרה, כי לפני הבדיקה שתה חצי בקבוק עראק כדי להרגיע את הגוף, ולעס המון מסטיקים כדי להעלים את ריח העראק.
ב-19 באוגוסט 2003 הגיע היום הגדול. קופרמן-סגל תכנן אותו היטב. במשאית המאובטחת בה נהג באותו יום היו 30 שקים של מזומנים ומטבעות בסכום כולל של כ-4.7 מיליון שקל. המשאית עצרה בבית הנהג של "אגד", כדי ששותפו לעבודת ההובלה, יצחק ציטונה, ירד לאסוף כסף נוסף. קופרמן-סגל ניצל את ההזדמנות, נתן גז ונמלט מהמקום. כעבור כמה דקות ציטונה חזר ונדהם לגלות שאין זכר לחברו ולמשאית. הוא התקשר לקופרמן-סגל, וזה, בצעד שנועד להרוויח זמן, ענה לטלפון וניסה להרגיע את חברו שהוא כבר חוזר, שהוא רק קפץ לכמה דקות למוסך כדי לבדוק איזו תקלה טכנית, והוא בא לאסוף אותו.
בזמן הזה קופרמן-סגל נטש את המשאית בשולי הכביש המחבר בין מפרץ חיפה לקריות. המשטרה איתרה את המשאית, אבל לא את "שגיא אונגר". תחילה עלה חשד ששודד השתלט על המשאית וחטף את אונגר, והמשטרה הוציאה הודעה בדבר החיפוש לכלי התקשורת. כשביררו קצת במשטרה גילו ששגיא אונגר הוא בכלל שמו של עו"ד שלא היה מעורב בסיפור.
המשטרה הקימה מחסומים, הזניקה מסוקים לאוויר וחוקרים פרטיים לשטח, אבל כל המאמצים לאתר את המתחזה לשגיא אונגר או את הכסף עלו בתוהו. שישה ימים אחר כך, אחרי שכבר היה בטוח שהכסף נמצא במקום בטוח, קופרמן-סגל הסגיר את עצמו למשטרה, לא לפני שנתן לחברו הטוב, סמי בן עמי, סכום של כ-100 אלף שקל כדי שיעביר לאימו. הכסף מעולם לא הגיע אליה.
"או שיברח לחו"ל או שיקבל כדור בראש"
במהלך חקירתו ניסתה המשטרה להגיע אל הכסף בכל דרך, אבל קופרמן-סגל שמר על שתיקה מוחלטת, גם בפני המדובבים שהוכנסו לתא שלו. המשטרה הרימה ידיים. הוא הועמד לדין, ובמהלך המשפט החליט להחזיר באמצעות פרקליטתו סכום של 706 אלף שקל בשטרות המריחים מאדמה, בתקווה שעונשו יומתק. אולם בית המשפט גזר עליו לבסוף עונש כבד של שבע שנות מאסר וקנס של 2.3 מיליון שקל או מאסר של שלוש שנים נוספות. קופרמן-סגל בחר לשבת עוד, רק לא לשלם. בן עמי, שנחקר ממושכות במשטרה, הודה שקיבל ממנו כסף שלא ידע את מקורו, ונשלח בעצמו לתשעה חודשי מאסר. אבל הוא לא מסר למשטרה שום מידע שקירב אותו לכסף המוטמן.
בכלא קופרמן-סגל הפך לכוכב. הוא היה חברותי, עזר לתקן כל דבר שהתקלקל, וידע ליצור קשרים עם האנשים הנכונים. אסיר אחד ששהה איתו בכלא מספר כי "הוא היה יושב כל יום וכותב לאימא שלו חמישה עמודים בכתב יד ברוסית או באנגלית. היינו משתגעים איך יש לו כל כך הרבה מה לכתוב. כשהוא היה מדבר איתה בטלפון זה היה משהו קצר מאוד, שתיים שלוש דקות, לא יותר מזה. כנראה פחד שמאזינים לה. אבל רק איתה דיבר. הוא קרוב אליה מאוד". מה שכן, על הכסף שלו הוא שמר טוב טוב, כפי שמעיד אותו אסיר: "הוא היה קמצן מאוד. בקושי היה מוציא 300 שקל בקנטינה בחודש, כשכל אסיר אחר מוציא לפחות 1,800 שקל. הוא חיפש להעביר את המאסר בשקט".
קופרמן-סגל התחבר עם כמה אסירים מהעולם התחתון, שנתנו לו טיפים לגבי ההברחה של הכסף לחו"ל. "הוא סיפר לי שהוא מתכוון להישאר חמש-שש שנים בארץ, לעבוד במקום שקט, רחוק מהעיניים של המשטרה, ותוך כדי להבריח את הכסף לחו"ל", מגלה אחד האסירים שייעץ לו לגבי העברת הכספים. "הוא מתכוון לגור בספרד או בגרמניה, להקים משפחה ולקחת לשם גם את אימא שלו. אין לו מה לחפש בישראל. הוא גמור, שרוף, מי יעסיק אחד כזה? הוא עשה אוניברסיטה למשטרה. מבחינתי הוא גיבור, ובגלל זה עזרנו לו. הוא ישב עשר שנים, שייהנה מהחיים שלו עכשיו".
ואכן, קופרמן-סגל יכול מחר בבוקר להוציא דרכון תחת שמו האמיתי ולעזוב את הארץ בלי שום בעיה. אבל הוא ככל הנראה לא יעשה את זה לפני שיצליח להעביר את כל הכסף שהחביא לחו"ל. "או שהוא יברח לחו"ל עם הכסף הגדול ויפתח בחיים חדשים, או שלפני זה עבריינים יחטפו אותו ויתנו לו כדור בראש אם לא ייתן להם את הכסף. אין אופציות אחרות", מסכם אסיר אחר שהתחבר אליו. "הוא שיחק באש, ולמרות שהוא חכם, הוא תמיד יהיה אדם נרדף".