לפני שמילאה את משבצת הפתעת הפריימריז במפלגת העבודה, היו מעט מאוד מעשים פוליטיים בחייה של אפרת רייטן. היא מעולם לא הייתה פעילה במפלגה, לא יזמה הפגנה, לא כתבה מאמרי דעה או פוסטים ויראליים. בעצם, כשהיא מתאמצת, רייטן נזכרת שלפני 8 שנים התפקדה למפלגת העבודה, כדי להצביע בפריימריז - וזהו. "התפקדתי למפלגה כשמרב מיכאלי נכנסה אליה, כי אני מאמינה במרב, למרות שלא הייתה לנו היכרות אישית", היא מספרת, "ואז כשהיא נבחרה ליו"ר התקשרתי כדי לעזור לה, בהתנדבות. לבוא עם היכולות שיש לי במשפט, בניהול משברים ובתקשורת. מרב ביקשה שבמקום להתנדב, אחשוב על הפריימריז. והנה אנחנו".

התוצאה מסחררת בכל קנה מידה. בגיל 48, רייטן - כוכבת ילדים בדימוס ועורכת דין עם אפס ניסיון בפוליטיקה - העפילה למקום החמישי ברשימת העבודה, המשמעות, נכון לסקרים של הרגע, היא שמקום העבודה הבא שלה כנראה יהיה כנסת ישראל. אבל האם היא מוכנה לזה? את אחד הדברים שפוליטיקאי עושה בהנאה עוד לפני שהוא נושם, להתראיין, היא מודה שקשה לה לבצע. "לא בא לי בקלות לדבר איתך עכשיו על עצמי", היא מודה. "אני צריכה בכל פעם לחשוב מחדש מה אני רוצה להגיד. גם כשהייתי בערוץ הילדים לא הייתי מתראיינת הרבה. אחרי שפרשתי מהתקשורת הרגשתי לאט לאט איך הקליפות, התדמית, הפאסון, כל אלה נמוגו וזאת הייתה תחושת שחרור מאוד גדולה. עכשיו כבר לא יהיה את זה. גם כעורכת דין היו לי לקוחות עם פרופיל ציבורי מאוד גבוה וביקשו שאתראיין, ועשר שנים לא ראית ולא שמעת אותי בתקשורת".

אז סליחה על השאלה, אבל מה את עושה פה?
"ביושר את שואלת איפה הייתי קודם ואיפה אני בחיים הפוליטיים, אלה שאלות מתבקשות. אף פעם לא עשיתי דברים עם הזרם, תמיד סללתי לעצמי את הדרך שהיא שלי. אני לא בתוך התבניות האלה. זה נכון שאף פעם לא רציתי להיות פוליטיקאית, כל המילה פוליטיקה עדיין זרה מבחינתי, אני רוצה לחבק אותה אבל עוד לא יכולה כי כולנו מבינים מה זה פוליטיקה ומה אנחנו חושבים על פוליטיקאים וזה לאו דווקא נתפס כמשהו חיובי. אני רואה את עצמי ממשיכה את הדרך שהייתי בה כל השנים האחרונות. אי צדק ועוול תמיד פוצצו אותי. החלטתי להפסיק לקטר בארוחות שישי אצל חברים ולהתחיל לעשות".

אבל הציבור לא מכיר את דעותייך.
"אם אני במפלגת העבודה, אז הדעות הפוליטיות שלי הן של המפלגה. אני מרכז-שמאל ודוגלת בכל הערכים של המרכז-שמאל. אני לא צריכה למכור את זה".

את כן. תשכנעי אותי לתת לך את קולי.
"לא, הדס", היא מסרבת בחיוך גדול, "אני לא רוצה למכור את עצמי. אני יכולה להגיד לך במה אני מאמינה. את תחליטי מה הכי נכון לך".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

חשוב שהשמאל יחזור לעמוד בגו זקוף

הדבר הראשון שהוחלט ברשתות החברתיות הוא לא לוותר על אף פאנץ' עם המילים "הוגו", "ששטוס" או "עדי עזרוני" וללעוג לרייטן ו/או למפלגת העבודה שבחרה בה; על מה שנתפס כהנחתה תמוהה מעולם הסלבריטאות. העובדה שרייטן עזבה את ערוץ הילדים בשנת 2000 לא הפריעה למצייצים, אבל רייטן טוענת שהציוצים האלה הם "לא יותר מרעש לבן".

זה לא מעליב כשאת משיקה קריירה פוליטית וברשת קוראים לך כוכבנית ילדים?
"ממש לא. לא נעלבתי, וגם בן זוגי והילדים לא נעלבו מזה. שיגידו שאני כוכבנית, זה מובן לגמרי. אני יכולה להבין מאיפה זה בא. חלק מהביקורת הגיעה מאנשים צרי עין או עם אינטרסים אבל גם בלי קשר אליהם - זה מובן. באמת נעלמתי מאור הזרקורים להרבה שנים, והיום כשאני באה לאולפנים אני פוגשת את בני ה-30 שגדלו עלי בשנות ה-90, ומבחינתם אני אפרת מערוץ הילדים. עיתונאית שעושה לי ראיון פוליטי אומרת לי שהיא גדלה עלי והיא מתרגשת. אבל בגלל שאני יודעת מי אני ומה אני יכולה להביא, אז יש לי שקט"

אחר כך הגיעה פרשת ההצבעות שעמית סגל חשף. בראיון ברדיו אצל דקלוינסון אמרת שהצבעת למפלגת העבודה בבחירות האחרונות ובאולפן שישי אמרת שלא הצבעת לעבודה. תסבירי.
"עמית סגל הוציא דברים מהקשרם. ברדיו שאלו מה ההבדל בין מרצ לעבודה, ואמרתי שאני תמיד הצבעתי לעבודה - התכוונתי שלא הצבעתי למרצ. הכוונה הייתה שבין מרצ לעבודה, הבחירה שלי היא לא מרצ, ובאמת מעולם לא הצבעתי למרצ. הוא לקח משפט מפה ומשפט משם".

אוקיי, אם בבחירות האחרונות לא הצבעת לעבודה ולא למרצ, אני מניחה שהצבעת למפלגות המרכז. מה הבעיה להגיד את זה?
"מה זה משנה?".

זה סוד?
"אני לא חושבת שאני צריכה לפרגן למפלגה מסוימת ולספר שהצבעתי לה".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

זה לא בהכרח לפרגן. אולי את מתחרטת.
"אני לא מתחרטת על מה שהצבעתי. כל דבר הוא נכון לשעתו. מה שחשוב זה שהשמאל יחזור לעמוד בגו זקוף. היום אנחנו צריכים להיות שמאלנים גאים, אחרי שטיפת מוח וקמפיין הסתה מטורף שמנסים לעשות נגדנו. אנחנו לא קורבן, אנחנו לא חלשים ואני גאה להגיד שאני שמאלנית. שמאל מבחינתי זה הומניזם, ליברליות, שוויון, זכויות למיעוטים ודמוקרטיה במיטבה".

ומלחמה בכיבוש?
"הפלסטינים כמעט נעלמו מהשיח הציבורי, זו עבודה מאוד חזקה של חוגי הימין, לרסק את הפלסטינים גם בקרבנו וגם בעולם. זה יתפוצץ לנו בפרצוף עוד כמה שנים. הם לא יכולים להיעלם. אפשר להעלים אותם מהשיח אבל הם פה ואנחנו אחראים על מעברי הגבול שלהם. אני מייחלת מכל לבי ששתי ההנהגות ישתנו והממשל האמריקאי כבר הודיע שהעניין יעלה לסדר היום ותהיה עת חדשה, עת של שינוי. כמגשרת בעולם המשפט, מגיעים אלי לפעמים שני ניצים ששום דבר לא יכול לחבר ביניהם והם רבים ומתקוטטים עד שכמעט מוקז דם, ורק אז אני יודעת שהבעיה יכולה להיפתר. אנחנו יכולים להיות שם".

מה תהיה הצעת החוק הראשונה שלך?
"חבר כנסת טוב לא חייב להיות שיאן הצעות חוק. אם תשקיע בחינוך אתה לא חייב חוקים שיגידו מה אסור ומותר. מה שאותי מעניין זה חינוך ומשפט. אני רוצה להיות בוועדת החוקה, חוק ומשפט או בוועדת החינוך. אני מרגישה שיש שינוי של השיטה הדמוקרטית במדינה. יש תהליך שלם שנמשך שנים רבות שבו גם חוגים מהימין, הציונות הדתית ועוד חוגים מבקשים להחליש את מערכת המשפט. לא נוח להם שבית המשפט העליון שומר על זכויות של מיעוטים, נשים, על הפרדה בין דת ומדינה, מונע סיפוח. יש גופים שמשקיעים הרבה כסף כדי להחליש את בית המשפט העליון. הכנסת מחוקה היום. וגם בחינוך גם יש הרבה מה לעשות. כשהילדים שלי ישבו כל השנה בבית הרגשתי שהפקירו אותם, ששר החינוך מתייחס אליהם כאל אמצעי עבור ההורים לצאת לעבודה. הרגשתי שפוגעים לי בהם אישית".

גלנט נתן לעצמו 90 בניהול המשבר בחינוך. איזה ציון את נותנת לו?
"אני לא רוצה לדבר עליו. אני חושבת שגלנט מבין היטב שאם אני לא רוצה לתת לו ציון זה אומר יותר מהכל. אנחנו מכירים, אגב".

מאיפה?
"מהחיים, מאבא שלי".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

גלנט הוא אחד מהאנשים הבודדים שיוזכרו בשיחה הזו ושלרייטן יש איתם היכרות אישית. מעולם לא פגשה את בנימין נתניהו או גדעון סער, עם מרב מיכאלי היא חולקת את מחזור הסלביות של הניינטיז אבל הן מעולם לא היו חברות. את אבתיסאם מראענה, האישה הבאה אחריה ברשימה, הכירה רק לאחרונה במהלך הקמפיין. "האמירות שלה בפייסבוק היו מבאסות והיא התחרטה עליהן והתנצלה מקרב לב. מבחינתי הדיון מוצה", היא מפטירה שאני שואלת אותה על החלטת בית המשפט העליון לאשר את מועמדותה של מראענה. 

את אאוטסיידרית. הבית שלך היה בית פוליטי?
"תמיד היינו אנשי מפלגת העבודה, אבל לא פעילים. אבא שלי היה אלוף משנה בחיל הים ומאוחר יותר עסק בתחום הביטוח אז הוא ייעץ ללובה אליאב כשהביא את הביטוח הסיעודי לארץ. ההורים שלו היו מפאיניקים אמיתיים, ממקימי בת ים. סבא שלי קיבל התקף לב בערב שרבין נרצח, ושבוע אחר כך הוא נפטר. סבתא שלי תמיד חשבה שזו הסיבה שזה קרה לו. יום אחד היא הכתיבה לי מכתב אישי ללאה רבין, מאלמנה לאלמנה, אבל היא מעולם לא העזה לשלוח אותו".

במאי האחרון נפטר אביה של רייטן ממחלת דם. חצי שנה לאחר מכן נפטר המנטור המקצועי שלה, עו"ד אלי זוהר, שבמשרדו היוקרתי עבדה בעשר השנים האחרונות. "לאבד את שניהם, בכזה הפרש קצר, זה היה מאוד כואב. אבא שלי מת מזיהום שקיבל בבית החולים, לא קורונה, אבל בגלל התקופה אי אפשר אפילו לגעת בו, היינו כל הזמן עם מסכות וכפפות. אלה היו הרגעים האחרונים בחייו, אי אפשר לתאר את הכאב הזה".

את חושבת שהאובדן קשור להחלטה שלך לשנות כיוון בחיים?
"סביר להניח. איבדתי שתי דמויות משמעותיות בחיים שלי, עמודי יסוד. אבא שלי ואלי היו שניהם אנשים עם ערכים וציונות ואהבת המדינה. אולי אני עושה את זה בשבילם".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

שמו אותי בנישה

היא גדלה ברמת השרון, בת בין שני בנים, לאבא איש צבא ואמא מזכירה רפואית. "החלום המקורי שלי היה להיות ספורטאית, הייתי באתלטיקה, הצטיינתי. אחר כך הגעתי ללהקה צבאית והצד הבימתי שלי פרץ החוצה". היא נחטפה לערוץ הילדים מיד אחרי השחרור, למדה משחק אצל יורם לוינשטיין ("הוא תמיד היה כועס עלי שאני עובדת מהראש ושזה לא מתאים לשחקנית"), עברה סיבוב בטלוויזיה ובתיאטרון, דגמנה קצת - אבל בעיקר הייתה אפרת מערוץ הילדים. "בגיל 28 התחלתי להרגיש את הריקנות של המקצוע. הרגשתי שיש בי עוד הרבה רבדים שאני חייבת להוציא החוצה. מערוץ הילדים עברתי לתכניות בוקר, חשבתי שזה יותר יתאים לתכנים שאני רוצה והתחלתי גם ללמוד משפטים. אבל גם בתכניות הבוקר שמו אותי בנישה של בחורה צעירה ויפה ליד מנחה מבוגר. לא היה לי נעים שם. זה לא אני".

רצית לראיין פוליטיקאים ולא נתנו לך?
"זה לא שאמרו לי 'לא' אבל הרגשתי שאני צריכה לשכנע את הממונים עלי. הייתי צריכה לעבוד בשביל לצאת מהתבנית שיש להם בראש עלי, שיבינו שאני במקום אחר ומעניינים אותי דברים אחרים. חלק מהמלחמות והדיסוננסים היה שיש נפח גדול של קידומים לתכניות אחרות ולאט לאט היה לי קשה עם זה. לא יכולתי להיות הקריינית, המשווקת הזו. רציתי להיות חלק מהדברים שמניעים את המערכת".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

בגיל 39 היא החליטה לפרוש סופית ממעמד הטאלנט והחלה לעבוד במשרדו של זוהר. "יכול להיות שזה שהייתי אפרת מהטלוויזיה פתח לי את הדלת, אבל הייתי חייבת להוכיח את עצמי שם. השוק כל כך תחרותי. היו מולי ילדים בני 25".

היית אמא לשני ילדים קטנים. התחלת להרגיש אז פערים בינך לבין קולגות גברים?
"פעמיים בשבוע הייתי יוצאת בשעה שלוש. לא הרגשתי שזה מעכב אותי, אבל לא לכולן יש את הביטחון והאפשרויות והתמיכה שלי היו. יש הרבה מקומות שהם לא כאלה. בעולם המשפטי את עדיין לא רואה מספיק נשים בראשי המשרדים הגדולים, בהנהלות. זה במגמת שינוי אבל אנחנו עדיין לא שם. את רואה את זה בנתונים על פערים בשכר".

הרווחת פחות מגברים במהלך הקריירה שלך?
"בטוח. חד משמעית. גם במשפטים וגם בתקשורת".

מה, טל מוסרי ועודד מנשה הרוויחו יותר ממך?
"לא בדקתי להם את התלוש, אני לא רוצה לדבר על מישהו ספציפי, אבל הייתה לי תחושה מסימנים ואינטואיציות שככל הנראה אני והגברים שלידי לא מרוויחים את אותו הסכום. אלה דברים שצריך להילחם עליהם, אני מקווה שהבת שלי אביגיל כבר תגדל בעולם אחר".

איך הרגשת כשנתניהו לא ידע מה זה מי טו?
"זה שהוא לא הבין את השאלה בכלל, זה מסר שלא מקובל עלי. אני שואלת את עצמי - איזה ערך קיבלתי מראש הממשלה בשנה האחרונה? שהוא הביא חיסונים, שהוא קוסם? הוא לא ניהל, הוא הפקיר, הוא עומד למשפט, הוא מזגזג, הוא לקח ערכים של תרבות וחינוך וחוק וחברה ופורר אותם. כשהוא נשאל איך זה יכול להיות שהגענו ל-6,000 מתים,הוא זרק את ה'פקה פקה שאשא שאשא', דיבר בג'יבריש, זילזל במשפחות של הנפטרים וביפעת שאשא ביטון. אני שמה לב שהוא תמיד מקטין נשים. לגבר הוא לא היה אומר 'נה נה נה' כמו שאמר ליונית".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

קראת את כתב האישום נגדו?
"כעורכת דין אני יודעת לקרוא כתבי אישום וגם את כתב האישום הזה קראתי, כן. אני חושבת שיש להם כתב אישום מבוסס".

אנשים לא נולדו אנטי-ביבי, הוא הפך אותם לכאלה

עד לבחירות, רייטן הוציאה את עצמה לחל"ת מהעבודה המשפטית, מה שאומר שלקוחות כמו לימור לבנת, אותה רייטן מייצגת בתביעת דיבה שהגיש נגדה דוד אמסלם (לבנת טענה בתכנית הדוקו "הליכודניקים" כיצד ביקש ממנה מינויים לאנשיו תמורת הצבעות במרכז הליכוד) יצטרכו לחכות. "אני לא יכולה לדבר על התיק הזה", היא אומרת, "בואי רק נגיד שתביעות דיבה ותביעות השתקה הפכו להיות מאוד מבוקשות היום". 

רייטן עדיין ממשיכה לעבוד על התיק שבמידה רבה מגדיר אותה כיום, ושבמסגרתו היא מייצגת את ההורים של 10 ההרוגים באסון צפית. העבודה אינה פרו בונו, המשרד מקבל שכר על הייצוג, אבל רייטן רואה במסע הזה חלק מהשליחות שלה. "אנחנו מנהלים את התיק הנזיקי ובשבוע שעבר הצלחנו להביא לזה שתוקם ועדת בדיקה ממשלתית עם סמכויות חקירה, מה שנראה בעבר חסר סיכוי. שרי החינוך למיניהם לא הסכימו לשמוע על ועדה כזו, שתבדוק את המערכת, את איך שמשרד החינוך הפקיר את תלמידי המכינות. יש חובת פיקוח למשרד החינוך והביטחון והם לא עשו שום דבר, רק נתנו את הכסף למכינות. לא קיבלו דיווחים על תאונות ומקרים חריגים, זו הייתה עצימת עיניים ענקית".

אפרת רייטן (צילום: מתוך שידורי ערוץ הילדים)
רייטן בערוץ הילדים | צילום: מתוך שידורי ערוץ הילדים

אחת הדמויות הבולטות בפרשה הוא מי שכיהן אז כמנכ"ל משרד החינוך בראשותו של נפתלי בנט, שמואל אבוהב. "עוד כשהמשפחות היו בשבעה, אבוהב אמר שמשרד החינוך לא אחראי והמכינה לא אחראית והמנהלים לא אחראים. זה היה לראות קריסה ערכית מול העיניים. שמואל אבוהב גרס המון חומרים, מיד אחרי האסון היו עסוקים בלהוציא כסף על סקרים איך הציבור תופס את משרד החינוך בעקבות האסון. הם שאלו שם מי אשם - משרד החינוך או המכינה או ההורים. ההורים, את קולטת?".

אבוהב היה מנכ"ל המשרד, אבל בנט היה שר החינוך. גם הוא אחראי?
"אם אתה שר חינוך ועשרה ילדים נהרגו במשמרת שלך, צריך לקחת אחריות. זה שבר אמיתי, בדיוק כמו ההפקרה של הילדים היום בבית".

יש תרחיש שבנט והעבודה יהיו באותה קואליציה?
"יש מצב כזה. אי אפשר לדעת מה יקרה. אבל אני לא ישנה בשקט עם סיפור נחל צפית, זה כואב לי בכל הגוף".

העבודה תשב בממשלה שבראשותה גדעון סער?
"מרב משאירה את עניין גדעון סער פתוח. צריך לזכור שהוא איש ימין. כשסער רוצה רפורמה בבתי המשפט, אני קוראת לציבור לבדוק מה זה אומר, מה המניעים שלו".

רייטן מתגוררת עם בן זוגה, האדריכל גל מרום והילדים אביגיל (13) ועמרי (17), בבית של שלושה מפלסים על נמל יפו. בבקרים, כשהילדים בזום - היא יוצאת לרוץ בנמל עם הכלב הפעלתן, וכך גם נפלה לאחרונה, נחבלה בראשה והזדקקה לתפרים. "אבל הכל טוב", היא מראה לי צלקת אלגנטית בצד המצח, "זה באמת שטויות".

הבית שלכם יפהפה, אבל הוא לא משדר המון חיבור לעם.
"ככה זה כשאת חיה עם אדריכל. תאמיני לי שזה לא היה ככה כשעברנו לכאן, היינו מהראשונים, לא היה כלום. גרנו בשכירות וגל שכנע אותי לקנות את הבית. זה מקום קסום. גם עג'מי ושוק הפשפשים מאוד מתפתחים עכשיו".

מתפתחים או מתייהדים?
"אני לא חושבת שיש בזה משהו רע שמוזרם כסף על ידי הרשות המקומית או אנשים שמביאים איתם, זה מפתח את המקום מבחינת חינוך ותרבות וחוגים ובני נוער. אלה דברים שקורים בכל העולם. יש כאן ערבוב. הבתים מאחוריי הם של ערבים, אני חיה ברב תרבותיות. הרוב המכריע של האוכלוסייה כאן חי בהרמוניה ודו קיום".

אפרת רייטן (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

ובכל זאת, היו הפגנות ביפו לאחרונה, יש תחושה של חוסר שקט.
"גם לי היו עימותים עם פורעי חוק, עם אוכלוסיה של בני נוער שאין להם מסגרות וצריכים להוציא תסכול. העירייה בנתה מרכזים מסוגים שונים ולא כל האוכלוסיות רוצות אותם, יש קונפליקט סביב זה, קושי להוציא את הילדים מהרחוב. יש כאן כעס על המדינה שאפשר להבין. הפערים בחינוך והסכנה לדמוקרטיה מתחילה במקומות האלה, משרד החינוך לא עושה שום דבר ללמד ערכים נגד גזענות אפילו שהיו תכניות".

מה דעתך על הברית של נתניהו ומנסור עבאס?
"אני לא מאמינה לה, זה ניצול ציני. נתניהו יעשה לו את מה שהוא עשה לכל מאוכזבי נתניהו. זה מזכיר לי שישבתי בפאנל בחירות לאחרונה, היה שם נציג מהליכוד והוא התלונן על זה שאנחנו אומרים 'רק לא נתניהו'. אמרתי לו - למה אתה מצפה? כולם כאן התאכזבו ממנו. כולם ישבו איתו, הם לא נולדו אנטי-ביבי, הוא הפך אותם לכאלה".

מי היה הנציג מהימין?
"מה זה משנה?".

עוד לא הבנת שאת בפוליטיקה עכשיו? זה אומר גם קצת להתלכלך.
"אני לא רואה את הלכלוכים מביאים אותנו או את העוסקים בלכלוך למקום יותר טוב. כן, אני באתי להילחם, אבל אין רק סוג אחד של מלחמה. יש את המלחמות של הגברים ויש אותנו".

השאלה אם יש לך מה שצריך כדי לשרוד בעולם הזה. אם את לא נחמדה מדי.
"בהיסטוריה שלי, החיים שלי מראים שכל יעד שרציתי וכל מטרה הושגה, נקודה. בדרך שלי. אני כמעט בת 50 ויש לי קילומטראז', זה אולי לא נראה ככה אבל אני עקשנית, נחושה, אובססיבית. צריך להיות בתוך הראש שלי כדי להבין כמה".