"תשמע סיפור. יום אחד צלצל אליי בצלאל סמוטריץ' ואמר דברים שהשתמע מהם שהוא לא בעד שנקיים את אירוע הגאווה שארגנו. העפתי אותו ואמרתי לו, 'אתה לא תאיים עלי'. למה מי הוא? והנה, עובדה, יש כאן היום אירוע גאווה".
זה רון קובי. מדבר בגובה העיניים, שלא לומר שפת רחוב. הוא שייך לזן החדש של כוכבי פוליטיקה ותקשורת שאין להם מעצורים: הם אומרים מה שהם חושבים גם אם זה לא פוליטיקלי קורקט, והם לעולם לא מתביישים.
קובי, בעצמו יליד טבריה, עלה על הרדאר של הפוליטיקה העירונית לפני כשמונה שנים עם עמוד הפייסבוק "להרים את טבריה מהקרשים". בבחירות המוניציפליות ב-2013 הוא נכשל ולא עבר את אחוז החסימה, אבל ב-2018 נבחר לראשות העיר וסיעתו היא הגדולה במועצה, עם שישה חברים מתוך 15.
מאז שנבחר הוא מוביל מהפכה חילונית שעיקרה החזרת עטרת הטיילת של טבריה ליושנה, אם להשתמש בביטוי האהוב דווקא על האנשים שבהם נאבק קובי. לאחר שנים שבהן הייתה הטיילת סגורה בשבת, בחודשים האחרונים היא שוב שוקקת בסופי השבוע. הוסיפו לזה את הטיפול בחופי הרחצה ואת העלייה במפלס הכנרת (צריך גם קצת מזל בחיים), וקיבלתם ראש עיר שרוכב על גל הצלחה ומסמן את טבריה כנקודה שבה נלחמו החילונים באריה דרעי ואנשיו, ויכלו לו.
אם יתמיד, יתכן שבתוך כמה שנים יחזיר קובי את טבריה למעמד עיר הקיט האהובה שהיה לה בשנות ה-60 וה-70. יש לה פוטנציאל, לעיר הכנרת. השאלה אם קובי ואנשיו יצליחו לממש אותו – ואם בכלל יישארו בעמדת השפעה – עדיין פתוחה.
נכון לעכשיו לא מצליח קובי להעביר את התקציב השנתי במועצת העירייה. מול ששת החברים שהכניס למועצה עומדים בשורה בצורה שמונה חברי מועצה דתיים ולצדם ראש העיר לשעבר יוסף בן-דוד, והם מצביעים שוב ושוב נגד התקציב שמגיש קובי. ביום ראשון האחרון העניק להם שר הפנים אריה דרעי עוד שבועיים לפתור את העניינים, ולא - ועדה קרואה תיקרא לנהל את העיר. תהליך כזה עשוי להיגמר גם בהדחתו של ראש העיר המכהן.
"אם הייתי נותן להם סגני ראש עיר במשכורות יפות, הכל היה נפתר", אומר לי קובי השבוע, "אבל הם רצו עוד דברים. כסף, משרות, קומבינות. ותשמע לי, עכשיו הם מחפשים דרך לרדת מהעץ. לא במקרה דרעי נתן כאן עוד שבועיים. הם מפחדים ממני".
אז אתה מה - דון קישוט? רובין הוד?
"תשמע לי טוב, הייתי יכול להעביר תקציב ברגע ולנוח כאן חמש שנים, אבל לא בשביל זה באתי. אני האיש שיעצור את אריה דרעי, שרוצה להפוך את ישראל למדינת הלכה. זהו. זה המנדט שקבלתי וזה מה שאני אעשה. אני הולך על הראש של אריה דרעי ואני אנצח אותו. מילה שלי. האיש הזה לא ינהל את המדינה".
נשמע יומרני.
"כן. אבל זה אני. לא מפחד מאף אחד. לא מדרעי וגם לא מביבי, דרך אגב. אני נלחמתי בלבנון, נלחמתי בעזה. הייתי במלחמות אמיתיות. אז אלה לא מפחידים אותי".
אתה לא מפחד שתהיה אלימות באירועי הגאווה?
"אתה מפחד?".
לא, למה?
"אז גם אני לא מפחד. תבוא איתי, נשמור גם עליך".
להיות אורן חזן
הריאיון הזה, שנערך ביום חמישי שעבר, אכן נקטע לטובת אירוע הגאווה הראשון בתולדות טבריה. 300 חוגגים הגיעו לטיילת, שם ארגנו בנות הליין המקומי "דונה" מופעים, נאומים ומסיבת ריקודים. המשטרה נאלצה להביא לעיר מאות שוטרים שאבטחו את האזור אחרי שאנשי תנועת "חזון" הודיעו שיארגנו הפגנה בעיר בעד "האומץ להיות נורמלי". את בני הנוער החרד"לים בחולצות "אימא + אבא = משפחה" הרחיקו כמה מאות מטר מאזור האירוע, מה שגרם להם להתפזר בתוך זמן קצר.
בטיילת הסתובב קובי כמו אב גאה בבר מצווה של בנו, דיבר עם כל התושבים שהגיעו. הוא מכיר אותם אישית, ואם לא אותם אז לפחות איזה קרוב משפחה שלהם. אחרי שהתראיין לכלי התקשורת עשה את הדבר החביב עליו והעלה שידור לייב בפייסבוק. בקמפיין הבחירות שלו זה היה הכלי שעזר לו להתחבב על תושבי העיר. הוא איש של העידן החדש, יודע איך לדבר למצלמה ולהעביר מסרים. לא בא לנאום וללכת. הוא בילה שעות בטיילת והעביר עוד ועוד מסרים. "טבריה זה לא מה שהיה, תקשיב לי", אמר יותר מפעם אחת. "מתחוללת פה מהפכה".
אבל ייתכן שימשיכו את המהפכה בלעדיו. לפני שבועיים הכריז במפתיע שהוא מקים מפלגה חדשה, "הימין החילוני", וירוץ איתה לכנסת כדי להיות שר הפנים הבא של ישראל. המהלך הזה מעמיד את כל הקדנציה שלו בטבריה באור אחר.
אם בעצם תרוץ לכנסת, אז מה כל העניין בטבריה? רק מקפצה?
"עזוב את המילה הזאת, מקפצה. אני עובד כאן שבעה ימים בשבוע, 20 שעות ביום. זה מקפצה?".
אבל אם תהיה בכנסת, מה יהיה עם כל המהפכה הגדולה שלך בטבריה?
"אני אשמור עליה מלמעלה. יהיה עוד יותר טוב".
זה רון קובי. לא רק חתיכת טיפוס, אלא גם דמות מתעתעת. יש רגעים שהוא נראה כמו הגיבור העממי הבא של ישראל, אחד שיהיה הפתעת הבחירות עם שמונה מנדטים משומקום. ברגעים האלה הוא ימני חילוני עם הלב במקום הנכון. וכן, הוא באמת עובד מסביב לשעון (ומשלם על זה מחיר משפחתי: אשתו שירלי והילדים נשארו לגור בתל אביב). בנו הבכור משרת בצה"ל, בתו תתגייס בסוף השנה. משפחה ציונית הולמת.
הבעיה היא שלפעמים הוא נשמע כמו גרסה טבריאנית של אורן חזן. קשקשן כריזמטי, אבל במשקל נוצה. הוא למשל לא נוקב עדיין באף שם שיצטרף אליו לרשימה. הוא גם לא מסביר מאיפה הכסף, ומעבר לאמירה "אני רץ לכנסת" קשה להצביע על תכונה אמיתית סביבו. מה שכן, לדבר חופשי הוא מוכן תמיד.
אם אבנה את זה, הם יבואו
אז מה בעצם הבעיה שבגללה נראה לך שאתה חייב פתאום לרוץ לכנסת?
"תשמע, אני גיליתי בתור ראש עיר שהדברים לא עובדים כמו שחושבים. משרד הפנים זה דרעי והוא בוחש בהכל מלמעלה. יש לו מטרה. מי נראה לך נלחם כאן נגדי?".
למה ראש הממשלה לא בוחש בשבילך בחזרה?
"כי ביבי כנראה לא יכול על דרעי בעניין הזה".
אבל פגשת את ביבי, נכון?
"פגשתי אותו ואת שרה כשהם באו לחופש בטבריה. הם היו מאוד נחמדים ולא קרה כלום".
רגע, מה הצבעת בבחירות האחרונות?
ליכוד. אני איש ליכוד ובבחירות הקודמות עזרתי לביבי בצורה אסטרונומית, הבאתי לו לפחות 100 אלף איש. הייתי פקטור משמעותי, כולל בטבריה. כאן הבאתי לו 10,000 איש".
אז הוא בעצם אכזב אותך עכשיו.
"כן, הוא עסוק. אבל זה לא העניין".
העניין זה שהוא לא עוזר לך נגד שר הפנים.
"כן. כבר בחודש הראשון הבנתי שדרעי מסובב סיבובים בטבריה ובעוד מלא ישובים. אמרתי אין בעיה, אם אתה לא רוצה אותנו פה, נבוא עליך מהכנסת. ועכשיו פתאום יש הזדמנות. אז למה לא?".
הזדמנות למה?
"להיות שר הפנים הבא של ישראל. ואני אומר לך פה היום, לא יהיה שר פנים יותר טוב ממני במדינת ישראל".
אבל מי יצביע לך?
"יש לנו הרבה קולות, אל תדאג".
מאיפה?
"יהיו קולות שירדו מהליכוד, יהיו קולות ממה שנחשב לפוטנציאל של ליברמן ויבואו קולות מיש עתיד".
לא נשמע משכנע.
"אז תקשיב טוב, התקשורת לא יודעת לסקור ולא מבינה יותר את השטח. קח את הקולות של פייגלין - כל אלה שהלכו אחריו, החילונים, הם ילכו איתי. גם החילונים שהלכו עם איילת שקד ובנט ילכו איתי. ואל תגלה לאף אחד, אבל גם הקולות של כחלון יבואו אליי. אלה אנשים שלא יצביעו ליכוד, כי הם לא אוהבים את ביבי והם לא יצביעו ביבי גם בפעם הבאה. יש כאן פוטנציאל עצום".
אז יכול להיות שביבי עצמו לא ינצח הפעם.
"ברור, הוא בבעיה קשה מאוד, אני לא בטוח שהוא יהיה ראש ממשלה. אם הוא לא יחתוך מאריה דרעי והחרדים, הוא לא יהיה".
זאת תפיסה מעניינת. שהבעיה של נתניהו היא לא החשדות, המשפטים וכל זה, אלא הקשר שלו לחרדים.
"אני מאמין שכן, הבעיה שלו היא הכפייה הדתית. זה מה שאנשים שונאים. קח את טבריה, אני לא רוצה שקהילת הלהט"ב תעבור כולה לתל אביב. זה אנשים טובים, למה שלא יגורו פה ויהיה להם טוב? למה שלא יעשו כאן אירוע וירגישו בבית? וככה לגבי כל הקבוצות, החילונים. ואני מאמין שהעם שלנו מרגיש ככה בכל הארץ".
מעשה ברבי, מסעדן ופוליטיקאי
הטון האנטי-חרדי של קובי אינו עניין חדש. בראיון לגל"צ מיד לאחר הבחירות אמר שהוא רוצה שהחרדים ימשיכו להתפתח, אבל "מחוץ לטבריה", ציין שהם מהווים 22% מאוכלוסיית העיר והזהיר: "אסור שיגיעו ל-30%". בתחילת השיחה שלנו הוא מתאר תהליך שלדבריו יזמה ש"ס, "להפוך את טבריה לעיר הנופש של החרדים בישראל", כשהאמצעי הוא רכישת דירות שאמורות לשנות את המבנה הדמוגרפי של טבריה - כמובן על חשבון החילונים.
הבעיה עם המסרים האלה, מלבד הנטייה שלהם להדיף ניחוח של שנאה, היא שקובי כבר נתפס בהפרזות כשמדובר בדמון החרדי. בפברואר השנה פורסם ב"ישראל היום" כי אחד ממקורביו זייף ידיעה על טקס פולסא דנורא שנערך לו כביכול בידי גורמים חרדיים ("כל הסיפור הזה לא קשור אליי, למעט רצון של פוליטיקאים מקומיים לבצע פייק ניוז", הגיב אז קובי). גם חלק מהפעולות הפרו-חילוניות שלו היו יותר הצלחות יח"צ מאשר שינוי מציאות; כך ההכרזה הדרמטית על התרת תחבורה ציבורית בשבת ברחבי טבריה הניבה עד כה שבת אחת של אוטובוסים.
אתה שונא חרדים?
"אני, ותרשום את זה, מכבד דתיים ודת בתנאי שהם מכבדים אותי".
אבל המסר שלך נשמע כמו "אני שונא דתיים".
"תיזהר, תיזהר. חס וחלילה. אני נולדתי בטבריה, גדלתי בין דתיים. אחותי אישה דתייה שגרה לא רחוק מכאן, במצפה נטופה. אני אדם מאמין. אבל מאמין ב'חיה ותן לחיות'. זה ההבדל. תשמע, חילונים תמיד הסתדרו עם דתיים בטבריה. אני זוכר שהיה בשכונה שלנו רב והיה אחד בעל מסעדה. שאל אותו הרב, 'למה אתה לא בא לבית כנסת?', וההוא ענה, 'לא נעים לי כי אני פותח את המסעדה בשבת'. אמר לו הרב, 'תבוא קודם לבית כנסת ואחר כך תלך למסעדה'. זאת טבריה האמיתית וזאת ישראל האמיתית, כולם חיים בשלום זה עם זה".
עדיין לא הבנתי בשביל מה להקים מפלגה חילונית חדשה. אי אפשר דרך הליכוד?
"אני ימני שחושב שצריך להתייחס לבעיות הפנימיות, ועכשיו אין בעיות כאלה גדולות מבחוץ. הכלכלה מצוינת, אבל העם נחלש בגלל הכפייה החרדית והרבה אנשים שהם שוחרי דת לא מוכנים לזה יותר. תדע לך, לא כל הדתיים רוצים למנוע ממך נסיעה בשבת באוטובוס. זה לא מפריע להם. אפילו אתה לא מפריע להם. לחלקם".
מה לא מפריע, שאני הומו?
"בדיוק. זה ממש לא מפריע לחלק גדול. וצריך ללמוד לחיות ביחד".
רק שזה ההפך ממה שעשית כאן.
"ברור, טבריה הפכה לסמן המאבק בכפיה החרדית. זה סמל המאבק. באיזה עיר לא אוכפים את חוק המרכולים בשבת? בטבריה!".
מה בעצם שינית בסטטוס קוו?
"לדעתי כלום. אני מכבד אותם, סוגר את הרחובות כמו שהיה תמיד. אני לא נוסע מול בית כנסת בשבת. אבל הם רוצים כל הזמן יותר. מה שלא תיתן להם, הם רוצים יותר".
צעק אז הפצוע
ברצינות עכשיו, יש לך תשתית למפלגה?
"יש לי תשתית שלא הייתה לגנץ, יש אנשים. הרבה מאוד זמן אני כבר עובד. יש הרבה תאים בכל מיני ערים של אנשים שמתנגדים לאריה דרעי".
תן שם של בנאדם רציני אחד שהולך איתך.
"עזוב נו, בוא נחכה קצת ותראה".
אתה בכלל היית פעם איש שמאל.
"נכון, ושיניתי את דעתי. לדעתי גם אם רבין היה חי היום, הוא היה יותר ימני מביבי. תשמע לי. אני הבנתי במלחמת לבנון השנייה ואחר כך במלחמות בעזה שאין עם מי לדבר. פשוט אין".
יש טענה שבעצם אתה מקים מפלגה מטעם ביבי כדי לעצור את ליברמן.
"מי בכלל שואל את ביבי מה לעשות? כאילו, עם כל הכבוד לראש הממשלה, אף אחד לא יכול להגיד לי מה לעשות, וכשאומרים אני עושה בדיוק ההפך".
גם לאשתך שירלי אתה עושה בדיוק ההפך?
"היא צריכה לקבל צל"ש, בלי אשתי לא הייתי יכול להגיע לזה. היא קיבוצניקית, והיא מבינה שאנחנו עושים היסטוריה. היא משלמת מחיר, אבל היא מבינה למה".
למה שלא תחבור לליברמן? מי צריך שתי מפלגות ימין חילוניות?
"אני לא מאמין לו, הוא איש לא צפוי. אף אחד לא מבין מה הוא רוצה ואני לא סומך עליו".
אז אולי תחבור לאהוד ברק? הוא חילוני.
"בחיים לא. הוא לא ייכנס לכנסת. אין לו במה, אין מי שיקשיב לו. הוא גמר".
נשמע שאתה ממש לא אוהב אותו.
"אני אספר לך משהו. אני ב-99' הייתי מערכניק, באתי לטבריה מתל אביב כדי לעזור בבחירות. ונלחמתי בשביל ברק כמו משוגע, הקפצתי פה את האחוזים שלו לשמיים. זאת הייתה פעם ראשונה ואולי יחידה שהעבודה ניצחה בטבריה. ואז, בסוף הערב, ממש לפני שנסגרו הקלפיות, בא מישהו עם סכין ותקע לי בגב וברח".
ברצינות?
"כן, נדקרתי. לא קרה משהו רציני, אבל נדקרתי. והוא ידע מזה. הוא כמובן לא צלצל, לא אמר כלום. לימים נפגשתי איתו במשרד שלו באיזה עניין. הוא יושב, מחטט עם קיסם בשיניים, וסיפרתי לו את הסיפור איך נדקרתי בשבילו".
איך הוא הגיב?
"הוא לא הניד עפעף. שום אמפתיה, שם מילה, כלום. זה האיש".
זמנים יפים לפיות גדולים
וזה רון קובי. איש שיודע לספר סיפור ושיש לו המון סיפורים. ולפעמים הסיפורים הם עליו. סקנדל שהתרגש עליו מיד כשנבחר לראשות העיר היה טענה שחסם את חניית הנכים היחידה מול הבניין לטובת רכב השרד שלו; התמונה התנוססה ב"ישראל היום" עם הכותרת המתבקשת, אבל כשמגיעים לטבריה מגלים שלא ברור בכלל על מה המהומה. סביב העיריה יש מגרש חניה גדול שתמיד יש בו מקום. מול הכניסה אין בכלל מקום חניה מוסדר, רק שביל שעליו עוברים בדרך. אנשיו של קובי מסבירים שהסקנדל היה יוזמה של אדם בעירייה שלא אוהב את ראש העיר הטרי ולכן הביא צלם עיתונות שתפס את המכונית שלו מחכה לו רק רגע עד שייצא. בדרך כלל הוא חונה מאחורי הבניין. אם זה נשמע לכם קטנוני, אתם לגמרי צודקים.
בלשכה הגדולה שלו בבניין העירייה, עם האוטו למוד הניסיון בחניה שאף אחד לא יצלם, הוא יושב עם עוד ארבעה אנשים. לכל אחד שולחן, כולם עובדים ביחד באווירת אופן ספייס, אין דיסטנס ואין נעליים. אם צריך לסגור דברים בשקט, יוצאים מהחדר ונכנסים למעלית.
לפעמים הוא קצת שריף. ביום חמישי האחרון למשל יצא בצהריים עם אנשיו לפרויקט נדל"ן חדש ויוקרתי שעומד להיפתח בעיר; העירייה צריכה לאשר לקבלנים את האכלוס עם חתימה על טופס 4, ובטבריה, ראש העיר עצמו יוצא לבצע את הבדיקה. הוא עלה על הגג, ביקר בדירות, בדק אם נעשו עבודות תשתית מתאימות.
השבוע, כשנראה שגבו לביורוקרטיה המוניציפלית ופניו לכנסת, נדמה לי שהוא עשוי להיות פרלמנטר מתאים לרוח הזמן. בין דונלד טראמפ לאייל ברקוביץ', נדמה לי שיש מקום גם לימני עם פה גדול שמת לסגור חשבון עם אריה דרעי.
אריה דרעי סרב להגיב לדברים. ממשרדו של אהוד ברק מסר בתגובה: "אהוד ברק מעריך את כל מי שפעל עבורו במערכת הבחירות של 1999 ובכל המערכות האחרות. בתוך מערכת בחירות אינטנסיבית ומלאת אירועים, חלקם קשורים באלימות כלפי פעילי ברק ותומכיו - אכן חשוב להקדיש את מלוא תשומת הלב הראויה לכל אירוע ואירוע. כך השתדל לפעול ברק אז, וגם היום".