יש משהו די מפתיע בפער בין אי הוודאות הפוליטי אליו צועדת מדינת ישראל כיום, לבין השקט הכמעט מוחלט שיש בזירה הציבורית ביחס לנושא. הפעילים ברשתות מימין ומשמאל רואים בעיניים כלות, כל אחד במחנהו שלו, כיצד במקום להשתמש בבחירות הנוספות כזמן לתיקון והפקת לקחים, כל מחנה ממשיך להתחפר בטעויותיו – הימין בפיצוליו, והשמאל בהתמקדות במנטרה אחת בלבד – רק לא ביבי. וכשזה המצב, לא פלא שהציבור הרחב כבר הפך אדיש.
ובינתיים לא רק שממשלת המעבר מטבע הדברים מתקשה לתפקד, אלא שנכון לעכשיו ספק אם יש מי שיודע לשרטט כיצד תצליח לקום הממשלה הבאה, אם בכלל. האימרה הידועה טענה שנתניהו לא יוצא לבחירות לפני שהוא כבר יודע וסוגר את מבנה הקואליציה הבאה. גם במערכת של תחילת 2019 כנראה שהסכמה עקרונית כזו הייתה קיימת, ואולי הייתה בנויה על צירופו של ליברמן וישראל ביתנו לליכוד, כפי שפרסמה אורלי גולדקלנג במקור ראשון. מה שבטוח הוא שבנקודת הזמן הנוכחית, אחרי שלא הצליח להקים ממשלה עם המנדט שקיבל מהנשיא, לנתניהו אין שום תוכנית ברורה בידיו.
על הימין הוא לא יכול לסמוך. נפתלי בנט, איילת שקד, הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וכמובן משה פייגלין, חיים כל אחד בעולם משלו, כך נראה. שישה אנשים, שש מפלגות שטרם הצליחו לחתום ביניהן ולו על הסכם ראשוני, ונדמה שהשאלה היחידה היא לא האם עשרות אלפי קולות ילכו לפח, אלא רק מה האופן שבו זה יקרה.
ליברמן כבר חושב על הממשלה הבאה, שיתכן ובכלל לא יוזמן אליה
לעומתם, מי שכן מצליח ליצור לעצמו בסיס יציב הוא דווקא אביגדור ליברמן. אולי זה בגלל שהוא התגלה כיחיד שיכול לעמוד מול נתניהו, או שמא הוא רוכב על שנאת החרדים הנושנה יחד עם קמפיין ההדתה. כך או כך, נראה שיו"ר ישראל ביתנו רק הולך ומתחזק. ליברמן מרגיש כל כך בטוח במצבו, עד שהוא בעצם היחיד שמדבר כיום על הרכב הממשלה באה, שלדבריו תהיה מורכבת מהליכוד, כחול לבן, וישראל ביתנו.
במבט ראשון זה נראה כמו הדבר הכי לא הגיוני. גם אם נתניהו ינסה בספטמבר, ערב השימוע אצל מנדלבליט, להקים קואליציה עם כחול-לבן, מפלגה שנבנתה כולה מתוך הציפייה שתיקי החקירה יגרמו לרה"מ להתפטר. נניח שזה עוד איכשהו יכול לקרות, אבל שבמצב כזה הוא עוד יצרף את ליברמן, האיש שסומן כאשם הבלעדי בכישלון הרכבת הממשלה בניסיון הקודם?
ועדיין, במבט שני אפשר לשים לב שמאז אותו נאום נזעם ונוטף זיעה שנתניהו נשא בערב פיזור הכנסת ומסיבת העיתונאים שבאה אחריה, נתניהו חדל להתבטא מפורשות נגד ליברמן. גם הקמפיין שתוכנן לרחוב הרוסי כרגע לא עושה קולות של המראה. ייתכן שנתניהו נאלץ להבין שהמפתח להרכבת הממשלה הבאה שלו עוברת דרך סולחה עם אביגדור ליברמן. צעד לא מופרך, בהתחשב בעבר הארוך והמשותף של השניים.
הבלון שנתניהו מנפח בשמחה
ויש עוד תקווה שנתניהו יכול לאמץ לעצמו, תקווה ששמה אהוד ברק. נתניהו זקוק ליריב, למישהו להתעמת מולו, אלא שבכל עימות כזה יש גם את הסיכון שההתקפה תוביל דווקא להגדלת היריב. זה, אגב, יכול להסביר באופן אחר מדוע בליכוד הפסיקו לתקוף את ליברמן, כדי לא לספק לו חמצן לבעירה. זה גם המחיר ששילמו הליכוד במתקפה על גנץ, שהצליח לגייס מספר שיא של מנדטים.
אהוד ברק, לעומת זאת, הוא פתרון מעולה בהקשר הזה. לנתניהו יהיה מאוד נוח אם ברק יצמח, מכיוון שכל מנדט שהוא יקבל זה מנדט פחות לכחול-לבן, מה שיהפוך אותם לשותף נוח יותר לכניסה לממשלת אחדות, כל חברי הרשימה ביחד, או רק חלק מהם עם התפרקותה של כחול-לבן. וזה כמובן מבלי להתייחס לאפשרות שברק יחזור שוב על אותו תרגיל מימי מפלגת עצמאות, ויתגלה כמי שיציל את נתניהו.
איילת שקד, לאן?
גם כשבילתה בשבוע האחרון את חופשתה בניו יורק וצפון אמריקה, שאלת עתידה הפוליטי לא עזבה את איילת שקד, שהמשיכה לנהל שיחות ולקבל מסרים גם מעבר לים. לו הנתיב המהיר למקום טוב בליכוד היה פתוח בפניה, היא לא הייתה מתלבטת ולו לרגע אחד. זה המקום בו מתנהלת המדינה, וזו החממה הטובה ביותר בה נראה היה לה שתוכל לעשות את הצעד הבא הלאה, כשבעתיד הרחוק נמצאות גם המחשבות על הנהגת המדינה כולה.
אלא ששילוב בין העובדה שהדרך הזו כרגע חסומה יחד עם זה שבניגוד לבנט היא לא נעולה על חלום ראשות הממשלה, גורם לה לשקול אופציה נוספת - ויתור על חלום הליכוד לטובת עמידה בראשות מחנה הימין האידיאולוגי.
שלא תהיה טעות. שקד לא תחזור כדי להיות שם במקום השני, וגם לא כדי לעמוד בראשות של חצי ממפלגות הימין. האופציה היחידה שמבחינתה שווה ויתור על הליכוד, היא אם כל מפלגות הימין, או לפחות רובן המשמעותי, ירוצו ביחד בראשותה (כשפייגלין ובן-גביר, או לפחות אחד מהם, עשויים להיוותר בחוץ).
אלא שהסיכוי שדבר כזה יתרחש, נראה כרגע קלוש. אנשיו של הרב רפי פרץ, בגיבוי האגף החרד"לי יותר הכולל את סמוטריץ', מתעקשים שרק הוא יכול להיות במקום הראשון. גם אם הם יוותרו, ספק כיצד בנט יצליח להשתלב בכזה איחוד, שבו כנראה יידחק לסביבות המקום הרביעי, שממנו קשה לקבל תפקיד משמעותי בממשלה הבאה.
וכשזה המצב, ברור מדוע כמעט כל מקורביה של שקד מנסים לשכנע אותה לוותר על התמודדות בבחירות הקרובות, והיא מצידה מתקשה לקבל את ההחלטה הסופית.
הכותב הוא סגן עורך של עיתון "בשבע"