אם נתקפתם בתחושה שכל העולם נגדכם בזמן שהתרווחתם על הספה וצפיתם ב"חתונה ממבט ראשון", כנראה שנפלתם על הפרסומת בהשתתפות אברי גלעד. בקמפיין חדש מקריין גלעד את המסרים של המשרד לעניינים אסטרגיים על מעורבות של גורמי טרור בתנועות BDS. בין נבואת זעם אחת ("רוצים למחוק אותנו מהמפה") לאחרת ("יש להם רק מטרה אחת, לחסל את ישראל") הוא זוכר לחזק את החוסן הלאומי: "אנחנו לא ניתן להם. נילחם בשקרים ובצביעות" ומעודד את הישראלים לסייע אקטיבית למאבק ב-BDS. על פי עיתון TheMarker סך ההשקעה בקמפיין הוא 1.2 מיליון שקל, כשלא ברור איזה נתח תופס שכרו של גלעד, שהצהיר שהוא הצטרף לקמפיין כי הוא תומך במסריו.
אם לשים רגע בצד את האבסורד המגולם בקמפיין נגד אנטישמיות שפונה לישראלים במקום לקהל בחו"ל (כמה אנטישמיים כבר מסתובבים במדינתנו? הרי גם הפופוליסטים הכי גדולים בימין יודעים שה"סמול" זה מחנה שהולך ומצטמצם), לא סתם גייסו את אברי גלעד למטרה. מי שפעם היה ידוע כאיש שמאל, עבר מטמורפוזה ובשנים האחרונות נולד כארכי-מטיפן שמקדם את האג'נדות שלו גם תוך כדי אייטמים חדשותיים (את השריפה בנוטרדאם מיהר לתייג כפשע שנאה ומעשה טרור, על אף שהעובדות הראו שמדובר בקצר חשמלי) ובפוסטים מושחזים בפייסבוק. הוא מזוהה עם שלטון הימין עד כדי כך שכשהצהיר לאחרונה ש"צריך להיגמל מנתניהו" מיהרו לפרש את אמירתו כהתערערות של גוורדיית תומכי נתניהו כולה.
לקוראים ולצופים: דעו, אני כבר לא עיתונאי
גלעד חולק פס ייצור עם אנשי תקשורת כמו שמעון ריקלין, ינון מגל ואראל סג"ל, שאת האובייקטיביות זרקו מהחלון לפני שנים, אבל כשתקראו להם שופר של נתניהו, ימהרו לתקן שהם שופר של מצביעיו שבמשך שנים קולם לא נשמע. גלעד נטש עכשיו גם את הפסאדה הזאת, מעתה הוא עובד אצל השלטונות, מדברר אותם ולא מרגיש שהוא חייב לצופיו וקוראיו שיחה מקדימה בה יאמר: "אני כבר לא עיתונאי. כשאתם מקשיבים לי בתכנית הבוקר, זכרו שאני לא מגיש לכם את העובדות כמו שהן ולא הופך עולמות במטרה להציג לכם את האמת. הפוך, אני משווק באוזניכם את דעותיי, ומגיש לכם מוצר שמתיישר עם הנרטיב שלי ושל מי ששוכר את שירותיי".
מעל עשור גלעד מגיש את תוכנית הבוקר של רשת 13, שבה הוא מראיין פוליטיקאים ואנשי ציבור. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות אוסר על עיתונאים לשמש במקביל כפרזנטורים של חברות מסחריות או ממשלתיות, מתוך המחשבה הטריוויאלית שיתקשו לבקר ולאתגר מסוקרים שמהצד מפרנסים אותם או מקורבים אליהם. במקרה של אברי גלעד לא צריך לדבר באופן תיאורטי, שר הפנים גלעד ארדן, שמשרדו עומד מאחורי הקמפיין, התראיין בינואר האחרון לתכנית הבוקר שמנחה אברי וכנראה שעוד יתראיין.
לא חסרים סיפורים על עיתונאים שמזוהים אצל הקהל כאנשי חדשות מרוחקים ופתאום הופכים בן לילה לפרזנטורים. בעשור הקודם זה היה מגיש "אולפן שישי" יאיר לפיד שניסה במקביל לייצג את בנק הפועלים, ולא מזמן היה זה נדב בורנשטיין, מגיש "חי בלילה" שהשתתף בפרסומת לדואר ישראל, גוף שעולה תדיר על המוקד בתכנית שלו. וגם המגישה מירב מילר בקמפיין לבתי הזיקוק קבוצת בזן. במקרה של אברי גלעד, הלקוח הוא משרד ממשלתי והמסרים שהוא מקדם בקלות יכולים להתפרש כנקיטת עמדה פוליטית. בהנחה שנותרה היום יושרה מינימלית לאנשים שמתווכים לנו את המציאות, מתי בדיוק היא אמורה לצוץ?
האמת, אופתע אם בכלל. בתקופה שבה כולם רוצים להרחיק מעצמם את התואר "עיתונאי" כאילו היה צמיג בוער, זה יתקבל בשאט נפש אם גם גלעד ילך בדרכם של היחצ"ן רני רהב ואיש הטלוויזיה שרון גל ויבהיר ש"כל ניסיון לשייך לתכנית ערכים של עיתונאות - אינו רלוונטי". באנו לספר לכם סיפור אבל לא התחייבנו לבדוק את הפרטים, הגענו כדי למכור לכם ריעיון אבל לא נגלה לכם מי משלם לנו. באנו לזרוק פצצה וללכת, ולא הבטחנו להישאר ולסדר את הבלאגן.