החגיגות של אנשי מכבי תל אביב אחרי הניצחון על אלבה ברלין והעלייה להצלבה היו מעט על הצד המוגזם. נכון, הצהובים עשו את זה שוב עם הגב לקיר, במשחק של להיות או לחדול, כפי שהם אוהבים; נכון, הדחה בשלב כל כך מוקדם הייתה נחשבת לכישלון צורב ולהפסד כלכלי לא פשוט בגלל זכויות שידור; ונכון, אלבה הייתה כפסע מלהיות הסוס השחור של היורוליג כפי שהייתה מכבי בשנה שעברה. אבל זו כולה הצלבה. לחגוג בצורה כל כך מופגנת העפלה לשלב שאיננו פיינל פור ומלכתחילה היה אמור להיות מובן מאליו (היי, רק לפני כמה שבועות דובר על לסיים במקום הראשון בבית), זה קצת שמחת עניים, וקצת – איך לומר – לא מכביסטי.

מתי ראיתם את גרשון מניף אוהד? (צילום: ספורט 5)
התמונה של פיני גרשון מניף אוהד על הכתפיים בטוח לא מוסיפה כבוד לקבוצה הגאה הזאת | צילום: ספורט 5
יותר מהכל, היה לא נעים לשמוע את עוזר המאמן המעוטר, זה שכבר זכה בשלושה גביעי אירופה, ממהר להודות לחבר שבשמיים לפני הפרגון לשחקנים מתחתיו ולמאמן מעליו. גם לראות את אותו עוזר בסיום המשחק מניף אוהד על הכתפיים באופן הפיני גרשוני הטווסי, הליצני וחסר העכבות, לא הוסיף הרבה כבוד עצמי לקבוצה הכל כך גאה הזאת. נו טוב, לפחות הוא לא הקיף את המגרש בחוטיני.

מי אתם, יהודים שמאחלים ליהודי למות בגרמניה?

זה אולי לא יפה להגיד, אבל מכבי עלתה למרות המאמן גיא גודס, ולא בזכותו. במקום להגיע לרגעים המכריעים של העונה בכושר הולם תוך הפיכה מגולם לפרפר, כפי שקרה לקבוצה המופלאה של דיוויד בלאט בדיוק לפני שנה, גודס, עם סגל שחקנים מוכשר יותר מזה שקדם לו, לא מצליח להביא לגרף שיפור מתמיד. הקבוצה לא מספיק טובה, לא יציבה כבר תקופה לא קצרה, סופגת הפסדים מביכים ומיותרים לצד הבלחות בודדות, ונראית כמו קבוצת מעמד ביניים אירופאית טיפוסית. כלומר נראית בדיוק כפי שהיא שווה על הנייר. לא פחות, לא יותר. זו לא מחמאה גדולה למאמן.

שלט נגד שמעון מזרחי בברלין (צילום מסך מתוך פייסבוק
אוהדי הפועל הגיעו עד ברלין בשביל לאחל לשמעון מזרחי למות? היש יותר פאתטי מזה?
לפני המשחק בגרמניה הונף באחד היציעים שלט בעברית, בו נכתב: "פה לא תצנזרו! שמעון מזרחי תתאבד כבר. ברלין אדומה". כן כן, אוהדי הפועל ת"א רכשו כרטיס למשחק שאין לו שום נגיעה אליהם, כדי להציב שלט שהרוב המכריע של האנשים באולם בכלל לא מבינים מה כתוב בו, רק כי הם הכניסו לעצמם לראש שהם אבירי חופש הביטוי. היש יותר פאתטי מזה? לרגע מתבקש לשאול מי אתם, אנשים חסרי חיים, יהודים שמאחלים ליהודי אחר למות על אדמת גרמניה? אבל אז אתה נזכר שמוקדם יותר השבוע, ה"אוהדים" האדומים שרו את אותו איחול בדרבי התל אביבי, בערב שבו ערכו במכבי טקס מכובד לזכר מנהל הפועל שנפטר בטרם עת. פרובוקטורים בגרוש. יצירתיות אמיתית הייתה לכתוב על השלט בברלין ציטוט משיר ילדים אחר שאהוב עליהם: "שתהיה שואה למכבי".

ואם כבר שואה: בעזרת מה שללא ספק היו מאמצים דיפלומטים מאחורי הקלעים של היו"ר שמעון מזרחי, נחסכה דילמה שהייתה קורעת את העם. לכאורה, בשל תאריכי המשחקים בהצלבה, מכבי הייתה צריכה להחליט בין לשחק משחק בערב יום השואה, לבין לשחק משחק בערב יום הזיכרון. דילמה שבחירתה של סופי קטנה לידה. למרבה המזל במכבי הצליחו להזיז את התאריכים לפנים משורת הדין, לחסוך את הביקורות הקטלניות שוודאי הייתה סופגת, ולהראות שלפחות בתחום אחד בעולם מכבדים את ישראל. או את מכבי בכל אופן.

רנדל היה אמור לחבק את סמית' (GETTYIMAGES) (צילום: ספורט 5)
מישהו מוכן להמר נגד רנדל, פארגו וסמית' בדרך לפיינל פור? | צילום: ספורט 5
ועם כל זה, אין מנוס מלשוב ולפנטז על גביע. למרות היעדר יתרון הביתיות בסדרה, עדיף לקבל את פנרבחצ'ה/אולקר הלא מנוסה לעומת צסק"א המפלצתית. אפשר בהחלט לגנוב ניצחון בטורקיה ולסגור עניין בתל אביב, ואז בפיינל פור, במשחק בודד, הכל יכול לקרות. ייתכן שזה נשמע לכם סתירה לדברים שנכתבו כאן למעלה, אבל לא. אחרי הכל, מדובר במכבי תל אביב, אלופת אירופה למקרה ששכחתם. לעולם, אבל לעולם, אל תהמרו נגדה.