מפכ"ל המשטרה עונה על השאלות הקשות (תמונת AVI: mako)
אולי שהמפכ"ל דנינו יתחיל לכתוב טורים במאקו במקומי? | תמונת AVI: mako
יש הרבה אומץ בפעולה של שני האזרחים, גלעד גולדמן וקובי לנגלבן, שסייעו בהשתלטות על המחבל בפיגוע הדקירה בתל אביב בשבוע שעבר. הרבה אומץ, וגם קצת טיפשות.

עם היד על הלב: הייתם רוצים שבן משפחה שלכם ינקוט בפעולה כזאת שמסכנת את חייו? אני יודע שאני הייתי בורח מהמקום כל עוד נפשי בי. ועמוק בפנים אתם יודעים שרובכם הייתם עושים אותו דבר. נכון, כשמקרה כזה מסתיים בלי פגע, זה סיפור נהדר. אלא שזה לא נגמר חלק. אחד האזרחים נפצע ונזקק כיום לקביים. וזה בקלות היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. שלא לומר בטרגדיה.

אבל האזרחים הם כמובן לא הבעיה. הבעיה היא המשטרה, שלא רק שמוחאת כפיים, מסירה את הכובע ומעניקה לשניים תעודות הוקרה בטקס מתוקשר, אלא שבנאומו מלא הפאתוס, אמר מפקד מחוז תל אביב בנצי סאו, שההתנהגות של השניים הייתה אמיצה, ושזה מה שהם מצפים מהאזרחים, להיות עירניים, להתנהג באחריות ואף להתערב במקרים של פיגוע. "לא כל האזרחים שלנו כל כך מעורבים ואכפתיים, ובעיקר כל כך אמיצים", סיכם סאו.

עירנות זה דבר אחד, אחריות זה דבר אחד. אבל מעורבות? יש הבדל בין להתקשר למשטרה כשרואים חפץ חשוד לבין לנסות ולנטרל את החפץ החשוד בעצמך. ובכלל, באיזו חוצפה המשטרה מצפה ממני להיות גיבור? המשטרה מצפה ממני??? בואו נתחיל מהדברים שאני מצפה להם מהמשטרה: למשל עירנות ואחריות. כשמישהו מתקשר אליכם עם תלונה על אלימות, להתייחס ולהגיע במהרה. למשל להחזיר לתושבים את תחושת הביטחון האישי ברחוב, שהתערערה קשות עוד הרבה לפני גל הטרור הזה. למשל לא לצפצף בעצמכם על החוקים, כמו חוקי התנועה נגיד.

אקדח במערכה הראשונה

ואם כבר אנחנו פה - הנה כמה דברים שאני מצפה להם מהממשלה, למשל לפעול לפתרון מדיני אמיתי כך שהפיגועים יסתיימו, מר כתבתי-את-הספר-על-המלחמה-בטרור נתניהו. למשל לא לנסות לעבוד על כולם בעיניים עם ספר התקציב. אוקיי, זה לא קשור ישירות לענייננו, אבל מדברים על ציפיות. ויש עוד הרבה כאלה. אבל בממשלה עסוקים בסיסמאות, קלישאות, ריאיונות לתקשורת, פופוליזם, דמגוגיה, שינויי שמות למשרדים שלהם, רכישת כובעים אדיוטיים למשחקי הנבחרת וכן הלאה. דואגים קודם כל לעצמם, והרבה אחר כך לנו.

ניצב בנצי סאו הוא לא היחיד שמצפה מהאזרחים לקחת על עצמם להגביר את תחושת הביטחון האישי. לדבריו מצטרפות הקריאות המתלהמות שהגיעו בין היתר מהפירומנית איילת שקד, שאמרה ש"כל מי שיוכל - יישא נשק ברישיון בירושלים. נגמרה מדיניות ההכלה וצריכים כרגע לעבור למדיניות ההתקפה". וזה מתחבר יופי עם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' שאישר הקלות בתנאים לנשיאת נשק על ידי אזרחים.

כלומר תרבות המערב הפרוע שממילא כבר קיימת פה בכבישים, באצטדיוני הכדורגל, סתם כך ברחוב, תעלה מדרגה. ששים אלי קרב, כל אדם שרק ייראה כאילו הוא יכול להזכיר משהו חשוד יהפוך להיות בסכנת חיים אוטומטית, מצד אזרח נושא נשק ברישיון. כל תנועה מהירה מדי תיענה בשליפה. כל בן מיעוטים שעובד במטבח מסעדה כשבקרבתו סכינים, יידע שאקדח יכול להיות מוצמד אליו לרקה אם משהו ייראה מוזר לסועד ברישיון. ואקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה ברישיון במערכה השלישית.

וכל זה מבלי לדבר על חולירות ברישיון אחרי הקלה שיוכלו להשתמש בנשק שלהם כדי לעזור להם לאיים ולתקוף נשים.

מצד שני, אולי דו קרב בצהרי היום הוא הדרך המושלמת לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כמו בימי קדם. שכל צד ישלח את הלוחם הכי החזק שלו, והמנצח לוקח את הכל. אולי מפקד מחוז תל אביב יתנדב להיות הגיבור.