אין תמונה
המירוץ לכסא. משה כחלון
אם לשפוט מתנועת הגולשים ב-mako ביומיים האחרונים, אחוז ההצבעה בבחירות הקרובות יעמוד על בערך מינוס 32%. מתוכם – אם לשפוט מאותה תנועה - משהו כמו 80% יצביעו למשה כחלון.

רמת ההתעניינות הזו מתכתבת עם הסקרים שפורסמו השבוע, רגע אחרי ההכרזה על הליכה לבחירות, לפיהם מפלגה בראשותו של כחלון מקבלת 10 מנדטים. 10 מנדטים, וזה עוד לפני שהקמפיין שלו החל רשמית. 10 מנדטים, כשלמפלגה שיקים עוד אין אפילו שם. 10 מנדטים, כשבכלל עוד לא ידוע מי ימוקם במקום העשירי ברשימה. עשירי? הלכנו רחוק. עוד לא ידוע מי יהיה מספר 2 שלו.

אבל השם "כחלון" כנראה מהלך איזשהו סוג של קסם על כל אותם קולות נעים ונדים, חסרי דעות מוצקות, חסרי עמוד שדרה, שבכל מערכת בחירות מעניקים את הפתק שלהם למפלגת הטרנד העכשווית, מבלי לדעת באמת מי ומה עומד מאחוריה.

עם כל הכבוד לכחלון, שבמהלך כהונתו כשר התקשורת עשה את הרפורמה בתחום הסלולר וגם את... זה, נו... מה הוא עוד עשה בעצם? - האם כל אותם מאות אלפים שעומדים להצביע עבור המפלגה שיש לה פנים אבל אין לה שם, יודעים משהו מעבר לכך שלאדם שעומד בראשה והוא כרגע החבר היחיד בה יש אג'נדה חברתית? האם הם מכירים את המצע שעוד לא קיים של המפלגה? האם זה מעניין אותם, למשל, שכחלון מחזיק בדעות ימניות מובהקות? סבירות גבוהה שלא. האנשים הסהרורים האלה פשוט אומרים לעצמם ולסביבתם בכל פעם: למה לא לנסות טעם חדש? לא משנה איזה טעם זה, העיקר שכזה עוד לא טעמנו.

מפלגת העב"מים

בכל מערכת הבחירות אותו הסיפור. משום מקום קמה לה מפלגה, שמודיעה שהיא ממוקמת בדיוק, אבל בדיוק במרכז, עושה את הסיבוב שלה, מסדרת פנסיה של חברי כנסת לכל ברי המזל שהתחבבו על העומד בראשה באופן כזה שהוא יעזור לקדם אותה במעלה הרשימה, ונעלמת אל תהומות הנשייה כלעומת שבאה אחרי לא יותר משלוש מערכות בחירות, משאירה אחריה זיכרון מר וקוריוזים של העב"מים המביכים שפיארו את הכנסת בשמה.

שינוי, הגמלאים, צומת, מפלגת המרכז, יאיר לפיד, משה כחלון, אותה מהפכה. אותם בוחרים מטומטמים שמצביעים לאוויר חם, לפוסטר מסוגנן, לנייר ריק, רק כדי לחזור אל אותה הגברת בשינוי האדרת בפעם הבאה.

אפילו קדימה, שהייתה מפלגת שלטון, לא התגברה על השעטנז הבלתי אפשרי ברשימה שלה, שערבבה בין ימין לשמאל, חילונים ודתיים, קפיטליסטים וסוציאליסטים, שהמכנה המשותף היחיד לכולם היה הרצון לשבת בכיסא המרופד בעל עור הצבי. וראו זה פלא – בבחירות הקרובות לא רק שקדימה לא תעבור את אחוז החסימה, ספק רב אם היא בכלל תרוץ.

כמו שזה נראה כרגע, "יש עתיד" עומדת בפני אין-עתיד דומה. לפי הסקרים היא עומדת להתרסק ולאבד כמחצית מחברי הכנסת שיש לה בכנסת הנוכחית - לא שזה אובדן גדול מדי בהתחשב בהרכב ההזוי שלה - ואין לדעת איך היא תיראה, אם בכלל, בטווח המעט רחוק יותר.

אז משה כחלון הוא המשיח הנוכחי, רכוב על החמורים הלבנים שיהיו מצביעיו. היו סמוכים ובטוחים שהוא יצטרף לכל קואליציה שלא תהיה, שכן האג'נדה הבסיסית שלו היא התיק ולא העבודה הפרלמנטרית האפורה, ובבחירות שאחריהן – או שיקרוס, או שיחבור למפלגה אחרת כדי להציל את מקומו.

מי יודע, אולי זו תהיה המפלגה הנוצצת של הטרנד הלוהט הבא, גדעון סער, שעד אז יהיה עסוק במיתוג מחדש כאיש שהוא בדיוק, אבל בדיוק במרכז. אתם הרי יודעים שתצביעו לו.