5. כאב ראש כאב ראש כאב ראש

לא הצלחתי להירדם אחרי ה-3:0 של הנבחרת נגד אלבניה. אבל הדבר המתסכל באמת הוא שלא הצלחתי להירדם במהלכו. באמת, איזה עונש. מסוג המשחקים הברורים כל כך בנרפותם, חדים כל כך בביזיונם, מהדהדים כל כך בחולשתם, שאי אפשר לפרשן אותם לשני צדדים. כלומר, אלא אם כן אתם המאמן הלאומי וכוכביו:

אלישע לוי: "עד ה-2:0 שיחקנו טוב". ובכן, אלישע, צריך רמה אחרת של עיוורון, חוסר מודעות עצמית ורפיון חושים כללי כדי לצאת בהצהרה כזו. מאמן שעלה עם אותו הרכב שחילץ תיקו ממולדובה כמה ימים קודם כנראה היה מרוצה ממנו. עד ה-2:0 שיחקתם טוב? אז מה גרם לכם להגיע לפיגור הזה מול נבחרת סבירה לכל היותר? אם אתה אכן מאמין במה שאתה אומר, שזה חמור יותר מאשר אם אתה סתם מנסה לספק תירוץ עלוב, קבל טיפ לראיון שאחרי המשחק הקרוב נגד איטליה (נבחרת שתצטרך להגדיל את הפרש השערים), אם בדרך נס עדיין תהיה אז מאמן הנבחרת: "עד ה-6:0 שיחקנו טוב".

ערן זהבי: "קשה לשחק בתאריך הזה, כולנו בני אדם וגמרנו עונה קשה". ובכן, ערן, איזה מזל, איזה מזל שלא נגיע בחיים למונדיאל או ליורו, כי נחש מה – המשחקים בטורנירים האלה נערכים בסוף העונה, יוני-יולי. מצד שני, אולי זה זמן טוב להודיע שהנבחרת מוותרת מראש על הקמפיינים הבאים, כך ייחסכו לכולם עוד השפלות. והרי כולנו בני אדם.

יוסי בניון, שספג שריקות בוז מחלק מהקהל: "זה חלק מהתרבות של הכדורגל הישראלי". ובכן, יוסי, אתה יודע מה עוד חלק מתרבות הכדורגל הישראלי? שחקנים ותיקים שמפעילים כל לחץ ישיר ועקיף ומשחקים בפוליטיקות כדי שיזמנו אותם לסגל והם ישברו שוב ושוב את שיא ההופעות בנבחרת למרות שהם כבר מזמן רחוקים משיאם. לא חשוב שמות.

אלמוג כהן: "זה כמו כדור שאתה מנסה לבלוע והוא לא נכנס לגרון". ובכן, אלמוג, אמנם לא הוסמכתי להיות רופא, אבל יש דרכים לפתור מצבים כאלה: עם כוס מים, למשל, או לנסות סירופ במקום. אבל הנבחרת? היא התעקשה והתעקשה והתעקשה לדחוף את הכדור באותה הדרך, ונחש מה: אנחנו אלה שנשארנו עם כאב הראש.

טאלב טוואטחה: "לא ביזינו את עצמנו. אם היינו מנצחים הייתם מרימים אותנו לשמים". ובכן, טאלב, איך אומרים? החלק הראשון לא נכון והחלק השני לא יהיה.

4. זהב

מה שמפחיד באליפות של גולדן סטייט הוא לא הקלות שבה היא דרסה את כל היריבות בדרך לטבעת (מאזן 16:1 בפלייאוף - הטוב בהיסטוריה), אלא העובדה שהדומיננטיות שלה לא הולכת להישבר בזמן הקרוב. קווין דוראנט, סטף קרי, דריימונד גרין, קליי תומפסון ושורת שחקני הספסל לא מתכוונים ללכת לשום מקום. להפך. חלקם – ודוראנט בראשם – הציעו לוותר על שכר המקסימום שהם יכולים לקבל ולרדת בכמה מיליוני דולרים רק כדי לאפשר את המשך השושלת. ככה זה כשגם אגואים כאלה מבינים שיש משהו גדול מהם.

בקצב הזה ייתכן ושאר קבוצות ה-NBA ידרשו לעבור לשיטה של פיינל פור כמו בישראל, לשם השוויוניות כמובן. ואם זה לא יעבוד, לא יהיה מנוס מלהחיל על הליגה את "החוק הרוסי" - כלומר לחייב את הווריירס לשתף בכל זמן נתון שני שחקנים ישראלים בחמישייה.

3. החוויה האולימפית

רשימת הענפים החדשים שישתתפו באולימפיאדת טוקיו 2020 מעוררת גיחוך קל: כדורסל 3 על 3, סקייטבורד, רכיבה בפארק על אופני BMX, טיפוס על קיר - בקיצור, כל מה שאפשר למצוא בספורטק בשישי בצהריים, מינוס המנגלים (אם כי אל תפסלו שלקראת 2024 גם נפנוף בסגנון חופשי יהפוך למקצוע אולימפי).

חברי הוועד האולימפי החליטו להוסיף את הענפים האלה (וגם עוד תחרויות מעורבות של גברים ונשים – בין היתר במקצי שליחים, בחץ ובקשת ובג'ודו) מתוך רצון לפנות לקהל צעיר ועדכני יותר ולהרחיב את מספר הנשים המשתתפות במשחקים. הרגש במקום, אבל מה עם הביצוע? כדורסל 3X3, למשל, הוא ספורט רחוב שכונתי. למה צריך אותו כשיש את הכדורסל האמיתי עם כל הכוכבים? איזה כדורסלן בכיר יסכים להשתתף בעוד טורניר שעלול לסכן את בריאותו? סקייטבורד ו-BMX הם ענפי אקסטרים, אבל גם הם שייכים לשכונה. טיפוס על קיר? עם רתמות וזיזים בולטים? מה פה העניין? שלא לדבר על זה שספק אם יש מישהו שמגדיר את זה כעיסוק בקורות החיים שלו.

אם כבר החלטתם לחזור עשרות שנים אחורה לכיוון החובבנות, קחו את זה עד הסוף: מטקות על החוף – ספורט אולימפי; ספינר וספינר זוגות – ספורט אולימפי; שש בש – ספורט אולימפי. זה גם ייתן עוד סיכוי לנבחרת הישראלית להשיג מדליות. כי מי יותר שכונה מאיתנו.

2. דייויד? בלאט

עושה רושם שדיוויד בלאט לא באמת רצה להגיע למכבי תל אביב ופשוט השתעשע בינו לבין עצמו עם רשימת הדרישות שהפכה מופרכת יותר ויותר כדי לראות מתי יגידו לו שאינאף איז אינאף, וזה פשוט לא קרה. מיליון וחצי דולר לעונה? בחיים לא שילמנו סכום כזה למאמן אבל מגיע לך. להיות האחראי על סגל השחקנים? זה חדש לנו, אבל ניתן לך את האחריות המקצועית הזו. להחזיר את גיא גודס שפיטרנו אחרי שנכשל חרוצות עונה וחצי? זה מוזר לנו, אבל אפשר להבין אותך. ששמעון מזרחי יעלה ליציע אחרי 40 שנה? אתה הורג לנו את הבנאדם, אבל נתמודד. להתחייב לא להחתים את לברון כי זה או אתה או הוא? לגיטימי. שהקבוצה תעבור ללבוש אדום? הממ... מה? כלומר... רגע... אבל... אוקיי, כאילו, בסדר, שלך. רק תבוא, תציל אותנו מעצמנו, חטאנו לפניך, סלח לנו, מחל לנו, קח אותנו דיוויד, עשה בנו כרצונך.

אבל בלאט מכיר היטב את האימרה ""fool me once – shame on you, fool me twice – shame on me. אחרי ששנמכו אותו חזרה לעמדת העוזר ב-2004 כשהנחיתו מעליו את פיני גרשון, ואחרי שמיררו את חייו ב-2014 גם אחרי הזכייה ביורוליג, בלאט לא התכוון לאפשר לעצמו להיכנס פעם נוספת למיטה החולה הזו. אז הוא משך את מכבי, משך ומשך, גרם להם לחשוב שהנה זה כל רגע קורה, שיחק איתם, התעלל בהם, ובסוף השאיר אותם עירום ועריה אחרי שגם אכלו את הדגים הבאושים וגם גורשו מהעיר. הקבוצה שפעם הייתה מכבי ת"א הפכה לשק החבטות של מי שחבטה בו פעמיים בעבר. בלאט חיכה בסבלנות, הוא ידע שזה יגיע, הנקמה הרבה יותר טובה כשהיא מוגשת קרה​.

1. מכבי החדשה

ברכות להפועל ירושלים על עוד אליפות שבה היא לא ניצחה בגמר את מכבי ת"א. ואולי זה לא מקרי שלא ראינו את שתי הקבוצות במקום אחד בשתי האליפויות של ירושלים. אחרי הכל, הקבוצה מהבירה השלימה את המטמורפוזה שלה מקבוצה ישראלית שבה "האהבה תנצח" לאימפריה דורסנית שבה התארים מגיעים לפני הכל. במילים אחרות: ירושלים היא מכבי החדשה. יש לה את הישראלים הכי טובים, את הזרים הכי טובים, את האולם הכי ביתי עם הקהל הכי חם, היא הצליחה לחזור מפיגור במשחק מכריע כמו גם בסדרת רבע הגמר, והיי – היא אפילו הוסיפה טוויסט מחווה בדמות החתמת שחקן באמצע העונה מתחת לאף של הקבוצה הקודמת שלו (ריצ'רד האוול), שחקן שהתגלה כפקטור מרכזי בישורת האחרונה

האם יש לירושלים איך למנף את הזכייה הזו? ספק רב. המקום ביורוליג משוריין למכבי ת"א לעוד תשע שנים וירושלים קיבלה משם סירוב אחרי סירוב במאבק על הכרטיס החופשי. כדי לעשות את הצעד הבא היא צריכה לזכות ביורוקאפ בעונה הבאה, וזו משימה קשה מאוד. כך שהאליפות הזו היא תדמיתית בעיקרה והמשמעות שלה היא לא יותר מסמלית. לא שיש בזה משהו רע. שיהיה בהצלחה בליגה השנייה בחשיבותה באירופה​.