זה היה ללא ספק הסיפור הגדול של תשע"א: חבורת אנשים שיצאו מבתיהם כדי להתכנס במקום צפוף אחד, שבו הם חיו וישנו בדוחק רק כדי לקבל הטבה כלכלית ולהפוך את חייהם לטובים יותר. אחת מהם הייתה נמרצת, בעלת שיער גלי גולש ופה גדול. אחד מהם הפך לגיבור מפתיע שסחף אחריו את ההמונים. הם הציגו חזית מגובשת בהתחלה, אם כי בהמשך התפלגו למחנות והסתכסכו בינם לבין עצמם. לעתים גרמו לנו לחשוב שהם מעט פאתטים ונפוחים מחשיבות עצמית. בסופו של דבר הפכו לכוכבי תקשורת בולטים, רק שלא ברור כמה זמן הם יחזיקו שם מעמד.
אני מתכוון כמובן לבוגרי האח הגדול שלוש.
סתם, סתם, מחאת הדיור.
כן, השנה החולפת הייתה שנת היציאה לרחובות בהשפעת מה שקרה אצל שכנותינו בעולם הערבי - תוניסיה, לוב, סוריה, מצרים ואחרות. ומי אמר שמחאות חברתיות לא יכולות להביא לשינוי? הנה - בערב הסעודית כבר הודיע המלך על רפורמה אזרחית היסטורית: לראשונה, הנשים הסעודיות יוכלו להצביע בבחירות, החל מ-2015 (לנהוג עדיין אסור להן, אבל היי – לא כל דבר בערב הסעודית הוא בהכרח רע). בקצב הזה גם הקדמה הסעודית תחלחל לחיים בישראל, ומי יודע – אולי בעתיד הרבנים יאשרו לחיילים דתיים לשמוע נשים שרות.
לטס טוק דוגרי
תשע"א מסתיימת על רקע פרסום דו"ח ועדת טרכטנברג, שהצליחה בתוך חמישים יום לגבש מסמך נמרץ ותמציתי בן 300 עמודים בלבד, וקליט לציבור הרחב כמעט כמו השם טרכטנברג. לטס טוק דוגרי: גם אם יש בדו"ח הזה כמה המלצות מעניינות (ויש), השאלה היא מה יקרה איתן. הרי מדובר בוועדה ללא סמכויות וללא שיניים, שעיקר תפקידה היה למלא את עצם ועדותה. ברור לחלוטין שהממשלה והעומד בראשה ייקחו מהדו"ח את מה שנוח להם - אם בכלל - וידפדפו הלאה לקבורה איטית ושקטה את מה שלא נראה להם בו, כמו שקרה בעבר עם דו"חות אחרים של ועדות אחרות.
ראשי מערכת הביטחון, ממנה אמור להגיע חלק מתקצוב השינויים המוצעים בדו"ח, כבר כינו את הקיצוץ המוצע "חוסר אחריות". הם ודאי מייחלים כבר לניצוץ הקטן הבא שיבעיר את השטחים ויחייב אותם לצאת למבצע מקיף, ולו רק כדי שיוכלו להגיד "אמרנו לכם" ולדרוש תוספת לתקציב. כי דבר ידוע הוא שצה"ל הינו גוף אחראי כלכלית, שכל שקל בו מחושב היטב ומוצא בקפידה, ואין בו כוח אדם מיותר בשום אופן.
כך שתשע"א, שהייתה אמורה להסתיים עם משב רענן של תקווה לשינוי אמיתי, דווקא מעלה חשש שתשע"ב לא תהיה שונה ממנה בהרבה - מדינית, ביטחונית, כלכלית וחברתית. ברגע שהאוהלים יהפכו לזיכרון פיקנטי עמום, מעמד הביניים יגלה שהוא נמצא באותה נקודה ממנה התחיל, ושהוא הידרדר חזרה למטה בסדר העדיפויות הלאומי, למרות ההבטחות, למרות הוועדות.
אבל אתם יודעים מה אומרים: פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. ואם כבר מישהו מתחלף, זה בדרך כלל אלירז שמחליף אותו.
שנה טובה.