מדהים עד כמה מהר אתה נקשר למתמודדים בתוכנית, למרות שכמנחה (או כנגנית) אתה אמור להישאר לכאורה לא מעורב רגשית. אבל לך תתנתק כשכבר אחרי יומיים בתוך "היכל התהילה" אתה מגיע לשיאים של דרמה, בכי, ריבים ופיוסים, ואתה יודע שלפחות שעתיים ביום אתה אמור להיות הבייביסיטר של הילדים המגודלים האלה שרק רוצים – כמו כל אמן – קצת תשומת לב ואהבה.
וככה, אתה, שגדלת כשבנות כיתתך העריצו את אדם (אדם!!!), והיו מוכנות לעשות לו ילדים על אף שטרם גילו כלל את שחלותיהן, מוצא את עצמך משוחח עם גבר מתבגר בן 50, משמין ומעט מקריח, ושומע ממנו על בעיות הגב שלו.
אתה רואה את דפנה ארמוני, ובסתר לבך אתה רק מחכה שהיא תיקלע לתוך ריב סוער על סולואים כמו ב"הלהקה". ואת מייקל הרפז, שכל תהילתו הייתה כשהיה חלק מלהקה, והוא סוג של נטע זר בבית גם כי הוא עם מנטליות אמריקאית, מתחבר פתאום לאילנה אביטל ואביבה אבידן ושר איתן אלטון ג'ון.
אתה כועס, כועס באמת, על אבי ביטר שפתח ג'ורה על איגי וקסמן והביא אותה לידי דמעות (מי היה מאמין שנערת הרוק הקשוחה מהניינטיז יכולה להיות נערה פגיעה כל כך), ואחר כך רב ריב מכוער עם בני אלבז שניסה לשכנע אותו להתנצל. ואז אתה חומל על ביטר כשאתה מגלה את הסוויט שבו, כשהוא עצמו בוכה לאחר שהבין – כמו ילד קטן ונעלב – שעשה משהו לא טוב, ולבסוף בא ומתנצל.
אתה יודע שגם אם הסיבות שהאנשים האלה הגיעו לתוכנית הן לא בהכרח מקצועיות נטו, אי אפשר להתכחש לתשוקה שלהם למוזיקה. וזה – תסלחו לי על הביטוי – מרגש.
מסע הראיס
מי שצריכה להיכנס להיכל התהילה של ההודעות לתקשורת, היא זו שבישרה לנו על טיולם של בנימין ושרה נתניהו בוושינגטון. הודעה שבאמת, הייתי נותן הרבה כדי להיות בחדר שבו החליטו על עצם הוצאתה, ועוד יותר מכך – על הנוסח שלה.
רעייתו של ראש הממשלה מוזכרת בטקסט לא פחות מארבע פעמים. תוסיפו לזה את העובדה שהיא הוזכרה גם במשפט הראשון שאמר ביבי לברק אובמה בישיבתם לעיני המצלמות ("רעייתי ואני מודים לך על האירוח"), ותקבלו במקרה הטוב סתם איזו וונאבי. אולי הגיע הזמן לשגר את הגברת לאיזו תוכנית ריאליטי, שבעקבותיה תקבל קמפיין מתוקשר וכתבות ופפראצי רודפים. אולי זה יניח את דעתה ואת תאוות הפרסום שלה.
עוד נכתב בהודעה שבעת טיולם הפסטורלי, שוחחו ראש הממשלה ורעייתו על ההיסטוריה של ארה"ב (הוא ודאי נזכר כיצד היה שם ילד בזמן מלחמת האזרחים, וראה את חיילי הקונפדרציה מסתובבים ברחובות עירו), ומאוחר יותר כמובן דקלם בע"פ את הצהרת העצמאות האמריקאית, כי אתה הרי חייב להשוויץ מול האישה שלך. אנחנו כמובן מאמינים לכל מילה שנאמרה בהודעה הזאת, וחלילה לא מפקפקים בעובדות וחושדים שמישהו כאן מייפה את המציאות כדי להאדיר את שמו של השליט.
ממש כפי שאין אנו מפקפקים בכך שהעוברים והשבים "הריעו לכבודם" של ביבי ושרה כאשר זיהו אותם באותם אתרי תיירות. הרי ברור שאותם יפנים/ בלגים/ מקסיקאים הם מעריצים ותיקים של הנתניהואים ואף יש להם פוסטר של השניים תלוי בחדר השינה. חבל שלא הובהר כיצד הם הריעו - האם בקריאות "יחי! יחי! יחי!"? האם צעקו "היידה שרה"? או אולי הכריזו "הו הא מי זה בא"?
אבל עזבו אתכם מהאגדות לילדים לפני השינה. מבין כל הדברים המכעיסים ו/או הפאתטיים בהודעה הזו יש משהו אחד שעליו אין מחילה, והוא העברית הקלוקלת. "ההליכה ערכה כשעה וחצי", נכתב שם. ערכה. למעשה, ההליכה ארכה, מלשון אורך – כלומר כמה זמן. שגיאה כזו בעברית בהודעה רשמית שיוצאת מלשכת ראש הממשלה, היא בושה וחרפה, ביזיון אדיר, והאמת שכל העסק הזה הוא פשוט מביך. או בשפה שביבי יבין: embarrassing.