לא היה צורך בתקרית עם חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין כדי לדעת שח"כ אורן חזן הוא בריון. לא איזה פרובוקטור מתוחכם בעל חן ממזרי כמו שניסו לעשות ממנו בתחילת הקדנציה (ולפניה), אלא סתם בריון.
חזן, שרק חזר מהשעיה של חודש בעקבות שלל תלונות נגדו פלוס התחקיר של עמית סגל בחדשות 2 (תזכורת: מנהל קזינו, משתמש בסמים ומארגן נערות ליווי לכאורה), היה כנראה חייב את מנת תשומת הלב שלו כמו מכור שנמצא בקריז, וניצל את ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו כדי להתגרות בנחמיאס-ורבין בצורה שוביניסטית ורדודה ("אני מבין את חבורת הנערות הזו שרוצה לקיים דיון... קחו שעה, שבו בבית קפה ואל תפריעו"). לאחר שזה לא עבד, הוא המשיך בחניון הכנסת עד שהשיג את התוצאה הרצויה מבחינתו, כאשר קרא לה (לדבריה) "תת-אדם". היא איבדה את עשתונותיה, בזמן שהוא נשמע משועשע למדי, שזה בכלל סוג של סאדיזם.
יש שלוש דרכים להתמודד עם בריונים. האחת - להגיב בבריונות. כלומר, להתמודד עם האורן חזנים בנשק שלהם. ברוב המקרים, הדרך הזו נועדה לכישלון. או כי הבריון ניזון מבריונות, ותגובה כזו רק נותנת לו לגיטימציה להמשיך לפעול כך (הרי כולם יודעים שאסור להאכיל את הטרול); או כי הוא מתקרבן כמו קוזאק נגזל – התנהגות שחזן מצטיין בה, ושאותה הפגין גם הפעם ("דיון ענייני הפך להתקף זעם של ח"כ נחמיאס-ורבין, פרצופו המכוער של השמאל במלוא הדרו"). וחוץ מזה, בודדים הח"כים שיכולים להתמודד עם חזן במגרש הזה באופן שלא יוריד מכבודם. כך קרה הפעם עם מופע הצרחות המביך של נחמיאס-ורבין, וכך קרה בפעם הקודמת עם חה"כ קארין אלהרר ("לך תמות"). נראה שהיחידה שיכולה ללכת ראש בראש עם חזן היא חנין זועבי - הן בשפה והן בפרובוקציות. אורן חזן הוא החנין זועבי של הליכוד. הא לכם השוואה לא מתגרה בכלל.
הדרך השנייה להתמודד עם בריון היא להתלונן – כלומר, להלשין. למשל, לוועדת האתיקה של הכנסת, או ליו"ר הכנסת. אבל יש גבול לכמה שאפשר להיות המשטנקר של הכנסת, וגם – כפי שהוכח מיד – זה לא עוזר. הרי כבר היו תלונות נגד חזן, הוא הושעה, ומיד בסיום ההשעיה הוא שב לסורו. שלא לדבר על יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שאמנם השעה את חזן מתפקידו כסגנו, אך מהסס לפעול ביתר תקיפות נגד חבר הכנסת, לאחר שהאחרון איים "לחפש סיפורים" על אדלשטיין ולעשות בהם שימוש. בריון, נו.
הדרך השלישית להתמודד עם בריון היא להתעלם ממנו. אין לי שום ציפיות מהתקשורת לעשות את זה. אחרי הכל, חזן הוא אייטם קל שלא רק מספק את העצים לשריפה, אלא מגיש איתם את הנפט והגפרור. שימו לב, למשל, לזווית הצילום בסרטון הצרחות של נחמיאס-ורבין. ברור שמי שתיעד את התקרית היה אדם מהפמליה של חזן שזיהה את הפוטנציאל הנפיץ ומיהר לצלם בסמארטפון, ואז להפיץ הלאה. קשה לדחות משהו שמוגש לך על כפית.
אבל הח"כים - אלה שממהרים לגנות את חזן בפה מלא ואלה שלא סובלים אותו אבל חוששים להראות זאת בפומבי - ממשיכים להיות בחברתו ולהכשיר את השרץ. קחו לדוגמה את בוז'י הרצוג. אתמול הוא כתב בטוויטר שחזן "מכתים את כל נבחרי הציבור בשוביניזם ואלימות מילולית...בושה לליכוד ולמשכן כולו". זה אותו בוז'י שרק לא מזמן הסכים להתקזז עם חזן המושעה בכנסת.
מה שחברי הכנסת צריכים לעשות הוא לטפל בחזן כמו בילד בריון בכיתה - להחרים אותו. נכון, זה קשה, זה דורש איפוק וסבלנות, זה לא נותן כותרות (והיי – סביר שרובו המכריע של הציבור שמע אתמול לראשונה על חה"כ איילת נחמיאס-ורבין, כך שהיא לא לגמרי הפסידה פה). אבל זו הדרך הנכונה; לא לשבת איתו בוועדות, לנטוש את המליאה כשהוא עולה לנאום, לבודד אותו במזנון. הכל כדי שלא תהיה לו את האפשרות להתעמר במישהו. ככה מלמדים לקח. לא בטוח איך זה ייגמר – האם הוא ישנה את דרכיו, יתפטר, יבכה – אבל אפילו אורן חזן יגיד לכם שזה הימור שבו אפשר רק להרוויח.