אוהדי מכבי בפתיחה (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
בדרך לפגוש את המלכה? אוהדי מכבי תל אביב | צילום: ספורט 5
לונדון יפה בתקופה הזו של השנה. האביב מיטיב עם הרחובות האפרוריים, ולפעמים, במיוחד בחודש מאי, אפשר לתפוס כמה ימים נעימים ברצף, שבהם השמש משחקת מחבואים עם העננים ועדיין לא מכה חזק, ומהשמיים יורד בקושי טפטוף, אבל כזה שנעים להתבשם בו. אחח, לונדון במאי, מאי בלונדון. גמר ליגת האלופות יקרה שם, גם גמר הגביע האנגלי, וגם הפיינל פור של היורוליג. האם הקבוצה האפורה של מכבי תל אביב תגיע לשם ותראה איך העתיד שלה פתאום מתבהר?

ציפיות

השעשוע הזה של הנמכת הציפיות מהקבוצה של בלאט הסתיים. ברגע שהמהפך המדהים הושלם בזכות ששת הניצחונות הרצופים (ועוד אחד של אולימפיאקוס), צריך להפנים שהצהובים נמצאים בהצלבה בזכות ולא בחסד. כדי להבין את זה מספיק להסתכל על שמונה הקבוצות שלא עברו את הטופ 16: שתי גרמניות פאתטיות, שתי טורקיות חלשות להחריד, איטלקיה בנסיגה, ספרדייה מקרטעת, ליטאית ורוסית לא יציבות. אין אף קבוצה שאפשר להגיד עליה שהיא טובה יותר ממכבי או שמגיע לה להיות בשלב הזה על חשבונה. לכן יש להסתכל נכוחה לסדרה מול ריאל מדריד שמתחילה הלילה ולומר בפה מלא: אפשר להגיע לפיינל פור, גם ללא יתרון ביתיות.

מסורת

פעם המפגשים של ריאל מדריד ומכבי תל אביב נחשבו לקלאסיקו של אירופה. דרבי במלוא מובן המילה עם יריבות ארוכת שנים ומפגשים בלתי נשכחים. עכשיו זו בעיקר פיקנטריה עבור מדורי הספורט ולא נותר אלא להתרפק על הזיכרונות. ריאל מדריד רחוקה מלהיות אותה אימפריה שמחזיקה בשיא הזכיות באליפות אירופה (8 פעמים). הפעם האחרונה שלה הייתה לפני 18 שנה, ב-1995, ומאז הגיעה רק עוד פעמיים לפיינל פור (בפעם האחרונה, ב-2011, קיבלה בראש ממכבי 82:63 בחצי הגמר). וגם מכבי היא כבר לא אימת אירופה של העשור הקודם, אם כי להבדיל מהיריבה שהפכה לאחת הלוזריות הגדולות של אירופה, הצהובים לפחות מקפידים על פיינל פור אחת לכמה שנים.

בלאט

היתרון המובהק, הבולט ואולי היחידי שיש למכבי על פני ריאל, וזה רחוק מלהיות מעט, נמצא בעמדת המאמן. כמו הסוס שבעליו האכיל אותו פחות מדי שבוע כי ראה שהסוס ממשיך לתפקד, עד שיום אחד נפל ומת, גם בלאט אוכל בעיקר קש מהנהלת מכבי, ומקבל מדי שנה סגל פחות ופחות איכותי. רק שהוא ממש לא בדרך לגמור את הסוס. כי בלאט, כמו בת הטוחן, הופך את הקש שניתן לו לזהב. וכשמדובר בסדרה, שבה אפשר לשפר, לייעל ולהגיב ממשחק למשחק - כשיש לך מישהו כמו בלאט על הקווים, בטח כשמולו עומד מאמן פחות מנוסה ויצירתי, איכשהו אתה מרגיש שאתה יכול לישון טוב יותר בלילה. גם אם תפסיד את המשחק הראשון.

ליאור אליהו

את הקאמבק המופלא מהבור העמוק שחפרה לעצמה בסיבוב הראשון של הטופ 16, עשו הצהובים למעשה בלי ליאור אליהו, שנפצע ומאז לא מצליח לחזור לעצמו. האמת שלתלות את זה בפציעה, זה קצת לעשות הנחה לאליהו, שמדי עונה מתפייד בשלבים המכריעים באירופה. עושה רושם שהסדרה מול ריאל היא הצ'אנס האחרון שלו להוכיח שהוא יכול להוות פקטור מול הקבוצות החזקות. ההודעה שיצאה לאחרונה על הכוונה שלו לצאת למחנה קיץ במינסוטה בקיץ הקרוב היא לא יותר מקוריוז שחוזר על עצמו בשנים האחרונות והפך די שחוק. אליהו, בביטחון מלא, לא יגיע ל-NBA. הוא אמנם כשרוני ובעל איכויות נדירות, אבל זה לא מספיק, והאיש מסתפק במה שקיבל ולא מנסה לעשות מעבר. היו לו מספיק קייצים כדי לעבוד על המגרעות שלו: הגנה, כוח גוף עליון, קליעה מבחוץ. תחת זאת, כל מה שעשה הוא שכלול זריקת הגויאבה. רוצה לעבוד בהנדסת מזון? לא במפעל של דיוויד בלאט.

התחזית

שלמה שרף הימר שהסדרה הזו של הטוב מחמישה משחקים תסתיים ב-0:2 (אמיתי לגמרי). ברשותכם, אתחשב בכל זאת בחוקי המתמטיקה: 1:3 צהוב. נחילי ישראלים מציפים את לונדון במאי. האנגלים עוד יתגעגעו לתאצ'ר.