בחינת הבגרות במתמטיקה אמנם מאחורינו (הפתרון: המשתנה הוא ביבי, הנעלם – ציפי לבני), אבל הסקר שנערך מטעם הרשות השנייה לגבי הרגלי הצפייה של בני הנוער בטלוויזיה, מצריך מועד ב' בסטטיסטיקה.
לפי הנתונים, בני הנוער או לא הבינו על מה הם ענו, או, איך נגדיר זאת בעדינות, התחמקו מלומר את האמת המלאה. לדוגמה: 41% הודו שהם צפו בתוכניות בעלות אופי מיני. הצחקתם אותי. ראשית, עם ההורמונים הגועשים של בני הנוער, אין שום דבר שהם רואים שלא ניתן לפירוש כבעל אופי מיני (לא רק בטלוויזיה). ושנית, גם ככה כמעט אין תוכנית בטלוויזיה שאי אפשר למצוא בה אופי מיני (אולי חוץ מ"גלובוס" בערוץ 1, והפרסומות של ג. יפית. אם כי אני בטוח שאורן נהרי והגברת גרינברג הם סמלי סקס עבור פלח לא מבוטל באוכלוסייה).
ולא מדובר בתכניות מובנות מאליהן, למשל "האח הגדול" עם רמיזות חד משמעיות למין, או "הישרדות" עם דוגמניות בביקיני חד משמעי. זו יכולה להיות תוכנית חדשות בידור שמשלבת תמונות של בר רפאלי / אסתי גינצבורג / עוז זהבי (אל תמחקו את המיותר), או אפילו מהדורת חדשות הספורט שמציגה טניסאית בחצאית קצרה שגונחת בכל פעם שהיא חובטת בכדור. ומה לגבי החדשות עצמן? האם דיווח על אונס או מעשה מגונה לא יכול להתפרש כתוכן בעל אופי מיני מסוים?
הלאה: 27% מבני הנוער חושבים שלטלוויזיה יש השפעה רעה עליהם, אבל זה כמובן לא מונע מהם את הצפייה. יותר מזה: שני שליש מהנוער טוענים שתוכניות בעלות אופי אלים עלולות להגביר את האלימות בקרבם. שזה בכלל תענוג, כי יש את מי להאשים. למעשה הנתון הזה שקול לכך שמישהו שנמצא בעיצומה של עוגת שוקולד עם קצפת יגיד שדברים כאלה יכולים לגרום להשמנה, ואז ייקח ביס נוסף (הנה, תראו מה קרה למאיה ישעיהו. מ.ש.ל).
אבל הנתונים המדאיגים באמת הם אלה שעוסקים במעורבות ההורים בחיי הפנאי של ילדיהם. כמעט שליש מההורים לא יודעים במה הילדים הצופים, ואילו 78% מההורים לא מעלים על דעתם בכלל להגביל את הצפייה של בני הנוער בטלוויזיה.
ואם זה המצב, הורים יקרים, אל תתפלאו על העלייה ההולכת וגוברת במעשי העבריינות בקרב הנערים, אל תבואו אח"כ בטענות לא למערכת החינוך, לא לממשלה, לא למשטרה, לא לאח הגדול, בטח לא לילדים שלכם (אתם הרי מפחדים מהם). אתם האחראים.
היכל התהילה
צריך כמובן להסיר את הכובע בפני אורנה ברביבאי, שנכנסה להיכל התהילה של צה"ל בתור האלופה הראשונה. אבל קצת מעיק הסיקור התקשורתי המקיף שליווה את המינוי. למה היינו מוכרחים לדעת כיצד היא בילתה את סוף השבוע הראשון שלה כאלופה לעתיד? מה בדיוק הוסיף לחיינו הראיון עם מנהלת בית הספר בו למדה (שכמובן זוכרת במדויק את ברביבאי כפי שהיא זוכרת כל אחד מהתלמידים האחרים שלמדו לפני 35 שנה)?
אחריות להצלחתה של הקצינה המצטיינת לוקחים גם ראש העיר בה נולדה, עפולה, והשכנים במקום מגוריה הנוכחי, גדרה. ויש גם סקירה על עיסוקי הפנאי שלה, ובראשם הספרים אותם היא אוהבת (במקום הראשון, איך לא, התנ"ך). ובכל זאת, למרות הפירוט הנרחב, היו חסרים לי כמה פרטים: האם היא מנגבת חומוס בדוך או בסיבוב, אצל מי היא קונה נעליים, או מי הפייבוריט שלה בכוכב נולד.
קשה היה שלא לחשוב שבעצם מכינים כאן את הקרקע לעוד ארבע-חמש שנים, ליום שבו תפשוט ברביבאי את מדיה (התנצלותי לבני הנוער, אך זו איננה רמיזה מינית), אז תחכה לה התוכנית האישית בטלוויזיה, או לכל הפחות מקום שמור באחת מתוכניות הריאליטי.
בתכלס, היה אפשר להימנע מהתיאורים הארוכים על גבורתה, רגישותה החברתית, השכלתה, מעמדה ואג'נדתה של האלופה. אחרי הכל, בישיבת המטכ"ל הקרובה, מי אתם חושבים שיקום לעשות קפה?