הנה דברים שאמר מפכ"ל המשטרה החדש, רוני אלשיך, עם כניסתו לתפקיד: "האתגר שלנו יהיה להיות שם עבור האזרח בכל תחומי חייו... הרוח שפגשתי בשטח בקרב השוטרים ומפקדיהם מסמנת נקודת אור חשובה בנתיב העולה של אמון הציבור... למדתי כמה המשטרה מעוניינת בשינוי, מצאתי בסגל הפיקוד הכללי שותפי אמת לגיבוש תכנית פעולה נחושה כדי להצעיד את המשטרה קדימה, כי לאזרחי ישראל אין משטרה אחרת".
ובכן, מה יש לומר – קיבלנו שינוי. לא סתם שינוי – מהפכה של ממש. זאת, כמובן, אם ב"להיות שם עבור האזרח" הכוונה היא להתעלמות מפניותיו, ב"תכנית פעולה נחושה" הכוונה לחזרה על טעויות העבר מבלי להפיק לקחים, וב"הנתיב העולה של אמון הציבור" הכוונה לפחחח.
כמה חבל שלאזרחי ישראל באמת אין משטרה אחרת. אתמול חשפה כתבת רשת ב' כרמלה מנשה כי שעות ספורות לאחר שהמחבל נשאת מלחם רצח שלושה ישראלים בתל אביב, שתי צעירות שהבחינו בו באוטובוס דיווחו למשטרה, אבל התלונה לא טופלה. הצעירות, שזיהו את כתמי הדם על בגדיו של מלחם, סיפרו כשירד מהאוטובוס הכווין אותו הנהג לאוטובוס לוואדי ערה.
גם כשהתקשרו הצעירות שוב ושוב ושוב, מספר ימים אחר כך, אמרו להן לפנות למקום אחר ולחייג 110 למוקד המידע הארצי של המשטרה. האם אף אחד לא מצא עניין בכך שמדובר בתלונה חוזרת? האם אף נורה אדומה לא נדלקה כשהמידע של השתיים היה ממוקד כל כך? האם לא היה ניתן להעביר את הצעירות לגורם הרלוונטי במקום לטרטר אותן לחייג למוקד אחר? ההתעלמות וגלגול האחריות זועקים לשמיים.
אי אפשר שלא לחוות דז'ה וו קל לשיחה אחרת למוקד 100, לפני שנה וחצי, שבה אחד משלושת הנערים שנחטפו (ובהמשך נרצחו) חירף את נפשו והודיע למוקד "חטפו אותי". איש לא טרח אז לאכן את המכשיר הנייד, ובמוקד העבירו את האחריות מאחד לשני, עד שלבסוף – לאחר שלא התייחסו לשיחה כאל שיחת מצוקה, אלא יותר כאל הטרדה – לא נעשה דבר. ארבעה שוטרים, בהם קצין בדרגת ניצב משנה, הודחו בעקבות התחקיר.
אלא שהפעם, במקום למנות ועדת חקירה של המשטרה או לפחות להודות בפשלה - שלא לומר מחדל, שלא לומר שערורייה שבעקבותיה ראשים צריכים לעוף - בחר ניצב אהרון אקסול, ראש אגף המבצעים במשטרה, לכנות את הסיפור "סערה בכוס מים".
בנימוקיו המגומגמים, אותם הגדיר "להלן העובדות", גרס אקסול שהתקבלו אלפי שיחות באשר למקום הימצאו של החשוד, וששיחתן של הצעירות, שהתקבלה חמש שעות לאחר הרצח, הועברה לגורמי המודיעין. אקסול אף הוסיף וטען ש"גם אם היינו מתחקרים את הבנות בשמונה בערב זה לא היה משנה", וקינח בטפיחה על השכם: "לתפוס מחבל אחרי שבוע זה מאמץ מודיעיני מורכב".
כמה חוצפה יש בתגובה הזו. כמה כיסוי תחת בדיעבד. הנה כמה עובדות בשבילך, ניצב אקסול: הפיגוע היה ב-1 בינואר. רק חמישה ימים אחר כך הוסרה הכוננות מתל אביב. רק כעבור שבוע נמצא המחבל. לו הייתה נבדקת תלונת הנערות בזמן אמת, על אף שהתקבלה חמש שעות אחרי הפיגוע, ניתן היה להגיע מוקדם יותר למסקנה שנשאת מלחם עושה את דרכו צפונה, להסיר מוקדם יותר את הכוננות מתל אביב, ולהתמקד מוקדם יותר בחיפושים באזור ערערה.
מפקד הימ"מ אמר אחרי חיסולו של המחבל כי "הפכנו כל אבן כדי לאתר את מלחם". הנה עוד עובדה: מלחם, כזכור, התחבא באזור הבית הישן של משפחתו. אז אולי היה אפשר לחסוך כמה אבנים הפוכות בדרך. נגיד, אם היו לוקחים יותר ברצינות את השיחה המדוברת.
אין ספק, המשטרה אכן צועדת קדימה.