מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה שעולים לנו הון תועפות, הון תועפות, ומקבלים את זה כצו של הגורל. הלילה הזה, הלילה הזה, אחרי המחאה של הקיץ, אנחנו מבינים שבוזזים אותנו וכועסים מאוד.
עבדים היינו לשיטה כלכלית נצלנית ושקרנית בישראל, וננסה להוציא את עצמנו ממנה ביד חזקה ובכנף אוהל נטויה, בלי אותות ובלי מופתים. בינתים לא השגנו הרבה, אבל קיץ חדש בפתח והקב"ה יתברך מוסיף ומקשה את ליבו של נתניהו. מחירי הדלק, החשמל, הנדל"ן ומוצרי החלב רק עולים ועולים. הגנים הלאומיים ורכבת ישראל הולכים ומופרטים. הרפואה הציבורית חולה, התחבורה הציבורית בפקק, התקשורת החופשית כבולה, הדיור הציבורי אינו נבנה ומצב זכויות האדם לא אנושי. אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר במחאה החברתית ולהכין את עצמנו להמשכה, וכל המרבה לספר במחאה החברתית, הרי זה משובח.
מעשה ברבי סתיו שפיר ורבי יונתן לוי ורבי אלון לי-גרין ורבי רגב קונטס ורבי אורלי ויסלברג ועוד כמה, שהיו מסובין בדירת שני חדרים שעולה 5,000 ש"ח לחודש, ממש לא רחוק מבני ברק, והיו תוהים איך לצאת מהברוך כל אותו הלילה, עד שבאה דפני ליף ואמרה להם: חברים, נמאס לי. העליתי בפייסבוק איוונט שבו אני מזמינה אנשים להצטרף אלי ולנטות אוהל בשדרה. בואו.
כנגד ארבע מהפכניות דיברה התורה: חכמה, רשעה, תמה ושאינה יודעת לשאול.
חכמה, מה היא אומרת? מהן העוולות, הקומבינות, חוקי ההסדרים ושאר הפשעים שלהעברתם מן העולם אני צריכה לתרום? ואף את אמרי לה כהלכות המחאה: אין מתייאשים מהפגנה מצומקת וגם לא ממאהל שהעיריה מחריבה אותו באלימות מיד כשהוקם, אלא פוסעים בגאון הלאה.
רשעה, מה היא אומרת? מה המחאה הזאת לכם – לכם ולא לה. ולפי שהוציאה את עצמה מן הכלל כפרה בעיקר, ואף את הקהי את שיניה ואמרי לה: בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים, לי ולא לה. אילו היתה שם, לא היה נגאלת.
תמה, מה היא אומרת: מה זאת? ואמרת אליה: בחוזק נחישות נוציא את עצמנו ואת מדינתנו מהסטטוס קוו שמכתיבים הטייקונים והממשלה המושחתת, מבית עבדים.
ושאינה יודעת לשאול, הזמיני אותה למאבק, שנאמר: והגדת לבנך ולבתך ולאביך ולאמך ולבני דודיך ולחבריך השכוחים ביותר ביום ההוא לאמור: בואו לכיכר במוצאי יום העצמאות. אנחנו חוזרים לחולל שינוי!
שנאמר: "רבבה כצמח השדה ננתיך". רבבה? רבבה זה כלום! 50 ריבוא מילאו את כיכר המדינה בלילה ההוא. ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים, שלטיך נכונו ושערך צימח ואת בגופיה קיצית, יושבת בשדרה בין גיטרה לבקבוק של ערק למסך קולנוע ארעי, עינייך מלאות תקווה. ואעבור עליך כעבור חצי שנה ואראך מתבוססת בייאושך, ואומר לך: בייאושך חיי. ואומר לך: ביאושך חיי.
וירעו אותנו הפוליטיקאים המושחתים וחברי המאיון העליון, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה שאין שכרה מאפשר חיים בכבוד, שלא לדבר על חיסכון. וירעו אותנו כמה שנאמר: "הבה נתחכמה לו פן יחיה ברווחה ונאלץ לחלק גם איתו את ההון". ויענונו, כמה שנאמר: "וישימו עליו שרי מסים עקיפים במקום מסים ישירים, כמו למשל המס על הדלק, שמיליונרים וקבצנים משלמים אותו בשיעור זהה, למען ענותו בסבלותם, ויפנו את כל כח הכלכלה לשטחים כבושים. ויבן ערי מסכנות לנתניהו, את מעלה אדומים ואת קריית ארבע". ויתנו עלינו עבודה קשה, כמה שנאמר: "עובדים עלינו עבודה עברית".
ונצעק אל התקשורת, במאמרים ובאינטרנט וברחובות דרך מגפונים, ותרא התקשורת את עוניינו ואת עמלנו ואת לחצנו, אלא שהמניפולציות וההפחדות של השלטון חזקות יותר ובין כה הוא הבוס שלה, ובסוף - ותפהק לה התקשורת ותלך לה.
אבל קרב יום
קרב יום
אשר הוא לא יום ולא לילה.
זה יהיה יום הדין של כל השקרים. הם כולם ייחשפו. נצא לרחובות ונדאג לזה, נפטר את ממשלת הישראבלוף שלא העניקה לנו שום מענה. כי בקרוב ימלאו תשעה ירחי לידה להריון שהחל ביולי. כי שבעה ימי שבתא, שבהם אנחנו עמלים, אמורים להעניק לכולנו פרנסה הוגנת, ביטחון וכבוד. כי קראנו בשישה סדרי משנה: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". כי קראנו בחמישה חומשי תורה: "לא תגנוב".
כי היום אנחנו יודעים שמגיע לנו יותר מתרי זוזי.
אהבתם? שתפו את המאמר