מירי רגב היא אחת מחברות הכנסת המזוהות ביותר עם השינוי האידאולוגי והבין-דורי שעברה תנועת הליכוד בשנים האחרונות. מבקריה ומספידיה בוודאי יגידו שמדובר בחברת כנסת פרובקטיבית שאוהבת כותרות – אך עם נסיקתה הפוליטית לצמרת מפלגת השלטון קשה להתווכח. רגב תפסה בפריימריז את המקום הרביעי – ואת החמישי הכללי – והצליחה להקדים אפילו את סילבן שלום המנוסה. עידן לימור לבנת הגיע לסיומו – ומהיום מירי רגב היא הגברת הראשונה של הליכוד. וכן, מגיע לה שאפו על הישג אלקטורלי שנרשם בזכות ולא בחסד.
סוד הקסום וההצלחה של רגב טמון בראש ובראשונה בעובדה שהיא לא מתכחשת לתדמיתה ואף מגדילה לעשות כשהיא מנצלת עד תום את היתרונות היחסיים שלה – אותם היתרונות שמבקריה משווקים כחסרונות: את ה-"שכונתיות" היא הופכת לעממיות ואילו את האמירות שמרגיזות את מבקריה היא ממתגת מחדש כמי שמוכנה להגיד את מה שכולם חושבים אך לא מעזים לומר. במילים אחרות, אם תרצו, מירי רגב היא מירי רגב והיא לא מתנצלת על זה. לכו תדעו, אולי בעוד כמה שנים נראה אותה בבית היהודי.
חשוב לזכור שהתברגותה המסתמנת של רגב בצמרת הליכוד מרשימה עוד יותר משום שמדובר באחת התנועות היחידות שעדיין מקיימות בחירות מקדימות ולא נסמכת על וועדה מסדרת המורכבת מאיש אחד בלבד. יתרה מזאת, גורמים בליכוד העריכו לאחרונה כי רגב לא הייתה המועמדת המועדפת על נתניהו למשבצת האישה הראשונה בליכוד וטוענים כי הוא העדיף את ציפי חוטובלי שהתברג רק באמצע העשירייה השלישית, במקום לא ריאלי לבחירות לכנסת.
פוליטיקה ישנה, אבל אפקטיבית
ראש הממשלה אינו נמנה על חסידיה של רגב בגלל שהיא מייצגת את ההפך המוחלט ממנו. בעוד שהוא היה מוותר בשמחה על כינוסי פעילים, ועידות מפלגה ולחיצות ידיים, רגב שואבת את כוחה הנפשי – אך גם האלקטורלי מאותם האירועים ממש. הכלל הלא כתוב של הזירה הפוליטית הוא שהכל אישי – הכל קם ונופל על הממשק הפרסונלי. אין פעיל שלא שמח על כך שמתייחסים אליו, אין פוקד שלא מבסוט מחברי כנסת שמתייעצים אתו ואין חבר מרכז שלא יוצא מגדרו כשהוא זוכה לכמה דקות בארבע עיניים עם חבר כנסת מכהן. זו אולי הפוליטיקה "הישנה" – אבל היא גם היעילה ביותר. הרצוג ולבני יצטרכו לרשום את זה.
מירי רגב היא אולי לא חברת הכנסת האהודה במשכן – אבל היא ללא ספק אחת החרוצות שבין המחוקקים שלנו. מהנתונים המתפרסמים באתר "כנסת פתוחה" עולה כי רגב רושמת את אחד מאחוזי הנוכחות הגבוהים במשכן בכלל – ובוועדות בהן היא חברה בפרט. בעידן שבו חברי כנסת רבים לא מגיעים למשכן או מגיעים רק בשביל המזנון – מדובר בנקודה ראויה לציון.
בשורה התחתונה מגיעה לאישה הראשונה בליכוד מילה טובה משום שהיא רשמה את ההישג הפוליטי החשוב ביותר בקריירה שלה – הישג שלא ניתן להמעיט מערכו על אחת כמה וכמה נוכח מעמדם וניסיונם של המועמדים שהתחרו מולה – וזכרו, מבחינתה מדובר רק תחילת הדרך.