יועציו המדיניים של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אומרים כי בתקופת הכהונה הבאה שלו הוא מתכוון להעביר את מרכז הכובד של מדיניות החוץ האמריקנית מהמזרח התיכון לאסיה. סין הענקית, בעלת אגרות החוב של ממשלת ארה"ב והודו המתפתחת במהירות ושאוכלוסייתה עומדת להדביק בקרוב בגודלה את זו של סין, ישפיעו על המשך המאה ה-21 הרבה יותר מן המזרח התיכון; המעמד הבינוני במדינות האלו גדל וצורך יותר מזון, יותר מים, יותר נפט, וכל זה משפיע על כלכלת העולם באופן דרמטי. במזרח התיכון אמרה אמריקה את דברה, היא סיימה את המלחמה בעירק (והותירה אותה להשפעה אירנית), היא תעזוב בקרוב את אפגניסטן (ותותיר אותה, ככל הנראה, לטאליבן), אין לה יכולת או רצון להכריח את ישראל והפלסטינים לעשות שלום ביניהם, ואילו האביב הערבי אינו זקוק להנחיות מוושינגטון.
אז זהו, שלא. זה פשוט לא יקרה. ברור שהקדנציה הבאה תהיה עוד יותר מזרח תיכונית מקודמתה, ומשהו בסגנון "נאום קהיר" מ-2009 כבר לא יספיק. התמונה המשתנה מדי יום במצרים, חולשתה של הממלכה הירדנית, ההיסטריה של סעודיה והמפרציות, הקטל היומי בסוריה, חוסר היציבות בתימן, תוניסיה ולוב. ובנוסף לכל אלה, המתקפות על שגרירויות המערב ובראשן ארה"ב, בעקבות הסרטון הלועג למוחמד, ששיאן בהריגת הדיפלומטים האמריקנים בבנגזי שבלוב. כל אלה, ללא ספק, יחייבו את ארה"ב להמשיך ולעסוק במזרח התיכון.
המזרח התיכון הוא אחד המקומות הדליקים ביותר בעולם. שריפה במזרח התיכון תשפיע על מחיר הנפט, על כלכלת העולם, על היחסים בין מוסלמים ללא-מוסלמים באירופה המתאסלמת ובמקומות אחרים בעולם. המחשבה שניתן להותיר את האזור הזה למישהו אחר, לתקופת כהונה אחרת, למצב שבו הוא-עצמו יפתור את בעיותיו, היא מחשבת הבל. ההערכה שזוהי מיטה חולה וכי לא ניתן לעשות בה דבר, היא הרמת ידייים בלתי מוצדקת.
המשטרים החדשים במזה"ת יזדקקו לארה"ב
אובמה יצטרך לבחור אנשים אחרים לטפל במזרח התיכון. לא לחזור על הטעות שבמינוי הסנטור לשעבר ג'ורג' מיטשל העייף, או דניס רוס שכבר ראה הכל, והחליט לנהל סכסוכים במקום לפתור אותם. יש לא מעט אנשים שעסקו באזור, שרתו בו כשגרירים, מכירים אותו היטב ולא הרימו ידיים. מינוי של כמה מהם יעשה את השינוי. תפקידם יהיה ללוות את "האביב הערבי" ולסייע לממשלות שנבחרו לאחרונה, בעקבותיו, להמליץ על טיפול שונה לחלוטין בנושא סוריה, ולסייע במאמץ לשים קץ לטבח המתמשך שם. המשטרים החדשים במזרח התיכון יזדקקו לקואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב (כמי שנוהגת מאחור או כמי שיושבת במושב הקדמי) וארה"ב לא תוכל להשאיר את ניהול הסיוע הזה לאחרים.
ובאשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני: סכסוך זה, שהוא לפעמים תירוץ ולפעמים סיבה להתלקחויות ולביטויי שנאה כלפי ארה"ב וישראל, יכול להגיע לסופו. אפשר לממש סוף סוף את היוזמה הערבית, שלפיה יכיר העולם הערבי כולו בישראל ויקים בה שגרירויות. אם נתניהו יישאר בתפקידו – יוכל ממשל אובמה להוביל הסדר ביניים, על פי "מפת הדרכים", ואם הוא יוחלף על ידי ראש ממשלה אחר – יוכל הממשל להוביל הסדר קבע, נוסח הפרמטרים של קלינטון משנת 2000 או יוזמת ז'נבה מ-2003, כמעט בלי להמציא שום דבר חדש.
המעבר לאסיה יצטרך להמתין. אולי לנשיא שיבוא אחריו.