צחי הנגבי, הליכודניק החדש-ישן נחלץ לקרב כנגד מי שהוביל את צה"ל עד לפני שנה ומחצה, כשהוא תובע ממנו ומן המתנגדים האחרים למדיניות ברק-ביבי להכריז כי הם תומכים בקיומה של פצצה גרעינית באירן. לא פחות ולא יותר. שום נסיון רציני להתמודד עם הטעונים כבדי המשקל של הצמרת הבטחונית שלנו בעבר ובהווה.
איש מאיתנו אינו נקי מטעויות, וגם המנוסים בקרבנו עלולים לטעות באשר לדרך הנכונה לפעול בעתיד, ולהסיק מסקנות לא נכונות מנסיונם. אבל ההצטברות חייבת לומר משהו למקבלי ההחלטות, שאולי לא התכוונו, בתחילה, אלא להתריע, והם מוצאים עצמם במצב שבו הפצצה ישראלית, שאינה מתואמת עם ארה"ב, היא כמעט כורח המציאות, רק כדי להימנע מהרתעה ריקה.
הנסיון להכפיש את מי שמצרפים את קולם הציבורי להתנגדות לתקיפה עכשיו, לא יעזור. הוא רק חושף את חולשת המכפישים, את הפינה שאליה נקלעו, ואת חששם מכך שרבים מן המתנגדים להפצצה מקובלים מהם, נתפשים בציבור כמנוסים מהם, אמינים מהם ונקיים משיקולים פוליטיים ואחרים, וכי הציבור יהיה מוכן לקבל – כפי שזה קורה עד כה – את טיעוניהם, אל מול הטענה כי זו ברלין, ואנחנו ב-1938.
חייבים לקיים דיון ציבורי פתוח
אין מדובר בדיונים שקדמו להפצצה המוטעית של הכור הגרעיני בעירק ב-1981, כאשר כמה אישים בכירים במערכת הבטחון של אז, התנגדו, בדיונים סודיים, לתכניתו של בגין, והבינו כי ישראל תשלם על כך מחיר יקר, מבלי למנוע מעירק לפתח יכולת גרעינית בטכנולוגיה אחרת. הפעם מדובר בפעולה דרמטית הרבה יותר, עם השלכות מיידיות הן במחיר חייהם של אזרחים, והן על כלכלתה של ישראל. מוסכם על הכל שאין מדובר במהלך שיחסל את האופציה הגרעינית באירן, וצפוי כי יאיץ אותה, ויהפוך את ישראל לכתובת הראשונה לתגמול, גם אם ידוע כי אירן החלה בפיתוח הנשק הגרעיני עוד בימי השאה, וכי ישראל לא היתה המניע לפיתוח זה .
כיוון שהשלכותיה של פעולה אפשרית באירן עלולות להיות כה מרחיקות לכת, נכון לקיים על כך דיון ציבורי, ואין זה אלא מובן מאליו שאנשים אשר מילאו תפקידים ציבוריים בכירים מאד במערכת הבטחון בעשרות השנים האחרונות, כמו גבי אשכנזי, יאמרו את דברם, בניגוד להרגל הישן של כולנו לשתוק כאשר מדובר בעניינים בטחוניים. הפעם אין מדובר בהפתעה שתופר אם ידובר בציבור בפעולה הישראלית, ומי שירצה, יוכל גם לומר שעצם הדיון הציבורי יש בו כדי לייצר רצינות לאפשרות ההפצצה, ולהגדיל את ההרתעה.
ההכפשה לא תעזור. ההקשבה הכרחית. הטיעון באשר לתאום הפעולה עם ארה"ב, המשך הלחץ על הכבדת הסנקציות, ונכונות לקבל ברצינות את המחוייבות האמריקאית שלא להשלים עם נשק גרעיני באירן, מבלי לשלול שימוש בכוח אם יבואו מים עד נפש – הוא הטיעון המשכנע ביותר. מי שיכניס את ישראל למערבולת מסוכנת, למעגל אלימות חדש, ולעין הסערה של השינויים המתחוללים בעולם הערבי, ייטול על עצמו סיכון גדול לעין ערוך מן הסיכון ההפוך של התעלמות אמריקאית מהתחמשות אירנית בעתיד.