לא מעט קרובים, ידידים ושכנים שאלו אתכם אם אתם מאמינים שישראל תפעל באירן בשבועות הקרובים, ואם לא מוטב לחפש קצת שקט במקום אחר בעולם, ולו לזמן מה?
שמתם לב שהממשל האמריקני איננו מודאג משום פעולה אירנית מיידית, אבל אינו מסתיר את דאגתו פן בעל הבית ישתגע אצלנו, ויפתיע במתקפה על איראן עוד לפני הבחירות בנובמבר?
איך הגענו לכך שאנחנו מפחידים את עצמנו ומדאיגים את האמריקנים, למרות שבמקרה הזה דווקא, אנחנו צודקים, ונשק גרעיני בידי אירן הוא באמת צרה צרורה לא רק מבחינתנו אלא מבחינת העולם כולו?
אולי משום שממשלת ישראל הובילה בשלוש וחצי השנים האחרונות מהלך שלא יכול היה לגרום אלא למצב שנוצר בעת האחרונה:
1. מעבר מפעילות שקטה ל"גוועלד": אם עד 2009 פעלו שורה של ממשלות בישראל לעיכוב התגרענותה של אירן (מתוך הבנה שאם אירן נחושה בהחלטתה להתגרען, יקשה מאד על העולם למנוע זאת) באמצעים טכניים ובאמצעות לחץ מדיני על מדינות המערב, הרי מאז 2009 מוצג התהליך האירני כאיום קיומי על מדינת היהודים, המצדיק הצהרות ונאומים, וההופך את ישראל לכתובת הישירה והבלעדית, כמעט, לאיום האירני. זה נוח מאד לשורה ארוכה של מדינות, בעיקר במפרץ הפרסי, הרואות עצמן מאויימות לא פחות (ואולי יותר) מאתנו.
2. מאבק שהצליח להעלות את נושא הגרעין האירני על ראש סדר היום העולמי. המאמץ נבע מתוך חשש אמיתי של מקבלי ההחלטות אצלנו, ובעיקר נתניהו, ושירת את הרצון להוריד מסדר היום, כמעט כליל, את נושא המו"מ בין ישראל והפלסטינים, ואת נושא המשך הבנייה האינטנסיבית בהתנחלויות. אלא שחשיפת ההבדלים בין ראייתה של ממשלת ישראל לזו של הממשל האמריקני העמיקה את הקרע בין הנהגות שתי המדינות, והעלתה את מחירו (ראה צמצום היקף התרגיל הצבאי המשותף).
3. הצורך באימות האיום: אי אפשר לאיים ללא הצגת נכונות לממש איום זה. מה שקרה לנו הוא שההכנה המוצלחת לאפשרות של מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין של אירן גרמה לכך שגורמי ביצוע רבים במערכת נערכים לפעילות אמיתית, וחלקם מעוניינים במימושה לא משום שהם צמאי קרבות, אלא משום שהם חפצים להוכיח יכולת. לעומתם, גרמה פעילות זאת לכמה מראשי מערכות הביטחון שסיימו את תפקידיהם, להתריע מפני הפעולה. הם סייעו בהקמת מערכת שנועדה להרתיע ולפתע נדמה להם שהעסק רציני מדי, וכי הפעילות נגד אירן, על כל השלכותיה (האצת ההיערכות האירנית לקראת אופציה גרעינית, פגיעה אפשרית בישראל ובקהילות יהודיות בעולם, עימות מדיני עם ארה"ב) חייבת להימנע.
משהו ברח משליטה. קשה להאמין שמקבלי ההחלטות בישראל ראו לנגד עיניהם התפתחות שכזו, שבה במקום להפחיד את אירן, הם מפחידים את הישראלים ואת העולם, כשהממשל האמריקני משחרר כל יום הודעה אחרת המתנערת מישראל ומתרחקת ממנה, וכשהנושא האירני הופך לאחד מנושאי הבחירות באמריקה.
אנחנו מוכרחים ליצור קשר מיידי עם הבית הלבן. זה לא פשוט לנוכח המתיחות שנוצרה בחודשים האחרונים, אך אין לכך תחליף. הפער בין ירושלים לוושינגטון אינו כה גדול. ועדיין אפשר ואף רצוי, להגיע להבנה שתמנע מעצמנו טעות דרמטית.