טיפול גמילה מעישון (צילום: jupiter images)
עכשיו אפשר לקחת עוד אחת | צילום: jupiter images

הכותרת "איפשהו בקליפורניה" נעלמת מהרקע השחור לתוך שנייה של חושך. אחריה מתגלה צילום של דיינר סליזי, מהתקרה תלוי כדור מראות שמסתובב ממש לאט, למרות שאין מוזיקה ואף אחד לא רוקד. בימין המסך גבר רזה מאוד, עם שיער ארוך חלק ומעיל עור, בודק משהו במכונת התקליטים. כשהוא מסתובב למצלמה מתברר שזה איגי פופ. הוא מתיישב ליד השולחן, בצד הרחוק מהמכונה, לוגם מהקפה שלו ומסתכל סביב בהבעה של מישהו שטעם משהו מאוד מגעיל. ואז נכנס טום ווייטס.

כך נפתח אחד הסרטים הקצרים שמרכיבים את פרויקט "קפה וסיגריות" של הבמאי ג'ים ג'רמוש. במהלך כל הפגישה מונחת על השולחן קופסת מרלבורו, ולמרות שהסרט מצולם בשחור לבן, אין ספק שהמרלבורו אדום. "אלה הסיגריות שלך?", ווייטס שואל את איגי. "לא, הן היו מונחות כאן", הוא עונה. "אתה לא מעשן, נכון?". "לא, הפסקתי". השניים מדברים על כמה טובים החיים בלי סיגריות, מחקים את האידיוטים שעוד מעשנים, ואז ווייטס מוריד את משפט המפתח של הקטע ואולי של הסרט כולו: "אתה יודע, מה שיפה בלהפסיק לעשן זה שעכשיו, אחרי שהפסקתי, אני יכול לקחת אחת".

חבר הזכיר לי את הסרט הזה. ביום העצמאות האחרון, איפה שהוא בשרון. ישבנו ליד שולחן מפלסטיק, הדלקנו את הסיגריה שאחרי הקבב, ואז במקום לנסות ולחשב שוב כמה פעמים כל אחד מאיתנו הפסיק, הוא שאל אם אני זוכר את הסצנה ההיא, אמרתי שאני זוכר, ועישנו את הסיגריות שלנו עד הסוף, בלי להזכיר את זה יותר.

אנחנו יודעים, סיגריות זה הורג, מסריח ודופק את חוש הטעם והריח. אפילו קצת לא נעים לנו, אבל בכל זאת אנחנו מעשנים לפעמים. במהלך חיי הבוגרים והפחות בוגרים, הפסקתי יותר מפעם אחת, לתקופות של כמה חודשים עד כמה שנים. אבל מה שהיה יפה בכל ההפסקות הללו, שתמיד הרגשתי שאני יכול לקחת עוד אחת.

בקרוב: איסור עישון בדירות?

ביולי 2007 הוטל הצו שאוסר על עישון במסעדות ובתי קפה. באופן כללי, נראה שהמעשנים קיבלו את זה יפה, ואתם יודעים מה, החוק הזה די תפס. באופן מפתיע, למרות שהוא לא נאכף ברצינות, לא נראה שמישהו יעז היום להדליק סיגריה במסעדה או בית קפה, ואפילו העישון בברים הפך נדיר. מזל שמזג האוויר מאפשר לעשן בחוץ רוב ימות השנה.

אה, אמר לעצמו המחוקק, אתם רוצים לעשן בחוץ? אני אראה לכם מה זה בחוץ. עכשיו לא תעשנו גם בתחנות אוטובוס ורכבת, אולמות אירועים, בתי חולים, בריכות שחייה, וכל מה שמוגדר "מקום ציבורי". חוץ ממגרשי כדורגל – טוב, נראה את הפקח שמבקש מאוהד הפועל לכבות את הסיגריה, והופעות בחוץ, שברובן טרם נמצאה דרך לאכוף את האיסור על שימוש בסמים קלים. אם לא היו עוצרים אותם בזמן, עוד היו אוסרים על עישון גם בדירות בבתים משותפים.

ואל תספרו לי על עישון פאסיבי. אם נדמה לכם שלמישהו באמת אכפת ממה שאתם נושמים, כנראה שעוד לא ראיתם את ענן הפיח שעוטף את תל אביב במשך כל השנה. כן, גם את תחנות האוטובוס ובתי החולים. ותל אביב זה עוד כלום לעומת הקריות או רמת-חובב. וכמו שאכפת להם ממה שאתם נושמים, ככה אכפת להם ממה שאתם שותים, ממה שמרססים בו את הירקות שלכם, ממה שמזריקים לכם לעוף.

אבל למה להסתבך עם איזה תעשיין, כשאפשר לשלוח פקחים לתחנות אוטובוס ולהעלות מיסים? למה לריב עם הגדולים כשאפשר להיטפל לחולשות אזרחים? למה לעצור כאן כשאפשר להתלבש גם על שמנים, או עניים, או כאלה שהולכים לאט וחוסמים את המעברים בסופר? יודעים מה, אני מבטיח להפסיק לגמרי לעשן, אם רק תוציאו קודם כל חוק נגד טיפשות במקומות ציבוריים.

מה דעתכם על הגבלות העישון החדשות? תנו לנו בתגובות

>> הטור הקודם שלי: לא צריך לעזור לשורף היער מצ'ילה
>> אמנים שמחרימים את ישראל הם צבועים