חוזרת לרחובות. דפני ליף (צילום: חדשות 2)
אונס מוכר עיתונים וכולנו חייבים להתפרנס. דפני ליף | צילום: חדשות 2

"בגיל 14, כשהלכתי יום אחד לבד, חזרה בלילה דרך הפארק, מישהו תפס אותי ונאנסתי". תאור יבש. לא מתלהם. כרונולוגיה של אונס. זו הדרך שבה בחרה דפני ליף לספר לעיתונאית ורד רמון ריבלין מגלובס, על האירוע הטראומטי הזה. "יש לנו כותרת", חיככו עורכי המגזין את כפותיהם והפכו את המשפט הבודד עצוב והכואב הזה לפצצה מלוכלכת ולא מאוד חכמה של תגובות.

אני מכיר את המשוואה. אונס מוכר עיתונים וכולנו חייבים להתפרנס. אבל מצד שני אני די נגעל מהפורנו הזה, שמשך אליו מאות טוקבקים מטונפים. בתור מי שמקבל תשלום עבור הכתיבה שלו, אני מקווה שכל המגיבים בתשלום יכולים לשלם שכר דירה וחשבונות מהתשלום הזה, כי נראה כאילו הם נותנים את הנשמה בעבודה הזו.

"גם עם מקל לא רוצים לגעת בך", מתפייט מגיב 263. מה קרה גבר? עבר יותר מדי זמן מאז שנגעת במישהו שהוא לא עצמך? כל כך הרבה זמן עד שהתחלת לפנטז על ילדות בנות ארבע עשרה שהולכות לבד בלילה דרך הפארק? למה לא תכתוב ישר שהיא בטח רצתה את זה השמאלנית? זה בסדר, אתה יכול לשמור את המקל שלך לעצמך. מאות אלפי אנשים לא יצאו לרחובות בגלל ההעדפות המיניות שלהם, אלא כי דפני והחברים שלה הצליחו לגעת בהם. גם במקומות שהם קצת שכחו מקיומם.

"ממש מסכנה, אנרכיסטית שלא שרתה בצבא וממשיכה לבכות", מוסיף מגיב 340 את דעתו המלומדת. אתה יודע מה, בוא נראה רגע מי כן היה בצבא: גלנט, שהשירות הצבאי המפואר שלו לא הפריע לו להשתלט על אדמות מדינה, גבי אשכנזי ובועז הרפז עם כל המסמכים שהיו או לא היו, או אולי אלוף משנה עאטף זאהר שהורשע באונס חיילת תחת פיקודו. מצטער אם שכחתי מישהו. כל האנשים האלה היו בצבא, ואני מקווה שבכל מה שקשור לצבא הם עשו עבודה מצוינת. אבל מסתבר שזה לא הופך אותם לאנשים חכמים או ישרים יותר, ממש כמו שהשחרור מהשירות לא הופך אף אחד לאויב העם ולגייס חמישי חסר זכות ביטוי, מחאה והנהגה.

משוררי שטנה ופייטני שנאה

רוצים עוד? בבקשה. "רצית לצלם סרט משלך ולא הצלחת לממן אותו?". יופי, מגיב 468, איך הכנסת לה. חבל שלא הוספת גם שההורים שלה מכפר שמריהו ושהמשכורת האחרונה ששילמו לה הייתה 6000 ש"ח. למה נראה לך שהקריירה או המצב הכלכלי של דפני ליף רלוונטיים? בוא נראה אותך עוזב את העיסוק שלך בכתיבת טוקבקים ולוקח על עצמך איזו שהיא אחריות ציבורית, עם כל מה שכרוך בכך, מעבר לטינופת שאתה שופך באינטרנט. נראה לי שהרבה יותר קל לחזור לגור אצל ההורים העשירים ולעשות סרטים, מאשר להיחשף לעיניים הרעות והמילים האיומות של כל כך הרבה משוררי שטנה ופייטני שנאה.

אלה הן התגובות המעודנות יחסית. את אילו שזעזעו אותי באמת אתם מוזמנים לקרוא בעצמכם, ואני יכול רק לדמיין אילו תגובות נפסלו לפרסום. ועל מה כל הכעס? על אישה צעירה שסוחבת אחריה טראומות, לא הייתה חיילת ואפילו סרט לא הצליחה לצלם. היא עשתה הקיץ את מה שאף אחד מהגברים גברים שלנו, ששירתו המון שנים בצבא, לא הצליחו לעשות. גברים שאם חלילה נקלעו לסיטואציה של אונס, זה אף פעם לא היה בצד שנאנס.

אחרי כל כך הרבה שנים בהן מכרו לנו שישראל צריכה מנהיג חזק, התברר שהיא מעדיפה מנהיג חלש. אולי אפילו מנהיגה. והם מפחדים מזה, אחרת הם לא היו משקיעים כל כך הרבה בתגובות.

>> הטור הקודם שלי: ישראל נגררת לפרובוקציות
>> כתבת האונס של דפני ליף - הוכחה לאותנטיות שלה