הרכב
"אדוני, אתה רוצה אולי שניקח אותך עכשיו לאן שאתה צריך ונביא לך את הרכב אחר כך?", שאל אותי הפקיד האדיב. עמדנו בסניף הקרוב למקום מגוריי של חברה גרועה במיוחד להשכרת רכב שהשם שלה, אם מתאמצים, יכול להתחרז עם גרעפץ. "ברור", עניתי לו, "נעבור אצלי בבית, ניקח את המשפחה והציוד, תקפיץ אותי לגליל העליון, ותביא לי את הרכב מתי שנוח לך. אנחנו נהיה שם שלושה לילות". לרגע הוא שקל את ההצעה ברצינות. חברה גרועה במיוחד להשכרת רכב, הרי לא יכולה להעסיק כל אחד.
אחר כך הוא ביקש ממני לחכות עוד כמה דקות עד שיימצא פתרון. אמנם ההזמנה לרכב משפחתי גדול שייקח אותנו לכרם בן זמרה וחזרה רבצה במשרדי החברה לפחות שבוע, אבל כשאתה עובד בחברה גרועה במיוחד, אתה לא צריך להתאמץ כדי להביט בלקוח שלך במבט נואש ולומר לו שיש בעיה. "יש לנו רכב בבני ברק", אמרה מנהלת הסניף לאחר כארבעים דקות מורטות עצבים, "נקפיץ אותך ותיקח אותו משם". את ה"נקפיץ אותך" תזמנתי ביותר מארבעים דקות על ציר ז'בוטינסקי, ה"תיקח" לקח ארבעים דקות נוספות, עד שמצאו את המפתחות ואת הרכב שמגיע איתם, וה"אותו" התברר כיונדאי מטריקס, המיני ואן המכוער ביותר עלי אדמות.
הדרך למקום מגוריי, שנמצא כזכור לא הרחק מהסניף של החברה הגרועה במיוחד להשכרת רכב שהשם שלה יכול לשמש גם כיחידת מידה לתדירויות, לקחה עוד חצי שעה. העמסנו את תא המטען המרווח ויצאנו לדרך רק שעתיים אחרי הזמן המתוכנן. כן, בדיוק השעתיים שבהן הדרך לצפון הופכת למגרש חנייה מלא נהגים באטרף. החברים מחברת השכרת הרכב הגרועה במיוחד היו נחמדים ואדיבים במיוחד. הם גם עשו לי הנחה יפה כפיצוי, אבל לצאת מהבית בשתיים בצהריים ולהגיע לגליל בשמונה בערב? לזה אין מחיר.
הצימר
עזבו אתכם מתיאורי נוף קסומים או ג'קוזים מפנקים. כשאתם בוחרים צימר יש רק דבר אחד שאתם צריכים לברר: אם יש מגב במקלחת.
עד לפני קצת יותר מעשר שנים, רוב בעלי הצימרים בצפון התמחו בעיקר באירוח של חיות משק בלולים פסטורליים הצופים לנוף כפרי מפנק, לכן אין מה לכעוס עליהם כשמתברר שהם עוד לא למדו איך לארח בני אדם. אתה יכול להגיע לחדר המושקע ביותר בעולם, עם ג'קוזי חיצוני, ג'קוזי פנימי עם תאורת לד ורטט מובנה, מראות על התקרה, קטיפה על הכרים וחומרי סיכה על השידה. אבל אם מצאת מגב במקלחת, זה אומר שאחרי שהכל ייגמר, אתה תשתמש בו, כדי שהמים לא יגיעו בטעות לשטיח הקסום שבעלת הבית ארגה בעצמה ויהפכו אותו לשלולית של ג'יפה קסומה שתישאר שם להירקב עד היום האחרון לחופשה.
בצימר שאליו הגענו, שאם ממש מתאמצים השם שלו מתחרז עם "זית בזרם", לא היה מגב במקלחת ואפילו לא היו החוברות האלה עם הקופונים למסעות טרקטורונים, קטיף דובדבנים וציד דורבנים. מה שכן היה זה נוף מופלא לכיוון מערב, בריכת שחייה גדולה יחסית, בעלי בית בלתי נראים והמון אוויר לכולם. אומרים שצריך מזל כדי למצוא מקומות שווים באינטרנט. כנראה שהיה לנו לא מעט מזל.
ההרכב
"אני נוסע עם החברה לצימר בצפון, יש לך אולי המלצה על יקב טוב או מחלבה מעניינת?". לפחות פעם בשבוע מישהו פונה אליי עם בקשה כזו, ואני שואל: אתה נוסע עם החברה לצימר בצפון? מה יש לך לחפש במחלבה? כנס איתה לחדר ואל תצאו עד שתצא לה גבינה מהאוזניים.
הילדים שלנו, שהצטרפו לנסיעה, לא אפשרו לנו היכנס לחדר ליותר מדי זמן, שלא לדבר על איזה ג'קוזי מפנק פלוס הרפיה, בלי לזכות למבטים נוזפים. אבל הם לא היו היחידים. פרט להם חלקו איתנו את המתחם גם אחותי, בעלה, שתי בנותיה, אבי ואשתו - הרכב שהציב לא מעט קשיים בדרך לשתיית יתר, ניבולי פה, רחצה בעירום, נרקוטיקה קלה ועוד כל מיני דברים שאנשים מבוגרים רוצים לעשות בזמן החופשי שלהם.
למרות כל הקשיים, ולמרות שלא פשוט לעשות על האש לעשרה אנשים תחת מטר הצעות ייעול של שני צמחונים וילדה, הייתה לנו יופי של חופשה. בעיקר בגלל שבאנו מוכנים ורגועים ומוכנים לוויתורים. אחרי שלושה ימים כאלה, הבנתי שאני מאוד אוהב את המשפחה שלי, ואת זה אפילו חברת השכרת רכב גרועה במיוחד לא יכולה לקלקל, אפילו אם השם שלה יכול להתחרז עם קרעכץ.