אני עידו. אני בחור רגיל בסך הכל: עובד, אוהב לאכול פיצה, לראות סרטים, לגלוש בפייסבוק. באמת רגיל. חוץ מעניין קטן אחד: יש לי אספרגר.
אספרגר זו אחת הלקויות על הרצף האוטיסטי. מה זה בעצם אומר שאני אספרגר? זה אומר שלפעמים אני מדבר לעצמי. שלפעמים יש לי טיקים בפנים. שלפעמים אני מתעצבן ומשתולל.
לפני כמה חודשים זה קרה לי באוטובוס. עבר עלי יום לא טוב והיה לי קשה. בשלב מסוים פשוט נשכבתי על רצפת האוטובוס ובכיתי. אנשים התרחקו ממני, אף אחד לא ניגש לשאול מה קרה. אולי פחדו ממני, אולי התביישו. הייתי רוצה שמישהו יבוא, יחבק אותי, ישאל אותי אם אני צריך עזרה. זה היה עוזר לי להירגע. אבל אף אחד לא בא לעזור.
במשך שנים רציתי להיות בן אדם "רגיל". זה עבר לי. היה לי קשה, ועדיין קשה לי לפעמים, אבל אני לומד לקבל את מי שאני ולומד לחיות עם זה. והייתי רוצה שגם אתם תקבלו אותי כמו שאני. נכון, יש לי אספרגר, אבל עד כמה אני באמת שונה מכם? אתם לא מדברים לעצמכם לפעמים? אף פעם לא איבדתם שליטה על עצמכם? לא התעצבנתם, לא השתוללתם אף פעם? לא פרצתם בבכי? נכון, אצלי זה נראה קצת אחרת – אבל זה קורה לכולם.
אז בפעם הבאה שאתם רואים אותי מדבר לעצמי ברחוב, בוכה, צועק, משתולל – אל תסתכלו עלי כאילו אני מוזר או מסוכן. אל תרחמו עלי, ואל תפחדו ממני. פשוט תבינו שאני קצת שונה מכם, אבל הרבה יותר דומה לכם. שגם אני בן אדם.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: דניאל בינסטד
איפור: נטע ערקבי
עריכה: שחר זלצמן
הפקה: יהל יעקב
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il