בשנים האחרונות מצאנו פתרון קל לבעיות של הילדים שלנו. הילד בוכה? מושיבים אותו מול סרטון ביוטיוב. הוא מפריע במסעדה? דוחפים לו ליד טלפון. האחים רבים באוטו? שמים להם סרט. הפכנו את הסמארטפון לבייביסיטר. זה זול, זה קל, זה פותר את ההפרעות בן רגע.
טוב, לא בדיוק. ידעתם ששליש מהילדים סובלים מבריונות ברשת? ששניים מכל שלושה ילדים בכיתה ג' נחשפו לתכנים פורנוגרפיים קשים? ככל שאנחנו מבלים יותר זמן ברשתות חברתיות, כך נוצרות יותר בעיות של דיכאון וחרדה. יש יותר שימוש בתרופות פסיכיאטריות, יותר ניסיונות לפגיעה עצמית ופחות יכולת לחוש חמלה ואמפתיה.
עד כמה הבעיה הזאת גדולה בישראל? גדולה מאוד. הילדים שלנו הם הילדים הכי מכורים לאינטרנט באירופה. ילד ממוצע בישראל מבלה בין חמש לשבע שעות ביום מאחורי מסך. תבינו: ארגון הבריאות העולמי ממליץ שאפילו בני 18 לא ישבו יותר משעתיים ביום מול המסך, שלא לדבר על ילדים קטנים יותר. אבל הילדים הישראלים עושים את זה במשך כמעט שליש מהשעות שבהן הם ערים.
מה שאנחנו לא מבינים זה שסמארטפון הוא כמו סם. הוא משפיע על המוח בדיוק באותם המקומות שעליהם משפיע הרואין. כן, זה הרואין דיגיטלי – פחות מסוכן, אבל ממכר באותו אופן. והרי לא היינו משאירים הרואין ליד אדם מכור ומצפים שלא ישתמש בו. אז למה אנחנו משאירים ככה את הסמארטפון?
אבל יש לנו מה לעשות. אנחנו יודעים שילדים מחקים את ההורים, ולכן השינוי צריך להתחיל בנו. זה אומר שכשמדברים, מסתכלים בעיניים ושמים את הטלפון בצד. לא הולכים לישון עם טלפון, גם לא עם טלוויזיה ברקע. לא אוכלים מול מסך. מגבילים את הזמנים שבהם מותר להשתמש בטכנולוגיה בבית. מעודדים לצאת לחוגים ולתנועות נוער. ועושים בקרה על התכנים שאליהם הילדים נחשפים.
המסכים מסממים את הילדים שלנו. הגיע הזמן שנתחיל להתייחס אליהם ככה.
רן בראון הוא מומחה לתרבות נוער ומנהל מכון "מתבגרים"
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רועי ברקוביץ'
עריכה: צופית אמירה
תחקיר: נעמי ביגלאייזן
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il