מכובדי,

בסוף השבוע התברר שהחלטת לא להחליט בפרשת מעונות ראש הממשלה. יותר משנה אחרי המלצת המשטרה, יותר מחודש אחרי המלצת פרקליטת מחוז ירושלים - ועכשיו אתה מחפש חוות דעת שלישית שאולי תוציא אותך מרדיוס זעמה המפורסם של הקיסרית הילדותית. ההתמהמהות הזאת מכעיסה אותי, אבל אני לא כותב לך בגלל שרה נתניהו. אני כותב לך בגלל נשים אחרות, נשים שאינן שרה נתניהו; נשים שאין להן את העוצמה הכלכלית, הציבורית ולעתים גם הנפשית להתמודד עם הפרקליטות שלך. ואני מזכיר את תיק המעונות, רק משום שאולי החיפושים אחר היציאה מקיסריה גזלו ממך כל כך הרבה זמן עד שלא שמת לב מה עוד קרה בשבוע האחרון במקום עבודתך.

אז ככה: תיק חקירה נגד שלושה חשודים באונס נערה מהדרום נסגר – בניגוד להמלצת המשטרה, למרות שאחד החשודים העיד שצילם את המקרה, ולאחר שהחשודים שלחו מכתב התנצלות לנאנסת (אתה חייב לקרוא אותו, אגב. "צר לי אם נפגעת", כך נכתב שם. בחיי. קיבלתי התנצלויות פחות קורקטיות מפקידות בביטוח לאומי); ארבעת החשודים באונס הנערה בהרצליה שוחררו ממעצר – גם כאן בניגוד להמלצת המשטרה, למרות שבעדויות החשודים נמצאו סתירות ולמרות שאחד מהם נמלט מהמעצר (שממנו כאמור שוחרר כעת) במשך שלושה שבועות; וכתב האישום באונס שכבר הוגש נגד שני צעירים מטורעאן ביוני 2016 בוטל מאחר שהפרקליטות לא הצליחה לאתר את המתלוננת. כל זה קורה, אגב, בזמן שהמשטרה החלה לחקור עוד שני מקרים של אונס קבוצתי – אחד ביהוד והשני בתל אביב.

בכך, כמובן, לא מסתיימות חקירות האונס ועבירות המין שהתגלגלו החודש לחדרי החקירות. אתה מוכן, מר ניצן? קח אוויר: בן 29 מבני ברק חשוד בעבירות מין בבת 15 שהכיר בפייסבוק והזמין לביתו, בן 17 חשוד שהתחזה לנערה וסחט נערות באינטרנט כדי שישלחו לו תמונות עירום, גבר מואשם במעשים מגונים בקטינים בתהלוכת ל"ג בעומר בירושלים, שלושה פדופילים נתפסו על ידי שוטרת סמויה, מורה לריקוד מכרמיאל מואשם באונס ובביצוע מעשים מגונים בתלמידותיו, מנהל בבית אבות בחיפה שחשוד בביצוע מעשה מגונה בעובדת, נהג אוטובוס חשוד בביצוע מעשים מגונים באוטובוס בבת 15, נהג מונית מבת ים חשוד שהדיח קטינה לסמים וביצע בה מעשים מגונים, ספר מואשם באונס עובדת, גבר מואשם שנגע בילדות ונישק אחת מהן בג'ימבורי בחולון, בן 70 מואשם בביצוע מעשה מגונה בילדה בגן ציבורי בגבעתיים, פליט אריתריאי מואשם בביצוע מעשים מגונים בחמש נשים בתל אביב, פלסטיני מואשם שהתחכך בילדה ברחוב בתל אביב, אב בית בישיבה בירושלים הואשם במעשי סדום בקטינים, ואב מכפר סבא מואשם בביצוע עבירות מין בבתו. במצ"ח החלו לחקור החודש חשד לאונס בגדוד מעורב, ובית הדין הצבאי הרשיע חייל מחטמ"ר עציון בביצוע מעשה מגונה בחייל אחר. וזאת רק רשימה חלקית ומקרים שפורסמו, ורק של חודש מאי, ורק של תקיפות מיניות שאינן הטרדות מיניות (כמו אלו שעליהן נחקר השבוע חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, למשל).

בקיצור: מלאה הארץ אונס. ומהי קריאת הכיוון שיוצאת מהפרקליטות? לסגור עסקות טיעון, לשחרר חשודים, להרים ידיים. וכל החבר'ה לא מפסיקים לחייך.

קקון בהארכת מעצרו (צילום: חדשות 2)
מלאה הארץ אונס. המורה למחול יניב קקון בבית המשפט | צילום: חדשות 2

לכל המכתבים בפרוייקט החג >>

אכן, נשים מופקרות

לכל תיק סגור יש סיבה, לכל הסדר טיעון יש נימוק. לפעמים זה מוצדק, או לכל הפחות – סביר. אני לא יכול להיכנס כאן לפלפולים משפטיים, מה גם שאתה ודאי מכיר את התיקים טוב ממני, שניזון רק מהצהרות והדלפות וטינופות. אבל האירועים המתחברים זה לזה ברצף מעורר קבס מהבהבים כשרשרת נורות אזהרה, וכולן זועקות דבר אחד: אתם לא מבינים מה זה להיות קורבן אונס.

תיק החקירה נגד החשודים באונס בהרצליה הולך וקורס, על פי הפרסומים, בשל מצבה הנפשי של הנערה, שלא מאפשר לה להתעמת עם תוקפיה. איזה אבסורד; הרי מצבה הנפשי הוא תוצאה ישירה של הפשע. היא התמוטטה לאחר ובעקבות המעשים שנעשו בה (חוקר משטרה תיאר אותם במונחים של "תפוז מכני"). זה לא צריך לעמוד לה לרועץ, אלא להפך – זה צריך להיות אחד מסעיפי האישום. זה הנזק הישיר, המיידי והמובהק שנגרם לה כתוצאה מהאונס. אתה מבין? הם התעללו בה באופן קשה כל כך עד שהיא לא מסוגלת להתמודד איתם – וזה בדיוק מה שיחלץ אותם מבית הסוהר. זאת המסקנה שהפרקליטות מעבירה לציבור מהפרשה המזעזעת הזאת - שאם אתה כבר אונס, לפחות תעשה את זה הכי קשה, הכי אלים, הכי אכזרי שאתה יכול. אונס זה עבירה שתכניס אותך לכלא, הברוטליות תשמור אותך מחוצה לו.

העובדה שהנערה לא מסוגלת לעימות לא צריכה לעצור את אנשיך מלהציג את גרסתה בבית המשפט באופן הקוהרנטי והנחרץ ביותר, בדיוק כפי שהיא לא עצרה את המשטרה מלהמליץ על הגשת כתב אישום. לקבוע שלא יוגש כתב אישום ללא עימות זה כמו לסגור תיק רצח כי הנרצח לא יכול לזהות את הרוצח. אבסורד.

אני בטח לא צריך להסביר לך, מר ניצן, שתקיפות מיניות הן עסק מסובך. זה הרי לא מסתכם בראיות פורנזיות, אלא מסתבך באלמנטים מופשטים כמו יסוד נפשי ויסוד ההסכמה, ובסיטואציות מורכבות כמו קורבן פוסט-טראומטי העומד כנגד שורה מצופפת של תוקפים מתואמים וקשוחים כמו, ובכן, אנשים שמסוגלים לאנוס. לכן הטיפול המשפטי בהן לא יכול להגביל את עצמו לכדי מציאת תשתית ראייתית. קודם לכך, נחוץ שינוי בגישה שמקורו בהבנת המערך הלא מאוזן של יחסי הכוחות ובהשלכות של העבירה על הנפגעת. אם תרצה, רגישות ונחישות: רגישות יתרה כלפי הקורבן, ונחישות יתרה כלפי תוקפיו.

נפגעות של עבירות מין נמצאות, במקרה הטוב, במצב עדין. מחקר שנעשה במכללת תל חי ב-2009 מצא שטראומת האונס היא הטראומה הקשה מכולן – יותר ממחלה, יותר מהלם קרב, יותר ממוות של אדם קרוב. היא גם מתבטאת באחוז הגבוה ביותר של האשמה עצמית, מה שמקשה עליהן אף יותר להתלונן ולהטיל על התוקף את האחריות למעשיו. נפגעות רבות חוות משברים נפשיים ופוסט-טראומות, מתבודדות, מתמוטטות, מתמכרות לסמים, מידרדרות לזנות, מתאבדות. והרוב פשוט (וזה לא פשוט כלל) שותקות – כי מי רוצה להתעמת שוב עם התוקף, לחיות שוב את הטראומה, לעבור חקירה משפילה במשטרה, לענות על שאלות פולשניות בפרקליטות, להדגים תנוחות מבזות בבית המשפט, להתמודד עם הלחשושים המבישים במשרד ולהישטף בזוהמה הטוקבקיסטית בפייסבוק. איך אפשר להאשים מישהי שמעדיפה לחשוק שפתיים ולבלוע את הכאב? הרי גם אדם שלא חווה טראומה מימיו לא היה רוצה לעבור את מסע ההשפלה הזה, כל שכן מישהי שמתייצבת למסע הזה עם צלקות פיזיות ונפשיות. זה מה שקורה לכולן – מאורלי רביבו ועד אורלי אינס, מאודליה כרמון ועד מאי פאטל, מהצעירה באלנבי 40 ועד השוטרות בפרשת הניצבים. כן, הן באמת מופקרות, הנשים הללו. הן מופקרות על ידינו. זה לא מוזר שכל כך מעט נשים מתלוננות על הטרדות מיניות במדינת ישראל; זה נס שזה בכלל קורה.

גרסטל שינתה את גרסתה (צילום: יח"צ הקריה האקדמית אונו, חדשות)
"לוקה באמינות, מעגל פינות". גרסטל | צילום: יח"צ הקריה האקדמית אונו, חדשות

הפרקליט של המדינה, זוכר?

אני לא מתכוון להטיל ספק ביושר שלך או במקצועיות שלך, מר ניצן. יש מי שיעשה זאת, כמו השופטת בדימוס ומבקרת הפרקליטות הילה גרסטל שטענה שאתה לוקה באמינות ונוטה לעגל פינות. אבל לא בזה אני מטיל ספק. אני מטיל ספק בלוחמנות שלך. באמביציה שלך לרדוף צדק ולא אחוז הרשעות. באופן שבו אתה ממלא את תפקידך כפרקליט המדינה. כי פרקליט המדינה, אתה ודאי זוכר, הוא לא האיש שמזרים את הביוב העברייני בחזרה לרחובות, אלא זה שמנקה אותם. זה הפרקליט שמגן על המדינה. וכשהפרקליטות שלך משחררת שוב ושוב חשודים בעבירות מין לרחובות, מר ניצן, בהסדרי טיעון מקלים או בתיקים שנסגרים – האם אתה מגן על המדינה?

אני מבין שאולי זה לא באופייך. אתה כנראה לא אדם לוחמני. זאת אולי הסיבה שבגינה אתה מוצא את עצמך שוב ושוב מתייצב לצידם של החזקים ושל המקושרים, אלה שהנרפות משרתת אותם טוב מהלוחמנות: חיברת את חוות הדעת על סגירת תיק חברות הקש של אביגדור ליברמן, תפרת עסקת טיעון מקלה לרב יאשיהו פינטו, תמכת בסגירת התיקים נגד פרקליטת מחוז ת"א רות דוד, סגרת את התיק הפלילי נגד עורך הדין נבות תל צור, חילצת מהדין הפלילי את יועצת ראש הממשלה פרח לרנר, ועכשיו אתה מתעכב שוב ושוב עם תיק המעונות של שרה נתניהו.

ההתנהלות שלך בתיקי עבירות מין לא מעודדת יותר: הגנת בבג"צ על עסקת הטיעון הבלתי נסבלת עם משה קצב, תמכת בסגירת התיק נגד ניצב רוני ריטמן בניגוד להמלצת מח"ש, חתמת על הסדר טיעון מקל עם הרב ברלנד, וסידרת עסקת טיעון לשופט בדימוס יצחק כהן (שהודה בהטרדה מינית) כך שלא יורשע – וחטפת סטירה מבית המשפט שסירב לקבל את העסקה. הסכמת למנוע הרשעה מעבריין מין שהודה במעשיו, ורק שופטת שלום הצליחה לחלץ אותך מההתבזות. כן, גם זה קרה החודש בפרקליטות שלך.

תגיד, מר ניצן, אתה זוכר את הראיון שהעניקה השופטת גרסטל, נציבת הביקורת על הפרקליטות לשעבר, ל"עובדה" בתחילת השנה? אני בטוח שאתה זוכר – הרי היית אחד מגיבוריו, כמי שהפך ממושא הביקורת של גרסטל מתוקף תפקידה ליריב אישי עיקש שלה (היא, אגב, טוענת שאינך ראוי לתפקידך). גרסטל סיפרה בין השאר על פרקליטת מחוז שהתנהלה "באיזו אדישות מוחלטת לעובדה שבצד השני של המשוואה יש מישהו שנפגע מעבירה. אתה נשאר ספיצ'לס. הרגשנו שלאף אחד לא אכפת במערכת. פעם אחת חזר צוות ביקורת שלי מפגישה עם פרקליטת מחוז שאמרה להם: 'אני עוסקת בתיקים ולא באנשים'. אמרתי, אני לא מאמינה, לא יכול להיות שמישהו בפרקליטות חושב ככה".

ואתה, מר ניצן – אתה מאמין שמישהו חושב ככה? אתה חושב שהאנשים שלך זוכרים שהם עוסקים באנשים – בעברייני מין מסוכנים, בקורבנות אונס חסרי אונים? אתה זוכר שמאחורי כל תיק, הסדר טיעון, מספר סידורי, נמצאים בני אדם? והאם אתה יוצא מגדרך כדי לעזור לקורבנות? כי זה כל מה שאני רוצה. שתצא מגדרך.

מה אתה עושה בחג, מר ניצן? אשמח אם תוכל להקדיש כ-15 דקות מזמנך להמלצת הצפייה שלי: כתבתה של אורלי וילנאי ששודרה לפני שלושה שבועות ב"שישי עם אילה חסון" על האונס בשמרת. אם אתה מהפרקליטים שמעדיפים לקרוא את תקציר פסק הדין, הנה הוא: חייה של הנאנסת יעל גרינברג נהרסו, האנסים - משגשגים. הם ריצו עונשים מגוחכים, השתקמו כמעט מיד ומנהלים היום חיי משפחה ועסקים מאושרים ונורמטיביים; היא שבר כלי, שרויה בדיכאון, עברה טיפולים פסיכיאטריים, ניסתה להתאבד, לא עובדת, עומדת להיזרק לרחוב עם בנותיה ונכדה ושקועה בחובות עד צוואר.

הסיפור הזה עלול לא להיות רק סיפורה של יעל גרינברג משמרת, אלא גם סיפורה של הנערה מהרצליה בפאסט-פורוורד של 30 שנים. קורבן אונס קבוצתי שלא זוכה לראות את מערכת המשפט מתייצבת לצידו במלוא עוצמתה, ומתגלגל לחיים אומללים שבהם משבר רודף משבר. כרוניקה של טרגדיה ידועה מראש.

כשתסתיים הכתבה, מר ניצן, קח לך רגע להרהר בה. תעצור את הווידאו, תביט בתמונה הקפואה. תסתכל על יעל גרינברג ותשאל את עצמך אם עשית הכל – אבל הכל – כדי למנוע גורל דומה מהנערה מהרצליה.

יש לך משמרת קשה, מר ניצן. העובדה המשמחת כשלעצמה שהחברה הישראלית החלה לדבר יותר ויותר על עבירות מין רק חושפת עד כמה עמוק חלחלה התרבות הזאת לתוכנו. המורסות מתפוצצות בזו אחר זו, ואתה צריך לנקות את המוגלה. היעל-גרינברגיות של העתיד יושבות עכשיו אצלך, בחדרי החקירות ובאולמות הדיונים. גורלן בידיך. גם עברייני המין יושבים שם. בעצם, כולנו יושבים שם, לומדים מה מותר ומה אסור, למען מי מתגייסת המערכת ואת מי היא מפקירה.

אתה מנהל דיונים משפטיים מחושבים ומפולפלים בחדרי הישיבות ובאולמות בתי המשפט, אבל אנחנו במלחמה, מר ניצן. עכשיו תחליט באיזה צד שלה אתה רוצה להיות.

לכל המכתבים בפרוייקט החג >>