לפני חמש שנים (חסר חודש בדיוק) סיפרה מירי רגב בריאיון לחיים אתגר בערוץ 10 כי "במהלך השירות הצבאי שלי חוויתי הטרדה מינית". שנתיים מאוחר יותר, בעקבות העימות שפרץ בין רגב לאלעזר שטרן בכנסת ("אני לא רוצה לדבר פה על איך התקדמת בצבא", אמר חבר הכנסת למי שהייתה אז שרת התרבות), התראיין האחרון ל"חדשות הבוקר" בקשת ואמר, בין חיוך לצחקוק, שהוא "לא מאמין למילה שהיא אומרת".
שלוש שנים מאוחר יותר, נראה שהגיחוך של שטרן מול המצלמה לא יוחד לרגב, אלא העיד על הלך מחשבה שנולד, אולי, בשירות ארוך בצה"ל המאצ'ואיסטי של המאה הקודמת ולא זוכה באפסנאות עם השחרור. בריאיון שהעניק לגולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM ביום ראשון התייחס שטרן לתלונות אנונימיות (בהקשרה של התלונה נגד ראש השב"כ החדש רונן בר) וסיפר, בניסוח זחוח להגעיל, כיצד כראש אכ"א דאג שתלונות ממין זה יזכו לטיפול מהיר במגרסה. האמירה המקוממת זכתה מיד למטר תגובות מתבקשות (חלקן אופורטוניסטיות, מה שלא מפחית מצדקתן). שטרן לא חזר בו או התנצל על דבריו, אלא טען בתגובתו הרשמית הראשונה ש"תלונות על הטרדה מינית נבדקו תמיד לעומקן תחת פיקודו, ולא נאמר על ידו בשום שלב שתלונות על הטרדה מינית נגרסו". זה היה מאוחר מדי; את כדור הנייר הזה כבר אי אפשר היה לעצור, ומועמדותו המבטיחה של שטרן לראשות הסוכנות נקברה באקט אובדני מרהיב. "אלעזר שטרן", קבע בבוטות רביב דרוקר בחדשות 13, "תמיד היה דביל".
"אני תמיד נאמן לאמת", כתב שטרן בהודעת פרישתו מהמרוץ. חזרה לריאיון המלא מלמדת ששטרן לא הצליח להיות נאמן לאמת אפילו לפרק הזמן הקצר שבין השידור והתגובה. יוכפז שאל את שטרן במפורש האם כראש אכ"א "קיבלת לידיך מכתבים אנונימיים מהסוג הזה? מה עשית איתם?". "המגרסה עבדה מהר מאוד", גיחך שטרן. "אתה רציני?", תמהה דוידוב, ויוכפז חידד את השאלה: "אם הגיע אליך מכתב אנונימי כשאתה בתפקידך כראש אכ"א, והמכתב הוא של חיילת שמספרת על תקיפה מינית או הטרדה מינית של בכיר בצבא – אתה גורס את הנייר?". שטרן הסביר שהוא יצר אווירה שמעודדת תלונות, אבל הוא מתנגד לאנונימיות. "אז התשובה היא 'כן, אני גורס את המסמך'", בדק יוכפז שוב. "כן", ענה שטרן. "ועשית את זה בעבר?" - "כן". "עם תלונות של בנות?", שאלה דוידוב. "אני לא זוכר כרגע בדיוק", אמר שטרן. אולי הוא זיהה סוף סוף כי מרוב שהיה שקוע במפת המבצע נגד תלונות אנונימיות ניווט את עצמו לתוך שדה מוקשים. עד הצהריים הוא כבר יזכור בדיוק שלא הייתה, לדבריו, אף תלונה כזאת שנגרסה.
בערב – בשעה ששטרן המשיך לטעון לחפותו באולפני הטלוויזיה – נמצאה לפחות מתלוננת אחת שתלונתה הבלתי-אנונימית נגרסה חיים. האישה, ששירתה תחת שטרן בבה"ד 1 בסוף שנות ה-90, סיפרה ל"הצינור" (ערוץ 13) כיצד שטרן אמר לה, בעקבות תלונה על נגד בבסיס, שאם תדבר על השיחה ביניהם "יהיו לך ימים שחורים ומרים, יהיה לך הכי רע בעולם, בצבא את כבר לא תישארי". מיה איידן פרסמה למחרת בחדשות 13 עדות נוספת, של קצינה לשעבר בבה"ד 1 שתלונתה זכתה לתגובה המבטלת "שטויות, זה שום דבר".
אלו עדויות בעלות משנה חשיבות, משום שהן אינן נופלות בקטגוריית התלונות האנונימיות שמטרידה את שטרן. לא מדובר במכתבים נטולי חתימות שנגרסו בסתר בלשכת האל"מ, אלא בשתי חיילות שאזרו אומץ להתלונן, בשמן ובקולן, בפני מפקדן האישי – והוא, לדבריהן, איים עליהן או ניער אותן מעליו. כאן לא עומדת לשטרן אפילו חזקת האידאולוגיה – השימוש הפסול שנעשה לטענתו בכלי האנונימי. זה זלזול בהטרדות מיניות כפשוטו.
ההחלטה של שטרן לפרוש מהמרוץ לראשות הסוכנות (גוף שהיה צריך לפרוש מחיינו ביחד איתו) הייתה הצעד הנכון, אבל גם המובן מאליו (לפחות בנורמות המצופות מאנשי ציבור, הגם שאלו נשחקו עד דק בעידן נתניהו, האיש שעודנו מעסיק את נתן אשל). לו היה ממשיך כרגיל, שטרן היה ככל הנראה גם אוכל את הדגים הסרוחים של הביקורת הציבורית וגם מגורש מהעיר. מה שאיננו מובן זה מדוע מה שהופך את שטרן לבלתי כשיר לתפקיד יו"ר הסוכנות מותיר אותו כשיר לכהן כשר המודיעין (תפקיד מיותר שממילא איננו ראוי לאף איש שרואה בעצמו טהור כפיים). ברור מדוע שטרן לא רואה כל צורך להתפטר – את פרישתו מהמרוץ הוא נועץ ב"אווירה שנוצרה" ולא, חלילה, בתפיסת עולמו כפי שהובעה בריאיון; אבל לא ברור מדוע אין בסביבתו האישית והפוליטית איש (כל שכן אישה) שיבהיר לו כי מעשיו משליכים על כלל פעילותו הציבורית הנוכחית, ולא רק על זו שאין ברירה כעת אלא להקריב.
אפשר להבין ללב עמיתיו של שטרן למפלגה ולקואליציה, שמתפתלים (במקרה הטוב) או דוממים (במקרה הרע) סביב התבטאויותיו. הם נקרעים בין מחויבותם הקולגיאלית, ואולי גם חיבתם האישית, לשטרן, לבין האג'נדה הפמיניסטית בה הם נוהגים לנופף. ובכל זאת, זה בדיוק מה שמצופה מהם כנבחרי ציבור: להביע עמדה ערכית עקבית גם כאשר זו מתנגשת עם אינטרסים פוליטיים או עם סנטימנטים פרטיים. אפשר להניח שאיש מהם לא היה שותק, ואפילו לא מתחבט בניסוחי תגובה ספקניים, לו הדברים היו נאמרים, למשל, על ידי האלוף במיל' יואב גלנט. לשטרן לא מגיעה הנחת חבר. למרבה הצער וכצפוי, לא נמצא בקואליציה ולו אדם אחד שיעשה את המעשה המתבקש וידרוש כי דבריו של שטרן ייבדקו. פרס העבודה הפרלמנטרית האלמנטרית ניתן דווקא לרגב, שפנתה ליועמ"ש בדרישה כזו. מובן שרגב, שלה היסטוריה מכובדת של חיבוק חשודים בהטרדות מיניות, היא טרמפיסטית שמונעת מאופורטוניזם פוליטי ומנקמנות אישית; זה לא הופך את המעשה לראוי פחות. טרמפיסטית, אבל לפניכם.
מיאיר לפיד, ראש מפלגתו של שטרן, אין מקום ככל הנראה לצפות לדבר. לפני שלוש שנים, בסערת שטרן-רגב, הוא לא רק גיבה את חבר סיעתו שתקף את רגב בנבזות מבלי לבסס את טענתו, אלא גם הצטרף למתקפה על השרה. גם הפעם נעמד לפיד מאחורי שטרן במהירות ששמורה למגרסות בבה"ד 1, אימץ כמעט בהתלהבות את גרסתו עוד לפני שהדברים נבדקו לעומקם, ביטל בחוסר רגישות את עדות המתלוננת ב"הצינור" ("בלתי סביר שתלונה על הטרדה מינית במפקדה תגיע אליו") והוסיף ש"אם היה אומר שהוא גרס תלונות על הטרדה מינית היינו נפרדים ממנו עוד באותו יום".
ניחא האמון נטול ההסתייגות שנותן לפיד בשטרן, אבל מה פירוש הלוגיקה המוזרה בה אוחזים השניים, ולפיה רק תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות הן אמתלה לפיטורים? ואם התלונות האנונימיות שנגרסו "מהר" בלשכת המפקד שטרן נגעו להתעמרות נפשית? ואם הן היו על רשלנות או על הפרת נהלים? ואם על פגיעה בפרטיות, או על סקסיזם, או על גזענות? "כשקצין, יומיים לפני שממנים אותו, אני מקבל מכתב שהוא עשה שימוש ברכב צבאי לצרכים פרטיים – תודה רבה, יש לכם זמן להתלונן על זה קודם", אמר שטרן בריאיון לחדשות 12. מעניין אם היה מביע את אותו זלזול לו תלונה על שימוש פסול ברכוש ממשלתי הייתה מתקבלת, נניח, על בני משפחת נתניהו. תסמכו על שטרן שהוא היה מגייס את כל חרצובות לשונו הצולפניות כדי לדרבן את הטיפול בתלונה, אנונימית או לא.
כמו אצל שטרן, גם אצל לפיד מסתמן דפוס. לפני שנה, לאחר פרסום תחקיר "עובדה" על ההטרדות המיניות שביצע לכאורה מאיר כהן ומסע השתקתן, הודיע לפיד מיד כי הוא "מאמין למאיר" וכי מדובר בניסיון חיסול פוליטי שנכשל. "אני הכי קיצוני בענייני הטרדות", אמר לפיד על שטרן בישיבת הסיעה הסגורה על פי הדיווח בכאן 11, אבל נוכח התנהלותו הנשנית זה מזכיר את ה"הכי מוסרי בעולם" של אייל גולן.
את כהן - אולי כדי להוכיח שצדק כשטען שהחיסול כשל - נעץ לפיד לימים במשרד הרווחה ובעיני המתלוננות. כמותו, גם שטרן לא יאבד את מקומו במשרד המודיעין בקריית הממשלה. זה משרד מיותר להפליא, אבל לפחות יש בו צורך אמיתי במגרסה.