1. השופטת רות ביידר גינסבורג הלכה לעולמה

מה קרה?

שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינסבורג – אייקון משפטי ותרבותי (ופמיניסטי ויהודי) כאחד – נפטרה בגיל 87 לאחר סיבוך של סרטן הלבלב. בשיטה האמריקאית, שבה מערכת המשפט קשורה בעבותות בעייתיים במערכת הפוליטית, מותה של גינסבורג – מלבד היותו אובדן עצום לכוחות הליברליים – הוא גם פינוי כס שיפוט ופתיחת חזית נוספת, משמעותית במיוחד, במערכה על הנשיאות.  

בדומה לישראל, בארה"ב מתחולל קרב אידיאולוגי ופוליטי על דמותה של מערכת המשפט בין הרפובליקאים-שמרנים לדמוקרטים-ליברלים. אלא שבארה"ב הקרב מתנהל על פי כללים שונים: את השופטים לא ממנה ועדה עם נציגים מגופים שונים, אלא הנשיא, אשר זקוק לאישור הסנאט; והשופטים לא פורשים מתפקידם בהגיעם לגיל מסוים, ולרוב מפנים את מקומם רק במותם – מה שהופך את מועד החלפתם (וההשפעה על מאזן הכוחות בבית המשפט) לאקראי, אבל גם למרחיק שנים ולכת.

רות ביידר גינסבורג (צילום: Chip Somodevilla, GettyImages IL)
רות ביידר גינסבורג | צילום: Chip Somodevilla, GettyImages IL

טראמפ, שההודעה על מותה של גינסבורג תפסה אותו בדרך למטוס הנשיאותי אחרי עצרת בחירות במינסוטה, נראה מופתע (בסצנה קולנועית מדהימה שהתרחשה על רקע "Tiny Dancer" של אלטון ג'ון). אחרי שהתעשת, הבין הנשיא שזכה בפרס: הזדמנות להגדיל את יתרון השמרנים בעליון (שכבר בימי גינסבורג נהנו מרוב של חמישה לעומת ארבעה) ולרצות את בוחריו. שעות ספורות לאחר מותה הוא כבר הודיע שבכוונתו למנות מחליפה לגינסבורג. יריבו, ג'ו ביידן, הצהיר שהמינוי צריך להישמר לנשיא הנבחר.

מה יקרה?

תלוי למי אתם מאמינים: לרפובליקאים או לרפובליקאים. כלומר, לרפובליקאים של 2016 או לרפובליקאים של 2020.

ב-2016 התרחש מקרה הפוך: שופט שמרן (אנטונין סקאליה) הלך לעולמו במהלך כהונתו של נשיא דמוקרטי (ברק אובמה). זה לא קרה חודש וחצי לפני הבחירות כמו הפעם, אלא תשעה חודשים קודם לכן – ובכל זאת, הסנאט (שנשלט אז כהיום על ידי הרפובליקאים) סירב לדון במינוי הליברלי שביקש לקדם אובמה. הסיכול הוכתר בהצלחה: שנה לאחר מותו של סקאליה, תחת כהונת הנשיא החדש והרפובליקאי, אושר מינוי המחליף – השופט השמרן ניל גורסץ'.

ארבע שנים מאוחר יותר, ומנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט מיץ' מקונל מבהיר לנאיביים שעוד חשבו אחרת כי לא היה שום יסוד ענייני באותה החלטה. פתאום אין שום בעיה לדון במינוי שופט על ידי נשיא בשנת בחירות (שלא לומר – בחודש בחירות). אין אידיאולוגיה, יש רק אינטרסים – ותהיה, כנראה, גם שופטת שמרנית חדשה בבית המשפט העליון.

View this post on Instagram

Over 100 of #RBG’s former law clerks stood outside the Supreme Court today in Washington, D.C. to meet her casket. #RIPRBG #SMEdFund (: Saul Loeb/ @gettyimages)

A post shared by Supermajority (@supermajority) on

גינסבורג היתה לוחמת צדק למופת, אבל נראה שלא נהגה בחוכמה בעניין החלפתה הצפויה. במהלך כהונתו של אובמה היא זכתה לביקורת משמאל כשסירבה לפנות את כיסאה ולאפשר מינוי מחליף ליברלי. מנגד, היא דחתה את הקריאות לפרישתה גם כשהסרטן תקף אותה שוב ביולי – כדי למנוע מטראמפ למנות מחליף שמרן. על פי דיווח ב-NPR, זו היתה משאלתה האחרונה, כפי שנמסרה לנכדתה: "שלא אוחלף עד שימונה נשיא חדש". גינסבורג התנגדה מן הסתם לטראמפ, אותו כינתה לפני בחירתו "זייפן עם אגו" (והתנצלה), אבל במותה ייתכן שציוותה לו את הכהונה השנייה.

למי זה טוב?

לטראמפ. נראה כי הוא זוכה לרוב למינוי שופט מחליף, ובסבירות גבוהה זו תהיה שופטת, אולי כזו שתשמש לו קלף פוליטי מנצח – למשל, את השופטת ברברה לגואה, בת למהגרים מקובה שתקרוץ לתושבי פלורידה המתנדנדת. אבל גם אם טראמפ לא יצליח למנות שופטת לפני הבחירות, הסטת השיח הציבורי מניהול משבר הקורונה למאבק על בית המשפט משחקת לטובתו.

2. דוגמנית לשעבר טענה: טראמפ תקף אותי מינית

מה קרה?

איימי דוריס, דוגמנית ושחקנית בעברה, סיפרה בראיון ל"גרדיאן" שטראמפ תקף אותה ב-1997. דוריס, שהיתה אז בת 24, הכירה את טראמפ כשהגיעה עם בן זוגה (חבר של טראמפ) לטורניר הטניס יו-אס אופן בניו יורק. טראמפ ארב לה לדבריה מחוץ לשירותים של תא הכבוד, אחז בה בחוזקה, מישש את אבריה ודחף את לשונו לגרונה. דוריס הציגה תמונות בהן היא מופיעה לצד טראמפ ואנשים להם סיפרה על התקרית בעת התרחשותה.  טראמפ הכחיש את הדברים.

מה יקרה?

סביר להניח ששום דבר. דוריס סיפרה שהחליטה לדבר כיוון שהיא רוצה להיות מודל לחיקוי עבור בנותיה, אבל נראה שאין לה כוונה לגרור את טראמפ למשפט – פלילי, אזרחי או ציבורי. טראמפ, מצידו, כבר הוכיח שתלונות על עבירות מיניות מחליקות עליו כמו חמאה על מחבת. לפחות 24 נשים שהתלוננו על הטרדות ותקיפות מיניות של טראמפ לפני בחירות 2016 לא הצליחו לגרום לבוחריו לפקפק בו; מה הסיכוי שהפעם הזו תהיה שונה?

למי זה טוב?

למרבה הצער, אם לא יתרחש שינוי דרמטי בהלך הרוח של מצביעים רפובליקאים (ובפרט מצביעות), זה יהיה כמעט חסר משמעות. 

3. טיקטוק מכרה את פעילותה בארה"ב לוולמארט ואורקל

מה קרה?

במסגרת המאבק שמנהל טראמפ נגד סין – ואולי גם במסגרת הפגיעה האישית שחווה מהאפליקציה הפופולרית לאחר שצעירים חירבו לו באמצעותה עצרת בחירות בטולסה – איים הנשיא לאסור על פעילותה של טיקטוק בארה"ב החל מ-20 בספטמבר, לכאורה בשל החשש לפגיעה בביטחון המדינה. השבוע אישר טראמפ לוולמארט ולאורקל לרכוש את טיקטוק גלובל – הזרוע האמריקאית החדשה של טיקטוק.

מה יקרה?

בהנחה שהעסקה תושלם (בסכום של 12 מיליארד דולר), טיקטוק תמשיך לפעול בארה"ב, והרוכשות ישלמו מיסים בסך 5 מיליארד דולר שיופנו להקמת קרן לחינוך.

למי זה טוב?

לטראמפ: הוא מוכיח למצביעיו כי הוא מפגין מדיניות קשוחה מול הסינים (לעומת הדמוקרטים "הרכרוכיים"), מכניס כסף לקופה האמריקאית המידלדלת, מצ'פר את מייסד אורקל לארי אליסון (מתומכיו הבולטים) ועוקץ את יריבו מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס (המתחרה של וולמארט). מה רע?