במידה רבה ואירונית, זוהי שעתו היפה של בנימין נתניהו. הדברים הללו לא נכתבים בציניות, וגם לא מרמזים לכך שנתניהו שמח על המצב אליו הוא נקלע. אפשר להאמין שנתניהו – שרואה בעצמו באמת ובתמים מגן ישראל וגואלה – מודאג לנוכח הקצב ההרסני שבו טורפת הקורונה את חיי השגרה של האנושות. באותה מידה, הוא גם משוכנע כי הוא האיש היחיד שיכול להציל את "הכפר הקטן על מפת העולם" מפני קטסטרופה.
בה בעת, צריך להודות שמבחינה ציבורית ופוליטית משחק מצב החירום לידי של נתניהו. ראש ממשלת המעבר יצא מהבחירות האחרונות כמעט באותו המקום שממנו נכנס אליהן – עדיין רחוק מנדטים קריטיים מממשלת חסינות – ורק קרוב יותר לפתיחת מועד משפטו. יום לאחר נאום הניצחון בליל הבחירות הוא כבר החל להזיע מהאפשרות שבכחול לבן עומדים להקים ממשלת מיעוט על ראשו. מי זוכר היום שלפני שבוע הוא עוד ערך "כנסי חירום" לא בגלל הקורונה, אלא בגלל שגנץ עמד לסלק אותו מבלפור.
כל זה נשכח באותה המהירות שבה התפשט נגיף הקורונה מסניף הפיראט האדום באור יהודה אל כל החנויות בקניון רננים. מאז, נתניהו שינה כיוון כמעט לגמרי; את "הפוליטיקה הקטנה" הוא הותיר לדובריו בשכר ובהתנדבות, בשעה שהוא עבר לטפל – אם לא באמת אז לפחות לעין המצלמות – במשבר הקורונה. עד אתמול, בשורה של הופעות בפני התקשורת, נתניהו לא הוציא מילה פוליטית. זה הפך להיות מגרש הבוץ שבו משחקים כעת הילדים הקטנים מכחול לבן בניסיונות מסורבלים לבנות לעצמם ארמון חול בלפוריאני בתמיכה מבחוץ של המשותפת. גנץ ולפיד לא נלחמו בתקשורת וברשתות החברתיות בבנימין נתניהו, אלא ביאיר נתניהו והריקלינים. נתניהו האב הציב את עצמו מעל כל זה. ליגה אחרת.
קשה להעריך, בוודאי בשלב מוקדם כל כך, את האופן שבו מנהל נתניהו את המשבר. אבל קל מאוד להעריך את האופן שבו הוא מייחצן זאת לציבור. לפחות עד נאום ההפחדה החריג אמש, נתניהו סיפק שורה של הופעות מרשימות שגרמו גם למצביעי שמאל-מרכז רבים להחמיא לו. נתניהו נראה בטוח, רציני, מעמיק, בקיא בפרטים. הוא ידע לשדר היטב את תדמית "המבוגר האחראי" שכל אזרח כמה לו בשעת מצוקה וחרדה. הקרבה הפיזית לשר הבריאות יעקב ליצמן, שלא מצליח להשתחרר ולו לרגע מדימוי היהודי הגלותי שאינו מבין דבר בעניינים מדעיים כמו בריאות הציבור, רק חיזק את שר הבריאות בפועל. לכישרון המוכח והמוכר שלו בעמידה מול מצלמה הוסיף נתניהו את אחד האלמנטים הכי משומשים בארסנל שלו – ההפחדה – אבל הפעם זה הגיע עם תו תקן: לא בלון בעתה מנופח מפני גרעין איראני, למשל, אלא פצצת אמת שתקתוקה נשמע בכל העולם.
בחסות הקורונה, נתניהו חילץ את עצמו ממשבצת הנאשם בשוחד, ראש הממשלה הזמני וזה שלא מצליח להרכיב ממשלה בפעם השלישית בתוך שנה וחצי, לעמדת המנהיג האבהי, המנוסה והשקול. משבר, כידוע, הוא גם הזדמנות, ונתניהו תפס את ההזדמנות לשינוי כיוון ברוח הציבורית בשתי ידיים ומיקרופון. צריך להגיד בכנות: נתניהו בוודאי לא רצה בקורונה, אבל היא עשויה להיות הדבר הכי טוב שקרה לו.
חבל ההצלה של גנץ
ולא רק לנתניהו. כחול לבן – המפלגה השנייה בגודלה בכנסת ומובילת הגוש הגדול בה – החלה בשבוע שעבר בצעידה גאונה לעבר בית ראש הממשלה, ומצאה את עצמה דורכת על כל המוקשים שבדרך.
לפני הבחירות ניפקה כחול לבן שתי הבטחות למצביעיה: בלי ביבי ובלי טיבי. עם פרסום תוצאות האמת התבררה האמת, שהיתה צפויה לכל בר דעת: כחול לבן לא תוכל לקיים את שתי ההבטחות גם יחד. ומרגע שזה קרה, היה ברור שהמפלגה תשלם מחיר בקרב בוחריה: חלקם יכעסו על הפרת ההבטחה לא לשבת עם נתניהו; חלקם יכעסו על הפרת ההבטחה לא להישען על הרשימה המשותפת; וחלקם יכעסו על החלטה ללכת לעוד סבב בחירות. אי אפשר לרצות את כולם, בוודאי לא במפלגה חסרת אחידות אידאולוגית כמו כחול לבן; הבעיה היא שגנץ גם לא ניסה עד כה להסביר את צעדיו.
המגעים של כחול לבן עם הרשימה המשותפת כבר חצו, מבחינה תדמיתית, את נקודת האל-חזור. במובן הזה, זה כבר בכלל לא משנה אם זה היה תרגיל פוליטי או מהלך כן. המו"מ הקצר הזה – כמה הצהרות ותמונה אחת משולחן הדיונים – התניע מסע דה לגיטימציה אפקטיבי מצד הליכוד וימינה, שנפל על אוזניים כרויות בקרב חלק ניכר ממצביעי כחול לבן. קמפיין ספטמבר 2020 הפוטנציאלי של הליכוד כבר קיבל את החומרים שהוא צריך, הקמפיינרים יכולים להיכנס לבידוד עד יום הבחירות הרביעיות. אבל לא רק קמפיין היה שם: המו"מ עם המשותפת פרם גם את החורים הידועים שברשימת כחול לבן, אלו שפעורים בין יועז הנדל וצבי האוזר לעפר שלח; וקרע את החיבור המלאכותי בין אורלי לוי-אבקסיס ומפלגות השמאל.
כל זאת ועוד – ההתנהלות המוצלחת של נתניהו, ההיחלשות של ליברמן, המיאוס הציבורי ובראש ובראשונה הקורונה – הביאו את כחול לבן למצב שבו הקמת ממשלה היא כמעט הכרח, משום שבחירות נוספות עשויות להסתיים עבורה במפלה. סקר n12 אמש העניק לליכוד ולגוש הימין-חרדים מנדט נוסף (על חשבון כחול לבן, שבתורה נטלה מנדט מהעבודה-גשר-מרצ). אפשר להניח שזה רק היה סימן ראשון בדרך לצניחה. כחול לבן צריכה להתרחק ככל שהיא יכולה מבחירות רביעיות (שממילא נראות בלתי אפשריות לביצוע בשלב זה של הקורונה); נתניהו, בהצעת ממשלת חירום, אולי מציל אותה מעצמה.
למנהיגי כחול לבן – בוודאי ליעלון ולפיד – קשה לעכל את האפשרות שיצטרכו לשתף פעולה עם נתניהו. אבל לא בטוח שזה רעיון רע כל כך עבורם. לא רק שהאלטרנטיבות, כאמור, לא מעשיות (ממשלת מיעוט) או גרועות יותר (בחירות רביעיות). עם הבלמים הנכונים (הקצבת זמן, הגבלת חקיקה, תפיסת עמדות מפתח כמו משרד המשפטים), הם עשויים לגלות בממשלת חירום גם תועלת: היא תציג אותם כמי שבאמת שמים את "ישראל לפני הכל", כמאמר הסלוגן; תעניק להם אפשרות למצב את גנץ כאלטרנטיבה (מעניין מה יהיה התרוץ הבא של כל מי שקראו לו לכמה חודשי התלמדות תחת נתניהו); ובינתיים, ההליך הפלילי נגד נתניהו יימשך (אלא אם מערכת המשפט תיעצר ע"י הקורונה או ע"י אמיר אוחנה, בתוקף הסמכות החדשה שהעניק לעצמו אמש). בפרפראזה על דברי בן גוריון, כחול לבן תאפשר למדינת ישראל להילחם בקורונה כאילו אין שחיתות, ולהילחם בשחיתות כאילו אין קורונה.
לסדוק את הבלוק
מותר לפקפק בכנות ההצעה של נתניהו. אם הוא אכן מאמין שמדובר בשעת חירום שלא היתה כדוגמתה, מצופה היה ממנו לזוז הצידה כדי לפתוח את הפלונטר. גם אם הוא מאמין שהוא איננו הבעיה, הוא יודע שהוא הפתרון. והמדינה, הרי, אמורה להיות מעל הכל.
ואם לא פרישה – כמובן שלא פרישה – אז למצער אפשר היה לצפות שנתניהו יודיע על פרידה בטרם עת מהבלוק המחסן אותו. זה נכון לא רק לנתניהו, אלא לכל מנהיגי הבלוק שהתייצבו אמש בתיאום והדהדו את הקריאה, חלקם במופע לקקנות מביך ממש. איש מהם לא הכריז, חלילה, שהוא נותן לנתניהו גט מהבלוק. איש לא הצהיר שהאחדות חשובה מהכיסא שעליו הוא יושב. היחיד בכל המערכת הפוליטית שעשה זאת היה דווקא אביגדור ליברמן.
אבל נתניהו יצטרך לתמרן, ואולי אפילו לסדוק את הבלוק, משום שהוא מצוי באותו דדלוק פוליטי שבו מצוי גנץ. גם לו אין ממשלה, וגם הוא לא שש לבחירות רביעיות. מערכת הבריאות עומדת בינתיים כחומה בצורה בפני הקורונה בעיקר בזכות החומר האנושי המעולה והמסור שמרכיב אותה – רבים מהם ערבים, אגב, אותם אזרחים שנתניהו מחק מהלוח רק לפני שבוע; אבל ככל שהקורונה תתעצם, כך המערכת עלולה להתגלות בערוותה. וזה כבר יתגלגל ישירות לפתחו של נתניהו, הממונה עליה מזה עשור. להגיע לבחירות עם טור הנדסי של חולים ומתים, בתי חולים מלאים עד אפס מקום ורופאים שקורסים מרוב עבודה יהיה כמו להכריז על שעת המוות של חייו הפוליטיים.
ממשלת חירום היא כנראה הפתרון הפוליטי הטוב ביותר שמדינת ישראל יכולה להציע כעת מול הקורונה, וצריך לומר גם זאת: נראה שהיא מגלמת גם את רצונו של הרוב בציבור בעת הזו (כל עוד לא נכנסים ל"ניואנס" פעוט – השאלה מי עומד בראשה). זה אמנם יהיה כרוך בוויתור מצד ראשי כחול לבן, אבל ייתכן שעליהם להבין כי הם לא יכולים לנצח גם את הקורונה וגם את נתניהו. את התכנית להחלפת נתניהו הם יצטרכו להכניס, לתקופת המתנה, לבידוד.