במשימה האחרונה בבית האח הגדול, לינור הציגה את החמישייה שלה עם שחקנים מקצועיים, שהגיעו במיוחד לגלם אותנו. בהצגה שיחקה אותי מישהי שלי היה נראה שהיא בול אני. אותו טריינינג סגול, אותה חולצה של תנו לחיות לחיות, אותם קעקועים ויחד עם ההפרזה הצפויה בדמות – היה מאוד מצחיק. בסיום ההצגה ניגשתי אל השחקנית ששיחקה אותי כדי להודות לה ולהגיד לה שהיא שחקנית מעולה, היא ענתה לי שכבר שלושה חודשים אומרים לה "איך את דומה לטל מהאח הגדול".

מיד אח"כ הייתה לי שיחה עם יורם, האח הגדול בכבודו ובעצמו. זו שיחה קשה אחרי ערב נוראי ואני מספרת לו את זה ואז הוא אומר לי "מה מפריע לך? שאת טל מהאח הגדול?" ואמרתי לו שכן, זה מה שיהיה עכשיו? אני טל מהאח הגדול? לא הבנתי את ממדי הדבר הזה, לא חשבתי שיגיע הרגע שכל אדם ברחוב יסתכל עליי אחרת, יידע מי אני או שנדמה לו שהוא יודע מי אני, לא חשבתי שאקום בבוקר סתורת שיער, איפור חצי מרוח, אצא לטיול עם הכלבים ואנשים יבקשו לעשות סלפי בשעה שהציפורים עוד ישנות. לא ציפיתי לקבל כ"כ הרבה אהבה מאנשים שאני לא מכירה. רבים ניגשים ואומרים לי "את לא מכירה אותי אבל אני מכיר אותך". זה כמובן לא בדיוק נכון, אתם לא באמת מכירים אותי, אתם מכירים אותי בסיטואציה מאוד ספציפית, אתם מכירים את טל מהאח הגדול,  ואמנם זה הכי קרוב לאמת כי זה בתכל'ס מצולם 24 שעות ביממה אבל אני זו אני. טל הפרטית.

מה שתמיד מפליא אותי הוא שאני מקבל הודעות אישיות מדהימות. אנשים ששאבו ידע לגבי דברים שמעולם לא נחשפו אליהם ושינו את חייהם, אנשים ששאבו השראה על מאבק אמיתי ללא פשרות.  אלה הן גם התגובות ברחוב. לעומת זאת, יש את אלה המגיבים בפרופיל האישי שלי (כל הפוסטים שלי פומביים) ולשם מתנקזים כל אלה שמרגישים גאווה להיות אדיוטים. טיפשים כאלה, גאים בטבח של אומללים, מפרסמים לי בתגובות תמונות מגעילות של חלקי בעלי חיים מבותרים וכותבים "יאמי סטייק". כאילו דחיל ראבאק, מה נדמה לכם שזה עושה אתכם?

איפה הפמיניסטיות כשצריך אותן?

עבר כבר הרבה זמן מאז שיצאתי מבית האח הגדול, אני לא ממהרת ללכת למקומות שיש בהם צלמים, אבל הלכתי להשקת הסינגל השני של אחי. בדיעבד גיליתי שבאתר הזה ממש, במדור "סלבס", הייתה כתבת שכל מה שהיה לה לכתוב זה על המראה החיצוני שלי, כמה רזיתי (לא רזיתי) ועל הפטמות שלי -  כתבה שכולה הטרדה מינית אחת שלמה ואם גבר היה כותב אותה בטח קהילת הפמיניסטיות כבר הייתה על הרגליים האחוריות שלה. באותו אירוע עבר לידי מישהו עם חברה שלו וצעק לי "איך בא לי עוף" וחברה שלו צחקה בקול רם. זו הייתה אחת הפעמים היחידות בהן נתקלתי בתגובה עוינת פנים מול פנים בגלל שאני טל מהאח הגדול.

טל גלבוע - בלוג (צילום: טל גלבוע)
"אז הצלת שניים, מחר כל אלה שאר 30 אלף התרנגולים בלול פה מובלים לשחיטה" | צילום: טל גלבוע
הייתה לי בחילה. לא בגללי. זה לא פוגע בי. אבל אני מודה, אני לא מצליחה להבין את הקונספט של להיות גאים באלימות ואכזריות.  להיות גאים בלאכול יצור חולה ומעוות שלא מצליח ללכת על הרגליים שלו לפני שחיטה, שלא מצליח לנשום. לחגוג אכילה  של יצור מולעט באנטיביוטיקה, לגמור על החיים שלו ולגמור על יצירת הפאר שנקראת טבע.

אין לי מילה אחרת חוץ מטיפשים, פשוט טיפשים.

אז נכון, אני טל מהאח הגדול ואני גאה (למרות שלא האמנתי שאהיה) להיות טל מהאח הגדול אבל אנשים לא יודעים או שכחו שעשיתי עוד הרבה קודם והאמת היא שגם לפני האח הגדול אנשים היו מזהים אותי. פעם אחראי משק של תרנגולי פטם נתן לי להיכנס ללול עם הבנות שלי, נתן לי להציל שניים תוך זלזול "אז הצלת שניים, מחר כל אלה שאר 30 אלף התרנגולים בלול פה מובלים לשחיטה". אח"כ יצאה ב-YNET כתבה על חקירה סמויה שהשתתפתי במדגריית נורדיה שבשרון על זריקת אפרוחים בפח, יום לאחר פרסום הכתבה היה דיון חירום בכנסת על הדרך "ההומנית" לרצוח 10 מיליון אפרוחים בשנה. מאוחר יותר, כשחזרתי למשק הפטמים, בעל המשק זיהה אותי מיד ואמר לי: "אני יודע מי את, את היית עכשיו בטלויזיה על המדגרה".

אז עכשיו כולם יודעים מי אני. כבר קשה להיכנס למשקים, פעם היה קל ולא רק בגלל שאני טל מהאח הגדול, המשקים הפכו להיות אלקטרזים קטנים, מצלמות, גדרות, מנעולים. למה? כי לא רוצים שתראו את האכזריות, לא רוצים שתדעו את האמת אבל בשביל זה אנחנו כאן, וברור שזה יצולם, יתועד, יסופר, שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ולא משנה כמה תמונות של "יאמי סטייק" תשימו לי על הפוסטים, אני אתן לכם לשמוע אותם צורחים.

למה? כי אני יכולה, אני טל מהאח הגדול.